חג השבועות - מורה על מרכזיותה של התורה בחיי העם היהודי
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

חג השבועות - מורה על מרכזיותה של התורה בחיי העם היהודי 

מאת    [ 21/03/2006 ]
מילים במאמר: 2622   [ נצפה 6116 פעמים ]

 
 
חג השבועות
וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים (שמות ל"ד).

שאלות
נראה לשאול, מדוע נקרא חג השבועות בשם זה, ולא נקרא בשם שנקרא במקומות אחרים בתורה, דהיינו, יום הביכורים או חג הקציר? א.
ועוד, מדוע לא קראה התורה לחג השבועות בשם חג מתן תורה? ב.
ועוד, מדוע נקשר שמו של חג השבועות לשבע שבועות ספירת העומר, הלא מצות ספירת העומר היא מצוה בפני עצמה? ועוד, הלא תחילת ספירת העומר הוא במוצאי יום טוב של הפסח, לפיכך היה מתאים יותר לכנות את חג הפסח גם בשם חג השבועות? ג.
ועוד, מדוע נאמר וספרתם לכם - שבע שבתות תמימת תהיינה, דהיינו, מ"ט ימים. ובהמשך נאמר, תספרו חמשים יום (ויקרא כ"ג)? ד.
ועוד, מדוע אין לחג השבועות מצוה ייחודית הנוהגת במדינה, כדי להבדילו מיתר ימות השנה, כפי שלסוכות ישנה מצות סוכה, ולפסח ישנם מצוות מצה, מרור וכו'? ה.
ועוד, מדוע לא נאמר בתורה: כי ביום הזה נתתי לכם את התורה, כשם שנאמר בסוכות, כי בסכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג), ובפסח נאמר, כי בחדש האביב יצאת ממצרים (שמות ל"ד)? ו.
ועוד, מדוע חג השבועות נחוג רק ביום אחד ללא חול המועד, ואילו ליתר הרגלים ישנם ימי חול מועד ובסופם יום טוב נוסף? הלא חג השבועות הוא רגל חשוב, משום שבו ניתנה התורה שממנה נצטוו ישראל לחוג את כל יתר הרגלים? ז.
כיצד נלמד מייחוד חגיגת חג השבועות שהתורה היא מרכזו וחיותו של עם ישראל? ח.
גודל מעלת מלמדי התורה, ממעשה ר' חנינא ור' חייא המובא בתלמוד. ט.
תשובות
נראה להשיב, הטעם שנקרא חג השבועות בשם זה, ולא נקרא בשם יום הביכורים או חג הקציר. משום שחג השבועות בא לאחר מלאת שבעת השבועות של ספירת העומר, הנוהגת בכל דור ודור. שנאמר, ועשית חג שבעות לה' אלהיך (דברים ט"ז). לעומת זאת יום הביכורים וחג הקציר תלויים בקיום בית מקדש. דהיינו, רק בזמן שבית המקדש היה קיים, היו ישראל מקריבים בחג השבועות מנחת ביכורים, מתבואת החטים החדשה של אותה שנה. שנאמר, וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם (במדבר כ"ח). ונאמר, וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה (שמות כ"ג). ונאמר, וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים (שמות ל"ד). כלומר, חגיגת הביכורים וחגיגת הקציר נוהגים רק בזמן שבית המקדש היה קיים. אך חג השבועות נוהג בכל עת ובכל מקום, משום ששמו נקרא על שם סיום ספירת העומר. שנאמר, שבעה שבעת תספור לך - ועשית חג שבעות לה' אלהיך.
ועוד טעם שנקרא חג השבועות בשם זה, משום ששבועות הוא מלשון שבועה. דהיינו, לפי שה' נשבע לישראל שתי שבועות בעת שקיבלו עליהם את התורה בנעשה ונשמע. שבועה אחת, ה' נשבע שמשה רבינו ע"ה ימות, וקיים ה' את שבועתו זו. שבועה שניה, ה' נשבע שלא יאבדו ישראל לעולם, וגם שבועה זו מתקיימת בכל דור ודור. ומשום שישראל שמחים בחג מתן תורה על שתי שבועות ה' שהתקיימו למענם. דהיינו, בגין שבועת ה' הראשונה זכו ישראל שמשה רע"ה יסנגר עליהם מן השמים, ובגין שבועת ה' השניה זוכה עם ישראל לביטחון בחיי נצח מבלי שיאבדו לעולם, לפיכך נקרא שם הרגל בשם שבועות. א.
הטעם שתורה לא קראה לחג השבועות בשם חג מתן תורה. משום שהיו בישראל בני ערב רב, שלא רצו לקבל את התורה כדי לא להיות מוגבלים במצוותיה. שנאמר, וישמע משה את העם בכה למשפחתיו (במדבר י"א). ופירשו חז"ל את מילת למשפחותיו, על עסקי עריות שנאסרו להם. וכן אמרו חז"ל: מלמד שכפה עליהם הר כגיגית, ואמר אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם (שבת פח.). מכאן אתה למד שיום מתן תורה הוא יום חג רק לרוב העם שקיבלו עליהם את התורה בשמחה, באומרם נעשה ונשמע. ואילו למיעוט מן העם שניתנה לו התורה בכפיה, אין זה להם יום חג. הטעם שה' לא כפה על אומות העולם הר כגיגית, משום שכלל אומות העולם לא הסכימו לקבל את התורה. ואילו בישראל רק מיעוט קטן לא אבה לקבל את התורה, לכן כפה ה' על המיעוט לקבלה כאם הכופה על תינוקה לאכול. לפיכך לא נקרא חג השבועות בתורה בשם חג מתן תורה, דהיינו, משום שהיו חלק בישראל שלא חגגו ביום קבלת התורה. לעומת זאת ביציאת מצרים בפסח, ובישיבה בסוכות שמחו כלל ישראל וגם הערב רב. שנאמר, וגם ערב רב עלה אתם (שמות י"ב). לכן נקראו חגים אלה בשמות האירוע המיוחד של החג, דהיינו, חג המצות וחג הסוכות. ואילו חג השבועות לא נקרא על שם אירוע מתן התורה, משום שיום קבלת התורה הוא יום עצוב לרשעי ישראל, כי התורה מבטיחה להם עונשים גדולים על חטאיהם. לעומת זאת הצדיקים שמחים ביום קבלת התורה, משום שהתורה מבטיחה להם שכר גדול בגין שמירת מצוותיה, לפי שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. לפיכך שמחת הצדיקים בחג מתן תורה, באה לידי ביטוי רוחני וגשמי. דהיינו, שאומרים בתפילת חג השבועות, זמן מתן תורתינו, גומרים את ההלל, מוציאים שני ספרי תורה, קוראים בתורה את ענין מעמד הר סיני, מפטירים במרכבה לזכר מראות האלהים אשר ראו ישראל במעמד סיני, ואוכלים בשר ושותים יין בשמחה (והמנהג החדש והתמוה לאכול גבינות, לוקה בחסר ופשוט שאינו מצות חג השבועות. לפיכך אין מנהגנו בכך). ודע, שהר סיני לפני קבלת התורה עליו נקרא הר חורב. שנאמר, ויבא אל הר האלהים חרבה (שמות ג'). ובמתן תורה נקרא שמו הר סיני. שנאמר, והר סיני עשן כלו (שמות י"ח). על מנת רמוז לישראל שבלי קבלת התורה יגרם להם חורבן, כהר סיני שבטרם קבלת התורה עליו נקרא חורבה.
ועוד טעם שלא נקרא חג השבועות בשם חג מתן תורה, משום שיום מתן תורה כביכול אינו משמח את נשות ישראל, לפי שהתורה פטרה אותן מקיום מצוות עשה שהזמן גרמן. כלומר, אין שמחת חג מתן תורה שווה לכולם, לעומת זאת בחג הפסח ובחג הסוכות יצאו הנשים והגברים ברכוש גדול ממצרים, וישבו בסוכות בשווה לגברים. שנאמר, וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב (שמות י"א) ושמלת (שמות י"ב). ונאמר, ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחלת, ותען להם מרים שירו (בלשון זכר) לה' כי גאה גאה (שמות ט"ו).
ועוד טעם שהתורה לא קראה לחג השבועות בשם חג מתן תורה, משום שארבעים יום לאחר מעמד סיני שהיה בחג השבועות, עשו בני ערב רב את העגל וישראל לא מחו בידם. שנאמר, קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו (שמות ל"ב). לפיכך כשירד משה מן ההר שיבר את הלוחות. דהיינו, באופן מעשי לא קיבלו ישראל את התורה בחג השבועות, אלא ביום הכיפורים שלאחריו כשירד משה רע"ה עם הלוחות השניים. ב.
הטעם לכך ששמו של חג השבועות נקשר לשבע שבועות ספירת העומר. משום שכאשר שלח ה' את משה רע"ה להוציא את ישראל ממצרים נתן לו אות. שנאמר, וזה לך האות - בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג'). דהיינו, ה' קישר מראש בין יציאת מצרים לקבלת התורה. כלומר, השלמת יציאת מצרים היא בקבלת התורה, ועבודת האלהים. משום שבמ"ט ימים שלא קיבלו ישראל את התורה, היו ישראל עבדי הגוף. ורק לאחר שקיבלו ישראל את התורה, נשלמה חירותם הגופנית והרוחנית. שנאמר, חרוט על הלחת (שמות ל"ב). ופירשו חז"ל, אל תקרא חרוט אלא חרות. כלומר, שעל ידי קבלת התורה נעשו ישראל בני חורין. לפיכך כשדבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ועשה את האותות לפני העם, בעת שבא לבשר לישראל על גאולתם. מיד נאמר, ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' (שמות ד'). כלומר, העם האמין למשה רע"ה שהשלמת חירותם תהיה על ידי קבלת התורה ביום החמישים לצאתם מארץ מצרים. לפי האות אשר נתן ה' למשה רע"ה. שנאמר, תעבדון האלהים על ההר הזה (שמות ג'). לפי שמילת תעבדון נאמרה עם אות "ן" יתירה, שהיא בגימטריה חמישים. על כן מתוך חיבתם ותוחלתם של ישראל לקבל את התורה, מנו ישראל את ארבעים ותשעה הימים קודם מתן תורה בכל יום. משום כך קבע ה' לישראל את ספירת העומר לדורות, כדי שיזכרו לפניו לטובה. שנאמר, זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך (ירמיה א'). לפיכך קישרה התורה את חג מתן תורה לספירת העומר שהיא מ"ט ימים, על מנת להראות את קשר האהבה בין ישראל לתורה. משום כך ישראל סופרים בכל דור ודור מ"ט ימים, לזכר הימים שבין יציאת מצרים עד יום קבלת התורה ביום החמישים, שהוא יום חג השבועות. כלומר, חג השבועות הוא תכלית הספירה ושיא השמחה לישראל בכל דור ודור. הטעם שלא כונה חג הפסח בשם חג השבועות על שם תחילת ספירת העומר שבמוצאי יום טוב של הפסח. לפי שיציאת מצרים היתה בחיפזון, ולא היתה לישראל הכנה נפשית לגאולה רוחנית. כלומר, הגאולה משעבוד מצרים היתה כגאולת הבהמה העובדת, לפיכך בפסח מקריבים את העומר מן השעורים שהם מאכל בהמה. משם ואילך במשך מ"ט ימים עלו ישראל ברוחניות והיו ראויים לגאולה הרוחנית, שהשלימה את גאולתם הגופנית. לפיכך נקשרו שבעת שבועות ספירת העומר רק לחג השבועות, יום שבו ישראל היו מוכנים רוחנית לקבלת התורה. ג.
הטעם שנאמר וספרתם לכם - שבע שבתות תמימת תהיינה, דהיינו, מ"ט ימים. ובהמשך נאמר, תספרו חמשים יום (ויקרא כ"ג). משום שספירת יום החמישים הינה כוללת את כל ספירת מ"ט הימים הקודמים יחד. כלומר, שער החמישים הוא השער העליון הכולל את כל בחינות מ"ט השערים שמתחתיו. לפי שיום החמישים הוא היעד אליו חותרים בספירת מ"ט הימים שלפניו, כך שכל ימי הספירה ממקדים את המבט ליום החמישים שהוא יום מתן תורה, לפיכך יום זה אינו נכלל במנין מ"ט הימים. ודע, שמ"ט הבחינות מרומזים בפסוק, לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש (דברי הימים-א, כ"ט). שהם שבע המידות העליונות, שכל אחת מהן כוללת את כל שבע המידות, דהיינו, מ"ט בחינות. כמו כן נשמת האדם כלולה משבע מידות המקבילות לשבע המידות העליונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות (וסימנם: חג"ת נהי"ם). וכדי לתקן את הנשמה צריך האדם לתקן את מ"ט מידותיו בימי ספירת העומר. כי לדוגמא חסד לבד עלול להתבטא ברכרוכיות, גבורה לבדה עלולה להתבטא באכזריות וכו'. כלומר, כדי להגיע לשלמות הנשמה צריך שיהיו כל מ"ט המידות טבועות באדם בשילוב. דהיינו, בשבוע הראשון יש לו לאדם להתבונן במידת החסד כך: ביום הראשון חסד שבחסד, ביום השני גבורה שבחסד, ביום השלישי תפארת שבחסד, ביום הרביעי נצח שבחסד, ביום החמישי הוד שבחסד, ביום השישי יסוד שבחסד, ביום השביעי מלכות שבחסד. וכך בשבוע השני יתבונן במידת הגבורה וכו' עד שיגיע למידת מלכות שבמלכות ביום האחרון של ספירת העומר. בתום השלמת מ"ט הספירות נעשה האדם ראוי לקבלת שער החמישים. כפי שאמרו חז"ל, חמישים שערי בינה נבראו בעולם (ר"ה כא:). וכן כתב הרש"ש בשירו: שעריה חמישים הם קבועים - בסוד מלכות עשירית תעלני. דהיינו, בזכות השלמת מ"ט ספירות חג"ת נהי"ם זוכה האדם לקבלת שער החמישים בבינה, ומשם יכול לעלות לסוד ספירות כתר, חכמה, בינה המשלימות את עשר הספירות, כמובא בזוה"ק. ד.
הטעם שאין לחג השבועות מצוה ייחודית הנוהגת במדינה, כפי שלסוכות ישנה מצות סוכה, ולפסח ישנם מצוות מצה, מרור וכו'. משום שחג השבועות הוא חג מתן תורה, הנוהג בכל השנה. לפי שמצוה על כל אדם לחשוב שהתורה ניתנת לו בכל יום מחדש. שנאמר, אשר אנכי מצוה אתכם היום (דברים י"א). ופירשו חז"ל, שיהיו חדשים כאילו שמעתם בו ביום (ספרי). וכן נאמר, אשר אנכי מצוך היום על לבבך. כלומר, שלא יהיו בעיניך כמצוותו הישנה של המלך, אלא כחדשה שהכל רצים לקראתה (רש"י). מכאן שחג השבועות שונה מיתר הרגלים, לפי שבחג הפסח מצווים לאכול מצה שבעה ימים בלבד, וכן בחג הסוכות מצווים לשבת בסוכה שבעה ימים בלבד, לעומת זאת חג מתן תורה נוהג בכל השנה הן ביום והן בלילה. שנאמר, והגית בו יומם ולילה (יהושע א'). לפיכך כדי לסמל את חג השבועות כיום מתן תורה, נהגו ישראל להיות ערים כל הלילה בליל השבועות, על מנת לעסוק בתורה, כשם שמעטרים ומקשטים את הכלה בליל חופתה. ודע, שבזמן שבית המקדש היה קיים, הקריבו ישראל בחג השבועות בתוספת לקורבנות החג, את שתי הלחם מנחת ביכורים. שנאמר, ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה' (ויקרא כ"ג). דהיינו, קורבן שתי הלחם מסמל את קבלת התורה. כי שתי הלחם הם כנגד שני לוחות הברית, שניתנו ביום זה, והלחם מובא כנגד התורה המשולה ללחם. שנאמר, לכו לחמו בלחמי (משלי ט'). ה.
הטעם שלא נאמר בתורה: כי ביום הזה נתתי לכם את התורה. לפי שהתורה שניתנה לישראל בהר סיני היתה חלקית, אף למשה רע"ה ניתנה התורה בשלמותה רק בתום ארבעים יום. וכן מובא בתלמוד (מנחות כט.), כשעלה משה למרום מצאו לה' שהיה קושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: ריבנו של עולם, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. וכן מובא בזוה"ק, שהתורה משולה לפרדס, לפי שמילת פרד"ס היא ראשי תיבות של המילים: פשט, ראיות, דרשות, סודות. כלומר, כשם שהפרדס מחדש את פירותיו וגידוליו בכל עת ואינו מפסיק לעולם, כך לכל אדם עד סוף כל הדורות, ניתן לנשמתו בסיני חלק מן התורה על מנת שיחדשנה. שנאמר, יצפן לישרים תושיה (משלי ב'), וה' בעל הפרדס משתעשע בחידושי התורה בכל עת. שנאמר, ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת (משלי ח'). מכאן שהתורה היא אינסופית משום שבכל עת עתידים לחדש בה פירושים, רמזים, ראשי תיבות, גימטריות, וכו'. לפיכך לא נאמר בתורה, כי ביום הזה נתתי לכם את התורה. וכך ביטא דוד המלך ע"ה את אינסופיותה של התורה באומרו: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך (תהילים קי"ט). לעומת זאת חג הפסח וחג הסוכות, מבוססים על מאורעות שאירעו לישראל בעבר והסתיימו. לפיכך נקטה התורה בחגים אלה בלשון עבר. שנאמר בפסח, כי בחודש האביב יצאת ממצרים (שמות ל"ד), ונאמר בסוכות, כי בסוכות הושבתי (ויקרא כ"ג). ו.
הטעם שחג השבועות נחוג רק ביום אחד ללא חול המועד, ואילו ליתר הרגלים ישנם ימי חול מועד ובסופם יום טוב נוסף. משום שחג השבועות הוא חג מרכזי במעגל השנה. לפי שכל חגי ישראל נובעים מן התורה שניתנה ביום זה, ובלעדיה לא היה כביכול ליתר הרגלים קיום. כלומר, חג השבועות משובח בכך שהוא נחוג רק יום אחד, משום שבתוכו כלול תמצית כל החגים, כשם שבמעגל יש נקודה אחת במרכז שממנה נחוג המעגל. וכן נאמר, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב' ז'). דהיינו, שבחם של ישראל לפני ה' הוא בשל היותם גוי אחד, לפי שמילת אחד היא בגימטריה אהבה. וכן מצאנו בעת שקיבלו ישראל את התורה, הושוו כולם כאחד. שנאמר, ויחן שם ישראל תחת ההר (שמות י"ט). כלומר, משום חביבותו וחשיבותו של חג השבועות נחוג הוא יום אחד בלבד. וזה הוא ייחודו: מאחד (מה'), אחת (תורה), לאחד (למשה), באחד (בחג השבועות), לכאחד (לעם ישראל). ז.
נמצאנו למדים מייחוד חגיגת חג השבועות שהתורה היא מרכזו וחיותו של עם ישראל. משום כך נמשלה התורה לעץ חיים. שנאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג'), ונאמר, ועץ החיים בתוך הגן (בראשית ב'), ותרגומו: במציעות גינתא, דהיינו, באמצע גן עדן. ללמדנו שכאשר ישראל שמים את התורה במרכז חייהם ודבקים בה, על ידי זה נעשים לעם אחד, וזוכים לגאולה על ידי אחד. שנאמר, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י"ד). כמו כן נרמזה מרכזיותה של התורה במיקום זמנו של חג השבועות בחודשי השנה העברית. דהיינו, בין שני הרגלים פסח וסוכות, כשם שהלב הוא אבר אחד הנמצא במרכז הגוף ומשם הוא נותן כח מוחשי לכל האיברים, על ידי קיום פקודות רוחניות של המוח הנמצא למעלה. כך התורה נותנת כח מוחשי לכלל ישראל, על ידי קיום מצוותיה שניתנו מלמעלה. שנאמר, שמעו אלי ידעי צדק עם תורתי בלבם, אל תיראו חרפת אנוש ומגדפתם אל תחתו (ישעיה נ"א). ונאמר, נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם (ירמיה ל"א). ונאמר, וידעתם כי בקרב ישראל אני, ואני ה' אלהיכם ואין עוד ולא יבושו עמי לעולם (יואל ב'). ונאמר, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם (מיכה ד'). ח.
מעלת מלמדי התורה, ניתן ללמוד ממעשה המובא בתלמוד:
מעשה בר"ל שהיה מציין את המערות של קברי הצדיקים, כדי שלא יכשלו הכהנים לעבור עליהם. כשבא לציין את מערת קבורת ר' חייא, נעלמה המערה מעיניו וחלשה דעתו. אמר: ריבונו של עולם, לא פלפלתי תורה כמותו? יצאה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצתה (למדת לאחרים כמותו). כאשר אירע והיו מתקוטטים ר' חנינא ור' חייא בינהם. אמר ר' חנינא לר' חייא: עמי אתה מתקוטט? אם חס ושלום התורה תשתכח מישראל, אני מחזירה מתוך פילפולי. אמר ר' חייא לר' חנינא: עמי אתה מתקוטט? שעשיתי לתורה שלא תשתכח מישראל? ומה עשיתי, הלכתי וזרעתי זרעוני פשתן, וקלעתי מהם רשתות ומכמורות, וצדתי בהם צביים, והאכלתי את בשרם ליתומים, ותיקנתי מעורותיהם קלפים, וכתבתי עליהם חמשה חומשי תורה, והלכתי מעיר לעיר שאין שם מלמדי תינוקות, ולימדתי חמשה תינוקות בחומשי התורה, לכל אחד בספרו, ולימדתי ששה תינוקות, ששה סדרי משנה. ואמרתי להם, בעת שלא אהיה כאן אצלכם, וקודם שאבא אליכם בחזרה, לימדו זה עם זה מקראות, ולמדו זה לזה סידרו. וכך עשיתי לתורה שלא תשתכח מישראל. לכן אמר רבי: גדולים מעשי חייא. אמר לו ר' ישמעאל בר' יוסי לרבי: אפילו ממך? אמר לו: כן (בבא מציעה פה:) . ט.

מחברם של הספרים: אשר על המשכן, מצמרת הארז, אשר תקראו
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב