המהפכה העבאסית: הקריאה למהפכה 

המהפכה העבאסית מכילה בתוכה שני מרכיבים חיוניים האופייניים למהפכה מודרנית. השלב הראשון, שלב ההכנה הסודי, שמבוצע בהתאם לתכנים אידיאולוגיים המוגדרים היטב. השלב השני, הינו שלב ההתקוממות המזוינת, שבמקרה המהפכה העבאסית הוכתר בהצלחה. כאשר אנחנו באים לבחון את המהפכה העבאסית יש לבחון אותה על פי טרמינולוגיה אסלאמית.[1]

במהפכה העבאסית מוצאים אנו את התפיסה של מהפכה דו-שלבית שבאה לידי ביטוי בשימוש התעמלנים העבאסים במונח דעוה, ומאוחר יותר בשימוש במונח דאולה, בכדי להגדיר ולאפיין את השינוי הממשי בשלטון. המונח דעוה נטבע במקור במסורת האסלאמית לתאר את קריאת הנביא לאסלאם. הוא נקרא דאעי אללה, בעוד מלוויו נקראו רג'אל אד-דעוה או דואת. מאוחר יותר קיבל המושג משמעות פוליטית דתית כללית, לקריאה של אדם, או קבוצת אנשים, לתמיכה לזכות בתואר אמאם.[2]

נראה כי תחילת הדעוה בח'רסאן בסביבות 718 ,באותה עת החלה קבוצה קטנה של תועמלנים בסביבות העיר מארוו לפעול למען משפחת הנביא ,במהלך 40 השנים הקרובות עברה התנועה שורה של עליות ומורדות ולפחות שינוי אחד בהנהגה.

ב-742 נוצר קשר בין מנהיגי הדעוה בח'רסאן לבין העבאסים באמצעות תומך בכיר במשפחת הנביא בוקייר אבן מאהן מכופה שהגיע לח'רסאן ורכש את תמיכתם של מנהיגי הדעוה סולימן אבן קטור אל חוזאי, וקיטבא אבן שביב אל תאי, בעבאסים. הקשר שנוצר בין המשפחה העבסית לבין הדעוה בח'רסאן נשמר באמצעות בוקייר אבן מאהן ולאחר מותו המשיך דרכו אבו סלמה. בשלב הזה התעמולה נשארה ללא שינוי בקראה לתמיכה בבן למשפחת הנביא. מבלי לציין באיזה ענף משפחתי מדובר.[3]

התעמולה העבאסית אמצה את התעמולה של התנועה בח'רסאן והייתה הראשונה שהשתמשה במונח דעוה בהרחבה במסגרת האסלאם ופיתחה מערכת מוסדית סביבו. המילה דעוה מסמלת גם את הליבה האידיאולוגית של התנועה העבאסית שעל פיה נטען שהפיצול באומה האסלאמית הינו תוצאה של נטישת דרכו המקורית של הנביא, ושלטון האומאים הוא ביטוי לנטישת דרכו המקורית של הנביא ולכן השלטון איננו לגיטימי. במידה שהשלטון יישאר בידי האומאים יגדיל הדבר את הפיצול באומה האסלאמית.

הדעוה העבאסית הבטיחה חזרה לאסלאם של מחמד. היא הבטיחה דאולה, כלומר מהפכה. המונח דאולה מכיל בתוכו את הרעיון והאידיאל של החזרה למקורות ומתבסס גם על המשמעות המקורית של השורש ד.ו.ל שהיא להחליף או לסובב. בתקופה המוקדמת של התעמולה העבאסית שני המושגים דעוה ודאולה היו קשורים אחד בשני בחשיבה הפוליטית. הדעוה הוצגה כהעתק מדויק של קריאת הנביא לאסלאם ונחשבה כהתחלתה של הדאולה - מהפכה. זו תוארה כחזרה מדויקת של הדאולה של הנביא בעצמו. לאחר שביססו את שלטונם שימש מושג הדאולה לציין את שלטונם ומכאן גם את המדינה. בתעמולתם הדגישו העבאסים שהדאולה (תור) שלהם היא האחרונה וזאת בכדי למנוע מאחרים להשתמש במונח ולפעול נגדם. אחת הדרכים למנוע זאת הייתה בהדגשת האופי המשיחי של הדאולה הזאת.[4]

1) Moshe Sharon, Black Banners From The East (Jerusalem: 1983) p. 20
2) Ibid., p.21
3) Hugh kennedy, The Early Abbasid Chaliphate (London: 1981) pp. 42-43
4) Ibid., 21-24