עד כמה חסרת אחריות היא תרבות הריאליטי - מחשבות אקטואליות בהמשך לפושעי תרבות של גדעון לוי 

מאת: עו"ד יוסי מאוטנר

בחודש ספטמבר האחרון, שבועות אחדים לאחר תחילת שידורה של "האח הגדול" בערוץ 2, פרסם העיתונאי גדעון לוי ב"הארץ" רשימה שכותרתה "פושעי תרבות". לוי טען כי מנהלי הטלוויזיה המסחרית הם "פושעי תרבות" ה"מטמטמים בציניות חברה שלמה, ואיש אינו בא אתם חשבון על כך". "בבוא יום", כתב לוי, "כשניווכח לדעת שגדלו כאן דורות שמזונם הרוחני היחיד נע בין הריאליטי לשעשועון... נזכור מי עולל לנו כל זאת. כשנראה את תוצאות הבורות, הנלעגות והריקנות שהטלוויזיה שלהם מכתיבה - לא נוכל שלא לשאול מי גרם לכך. הרי אין מדובר רק בתרבות הפנאי, מדובר בתרבות עצמה."

היום, בחלוף שלושה חודשים מאז פרסום הרשימה, נראים דבריו של לוי נכונים מתמיד. ואולם, קשה להאמין שבעת שכתב את דבריו יכול היה לוי להעריך נכונה עד כמה קיצוניים אכן יהיו מעשי העוולה של קברניטי הטלוויזיה המסחרית. לוי התייחס ברשימתו לטלוויזיה נמוכה, מתבהמת, ומטמטמת גרידא. לוי לא העלה בדעתו שתוכניות הריאליטי יעודדו גזענות, התלהמות ושנאה, באופן בוטה וישיר, נטול כל אחריות ציבורית וללא שום צנזורה עצמית.

"האח הגדול", שפרק הסיום שלה שודר אך לפני כמה שבועות, התבססה לאורך כל חודשי שידורה על ליבוי מתמשך, חסר אחריות, ושיטתי של "השד העדתי", אחד הנושאים העדינים והרגישים ביותר בחברה הישראלית. רבות כבר נכתב על הליהוק הסטריאוטיפי של משתתפי התוכנית, שהציג פעם אחר פעם משתתפים יפים, רהוטים ונאורים, הבאים מרקע אשכנזי, ומולם משתתפים עממיים, מקופחים בעיני עצמם, ופריפריאליים, הבאים מרקע מזרחי. לכך יש להוסיף את הניסיונות הבלתי מתפשרים של ההפקה, במהלך הפרקים עצמם, להוסיף שמן למדורת המתיחות העדתית שמלכתחילה אפיינה את יחסי המשתתפים.

כך לדוגמא, הפקת "האח הגדול" העלתה שוב ושוב לסדר היום, באופן שיטתי ופרובוקטיבי, את נושא שמירת השבת, תוך ניסיון - שהצליח - ליצור מתח על רקע עדתי-השקפתי בין המשתתפים. במקום אחר, ניסו שוב מפיקי "האח הגדול" לעורר את ההבדלים התרבותיים בין המשתתפים על ידי יצירה מכוונת של מחלוקת בשאלה באיזה סרט יצפו המשתתפים - "ללכת על המים" או "צ'רלי וחצי"?... וגם הפעם ההפקה לא כשלה במשימתה להסעיר את הרוחות.

אלא שהתנהלותם מלבת המתח העדתי של קברניטי הזכיינית "קשת" בקרב משתתפי "האח הגדול" הינה כאין וכאפס לעומת ניסיונותיהם הבלתי נתפסים של קובעי המדיניות בערוץ 10 לערוך עימות יהודי-ערבי של ממש במהלך העונה השנייה של הסדרה "הישרדות".

באופן מגמתי ויזום, ציוותו מפיקי "הישרדות", לאותו שבט, קצין מג"ב-מתנחל, וערבייה ישראלית גאה ודעתנית. את הליהוק המאותגר-אתנית המתואר ליוו מפיקי הישרדות בעשרות קדימונים המנבאים את העימות היהודי-ערבי הקרב ובא באי האבוד, וכן בפרסומות ענק שהוצגו בעיתונים היומיים ובהם מתנוסס המשפט - "הוא שכח שהוא לא על מדים, היא חשבה שעל האי כולם שווים, האם הם ישרדו על האי?".

ברשימה שפורסמה ב"גלובס" לפני קצת יותר מחודש על קברניטי ערוצי הטלוויזיה המסחריים, כתב מתי גולן כי "ניסיון החיים מלמד שאדם המסוגל מלכתחילה לייצר זבל לתועלת אישית - אין סיכוי גדול שפתאום יעשה גם את חשבון הנפש המוסרי והציבורי". לגישתו, "צריך לקחת דוגמה ממה שקרה בכלכלה העולמית" אשר קרסה "מכיוון שאנשים בעמדות מפתח שמו את האינטרס האישי שלהם לפני הציבורי." עוד כתב גולן כי המסקנה המתבקשת ביחס לקברניטי הערוצים המסחריים היא ש"אי-אפשר יותר לסמוך על שיקול דעתם של אנשים אלה, ומה שצריך זה להגביר את הפיקוח הציבורי עליהם ועל מעשיהם."

סעיף 46 (א)(1) לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, תש"ן-1990, קובע מפורשות כי "בעל זכיון לא ישדר שידורים שיש בהם הסתה לגזענות, לאפליה או לפגיעה ממשית באדם או בקבוצת בני-אדם, על רקע השתייכותם לדת, גזע, לאום, מין, עדה, אורח-חיים או מוצא."

סעיף 11(א) לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בשידורי טלויזיה ורדיו), תשנ"ד-1984 מורה אף הוא כי "בעל זיכיון לא ישדר משדר שיש בו משום פגיעה בטעם הטוב" ו/או "בכבודו של אדם או ברגשות הציבור".

מזה תשעה ימים ישראל מנהלת לוחמה בעזה כחלק ממבצע "עופרת יצוקה". ימים אלה מהווים אתגר שלא היה כדוגמתו מאז פרוץ אינתיפאדת "אל-אקצה" ליחסים הנפיצים שבין יהודים וערבים בישראל. בשדרו קטעים גזעניים המלבים את המתח היהודי-ערבי בישראל בנסיבות אלה, נהג ערוץ 10 בחוסר אחריות ולקה באופן מובהק בשיקול דעתו. בימים כתיקונם, שידור תכנים טלוויזיוניים גזעניים המעודדים ומלבים את השסע היהודי-ערבי עשויים להיחשב פשע תרבות "בלבד". בימי מלחמה, עשויים להיות לשידורים שכאלה משמעויות שעניינן לא פחות מדיני נפשות. דומני כי הגיעה השעה שפיקוח ציבורי של ממש יוטל התכנים המשודרים על ידי הערוצים המסחריים. אם יש רגולטור, יופיע נא מייד.

§ הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין שרון כהן ושות' www.sc-lawoffice.com .