פרשת ויגש - הגלות היא שלב הכרחי של הגאולה
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת ויגש - הגלות היא שלב הכרחי של הגאולה 

מאת    [ 31/12/2008 ]
מילים במאמר: 5673   [ נצפה 3747 פעמים ]

 
 
בס"ד ז' טבת התשס"ו
פרשת ויגש - הגלות היא שלב הכרחי של הגאולה
מבוא:
פרשת ויגש מתארת את הארועים שעברו על יעקב ובניו בשנת ק"ל לחיי יעקב, בתחילת הפרשה התורה מתארת את בקשת יהודה מיוסף ואת התוודעותו של יוסף לאחיו, בהמשך פרשת ויגש מפורטת ירידתם של יעקב וכל בני ביתו למצרים, ובכך מסתיימת פרשת מכירת יוסף באיחוד משפחתי על בסיס האמונה בה'. התורה הרחיבה בתאור ארועים אלה גם משום שארועים אלה מציינים את תחילתה של גלות מצרים, ואף משום שמתוך ארועים אלה למדים ישראל לדורותיהם כיצד יש להתנהג בגלות, וכן מלמדת פרשת ויגש כי הגאולה מן הגולה עתידה להעשות כהרף עין. כמו כן דרך מהלך הארועים שעברו על יעקב ובניו, התורה מאפשרת לישראל הצצה להבנת עומקה של דרך ההשגחה העליונה להגשמת התכנית האלהית הקבועה מראש. כפי שמצאנו שבעקבות גלותו של יוסף במצרים שארעה כתוצאה ממכירתו ע"י אחיו, הוגשמו מספר יעדים של השגחה העליונה, כגון: יוסף הפך למושל במצרים, וגם באה כלכלה לארצות העולם בשנות הרעב, ואף הגיע הקץ לצערו של יעקב, וגם כל משפחת יעקב אע"ה התאחדה. לפיכך יעקב קרא לבניו לשמור על האחדות הפנימית, ועל ייחוד מלכות שמים ואהבת ה' יתברך, באמצעות קריאת שמע דוקא בעת המפגש הראשון בינו לבין יוסף בנו אשר ארע לאחר כ"ב שנות פרידה. וזאת ע"מ להמחיש בפני כל בית יעקב כי למרות הקשיים של הגלות הם צריכים להאמין: כי כל הבא עליהם מה' יתברך הוא לטובתם בסופו של הדבר, שנאמר: "וידעו כי אני ה' אלהיהם בהגלותי אתם אל הגוים וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם" (יחזקאל, ל"ט, כ"ח), וכן מובא בגמ': "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים" (פסחים, פז:). וכן מצאנו שהפטרת פרשת ויגש היא: "קח לך עץ אחד", ובה הנביא מבטיח לישראל את האיחוד העתידי בין שבט יהודה לבין שבט יוסף, לאחר שהם הפכו להיות לשני עמים מופרדים והוגלו מן הארץ. נמצאנו למדים כי הגלות אינה סוף הדרך והיא אף איננה היעוד של עם ישראל, אלא הגלות נועדה לצורך הגאולה הגדולה של העתיד לבוא, כפי שמבואר להלן בהרחבה:
א. ויגש אליו יהודה - ויכוח בין הגישה העצמאית של יהודה לבין הגישה הגלותית של יוסף.
ב. שינוי בגישת יהודה - גרם להתפייסות ולהשלמה פנימית וחיצונית בין כל בני יעקב.
ג. התוודעות יוסף לאחיו - משגרת מסר המזרז את כלל ישראל לשוב בתשובה מבעוד מועד.
ד. יוסף חי - גאולתם הפתאומית של יעקב ובניו מסמלת את אופיה של הגאולה העתידית.
ה. למחיה שלחני - גלות יוסף היתה לצורך גאולת בית יעקב מן הרעב ולהשכנת שלום בינהם.
ו. ותחי רוח יעקב - הגאולה מצריכה הכנות רוחניות העולות בהדרגה ע"מ לקבלה כראוי.
ז. קריאת שמע - יעקב לימד לדורות את ההבנה העמוקה של ייחוד ה' הכולל את מידת הדין עם מידת הרחמים.
ח. הפטרת ויגש - יוסף הניח את היסודות לאחדות עם ישראל בעתיד לבוא.
ויגש אליו יהודה:
פרשת ויגש פותחת בפרטי בקשת יהודה מיוסף שליט מצרים לשחרר את בנימין שהיה אחיו מאב, שנאמר: "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה", וגו' (בראשית, מ"ד, י"ח-ל"ד). כתיבת פרטי השיחה בין יהודה ליוסף בתורה נועדה ללמדנו שלא היתה זאת שיחה פרטית בין שני אנשים בעלי עוצמה, אלא ההתדיינות בינהם היתה התדיינות בין שני מלכים בעלי גישות מנוגדות, כאשר יתר השבטים מתבוננים מן הצד כביכול. וכן מובא במדרש (מד"ר, בראשית, פרשה צג, ב): "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו' (תהלים, מ"ח), 'כי הנה המלכים', זה יהודה ויוסף. 'עברו יחדיו', זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. 'המה ראו כן תמהו' (תהלים, מ"ח), 'ויתמהו האנשים איש אל רעהו' (בראשית, מ"ג). 'נבהלו נחפזו' (תהלים, מ"ח), 'ולא יכלו אחיו' וגו'. 'רעדה אחזתם שם', אלו השבטים, אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איכפת לנו" (מי שינצח אנו עמו)!?. יסודו של הויכוח בין יהודה ליוסף משקף את ההבדלים בין הגישה הגלותית לבין הגישה העצמאית, יוסף מיצג את הגישה הגלותית, על כן פעולותיו של יוסף הן כלפי אחיו והן כלפי שמים נעשו בעיקרן בסתר. לעומת זאת יהודה מיצג את הגישה העצמאית, לכן פעולותיו של יהודה הן כלפי יוסף והן כלפי שמים נעשו בעיקרן בגלוי. וכן מובא בגמ': "אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה" (סוטה, לו:). על כן במשך הדורות ועד לגאולה השלמה עם ישראל אימץ לעצמו את אחת מן הגישות האלה, מטעם זה התורה כתבה את גישותיהם השונות של יהודה ויוסף, לומר לך: ששתי הגישות הן נכונות כל אחת לזמנה ולמקומה.
וכן מצאנו בארבעת הפרשיות המסיימות את ספר בראשית, כי יוסף מסמל את הצדיק הפרטי הנסתר אשר שומר על יחודיותו אף בין הגוים, ולעומת זאת יהודה מסמל את הצדיק הכללי אשר מקדש שם שמים בגלוי למרות ש"קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו" (יומא, כב:). לפיכך בגולה עם ישראל נדרש יותר לכוח ממשלתו של יוסף, ובעת שעם ישראל בארצו עם ישראל נדרש יותר לכוח מלכותו של יהודה. בעתיד לבוא ה' ישלב בעם ישראל את כוחותיהם של יוסף ויהודה גם יחד תחת נשיאותו של דוד, כפי שנאמר בסיומה של הפטרת פרשת ויגש: "ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד... ועבדי דוד מלך עליהם" (יחזקאל, ל"ז, כ"ב).
שינוי בגישת יהודה:
התורה מספרת בסיומה של פרשת מקץ כי בטרם שהגביע נמצא באמתחת בנימין, האחים הציעו למנשה "אשר על ביתו" של יוסף שרדף אחריהם: "אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים. ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים" (בראשית, מ"ד, ט'-י'). אולם כשהתברר כי הגביע נמצא באמתחת בנימין יהודה ביטל את הצעת האחים להרוג את הגנב, לכן כשהגיעו יהודה ואחיו לבית יוסף, יהודה הציע ליוסף שכל האחים כולל בנימין יהיו לו לעבדים כעונש על גניבת הגביע, שנאמר: "ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" (בראשית, מ"ד, ט"ז), דהיינו, גישתו הראשונה של יהודה היתה: שכלל בני ישראל צריכים להענש בעוון היחיד משום שישראל "ערבים זה בזה... שהיה בידם למחות ולא מיחו" (סנהדרין, כז.) על מכירת יוסף, כמו כן הערבות ההדדית מחייבת שלא להותיר מאחור אף יהודי, כשישנה סכנה שבבדידותו הוא עלול להיטמא בטומאת מצרים. אולם גישתו העיקבית של יוסף היתה: שיש להעניש את החוטא בלבד ע"פ מדת הדין, כפי שנאמר: "איש בחטאו יומתו" (דברים, כ"ד, ט"ז). לפיכך יוסף הסתפק בהענשת בנימין בלבד ע"י הפיכתו לעבדו, שנאמר: "ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם" (בראשית, מ"ד, י"ז). על כן כשיהודה ראה כי יוסף מחפש לעשות דין צדק, הוא נגש ליוסף והציע לו הצעה מתוקנת אשר לפיה: ע"מ שלא לפגוע ביעקב אביו, רק יהודה יהיה לעבדו כעונש על גניבת הגביע ויתר אחיו ישוחררו, משום שיהודה היה הערב של בנימין, ונאמר: "איזה הוא ערב שהוא חייב?, הלוהו ואני נותן לך חייב, שכן על אמונתו הלוהו" (ב"ב, קעה:). וכן מצאנו שאף "מדת הדין נותנת: מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב" (יומא, מג:), וכן מובא בגמ': "אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה" (ב"ק, ס.). לפיכך יהודה אמר ליוסף: "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו. כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (בראשית, מ"ד, ל"ב-ל"ד). כלומר, בתחילה יהודה הציע שכל האחים יהיו לעבדים בגין גניבת הגביע, משום שהוא הבין בדעתו כי ה' מענישם במידה כנגד מידה על מכירת יוסף אחיהם לעבד, שנאמר: "האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני". אולם כאשר יוסף התעקש על כך שרק בנימין יהיה לעבד וכל יתר האחים ישוחררו לחופשי כי הם פטורים מעונש, אז יהודה הבין כי אין זה עונש משמים בגין מכירת יוסף, משום שבנימין לא היה שותף למכירתו, ואף אין זה הגיוני שהמושל יתעקש לקחת לו גנב לעבד. לפיכך יהודה נגש להאבק למען בנימין בעת שהוא הבין שאין זו גזירת שמים ולכן ניתן לבטלה, ואף ניתן להתעלות ממנה ולכפר על חטא מכירת יוסף אחיו. על כן יהודה הציע את עצמו לעבד בתמורה לשחרורו של בנימין, שנאמר: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני", והרש"י פירש: "לכל דבר אני מעולה ממנו לגבורה ולמלחמה ולשמש" (בראשית, מ"ד, ל"ג).
וכן מצאנו שבפרשת ויגש יהודה חזר לספר ליוסף על העימות הראשון שהיה בינהם אשר הוא כתוב בפרשת מקץ, אך עם הבדלים אשר הם היו פרי הרגשתו הפנימית של יהודה, כגון: "אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח... ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי" (בראשית, מ"ד, י"ט, כ"ז). מתוך הבדלים אלה יוסף הבין כי יהודה מתנצל גם על הנסיבות שהביאו לחטא, דהיינו, האחים הרגישו שיעקב רואה רק ברחל את אשתו ואילו את אמם לאה הוא איננו מחשיב כאשתו, ומכאן נבעה הרגשת הקנאה כלפי יוסף בן האשה האהובה. לכן בעת שיוסף ראה כי יהודה חזר בתשובה גמורה עד כדי כך שהוא מציע את עצמו לעבד בתמורה לבנימין שהיה אחיו מאב, ואף אין הוא נוהג בבנימין כפי שהוא התנהג עמו לפני כ"ב שנה בעת שגרם למכירתו ולא ריחם עליו, בתגובה לכך נאמר: "ולא יכל עוד יוסף להתאפק" (בראשית, מ"ה, א'). וכן מובא במדרש (תנחומא, ויגש, ט): "וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ לאביו היה בלבו של יעקב שיהודה הרגו, מנין אתה למד? מבנימין, שכך אמר יהודה ליוסף: 'כי עבדך ערב את הנער', כיון שנתן נפשו על בנימין ונתוודע יוסף נמצא יהודה נקי מכל אותן הדברים". כלומר, יוסף השיג את מטרת דבריו הקשים עם לאחיו משום שדיבורו ועלילותיו לא נועדו לנקום באחיו על מכירתו, אלא ע"מ לגרום להם להכיר בחטאם בכדי שיחזרו בתשובה גמורה ויתעלו בכך למעלה רמה יותר מצדיק גמור. נמצאנו למדים מכאן כי השינוי בגישתו של יהודה לפתרון המחלוקת הביאה בכנפיה גם את השינוי בגישתו של יוסף, ומתוך כך החלה התפייסות והשלמה פנימית וחיצונית בין כל בני יעקב.
וכן מובא בזוה"ק (בראשית, רא:): "רבי אבא הוה יתיב אתרעא דאבבא דלוד (בשער הכניסה ללוד), חמא חד בר נש דהוה אתי ויתיב בחד קולטא דתלא דארעא והוה לאי מארחא ויתיב ונאים תמן (נרדם על ערמת אבנים מתחת לעץ גבוה), אדהכי חמא חד חויא דהוה אתי לגביה (ראה נחש ארסי שעמד להכיש את אותו אדם), נפק קוסטפא דגורדנא וקטיל ליה לחויא (לפתע נפל ענף מן העץ והרג את הנחש), כד אתער ההוא בר נש חמא ההוא חויא לקבליה דהוה מית (כשהתעורר האיש ראה את הנחש מת לידו), אזדקף ההוא בר נש ונפל ההוא קולטא לעומקא דתחותוי ואשתזיב החל האי (כשנעמד האיש ערמת האבנים אשר ישן עליה התדרדרו אבני הערמה במורד ההר והאיש ניצל ממוות פעם שניה), אתא רבי אבא לגביה אמר ליה: אימא לי מאן עובדך דהא קודשא בריך הוא רחיש לך אלין תרין נסין?, לאו אינון למגנא (מה מעשיך שהקב"ה עשה לך שני נסים? לא בחינם), אמר ליה ההוא בר נש: כל יומאי לא אשלים לי בר נש בישא בעלמא דלא אתפייסנא בהדיה ומחילנא ליה (בכל ימי התפייסתי אף עם אדם שעשה לי רע ומחלתי לו), ותו אי לא יכילנא לאתפייסא בהדיה לא סליקנא לערסי עד דמחילנא ליה ולכל אינון דמצערו לי, ולא חיישנא כל יומא להוא בישא דאשלים לי (וכשלא יכולתי להפגש עם אותו אדם מחלתי לו לפני השינה, והסרתי מלבי את הרעה שעשה לי), ולאו די לי דא אלא דמההוא יומא ולהלאה אשתדלנא למעבד עמהון טבא (ולא זו בלבד אלא שמאותו יום והלאה השתדלתי לעשות טוב לאדם שעשה לי רע), בכה רבי אבא ואמר: יתיר עובדוי דדין מיוסף (גדולים מעשיו של איש זה מיוסף), דיוסף הוו אחוי ודאי והוה ליה לרחמא עלוי (משום שיוסף היה חייב למחול לאחיו), אבל מה דעביד דא יתיר הוא מיוסף, יאות הוא דקודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא על ניסא (לכן לאיש זה אשר מחל גם לאנשים זרים שציערוהו, הקב"ה עשה לו נסים כפולים). נמצאנו למדים כי שכרו של המתפייס והסולח לחברו הוא: שה' מצילו מכל רע ואף בדרך של נסים גלויים.
התוודעות יוסף לאחיו:
התורה מספרת כי יוסף התמנה למושל מצרים תשע שנים לפני שהוא הודיע ליעקב אביו כי הוא חי. אך למרות שיוסף היה יכול לסיים את צערו של אביו בתשע שנים, בכל זאת יוסף עכב את התגלותו המפורשת לאחיו, ע"מ לאפשר להם להכיר את פנימיותו וצדיקותו בכוחות עצמם, משום שיוסף ידע כי רק התפייסות מתוך שיכנוע פנימי עשויה היתה לחולל אצל אחיו גם את השינוי בתפיסתם אותו, ובכך תושלם מטרת ההשגחה העליונה אשר התגלתה לו בחלומותיו אשר הוא סיפרם לאחיו. וכן מצאנו שאף לאחר הסתבכותם של האחים בפרשת גניבת הגביע, האחים לא התוודו עדין על עצם מכירת יוסף אלא רק על אכזריותם, כפי שפירש "הספורנו" (בראשית, מ"ב, כ"א): "בהתחננו אלינו ולא שמענו' והיינו אכזרים נגד אחינו, אף על פי שחשבנוהו לרודף היה לנו לרחם 'בהתחננו', וכנגד מדת אכזריותנו זה האיש מתאכזר נגדנו". כלומר, אחי יוסף אשר לא הכירו בעבר את פנימיותו של יוסף הם לא הבחינו בה אף עתה, והם גם הרחיקו מלבם מחשבה זו לנוכח מעללי השליט המצרי שדבר עמהם, דהיינו, האחים קיבעו במחשבתם את יוסף כעבד, "וכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים" (רש"י-בראשית, מ"א, י"ב). לפיכך על אף שיוסף עם חתימת זקן היה דומה במדויק ליעקב (תנחומא, פקודי, יא), ולמרות כל הרמזים שיוסף נתן לאחיו בעת שהייתם במחיצתו, הדברים הללו עוררו בהם תמיהה בלבד, שנאמר: "ויתמהו האנשים איש אל רעהו" (בראשית, מ"ג, ל"ג). על כן יוסף נאלץ להתוודע לאחיו במפורש, שנאמר: "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו" (בראשית, מ"ה, ג'). תגובת האחים לגילוי הפתאומי היתה בהלה ונסיגה לאחור "מפני הבושה" (רש"י) "מיד פרחה נשמתן" (מד"ר, בראשית, פרשה צג, ח), משום שאחים נוכחו לדעת כי הם טעו בחושבם שיוסף היה רודף. על כן כשיוסף הצדיק ראה "אותם נסוגים לאחור, אמר: עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים והראה להם שהוא מהול" (רש"י-בראשית, מ"ה, ד'), ובנוסף לכך יוסף דבר עמהם בלשון הקודש, משום שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" (ברכות, מג:). כלומר, יוסף נזקק להראות לאחיו סימנים חיצוניים ע"מ לשכנעם כי הוא יוסף אחיהם. אך למרות זאת האחים נותרו עדין המומים מן הגילוי הבלתי צפוי. לפיכך כשיוסף הבחין בכך הוא הוסיף לשכנעם כי אין בלבו שנאה אליהם, והוא אף פרץ בבכי על צוארי בנימין אחיו. כלומר, יוסף נזקק להראות לאחיו גם סימנים פנימיים ע"מ לשכנעם כי הוא יוסף אחיהם. על כן רק כאשר יוסף נשק "לכל אחיו ויבך עלהם, ואחרי כן דברו אחיו אתו" (בראשית, מ"ה, ט"ו) "מאחר שראוהו בוכה ולבו שלם עמהם" (רש"י-בראשית, מ"ה, ט"ו). נמצאנו למדים כי רק לאחר שהאחים הכירו את פנימיותו וצדיקותו של יוסף, האחים התפייסו עמו מתוך שיכנוע פנימי עמוק וחזרה בתשובה גמורה.
התורה סיפרה בהרחבה את תאור התוודעותו של יוסף לאחיו ע"מ ללמדנו: כי רק שתי המילים "אני יוסף" הסירו את כל הקושיות והתמיהות של האחים, כך גם בעתיד לבא כשהקב"ה יודיע לעולם "אני ה'" מיד יסורו כל הקושיות והתמיהות על הנהגת העולם. וכן נלמד מהתוודעותו של יוסף לאחיו מוסר עמוק אשר הוא מזרז ומאיץ את כלל ישראל לשוב בתשובה מבעוד מועד, כמובא בגמ': "רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי: 'ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו', ומה תוכחה של בשר ודם כך, תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה"?! (חגיגה, ד:). כלומר, אם רבי אליעזר הצדיק בכה מפני פחד תוכחת הקב"ה, על אחת כמה וכמה שהאדם הפשוט צריך לבכות?! ולחזור בתשובה מבעוד מועד, משום שהבושה העתידית בפני ה' היא כגהינום לנשמה.
יוסף חי:
בהמשך פרשת ויגש מסופר כי אף יעקב לא האמין לדברי האחים כי עוד "יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים" (בראשית, מ"ה, כ"ו), דהיינו, יעקב לא האמין שיוסף נותר בצדיקותו למרות היותו כ"ב שנים בגלות, ועל אחת כמה וכמה שיעקב חשש מהירידה בצדיקותו של יוסף בנו האהוב, בשל עובדת היותו שליט במצרים מלאת הגילולים. וכן מובא במדרש (תנחומא, נשא, כח): "כל אדם שהוא עני, ירא מן הקדוש ברוך הוא. וכשהוא עשיר, בוטח בעשרו ואין עליו יראת שמים. אבל יוסף כשהיה עבד ירא את ה', כשהיתה אדונתו משדלתו, והוא אומר לה: 'ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים' (בראשית, ל"ט, ט'). וכשנעשה מלך הוסיף יראה, שנאמר: 'ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא" (בראשית, מ"ב, י"ח). לפיכך רק לאחר שהאחים אמרו ליעקב "את כל דברי יוסף", כפי שהרש"י פירש: "סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, זהו שנאמר: 'וירא את העגלות אשר שלח יוסף', ולא נאמר: אשר שלח פרעה" (רש"י-בראשית, מ"ה, כ"ז), רק אז נאמר: "ותחי רוח יעקב', שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו" (רש"י). כלומר, רק כאשר יעקב הכיר את פנימיותו וצדיקותו של יוסף הוא האמין מתוך שיכנוע פנימי עמוק כי יוסף הצדיק חי, משום שלמרות היותו שליט במצרים יוסף פרנס את כל העולם בשנות הרעב, ולא זו בלבד אלא אף העובדה שיוסף לא נקם באחיו על מכירתו אלא הוא גם מחל להם, ואף כלכלם וגם שילחם בעגלות יחד עם שמעון ובנימין, דהיינו, יעקב ראה שיוסף נוהג ע"פ דברי הגמ' בפרשת עגלה ערופה: "וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה', וכי על לבנו עלתה שזקני ב"ד שופכי דמים הם?, אלא לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו, לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה" (סוטה, לח:).
וכן מובא ב"שפתי חכמים" (בראשית, מ"ה, אות מ): "כשיוסף פירש מיעקב היה יעקב מלוה אותו עד עמק חברון, כדפירש רש"י לעיל בפסוק 'וישלחהו מעמק חברון', ויוסף אמר לו: חזור בך, אמר לו יעקב: איני רשאי לחזור שחייב אדם ללוות חבירו, כדכתיב בפרשת עגלה ערופה בפסוק: 'וידינו לא שפכה', לא פטרנוהו בלא לויה כדפירש רש"י שם, ומתוך כך למדו פרשת עגלה ערופה, ויהיה פירוש 'וירא את העגלות' לשון הבנה, שהגידו לו פרשת עגלה ערופה אז התבונן שאמת הוא". כלומר, כאשר יעקב שלח את יוסף בטרם מכירתו לראות את שלום אחיו, שניהם למדו את סוגית "עגלה ערופה" אשר ממנה למדים שאף זקני בית דין שאינם מלוים את האורח נחשדים בשפיכות דמים. וכן הרמב"ם פסק (אבל, פי"ד, ב): "שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה: מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר: 'וירא והנה שלשה אנשים', וליווים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים: כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים". לפיכך יעקב חשש בכל עת העדרותו של יוסף שמא נפל פגם בליוויו את יוסף בטרם צאתו לדרך, וכשיוסף הזכיר ליעקב את סוגית עגלה ערופה, יעקב הבין כי יוסף עסק ויישם את התורה בכל כ"ב שנות גלותו ולכן התורה הצילתו מן החטא.
נמצאנו למדים כי גאולתם הפתאומית של יעקב ובניו שמה קץ להרגשת ההסתר פנים מיד בתום המועד שנקבע מראש ע"י ההשגחה העליונה, כפי שנאמר לגבי יוסף: "ויריצהו מן הבור" (בראשית, מ"א, י"ד), ואף לגבי השבטים נאמר: "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף" (בראשית, מ"ה, ג'), וגם לגבי יעקב נאמר: "ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים" (בראשית, מ"ה, כ"ו). מכאן התורה מלמדת: כי גאולתם הפתאומית של יעקב ובניו היא בבחינת: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים" (רמב"ן-בראשית, י"ב, ו'), דהיינו, גאולתם הפתאומית של יעקב ובניו מסמלת את אופיה של הגאולה העתידית לדורותיו, וכן מובא בגמ': "אין בן דוד בא... עד שיתייאשו מן הגאולה", ומשיח עתיד לבוא פתאום "בהיסח הדעת" (סנהדרין, צז.).
למחיה שלחני:
יוסף הבהיר לאחיו בעת התגלותו אליהם כי מכירתו נועדה לשמש גם את מטרותיה של ההשגחה העליונה, דהיינו, גם לפרנס את יעקב ובניו בימי הרעב, וגם לצורך השכנת שלום אמיתי בבית משפחת יעקב, שנאמר: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר. וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה. ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים" (בראשית, מ"ה, ה'-ח'). כלומר, יוסף שכנע את אחיו כי גם סבלו ואף גדולתו הם בשליחות ההשגחה העליונה, על כן אין בלבו כעס עליהם משום שאף האחים בצעו את מכירתו בשליחות ההשגחה האלהית. וכן מובא במדרש: "מכירת יוסף זכות היה לו: שהיא גרמה לו למלוך, וזכות היתה לאחיו ולכל בית אביו שכלכלם בלחם בשני רעבון, לכך נמכר על ידם שמגלגלין זכות ע"י זכאי" (מד"ר, בראשית, פרשה יג, יח). דברי הניחומים של יוסף הצדיק אשר הם נבעו מעומק אמונתו, גרמו לאחי יוסף להיווכח כי ע"י חזרתם בתשובה מאהבה, אף חטא מכירת יוסף הפך להיות להם לזכות, כמובא גמ': "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות" (יומא, פו:). כלומר, ההבנה המשותפת כי יד ההשגחה העליונה היא אשר גרמה לכל הארועים הקודמים בין האחים, הביאה להשכנת שלום אמיתי בבית משפחת יעקב. ע"י כך הושגה מטרה נוספת של ההשגחה העליונה אשר היא: להוביל את כל משפחת יעקב לשעבוד מצרים מתוך אחדות פנימית, כמובא במדרש: "הקב"ה היה מבקש לקיים גזירת 'ידוע תדע' והביא עלילה לכל אלו הדברים" (תנחומא, וישב, ד). כלומר, מחד גיסא יוסף שימח את אחיו בהתוודעותו המהוה סמל לגאולתם הפתאומית "מצרת יוסף", אך מאידך גיסא התוודעותו של יוסף גרמה לירידת יעקב ובניו ולתחילתה של גלות מצרים.
נמצאנו למדים כי ההרגשה של הסתר פנים שנראתה בעיני יעקב ובניו כרעה גדולה, גרמה גם להצלחה הגדולה של יוסף ואף להצלת משפחת יעקב מן הרעב, וגם ליתר בטחון הדורות בגאולה מן הגלות, שנאמר: "וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה" (בראשית, מ"ה, ז'). משמעות הדבר היא: כי התבוננות מעמיקה במעשיו ה' יתברך מגלה שאין מציאות להסתר פנים של ה' מישראל עמו, אלא הכל מתנהל בהתאם לתכנית ההשגחה העליונה הקבועה מראש, שנאמר: "כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם... ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם ה' אלהים" (יחזקאל, ל"ט, כ"ד, כ"ט), דהיינו, אחד העונשים של ה' יתברך הוא לתת לאדם הרגשה של הסתר פנים כביכול, ולעומת זאת לצדיקים ה' מגלה את פניו בעולם בכל עת שהם חפצים לראותם.
ותחי רוח יעקב:
התורה מספרת כי יוסף לא עלה לא"י עם אחיו בכדי להראות לאביו כי הוא עודנו חי, אלא אמר לאחיו: "מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף... רדה אלי אל תעמוד" (בראשית, מ"ה, ט'), וזאת ע"מ לאפשר לאביו שהיה בגיל ק"ל שנה לקבל את הבשורה המשמחת בהדרגה מבלי שבריאותו הגופנית תפגע אנושות, וע"מ לאפשר לאביו לקבל את השראת השכינה בטרם ירידתו למצרים. וכן מצאנו בעת שיעקב קבל את הבשורה המילולית כי יוסף חי "נתבטל לבו ופסקה נשימתו" והיה כמת, וכן פירש הרמב"ן: "ויפג לבו', שנתבטל לבו ופסקה נשימתו, כי פסקה תנועת הלב והיה כמת. וזה הענין ידוע בבוא השמחה פתאום, והוזכר בספרי הרפואות כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח, שיתעלפו רבים מהם בבוא להם שמחה בפתע פתאום, כי יהיה הלב נרחב ונפתח פתאום, והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף ויאפס הלב בהתקררו" (רמב"ן-בראשית, מ"ה, כ"ו). אך יעקב התאושש מן הבשורה המילולית בראותו את העגלות אשר שלח יוסף, דהיינו, "ויהי כראות העגלות ותחי רוחו" (א"ע), ושרתה על יעקב השכינה "שפירשה ממנו" (רש"י). לאחר מכן יעקב נסע לבאר שבע להקריב קרבנות תודה לה', שנאמר: "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" (בראשית, מ"ו, א'). בהמשך לכך יעקב קבל את ברכת ה' לירידה למצרים, ואז הוא שלח את יהודה לפניו "להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו" (מד"ר, בראשית, פרשה צה, ג), ורק לבסוף יעקב ירד למצרים לפגוש את יוסף פנים אל פנים, שנאמר: "ויבאו ארצה גשן" (בראשית, מ"ו, כ"ח). כלומר, הכנותיו של יעקב לקראת המפגש עם יוסף היו הכנות רוחניות אשר עלו מדרגה לדרגה, משום שהמפגש עם יוסף לא היה כמפגש של כל אב עם בנו האובד, אלא היה זה מפגש עם בן ועם תלמיד חכם ועם צדיק ביחד. נמצאנו למדים מכאן שהגאולה השלמה מצריכה להבין את הרמזים הנשלחים ע"י ההשגחה העליונה, וגם ההכנות הרוחניות צריכות לעלות בהדרגה ע"מ לקבלה כראוי, שנאמר: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב" (בראשית, מ"ה, כ"ז). לפיכך אף יעקב אע"ה לא מיהר לנסוע מיידית למצרים ע"מ לפגוש את יוסף בנו האבוד, משום שברגע שהתגלה ליעקב כי יוסף נותר צדיק, עובדה זו גרמה לו לשמחה גדולה יותר מאשר הפגישה האישית עם יוסף בנו לאחר כ"ב שנות העלמותו.
משל למה הדבר דומה: בנו של רב גדול היגר מארץ ישראל לאמריקה בכדי ללמוד מקצוע מבוקש, הבן סיים את לימודיו בהצלחה ונשא גויה ואף השתקע בארה"ב, מידי שנה בשנה היה הבן עולה לא"י לבקר את אביו בראש השנה כשהוא לבוש כיהודי דתי, והוא אף הקפיד להראות את עצמו כשומר תורה ומצוות בעת שהותו בבית אביו. האב התגאה בבנו ורצה לגמול לו על ביקוריו ולזכות לראות בעיניו את כלתו ונכדיו, לכן הרב בקש מבנו לבוא אליו לבקור בביתו שבארה"ב בשנה הבאה, אך הבן דחה את בקשת אביו בתואנה שהוא עתיד לעבור לעבודה במקום אחר. לאחר שנה חזר האב לבקש מבנו לבוא לבקרו בביתו שבארה"ב, אך שוב הבן דחה את בקשת אביו בתואנה שהוא עתיד לערוך שיפוצים בבית. כשראה האב שבקשתו נדחית שוב ושוב מסיבות שונות, התעורר חשדו והוא החליט לערוך ביקור פתע בבית בנו בארה"ב. הרב ארז את הטלית והתפילין ונסע בחג החנוכה לבית בנו בארה"ב, הרב הקיש בדלת דירת בנו והוזמן להכנס פנימה, אך הוא נדהם לגלות כי בסלון הבית מוצב עץ אשוח מקושט כמנהג הנוצרים, והאשה הגויה שפתחה לו את הדלת היא כלתו הגויה, וממילא אף נכדיו הם גויים. מיד האב הבין כי בנו סטה מדרך ה', לפיכך האב חזר על עקבותיו בעצב רב ועתה הוא גם הבין את הסיבה האמיתית לסירובו של בנו האהוב להזמינו לביקור בביתו שבארה"ב. על כן כשיוסף שלח עגלות להביא את יעקב לבקרו במצרים יעקב שמח, משום שיעקב הבין כי אם יוסף מזמינו לביקור בביתו אשר במצרים ואף שולח עגלות להביאו במהרה, סימן הוא כי יוסף נותר בצדיקותו, לפיכך נאמר: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם" (בראשית, מ"ה, כ"ז).
קריאת שמע:
הרש"י מפרש כי במפגש הראשון שהיה בין יוסף לבין יעקב אביו במצרים לאחר כ"ב שנות פרידה, יעקב אע"ה "לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו", שנאמר: "ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד" (בראשית, מ"ו, כ"ט), "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו: שהיה קורא את 'שמע" (רש"י). כלומר, כשיעקב ראה את יוסף בנו פנים אל פנים כשהוא שלם בצדיקותו, תגובתו הראשונית של יעקב היתה שמחה רוחנית עליונה אשר באה לידי ביטוי בקריאת שמע, המבטאת את ייחוד מלכות שמים ואהבת ה' יתברך. כלומר, אף אם לעתים נראה לאדם שהוא נענש שלא כדין הוא צריך להאמין: שכל הבא עליו מה' יתברך הוא לטובתו. לפיכך יעקב השיג באותה שעה את ההבנה העמוקה של ייחוד ה', הכולל את מידת הדין עם מידת הרחמים אשר נהפכת בסופה למידת הרחמים בלבד, שנאמר: "ה' אלהינו ה' אחד". לכן חז"ל קבעו כי יש לכוון לעומק קריאת שמע ובמיוחד בפסוק הראשון, כמובא בגמ': "ת"ר: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', עד כאן צריכה כוונת הלב" (ברכות, יג:). על כן בשעה הכי טובה בחיי יעקב אע"ה, קדש יעקב את האיחוד עם בנו האהוב בקבלת עול מלכות שמים, דהיינו, יעקב אע"ה העלה את השמחה האנושית של המפגש עם יוסף לדרגה של קדושה עליונה. וכן מובא במשנה (ברכות, פ"ט, משנה ה): "חיב אדם לברך על הרעה, כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר (דברים, ו', ה'): 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך', 'בכל לבבך' בשני יצריך: ביצר טוב וביצר רע, 'ובכל נפשך' אפלו הוא נוטל את נפשך, 'ובכל מאדך' בכל ממונך".
מטעם זה כאשר התברר ליעקב שהעלמותו של יוסף במשך כ"ב שנה נגרמה ע"י ההשגחה העליונה, ובעקבות זאת: יוסף נעשה משנה למלך מצרים, וגם יוסף בנו פרנס את העולם כולו בשנות הרעב, והוא אף איחד את השבטים באמונה במעשה ה' יתברך, והוא גם גרם ליעקב לרדת למצרים בכבוד רב, למרות שראוי "היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל" (שבת, פט:), באותה שעה פרצה קריאת שמע מפנימיותו של יעקב בעת שיוסף ואחיו נראו בעיניו כחטיבה אחת. כלומר, יעקב חזה לנגד עיניו את אחדותו של שם ה' העתיד להיות נפוץ בעולם ע"י בניו לאחר שהם יגשימו את התכנית האלהית, כמובא בגמ': "אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם" (חגיגה, ג.). וכן מובא בגמ' שכאשר "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו?, אמרו לו בניו: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (פסחים, נו.).
נמצאנו למדים מכאן שיעקב אע"ה קרא את קריאת שמע בטרם תחילת השעבוד למצרים הן כשליח ציבור של בניו, והן ככהן משוח מלחמה לדורות. וכן מצאנו שהכהן משוח מלחמה מדבר אל העם בטרם צאתם לקרב בלשון הקודש ואומר "אליהם: 'שמע ישראל' וגו', 'על אויביכם' ולא על אחיכם: לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם... מאי שנא 'שמע ישראל'?, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אמר להן הקב"ה לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם" (סוטה, מב.). כלומר, יעקב קרא לבניו לשמור בהתמדה על האחדות הפנימית, ועל ייחוד מלכות שמים ואהבת ה' יתברך, באמצעות קריאת שמע דוקא בעת המפגש הראשון בין יוסף לבין יעקב אביו לאחר כ"ב שנות פרידה, ע"מ להמחיש בפניהם כי למרות הקשיים הם צריכים להאמין: שכל הבא עליהם מה' יתברך הוא לטובתם בסופו של הדבר, כפי שנאמר: "וידעו כי אני ה' אלהיהם בהגלותי אתם אל הגוים וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם" (יחזקאל, ל"ט, כ"ח).
הפטרת ויגש:
התפייסותם של יוסף ואחיו בראשותו של יהודה הניחה את היסודות לאמונתם המאוחדת של עם ישראל בעת השעבוד, וחיזקה את בטחונם בהתגשמותן העתידיות של גזרות ה' יתברך. חוזק פנימי זה הוא אשר גרם אף לגאולתם ממצרים, "וכן אתה מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמונה" (מכילתא, בשלח, מסכת דויהי, פר' ו), דהיינו, יוסף הניח את היסודות לאחדות ולאמונה של עם ישראל בטוב העתיד לבוא. על כן הפטרת פרשת ויגש היא: "קח לך עץ אחד", ובה הנביא מנבא את האיחוד העתידי בין שבט יהודה ולבין שבט יוסף לאחר שהם הפכו להיות לשני עמים מופרדים, דהיינו, שבטי יהודה ובנימין בהנהגת רחבעם בן שלמה משבט יהודה מחד גיסא, וכל יתר עשרת השבטים בהנהגת ירבעם בן נבט משבט אפרים בן יוסף מאידך גיסא. חציתם של עם ישראל לשתי ממלכות נפרדות פגעה בעם ישראל לדורותיו הן בצד החומרי והן בצד הרוחני, כפי שאירע לבית יעקב במשך כ"ב שנה בעקבות מכירת יהודה את יוסף אחיו. לפיכך ה' הבטיח לישראל כי גם בעתיד לבוא הצלחתם של עם ישראל תהיה בזכות איחוד הכוחות של עץ יוסף ועץ יהודה אשר הם עתידים להיות מאוחדים לאחר קבוץ הגלויות, שנאמר: "דבר אלהם כה אמר ה' אלהים הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי... הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם. ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד" (יחזקאל, ל"ז, י"ט- כ"ב). כלומר, האיחוד בין הכוחות המנוגדים בתוך עם ישראל הוא כל כך קשה, עד כדי כך שלצורך זה ה' הבטיח לישראל את התערבותו, וכן מובא בגמ': "אמר רבי יוחנן: גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים, פח.).
וכן מצאנו שנס פורים הושג ע"י מרדכי אשר שילב באישיותו את שבטי יהודה ויוסף, כמובא בגמ': "אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי: אביו מבנימין ואמו מיהודה, ורבנן אמרי: משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אומרת: אנא גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אמרה: מינאי קאתי" (מגילה, יב:). וכן מובא במדרש (תנחומא, ויחי, יד): "יעקב שבירך יהודה המשילו כאריה, שנאמר: 'גור אריה יהודה' ומזווגו כנגד מלכות בבל... וליוסף מזדווג כנגד מלכות אדום. א"ר שמואל בר נחמן: מסורת אגדה היא שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל... משה זיווג שבט לוי כנגד מלכות יון, בני חשמונאי שהן מלוי... לבנימין כנגד מלכות מדי, שמרדכי פורע ממנה שהוא משבט בנימין". כלומר, שילוב כל הכוחות של שבטי ישראל עתיד לגרום לנצחונם של כלל עם ישראל על כל אוייביהם החיצוניים.
נמצאנו למדים מכאן גם את מהות מחלוקת התנאים במשנה בדבר חזרתם של עשרת השבטים: "עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר (דברים כ"ט, כ"ז): 'וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה', מה היום הזה הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן כך עתיד להאיר להן" (סנהדרין, פ"י, משנה ג). כלומר, לדעת רבי עקיבא עשרת השבטים נטמעו בין הגוים עד כדי כך שאין הם יכולים לחזור בתשובה ולהגאל בזכותה בגאולת "אחישנה", ולעומת זאת לדעת רבי אליעזר ה' יקבץ את עשרת השבטים אשר נטמעו בין הגוים ויגאלם ברחמים בגאולת "בעתה". כלומר, זמנה של התגשמות הבטחות הנביא: "הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם" (יחזקאל, ל"ז, כ"א), "וידעו כי אני ה' אלהיהם בהגלותי אתם אל הגוים וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם" (יחזקאל, ל"ט, כ"ח), מותנה בהתנהגותם של כלל עם ישראל. וכן מובא בתוספות (יבמות, נ., ד"ה תדע): "אין נביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא יהיה חטא".
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי הגלות היא שלב הכרחי של הגאולה הגדולה שעתידה לבוא, לפיכך מטרת הגלות היא: גם לעריך את גודל טובתה של הגאולה השלמה, ואף לגרום לכלל שבטי ישראל להתאחד בינם לבין עצמם, וגם בכדי לזכות את ישראל להפיץ את אחדותו של ה' בעולם, וכן נאמר: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", דהיינו, ייחוד ה' כולל את מידת הדין של גלות ישראל עם מידת הרחמים של ההישרדות בגלות אשר הם נהפכים בסופו של דבר למידת הרחמים בלבד בעת הגאולה השלמה. לפיכך התורה הרחיבה בתאור עלילותיהם של יוסף ואחיו אשר מחד גיסא הם גרמו לנפילתם בגשמיות וברוחניות, אך מאידך גיסא דווקא משפל המדרגה הצליחו כל בית יעקב להתאחד ולהתרומם מתוך בחירה חופשית, ובכך הוגשמה גם תכניתה של ההשגחה העליונה. וכן מצאנו שגאולתם הפתאומית של יעקב אע"ה ובניו שמה קץ להרגשת ההסתר פנים מיד בתום המועד שנקבע מראש ע"י ההשגחה העליונה, כפי שנאמר לגבי יוסף: "ויריצהו מן הבור" (בראשית, מ"א, י"ד), ואף לגבי השבטים נאמר: "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף" (בראשית, מ"ה, ג'), וגם לגבי יעקב נאמר: "ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים" (בראשית, מ"ה, כ"ו). מכאן התורה מלמדת כי גאולתם הפתאומית של יעקב ובניו היא בבחינת: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים" (רמב"ן-בראשית, י"ב, ו'), דהיינו, גאולתם הפתאומית של יעקב ובניו מסמלת את אופיה של הגאולה העתידית לדורותיו, וכן מובא בגמ': "אין בן דוד בא... עד שיתייאשו מן הגאולה", ומשיח עתיד לבוא פתאום "בהיסח הדעת" (סנהדרין, צז.).
יה"ר שנזכה להרגיש את סיום תקופת ההסתר פנים, ונזכה לחזות באחדותו של עם ישראל ובגאולה השלמה לעיני כל הגוים, ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "לכן כה אמר ה' אלהים עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל וקנאתי לשם קדשי. ונשו את כלמתם ואת כל מעלם אשר מעלו בי בשבתם על אדמתם לבטח ואין מחריד. בשובבי אותם מן העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים. וידעו כי אני ה' אלהיהם בהגלותי אתם אל הגוים וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם. ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם ה' אלהים" (יחזקאל, ל"ט, כ"ה-כ"ט).
העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)
מחברם של הספרים:
"מצמרת הארז"-על כל פסוק ראשון של פרשת השבוע,
"אשר על המשכן"-תכניות ממוחשבות של משכן ה' כולל משקלים ומחירים,
"אשר תקראו"- פרשנות על מועדי ישראל,
"פרי צמרת"- הגות ומחשבת ישראל אקטואליים הנובעים מפרשיות השבוע.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב