חדשות לבקרים אנו שומעים על נהג שיכור או תחת השפעת סמים פוגע והורג הולך רגל, לרוב בקרבת מקומות בילוי. האם זה רצח - הריגה או אולי גרימת מוות ברשלנות - ואם מאשימים בהריגה, מדוע לא בעבירת רצח כפי שזועקים הקולות מכאן ומשם - על שאלות אלו ננסה לענות בקצרה במאמר הבא.
ננסה לפשט את הדברים ככל שניתן ונפרק את העבירה לשני חלקים האחד - היסוד העובדתי שבמעשה והשני - היסוד הנפשי (על מנת שניתן יהיה להרשיע בעבירה כל שהיא, שני היסודות חייבים להתקיים, למעט חריג - עבירות של אחריות קפידה - על כך במאמר אחר).
בתאונת פגע וברח קיימות למעשה שתי עבירות פוטנציאליות. עבירת גרימת מותו של אדם וגם עצם ההפקרה והבריחה המהווה עבירה נוספת. נתרכז כאן בעבירת גרימת המוות. היסוד העובדתי המרכזי הוא בעצם גרימת המוות. ברור כי ניתן להתווכח על סיבת המוות (למשל שהולך הרגל בדיוק לקה בליבו, נפל ומת זמן קצר לפני התאונה וכו') וכן ניתן להתווכח על גורמים מתערבים, התאורה ברחוב, עבודות בכביש (אם היו) ועצם הנהיגה ע"י הנהג המואשם וכדומה, אבל ההבדל המרכזי כאן נעוץ ביסוד הנפשי, במילים פשוטות למה התכוון הנהג או למה ציפה הנהג לפני גרימת התאונה.
עבירה של גרימת מוות ברשלנות היא עבירה מסוג עוון שהעונש המירבי עבורה הוא 3 שנות מאסר והמבחן הוא מבחן האדם הסביר בנסיבות בהן היה מצוי הנאשם. כלומר, האם אדם סביר במצבו של הנאשם היה מתנהג כפי שהתנהג הנאשם. אם התשובה לכך היא שלילית -הנאשם רשלן. ברור שמשיקולי מדיניות והאינטרס הציבורי לא יוגש כתב אישום בתאונת פגע וברח על סעיף אישום של גרימת מוות ברשלנות. החוק מאפשר שימוש במגוון עבירות פגיעה בגופו של אדם כאשר החמורות שבהן - הריגה ורצח.
למרות שאנו שומעים קריאות להאשים נהגים כאלה ואחרים שגרמו בהתנהגותם הפסולה על הכביש למותו של אדם ברצח, עדיין נשאלת השאלה האם ניתן להאשימם ברצח כלל ?
סעיף 300 לחוק העונשין קובע כי כדי להאשים ברצח יש להתכוון לגרום למוות. יקשה מאוד על התביעה הפלילית להוכיח כי כאשר הנהג עלה על הכביש באותו יום הוא התכוון להרוג אדם. ברוב המקרים מדובר בעצימת עיניים ובמחשבה ש"לי זה לא יקרה" מאשר בכוונה תחילה לגרום למות אדם. מאידך, ישנו תת סעיף - סעיף 300(א)(4) לחוק העונשין המאפשר להאשים ברצח אדם ש "גורם למותו של אדם כשנעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו, או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה, בריחה או המלטות מעונש" - כך לשון הסעיף.
אם כן, תת סעיף זה מדבר על "גורם למותו של אדם" ולא "מתכוון לגרום למות אדם" - כלומר היסוד העובדתי כאן או עצם גרימת המוות מספיקה בתנאי ש"נעברה עבירה אחרת" - ועל פי לשון הסעיף זו יכולה להיות כל עבירה גם הקלה שבקלות מאחר והסעיף איננו מסייג את סוג העבירה (למשל עבירה מסוג פשע או עוון) - וכדי להבטיח בריחה או הימלטות מעונש.
מדברים אלו ניתן להבין כי תת הסעיף מאפשר העמדה לדין בעבירת רצח לנהג הנאשם בתאונת פגע וברח (או "הפקרה לאחר פגיעה") גם אם יהיה לתביעה קושי ראייתי להוכיח את כל יסודות תת הסעיף ומדובר כאן גם על היסודות העובדתיים וגם על הכוונה או היסוד הנפשי.
אם כן, מדוע לא מעמידים נהגים כאלו לדין על עבירת רצח - (מקרה בו רוכב טרקטורון שרכב עליו ביום כיפור ופגע בהולכת רגל והרגה הואשם בתחילה ברצח ולאחר מכן תוקן כתב האישום לעבירת הריגה) נראה כי מדובר בשיקולי מדיניות של התביעה. הרשעה בעבירת רצח גוררת אחריה עונש אחד בלבד והוא מאסר עולם ללא שיקול דעת של בית המשפט (שוב, כרגיל, למעט חריגים מעטים) ונראה ששיקולי מדיניות אלו גורמים לאי נחת אצל גורמי התביעה ופחד מפני יצירת תקדימים. כפי קודם במאמר, עדיין לא יהיה זה פשוט להוכיח מבחינה ראייתית כי בוצעה כאן עבירת רצח.
אישום בהריגה מתאפשר מלשון הסעיף הלקונית (סעיף 298 לחוק העונשין) המהווה מעין סעיף סל (בניגוד לדין האמריקאי למשל) ועבירת "ביניים" לגורם למות אדם תוך ביצוע מעשה או מחדל אסורים.
יש לזכור כי אישום בעבירה זו הוא חמור דיו מאחר וניתן להטיל עונש של עד 20 שנות מאסר למורשע בהריגה.
כסניגור, אוכל לומר שדרכי ההתמודדות עם עבירות מהסוג הנ"ל הינם גורם מכריע לניצחון במשפט כאשר נעשה שימוש, בין היתר, במומחים מטעם ההגנה, במבחני ביצוע שונים, עדויות הגנה אחרות וכמובן אומנות החקירה הנגדית של עדי התביעה. במגמת הענישה הנוכחית ,שינויי החוק ומדיניות התביעה, יש צורך בהתגוננות משפטית רצינית כאילו היה מדובר בתיק רצח. שכירת שירותיו של עו"ד מומחה, בעל ניסיון בדיני התעבורה בכלל ותאונות פגע וברח בפרט הינם המפתח לניהול משפט הגנה מוצלח.
