הרב שמואל ששון (רכז פרויקט רבני קהילות בשעלי תורה) - בית כנסת - הבית היהודי הכי אוטנטי שיש
בית כנסת - הבית היהודי הכי אוטנטי שיש. שם מדברים עם ה´ יתברך. שם החברה מהשכונה, אני ואתה, פוגשים את היהודי הפשוט עם הדמעה על הלחי. שם חיים עם עם ישראל, עם כל המורכבויות והעכבות, עם מריבות על נוסחים, עם משחקי כבוד ועם פוליטיקה אלוקית. לשם החבר'ה מגיעים בערמות, בלי שום קמפיין פרסומי.
עם כל הכבוד לדוכנים ול"בתים יהודיים", העסק החם ביותר בכמות ובאיכות קורה היום בבתי הכנסת בישראל. כשהתחלנו לעבוד על פרויקט רבני קהילות, לא ידענו עד כמה העסק לוהט .למרבה האבסורד, הרבה חברי גרעינים שעובדים קשה (אני אמרתי קשה? יורקים דם!) בחינוך וברווחה ועוד, דווקא בשבת קודש, כשעם ישראל מגיע לבתי הכנסת, הם מתצטנפים להם בבני עקיבא או באיזה מניין גרעיני...
ואני שואל את עצמי, שמואל ששון חבר גרעין עוזיאל, ואותך חבר גרעין פלוני - בשביל מה הגעתי לעיר הזאת אם לא בשביל לפגוש את האנשים, מתי נעשה זאת אם לא בשבת?
רבותי, החיבור הוא חיבור אמיתי, הוא בלתי אמצעי והוא אותנטי .אם אתה קצת יוזם ולא מתבייש, אתה תגלה שמהר מאוד תצטרך לבחור במה אתה רוצה להתמקד בתוך שפע ההזדמנויות שפתאום ייפתחו לך.
אני לא מקל ראש בחסרון ברמת גיבוש הגרעין, אכן גרעין שהולך על כיוון הפיזור בבתי כנסת יצטרך להשקיע הרבה זמן, משאבים וחשיבה ביצירת הגיבוש ללא המפגש של ליל ובוקר שבת. אך הרווח הוא עצום - נסו בעצמכם. בהצלחה!
שימי - בית כנסת "פתוח"
אני אומר משהו שאולי לא יישמע טוב, ומקווה שתקבלו אותו יפה: גרעין של אשכנזים לא יכולים להתפזר בין בתי כנסת ספרדיים. זה לא ילך. הם לא יצליחו להשתלב באמת, לא יהיה להם נעים להיות לבד בתוך בית כנסת עם תרבות אחרת לגמרי, ולא יהיה להם את הכוח של הקבוצה.
אדרבה - יקימו הגרעין בית כנסת משלהם, ויעשו אותו כבית כנסת שפתוח לציבור החילוני. הרי למסורתיים כבר יש בית כנסת. בבית הכנסת של הגרעין תהיה אווירה שמזמינה זרים להיכנס, הסברים בשלבי התפילה, המון שירה ושמחה, ועוד ועוד. משהו שיגרום למי שנכנס בפעם הראשונה לבית כנסת - לרצות להישאר. הרי יש גם הרבה ספרדיים שלא הולכים לבית כנסת שלהם, אפילו בשבת. לאן ילכו אם לא נקים בית כנסת של הגרעין?
אכן, השאלה תלויה קצת במטרת הגרעין - באתם לחזק את הדתיים/מסורתיים או את החילונים? אם את החילונים - הקמת בית כנסת "פתוח" הנו צעד הכרחי.
ועוד - אני חושב שכדי שגרעין ישרוד לאורך זמן, הדרך היחידה היא שהגרעין יהיה מלוכד סביב קהילה, שבמרכזה בית כנסת. איננו מכירים כיום דרך נוספת לריכוז קהילה.
אליהו - כולנו פליטי המערכת האשכנזית
א. לדעתי, מטרת גרעין תורני הינה לאו דווקא דתית אלא גם חברתית (בעיקר במקומות הקשים): חינוך לחיי משפחה תקינים, חינוך לפרנסה בכבוד, חינוך להצלחה בלימודים (הוצאת בגרות, המשך לאקדמיה ולשוק העבודה), התרחקות מפשע, טיפוח מנהיגות, אחריות ומוטיבציה לפיקוד בצבא ובחיים בכלל וכו´.
ב. גם אם מטרת הגרעין היא דתית דווקא, יש לחזק גם את המסורתיים שנמצאים בבתי הכנסת בערבי שבתות ובבקרים, לטפח בהם את הגאווה היהודית, להחדיר בהם אהבת תורה, ללמד אותם הלכות ופ"ש, למען ינחילו זאת לדור העתיד.
ג. "גרעין של אשכנזים לא יכולים להתפזר בין בתי כנסת ספרדיים" - זאת למה? כי מערכת החינוך הדתית-לאומית מרמת הגן והיסודי הממ"ד, דרך הישיבות התיכוניות, האולפנות, תנועות הנוער, התיכונים הדתיים, וישיבות ההסדר, וכלה בבתי הכנסת הדתיים-לאומיים קהילתיים בשכונות הדתיות בערים וביישובים - לא השכילו להראות/ללמד את האשכנזים על עדות אחרות. לא מבחינת סידור התפילה, לא מבחינת המנהגים, לא מבחינת המנגינות, לא מבחינת ההלכות, לא מבחינת המנטליות, לא מבחינת המאכלים, לא מבחינת רבני עדות המזרח: רבני טוניס-ג´רבה-מרוקו-מקנס-עירק-פרס-תימן-לוב-מצריים, לא מבחינת הספרות התורנית הענפה שהשאירו לנו הרב משה כלפון הכהן, הרב חי חויתה הכהן, הרב מצליח מאזוז, הבן איש חי, מרן החיד"א, ר´ שלום שבזי, כולם זצ"ל, ואחרים.
רק לימדו, גם אותנו הספרדים שלמדו במוסדות אלו, על אדמו"רים בחסידויות השונות ועל הרב קוק זצ"ל. חייבו אותנו להתפלל בסידור אשכנזי, ללמוד הלכות ומנהגים של אשכנזים, ניסו "לשכנז" אותנו בכל דרך וצורה, השכיחו מאיתנו מנהגים של בית אבא וסבא. נתנו לנו פעם בשנה-מניין ספרדי ביום-כיפור. באמת תודה...
כיום אצל אשכנזים, ספרדים זה אנשים שמקלים ותימנים הם אלו ש"לא נוהגים". זה אנשים שלובשים ג´ינס בשבת, שגרים בדרום, שמתפללים הרבה זמן וקוראים קריאות ביניים בחזרת הש"ץ, שהורסים את בתי הספר של הממ"ד וגורמים לאשכנזים ללכת לחינוך פרטי-גזעני. אני ניצול מאותה מערכת חינוך שמתפללת בנוסח אחיד-ישראלי (אשכנזי), שאפילו בהיותי בישיבה התיכונית עירונית קריית אתא, ש-90% מתלמידיה ספרדים - התפללתי תפילה אשכנזית.
רמת גרעיני - האמת תורה דרכה
התשובה ל"שכנוז" עליה דיברת היא, לדעתי, תלויה בעד כמה אנו יוצאי עדות המזרח נהיה מה שאנו, נהייה אותנטיים, נלמד את תורתו של הרב כלפון, משפחת אבוחצירא וכו'. לא כדאי רק לבקר את המערכת, ואת הנוסח האחיד. אף אחד לא ניסה "לדפוק" אותנו. נתחבר אל מקורותינו, נוסיף אור, והאמת תורה דרכה. ניתן לקחת את גרעין עוזיאל ברמת גן כדוגמא, בה יש ארבעה רבנים אשכנזים מהגרעין בקהילות ספרדיות.
הרב משה גודלבסקי, סגן יו"ר רשת שעלי תורה - קשה לומר שיש תשובה אחת
שאלת בית הכנסת ומקום התפילה שאנו מתפללים יכולה להיות סימפטום לשאלה מהותית הרבה יותר - מהן מטרותינו כגרעין? מדוע הגענו לכאן? המכנה המשותף הרחב של חברינו בגרעינים היא עצם ההחלטה לצאת "מעצמנו" אל "ארץ אחרת". אך לאחר שעברנו דירה לגרעין, אז תתחלנה לצוץ תשובות שונות לשאלת החזון של הגרעין, וממילא יצוצו גם ההשלכות לתשובות אלו: בית כנסת, מוסדות חינוך, אופי הפעילות וכו'.
מתוך כך ראוי לנו, חברי הגרעינים, לברר לעצמנו כל הזמן ובאופן קבוע(!), על ידי בירורים אמוניים ופנימיים, מה מטרתנו (בעולמנו) בהיותינו בגרעיננו. אני חושב שזו שאלה שתתברר ומתבררת בכל גרעין באופן שונה. עצתי לדון בשאלת בית הכנסת כתוצר של גיבוש החזון הפנימי של הגרעין. חשוב לזכור כשבאים לדון בשאלת בי"כ, לחשוב על הרווחים ולא פחות על המחירים שמשלמים לכאן ולכאן.
האלפסים - עם ישראל נמצא בבתי הכנסת
תכל'ס, עם ישראל נמצא בבתי הכנסת, ולכן, מי שרוצה חיבור פשוט, טבעי עמוק ומשמעותי, יכול למצוא אותו בקלות בבית הכנסת, מידי יום ומידי שבת. משם הדרך קצרה, למי שזה מתאים לו, לחברותות, לשיעורים וכיו"ב, ובעיקר להשפעה הדדית. כך אנו נוהגים כיום בגרעין באור עקיבא. ולגבי גיבוש הגרעין והתחושה הלא תמיד פשוטה של חלק מן החברים - אנו מקדישים מחשבה ומאמץ כדי לתת לכך מענה. לדוגמא: מידי "שבת מברכין" אנו מקיימים שבת עם דגש פנימי. בכל אופן, הרווח מפיזור בבתי כנסת הוא אדיר ואין לו תחליף!
ציפי - העם נמצא ברחובות!
העם נמצא דווקא ברחובות, על הספסלים, בגינה הציבורית... לאו דווקא בבתי הכנסת, לצערנו הרב. אם רוצים להגיע אל ה"עם" צריך להתרחב יותר ולפרוץ את גבולות בית הכנסת. גם שם יש צורך אדיר, אך לא רק. גרעין צריך להגדיר לעצמו - מי זה העם הזה שהוא מכוון כלפיו? דווקא יושבי בתי כנסיות? או אולי הנוער שמחפש את עצמו? ואולי אמהות צעירות בגני הילדים והפארקים הציבוריים? נקודה למחשבה. ובאופן כללי - לא אוהבת אמירות כמו "העם נמצא ב...", זה נתון לפרשנות רחבה מידי, ויותר נשמע כמו סלוגן בחירות ;-)
יהונתן ברט - סיירת או קהילה?
אני רוצה להתייחס לנושא מכיוון אחר. אני מקבל את העובדה שברמה מסוימת יש יתרון לפגישה דרך בתי הכנסת יותר מכל צורת מפגש אחר, כפי שכתבו יפה משפחת אלפסי ואחרים. המחיר גם הוא ברור - תחושת הגיבוש הגרעיני והביחד של הקהילה.
בצומת של הבחירה בין שני הערכים הללו אני חושב שזה קשור בצורה שבה רואים גרעין. גרעין יכול להיתפס כסיירת לבעלי הנעה פנימית של שליחות, אידיאליזם מיוחד במינו ואימוץ נורמות חיים של מסירות נפש על עם ישראל. בקיצור - אנשים מיוחדים. לעולם - לא כולם כאלה, ואפילו לא בקרב בוגרי הישיבות והמדרשות. ואולי גם הקב"ה יצר לכתחילה עולם שלא יכול להיות שציבור בכללותו - יהיה כזה. בגרעין כזה השאלה היא באמת "מה יעיל יותר מבחינת קירוב עם ישראל לתורה?" - והתשובה של תפילות בבתי הכנסת המקומיים נראית לי נכונה.
לעומת זאת, אם גרעין תופס את עצמו כדרך חיים לציבור, ומבוסס על הרצון ליצור קהילות שלמות שחיות בתוך אוכלוסיה מעורבת, כשאת הקהילה מניעה תודעת שליחות וחזון גרעיני, הדברים שונים. צריך להשקיע מחשבה בשאלה איך גורמים לציבור הציוני דתי להקים קהילות גרעיניות במקומות מגוונים, כשהקהילה מבוססת סביב שליחות ועבודת ה´. תפיסה כזו חייבת לתת דעתה באופן משמעותי לגיבוש הגרעיני וליצירת האחווה שמאפשרת את קיומה של קהילה כזו. כמובן שיש לכך גם השלכות על הרצון להקים בית כנסת עצמאי.
יעל סדן - אולי שילוב?
מצד אחד, ככל שאנו מעמיקים בפעילותנו כאן בבית שמש - אנו מבינים כי בתי הכנסת הינם כתובת ויעד עבורנו להשפיע ולהגשים ממטרותינו. מאידך, גם כך, כולנו אנשים עובדים, בעלי משפחות ועמוסים מאוד. הזמן היחיד כמעט למפגש חברתי מהנה ובונה הוא בשבת בבית הכנסת. פגישה פעם בחודש - לי לא מספיקה על מנת להרגיש קהילה.
מלבד זאת, יש משהו בפתיחת מקום משלך שאליו אתה יכול להזמין את האנשים שהתקרבו אליך ואת הקהילה שנוצרה סביבך, ולהתקדם עמם צעד נוסף.
ואולי האמת היא בשילוב, כאשר רוב הגרעין מתפלל בבית כנסת של הגרעין, וחלק מאנשי הגרעין, החשים שליחות זו ביתר עוצמה (ואולי אף יותר מאשר השתלבות או עשייה בפרויקטים אחרים), ישתלבו בבתי כנסת מקומיים. אצלנו, למשל, אחד מבני הגרעין מתפלל בבי"כ ספרדי ונעשה שם עם הזמן למעין רב המקום, וכעת מתחיל חבר נוסף בעקבותיו. אך, כרבים, כקהילה - נראה לי שדרך כזאת, כדברי יהונתן, אינה דרך לרבים ולא תשרוד לאורך ימים ושנים.
גרעין אולגה - היחיד והיחד
בתחילת צעדיו של הגרעין לפני למעלה משנה, עלתה ההתלבטות בתוך קבוצת המשפחות לגבי בחירת בית- הכנסת שבו נתפלל. ה"הדרכה המקצועית" שקיבלנו אז הייתה לנסות להתפרס על פני מספר בתי כנסת על מנת שלא ליצור שיוך דווקאי לבית כנסת מסוים וקהילה מסוימת, שירחיק אותנו מהיכולת להיות קשורים לקהילות נוספות - וכך עשינו.
התבוננות בסוגיא זו, וניסיון של שנה מאז אותה ישיבה, מובילים למספר מסקנות שחלקן יכולות לעזור לגרעינים צעירים, וחלקן נכונות לשעה ולמקום מסוים כמו שלנו:
א. "הסבלנות משתלמת" - הגעה של קבוצת משפחות למקום מסוים - גם אם הוא קטן יחסית, מצריכה זמן להסתגלות פיזית ונפשית, ומעבר לכך - זמן ללימוד והכרת המקום. בשלב זה לדעתנו אין משמעות להתפצלות בין בתי-הכנסת והקהילות, מכיוון שההשפעה והכוח קטנים יחסית. היכולת להתמקד במקום אחד ודרכו להכיר את המציאות השכונתית/עירונית מוסיפה לגיבוש ותורמת לעשייה נכונה יותר.
ב. "לגור בארץ באנו" (במובן הקבוע) - גם ההחלטה על מקום התפילה צריכה להתקבל מתוך התנהלות חיים בריאה ונורמאלית. בעיר ישנו יתרון על ישוב בכך שמגוון בתי הכנסת רב יותר, ועל כן היכולת לבחור במקום שמתאים לך מבחינות שונות (נוסח, אווירה, קרבה לבית וכו') רחבה יותר. שיקול זה של בחירת המקום מתוך אורח חיים טבעי משפיע על איכות התפילה וגם על ההשפעה לאחרים, מכיוון שהדברים נעשים מתוך ישוב דעת ונחת ולא בהתמסרות אידיאולוגית בלבד. כמסקנה מכך: ההחלטה על מקום התפילה צריכה להיות אישית-משפחתית, ואם מוחלט שטוב יותר להתפלל יחד - זה הדבר שכדאי לענ"ד.
ג. "וזרח השמש ובא השמש" - נוכחנו לראות שעל אף הצורך בחיזוק הרבה מניינים, בסופו של דבר ביה"כ ברוב המקרים מנהל את שגרתו גם ללא חברי הגרעין... ומכיוון שכך, אין צורך להיות מקובעים על מקום מסוים אלא אם כן המצב הוא באמת שאם לא אנחנו - אין בית כנסת במקום. אצלנו לדוגמא, גם אם לא ייפתח בית כנסת אחד, ניתן למצוא במרחק שני צעדים (כפשוטו!) שני בתי כנסת נוספים.
ד. "ממקומך יקראוך" - בניגוד להדרכה שקיבלנו בהתחלה, נוכחנו לדעת שכאשר באים עם רצון טוב ואהבה - הבדלנות לא רלוונטית. דרך קשרי קהילת הנשים, ההיכרות במעונות, אירועי הגרעין וכד' נחשפו אנשים רבים לגרעין והביעו את רצונם בקיום שיעור תורה וכד' בביה"כ שלהם. בנוסף לכך, במציאות אצלנו ישנם הרבה בתי כנסיות שמקושרים ביניהם בקשרים עדתיים, וברגע ש"שמת רגל" באחד מהם - פתחת דלתות בעוד ארבעה מקומות...
שעלי תורה - רשת גרעינים תורניים
