פרשת ויגש: נאום יהודה, ובכל-זאת תמיהה, תשסט
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת ויגש: נאום יהודה, ובכל-זאת תמיהה, תשסט 

מאת    [ 29/12/2008 ]
מילים במאמר: 1199   [ נצפה 3957 פעמים ]

 
 
פרשת ויגש: נאום יהודה, ובכל-זאת תמיהה, תשס"ט / מוטי לקסמן
פרשת השבוע, פרשת ויגש, נפתחת בתנועה ובדיבור: "ויגש אליו יהודה ויאמר: בי אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, ואל יחר אפך בעבדך, כי כמוך כפרעה" (בר' מד, יח).
יהודה מתחיל להגיד.
האומנם אלה מילות הפתיחה?
עיון בפסוקים האחרונים של פרשת השבוע הקודמת, פרשת מקץ, מלמד אותנו שלא כך הוא הדבר.
ניזכר, לאחר דברי יהודה אל האב, יעקב-ישראל, מסכים הלה לשלוח גם את בנימין למצרים כדי להביא תבואה [1]. בהתפתחות זו, נוקט המספר המקראי בשם כללי לתגובות ולאמירות האחים: "ויקחו האנשים", "ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף", "וייראו האנשים", "ויאמרו", "וישאל להם לשלום", "ויאמרו שלום" וכן הלאה [2]. כך גם בסעודה שיוסף מצווה להכין להם ואף בשילוחם, לכאורה, חזרה לכנען [3]. אמרנו לכאורה, כי יוסף אינו מתכוון שילכו. בשלב זה יוסף ממשיך בהתנכרות לאחיו ואף מאשים אותם בגניבת גביעו האישי העשוי כסף [4].
אפילו בתחילת תנועת האחים חזרה לעיר המלוכה, עדיין נותר השם הקיבוצי [5].
אבל, בהתקרבם לארמון, מפנה המספר המקראי את תשומת לבנו ליהודה באופן ברור: "ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף" (בראשית מד, יד). ולאחר שיוסף מאשים אותם: "ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני (שם, טו). חוזר שוב יהודה להיות הדובר היחיד. יהודה אינו מנסה להצטדק הוא לוקח אחריות, בשם כל האחים, ומוכן, שוב בשם כולם, לשאת בעונש [6]. יוסף ממשיך את עמדת ההתנכרות ודוחה את רעיון העונש הקיבוצי [7]. יהודה מבין שהוא עומד בסכנה לחזור אל אביו ללא בנימין, והלא הוא התחייב לשובו בריא ושלם [8]. יהודה מתקרב אל יוסף ונוקט בדרך אחרת.
במקום ביטוי של עמידה איתנה עם לקיחת אחריות, עובר יהודה לנימה שיש בה פריטה על נימי הרגש, גם תחינה. זו מתכונת אופיינית לאדם המעלה בקשה משליט חזק.
נעיין, אפוא, בדברי יהודה.
שלב זה בדברי יהודה נפתח בצמצום המרחק הפיזי בינו לבין יוסף: "ויגש אליו יהודה".
צמצום המרחק בא כדי לבטא את הפער הנראה בין המבקש לשומע: "ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה" (בראשית מד, יח).
עבדך מבקש את רחמי אדני.
יוסף אינו מגיב, ויהודה ממשיך בתיאור רגשני של המפגש הקודם בין האחים ליוסף. תיאור זה עושה שימוש ב"אב" חמש פעמים וב"אח" או ב"ילד" ארבע פעמים. כלומר, דברי יהודה באים לעורר רגש חמלה על הילד שנותר בלא אח ועל האב הישיש, שיש סכנה לחייו אם הבן הנותר יילקח ממנו [9].
יהודה ממשיך ועובר לתיאור השיחה עם האב בכנען. בתיאור זה מבוטא הקשר החזק בין האב לילד הזקונים כולל גם אזכור, ללא פירוט של "היעלמות" האח היחיד של ילד הזקונים. שוב, הדברים באים לעורר חמלה של השליט לאב ישיש "ששיכל" בן [10].
לסיום מעלה יהודה את מצבו האישי כערב להחזרת הבן הקטן, בנימין, אל האב ישראל: "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים" (בראשית מד, לב).
יהודה מציע שהוא עצמו ייכלא, והבן הצעיר, בנימין יחזור עם אחיו לכנען: ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו" (שם, לג) [11].
לסיום מעלה יהודה את מצבו האישי הקשה במצב שנוצר: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (שם, לד).
ובכן, דבריו של יהודה נימתם רגשית כדי לעורר חמלה בשליט, אבל הם כוללים גם ביטוי של אחריות ונכונות לשלם את המחיר.
יוסף נרעש מן הדברים ומתוודע אל אחיו ברגשנות רבה הכוללת גם בכי חזק [12]. תגובה שחוזרת על ביטוי רגשני קודם בבכי במפגש הראשון עם בנימין [13].
יוסף יודע מי הדובר אליו, האם גם יהודה יודע, משער, חש שהעומד מעליו הוא האח שנמכר?
במקרא אין תשובה על כך.
עם-זאת, האחים חשים שההתנהגות כלפיהם אינם כמו לשאר האנשים הבאים לקנות תבואה [14], האם יש בכך רמז?
איני יודע, אבל נשאל אחרת: אילו יוסף לא היה יודע שאלה אחיו האם דבריו הרגשניים של יהודה היו מעוררים בו חמלה?
הכתוב בפרשת השבוע אינו מעלה אפשרות של תשובה חיובית על-כך. להיפך, יוסף, בגבור הרעב, אינו נרתע מהפיכת כל תושבי מצרים לחסרי קרקע שעוברת להיות רכושו של פרעה [15].
יש להניח שהיו לא מעט נזקקים במצרים בשנות הרעב, אין אף סיפור על נכונות יוסף לבוא לקראתם.
כלומר, דברי יהודה משקפים אם לא ידיעה, אולי תחושה אינטואיטיבית שנוסח דבריו הרגשני ומעורר החמלה הוא אופן הביטוי המתאים ביותר בנסיבות האלה.
האם זה מפליא?
האם לא קרה לך אי-פעם שדברים שיצאו מפיך התאימו לנסיבות מסוימות באופן ההולם ביותר, למרות שלא הייתה ידיעה הכרתית, שאכן כך הוא?
ומאטעלע אומר:
ידע, הכרה, מדע
הם דברים חשובים ביותר
אבל, אין הם סותרים
גם לא מונעים
פעילות על-פי אינטואיציה
ותחושה שיש בה אמת.

הארות ומראה מקום
[1] בראשית מג, ב-יד.
[2] שם, טו-לד.
[3] בראשית מד, א-ג.
[4] שם, ד-יג.
[5] שם, יג.
[6] "ויאמר יהודה: מה נאמר לאדני, מה נדבר ומה נצטדק? האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" (שם, טז).
[7] אם-כי במפגש הראשון בין יוסף לאחיו מפעיל יוסף, בשלב הראשון, עונש קיבוצי ושם במעצר לשלושה ימים את כל האחים (בראשית מב, יד-יז). האם זה ביטוי ספונטני לכעס או אפילו לנקם מצד יוסף כלפי האחים? איני יודע, אבל כדאי לחשוב על כך...
[8] "אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים" (בראשית מג, ט).
[9] "אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח: ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו: ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו: ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת: ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני" (בראשית מד, יט-כג).
[10] "ויהי כי עלינו אל עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני: ויאמר אבינו שבו שברו לנו מעט אכל:
ונאמר לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו: ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי: ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה: ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה: ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו:
(לא) והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה" (שם, כד-לא).
11] דברי יהודה אינם משקפים בדיוק רב את מהלך העניינים המתואר בם, כולל השיחה הקודמת עם יוסף. דבריו מותאמים לנסיבות הנוכחיות. בכל-אופן, הפער בין דברי יהודה לתיאור מהלך העניינים נדון ב פרשת ויגש: מנהיגות ואחריות, תשס"ח באתר: http://www.notes.co.il/moti
[12] "ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו: ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה: ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו: ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה" (בראשית מה, א-ד).
[13] "וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני: וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה: וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם" (בראשית מג, כט-לא).
[14] בראשית מב, כא-כב, כז-כח); מג, לג-לד).
[15] "ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה: והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם" (בראשית מז, כג-גד).
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב