יום טוב שביעי של פסח - יום העצמאות האמיתי של ישראל
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

יום טוב שביעי של פסח - יום העצמאות האמיתי של ישראל 

מאת    [ 21/03/2006 ]
מילים במאמר: 1720   [ נצפה 7217 פעמים ]

 
 
יום טוב - שביעי של פסח
ביום השביעי מקרא קדש, כל מלאכת עבדה לא תעשו (ויקרא כ"ג).

שאלות
נראה לשאול, מדוע נצטוו ישראל לחוג את שביעי של חג הפסח כיום טוב, הלא ביום זה טובעו המצרים בים סוף. ונאמר, בנפול אויבך אל תשמח (משלי כ"ד)? ועוד, אמרו חז"ל שה' אמר למשה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? לפיכך אם שירה נאסרה קל וחומר שחגיגה צריכה להאסר? א.
ועוד, מדוע אין שמיני עצרת לחג הפסח, הלא בחג סוכות שהוא כביכול משני לחג הפסח, חוגגים אותו שבעה ימים ומוסיפים לו את חג השמיני עצרת? ועוד, חז"ל נתנו טעם ליום שמיני עצרת, שה' עוצר את ישראל אצלו ואומר: קשה עלי פרידתכם. וכי בחג הפסח אין קושי לה' בפרידה ולכן אינו עוצר את ישראל ליום שמיני עצרת גם בחג הפסח? ב.
ועוד, מה הוא הטעם למנהג ישראל לומר בליל שביעי של הפסח עשר שירות? ג.
מהי תכלית השמחה בהווה על הנסים שהיו לישראל בעבר? ד.
קביעת יום טוב בגין הצלת ישראל, ממעשה המובא בתלמוד. ה.
תשובות
נראה להשיב, הטעם לחגיגת שביעי של הפסח כיום טוב, משום שביום זה הושלמה סופית יציאת ישראל משעבוד מצרים. כי בט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים בהסכמת פרעה רק לשלושה ימים. שנאמר, לכו עבדו את ה' כדברכם (שמות י"ב). כלומר, לפחות בעיני פרעה היו ישראל נחשבים כעבדים בחופשה עד היום הרביעי שבו הפכו להיות לעבדים הבורחים מחופשתם. על כן רק ביום שטובעו המצרים, דהיינו, בשביעי של הפסח הסתיים קשר העבדות. משום כך רק לאחר שפלט הים את גופותיהם של המצרים לשפתו, ראו ישראל שהם בני חורין ופצחו בשירה. שנאמר, ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שמות י"ד). זאת ועוד, מתוך מחלוקת חז"ל בדבר מספר המכות שקיבלו המצרים במצרים ועל הים. ניתן להסיק שאין מחלוקת בחז"ל לגבי העובדה, שביום השביעי נעשו לישראל נסים בים סוף כפול חמש ממספר הנסים אשר נעשו להם בארץ מצרים. כפי שנאמר, ר' יוסי הגלילי אומר: במצרים לקו עשר מכות, ועל הים לקו חמישים מכות. ר' אליעזר אומר: במצרים לקו ארבעים מכות, ועל הים לקו מאתים מכות. ור' עקיבא אומר: במצרים לקו חמישים מכות ועל הים לקו מאתים וחמישים מכות. כמו כן אמרו חז"ל: גדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים. כלומר, חגיגת יום שביעי של פסח כיום טוב נובעת מחשיבות יום זה לגאולתם של ישראל ממצרים. הן משום שביום זה הסתיים סופית מעמד ישראל כעבדים, והן משום שביום זה נעשו מרבית הנסים לישראל שהכריעו את המצרים סופית. והן משום שביום זה הושלמה הבטחת היציאה ברכוש גדול, על ידי ביזת הים. כי ביזת הים היתה הנחלת שלל לכלל עם ישראל, שלא כביזת מצרים שהיתה השאלה מקומית מוגבלת למספר שעות בלבד. שנאמר, וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב (שמות י"א) ושמלת (שמות י"ב). מכאן אתה למד שאין שמחת יום טוב שביעי של פסח באה בגין מותם של המצרים הרשעים. אלא שמחה על השלמת ה' את הבטחתו לאברהם במועד שנקבע בברית בין הבתרים. ובכדי להדגיש שאין עיקר השמחה מבוסס על מותם של המצרים. אין אומרים הלל בערב יום טוב שביעי של הפסח, ואין שביעי של הפסח רגל בפני עצמו. משום ששמחה על אובדנם של האויבים היא שמחת הדיוט. ומכאן למדים קל וחומר: אם על אובדן האויב אין לשמוח, כל שכן כשנאבד צדיק מן העולם, השקול כנגד כל העולם, כפי שנאמר, וצדיק יסוד עולם (משלי י'), שצריכה להיות עצבות רבה. ודע, שבשמחת יום שביעי של הפסח צפונה השמחה על הגאולה העתידית באלף השביעי שבו יגמול ה' לכל המיצר לישראל במידה כנגד מידה. כפי שעשה ביום השביעי למצרים. שנאמר, כל הבן הילוד היאורה תשליכהו (שמות א'), ולאחר שמונים שנה נפרע ה' מהם על כך באותה מידה בים סוף. שנאמר, כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י"ח). א.
הטעם שאין שמיני עצרת לחג הפסח, משום שכאשר יצאו ישראל ממצרים עדין לא קיבלו את התורה, כי היו שקועים במ"ט שערי טומאה. לפיכך לא עיכב ה' את ישראל לחוג עוד יום אחד. לעומת זאת חג הסוכות אירע מיד לאחר שקיבלו ישראל את הלוחות האחרונים מידיו של משה ביום הכיפורים הסמוך. שנאמר, ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה (שמות ל"ד). כלומר, לאחר שהיטהרו ישראל ממ"ט שערי טומאה של מצרים, ולאחר שחזרו בתשובה שלימה לאחר חטא העגל וקיבלו עליהם את עול מלכות ה', מיד נזדמן להם לחוג את מצות חג הסוכות שבעת ימים. לפיכך אמר להם ה': בני, בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם.
ועוד טעם שאין שמיני עצרת לחג הפסח, משום שחג הפסח זמנו כחצי שנה לאחר יום הכיפורים. ובדרך הטבע אין כלל ישראל צדיקים באותו הזמן, יען כי יש מישראל שחטאו בפרק זמן ארוך זה. לפיכך ה' אינו עוצר את ישראל אצלו ביום השמיני של הפסח. לעומת זאת בחג הסוכות הבא לאחר יום הכיפורים, יום שבו ה' מכפר לכלל ישראל על חטאיהם כלפיו וכותבם לחיים. ולאחר מכן בתום שבעת ימי חג הסוכות בליל חיתום הדין, ה' חותם סופית את ישראל לחיים. כלומר, כלל ישראל נחשבים בעיני ה' לצדיקים באותו זמן, משום שעדין לא היה בידם זמן לחטוא. ומו"ר אבי אב"י זצ"ל היה מפליג בשבחו של ליל זה באומרו: "הכל הולך אחר החיתום". לפיכך ה' עוצר את ישראל אצלו, ואומר להם: בני, עכבו עמי. דהיינו, הישארו צדיקים ואל תחטאו. משום כך ה' נתן לישראל את יום שמיני עצרת שהוא יום שמחת תורה, על מנת להקשות עליהם את הפרידה מן התורה והמצוות. ודע, שבימינו נהגו מעט מקהילות ישראל לחוג ולשמוח ביום השמיני של חג הפסח. בבחינת קשה עלינו פרידתך, התעכב עמנו עוד יום אחד. ואנו לא נהגנו כך משום דמחזי בבל תוסיף. ב.
הטעם למנהג ישראל לומר בליל שביעי של הפסח עשר שירות. משום ששביעי של הפסח הוא יום שירת בני ישראל על ים סוף. וכן שירה היא בגימטריה תפילה. לפיכך קוראים בתורה את שירת אז ישיר משה ובני ישראל, כי זהו יום אמירתה על ים סוף. מטרת קריאת השירה היא לשבח לה' על שהצלנו, ולא על מנת לשמוח בנפילת האויב, כי אויבי ישראל לא תמו עדין. לפיכך אין מפטירים בשביעי של הפסח ותשר דבורה למרות שהיא הפטרת פרשת בשלח. אלא מפטירים וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אתו מכף כל איביו (שמואל-ב' כ"ב). לפי שדוד היה שר לה' ביום שהיה ניצל מאויביו. כי תכלית השירה היא להתעלות ביראת שמים כמו בתפילה. משום כך בחר ה' להתרות בישראל על כל המוצאות אותם בשירה. שנאמר, וענתה השירה הזאת לפניו לעד (דברים ל"א). מטעם זה מנהגנו לומר בליל שביעי של הפסח את עשר השירות של ישראל, ביום שבו נאמרה שירתם הראשונה של ישראל כעם. וכן נאמר, השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל').
ועוד טעם לאמירת עשר שירות בליל שביעי של הפסח כנגד עשרת הנסים גלויים שנעשו לישראל בקריעת ים סוף. והנסים הם: נבקע הים, נחלק לשנים עשר שבילים, נעשה הים כיבשה לישראל, נעשה הים כטיט למצרים, נעשה הים לישראל לפירורים המסודרים כלבנים, נעשה הים למצרים כסלעים שנפלו על ראשיהם, נעשה הים גזרים, נעשה הים ערימות, נעמד הים כנד נוזלים ויצאו ממנו כדי מים מתוקים לישראל, קפאו המים ונעשו כלי זכוכית לישראל. כנגד עשרה אלה נאמרות עשר השירות שהן: אז ישיר משה (שמות ט"ו), ותקח מרים הנביאה (שמות ט"ו), אז ישיר ישראל (במדבר כ"א), האזינו השמים (דברים ל"ב), אז ידבר יהושע (יהושע י'), ותשר דבורה (שופטים ה'), וידבר דוד (שמואל-ב כ"ב), מזמור שיר חנוכת הבית (תהילים ל'), שיר השירים אשר לשלמה (שיר השירים),והשירה העשירית היא כנגד השירה של העתיד לבא, מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה (תהילים צ"ח). ודע, כי את השירה העשירית שרו הפרות שנשאו את ארון ה'. שנאמר, וישרנה הפרות בדרך (שמואל-א ו'). ג.
נמצאנו למדים כי יום טוב שביעי של הפסח הוא חג המסמל את הציפיה לעתיד, באמצעות שמחה בהווה על ניסי ה' בעבר. כי יום שביעי של הפסח הוא יום העצמאות האמיתי של ישראל. לפי שביום זה נהיה עם ישראל לעם חופשי שלא כדרך הטבע, אלא בידי ה' באמצעות נסים עליונים וגלויים. לפיכך משבחים ישראל את ה' ביום זה בשירה לפי שהיא עילית הדיבור. כלומר, הביטוי של שמחת ישראל ביום טוב נעשה הן בנפש והן בגוף. שמחת הגוף היא במאכל ומשתה ומתן צדקה לעניים כפי השגת יד הנותן. שנאמר, ואכלת שם לפני ה' אלהיך (דברים כ"ב). שמחת הנפש היא בשירה ובלימוד התורה. שנאמר, ושמחת שם לפני ה' אלהיך (דברים י"ד). וכן נאמר, ישמח אביך ואמך (משלי כ"ג), דהיינו, ה'. ותגל יולדתיך, דהיינו, כנסת ישראל. כלומר, אמנם בכל השנה צריכה להיות עבודת ה' מתוך שמחה. אך בשבתות ובמועדים מצוה להכפיל את השמחה, תוך כדי ציפיה לנסים העתידים להיות בגאולה הסופית. משום שבמידה שהאדם שמח ומודה לה' על נסיו ה', כך ה' מודד לו שמחה כפולה. כשם שאירע למו"ר אבי אב"י זצ"ל שזיכהו ה' לכפל שמחה ביום טוב שביעי של הפסח, לפי שנולד לו בן שביעי בליל שביעי של הפסח שנת תשט"ו. והתקיים בו מקרא שכתוב, גיל יגיל אב"י (משלי כ"ג). גם שירת הים כוללת בתוכה שתי שמחות: השמחה הראשונה היא בגין הנסים שנעשו לישראל בעבר כשנגאלו ממצרים. והשמחה השניה היא השמחה על הבטחות ה' לישראל בגאולת העתיד. שנאמר, אז ישיר משה, דהיינו, לא נאמר אז שר משה, אלא אז בעתיד לבא ישיר משה, כשיתממשו כל הנבואות שנאמרו בלשון אז. שנאמר, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה (תהילים קכ"ו), אז ידלג כאיל פסח (ישעיה ל"ה), אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה ל"ה), אז יבקע כשחר אורך (ישעיה נ"ח), אז תראי ונהרת (ישעיה ס'), אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו, והפכתי אבלם לששון ונחמתים, ושמחתים מיגונם (ירמיה ל"א). ד.
קביעת יום טוב בגין הצלת ישראל, ניתן ללמוד ממעשה המובא בתלמוד:
מעשה שהיה בעשרים וארבעה בניסן, שסולקו בו אלו שהיו עוררין, שרצו ליטול חלק ביהודה ובירושלים בחמס, ועשו את היום הזה ליום טוב לישראל. ומעשה שהיה כך היה: באו בני אפריקה לדון עם ישראל, לפני אלכסנדרוס מוקדון, ורצו לקחת את ארץ ישראל מן היהודים. אמרו לו: ארץ כנען שלנו היא ולא של היהודים. שנאמר, ארץ כנען לגבולותיה. וכנען היה אבינו, וישראל ירשו את הארץ שלא כדין. אמר להם גביהה בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך לדון עמהם, לפני אלכסנדרוס מוקדון. אם ינצחוני, אימרו: הדיוט שבנו ניצחתם. ואם אני אנצח אותם, אימרו: תורת משה רבינו ניצחתכם. נתנו לו רשות, הלך ודן עימהם. אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראיה שהארץ שייכת לכם? אמרו לו: מן התורה. אמר להם: אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה. שנאמר: ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. עבד שקנה נכסים, עבד למי? נכסים למי? הרי הם שייכים לאדון שלו. כמו כן, כנען אביכם הוא עבד שלנו, וכל מה שקנה שייך לנו. ולא עוד, אלא שיש כמה שנים שלא עבדתם לנו ואתם צריכים לשוב לעבוד לנו. אמר להם אלכסנדרוס המלך: תחזירו להם תשובה. אמרו לו: תנה לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו תשובה. מיד ברחו, והניחו שדותיהם כשהם זרועים וכרמיהם כשהם נטועים. ואותה שנה שביעית היתה (סנהדרין צא.) . ה.

מחברם של הספרים: אשר על המשכן, מצמרת הארז, אשר תקראו
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב