אחרי חמש שנות עבודה פוטרתי. "זה לא שאתה עובד גרוע, ההיפך, היינו שמחים להשאיר אותך, רק אין לנו כסף להחזיק אותך בחברה. אנחנו חייבים לצמצם את מספר העובדים" נאמר לי עם מסירת מכתב הפיטורים לידי.
בחדשות דיווחו על התקפת טרור בהודו, מהומות ביוון ותאילנד וגם תחזית מזג האוויר של סוף שבוע חם מהרגיל בעונה. חשבתי לתומי: "מה קורה כאן? חג חנוכה בפתח ובקושי ירדו גשמים. איסלנד ואוקראינה פשטו את הרגל, פיטורים במשק, קסאמים... מה לעזאזל קורה כאן? "מעטים מול רבים"? אנחנו האזרחים הקטנים, מתוסכלים, מעטים, מול המצב המאיים הגדול והאכזר?
איך זה שעדיין לא הגענו למצב שטוב לנו? מצב שבו אנו עובדים פחות, נהנים יותר, בריאים יותר ואולי הכי חשוב... מאושרים? והאם חג חנוכה הקרוב יביא עמו את הנס המיוחל שישנה את הדברים לטובה?
השנה 167 לפנה"ס. שורה ארוכה של גזירות מאיימת על העם היהודי ועל קיומו. העם נחלק לאלו שנאבקים על יהדותם ואלו שמתייוונים. בתוך העם קמה קבוצה קטנה, בהנהגתו של יהודה המכבי, שיוצאת להילחם על קיומו של העם היהודי.
המלחמה שמנהלים המכבים על יהדותם, היא המלחמה, כך מסבירים לנו המקובלים שאנחנו מנהלים יום, יום עם האגו שלנו.
ה"יוונים" שבנו מסמלים את האגו החזק, המודע, השולט. התכונות שמאפיינות אותם הן הרצון להתענג וליהנות, גם אם זה על חשבון הזולת. ל"יווני" שבנו, לא אכפת לנצל ולהרוס את הזולת - הטבע שלו פשוט דוחף אותו לפעול רק לטובת עצמו.
ה"מכבי" שבתוכנו, זו נקודה קטנה ועדינה, שלא רבים מודעים אליה. היא מרגישה את הריקנות ואת חוסר התכלית ששורים מסביב, ומסמלת את הנטייה הפנימית העדינה שלנו לרוחניות. דרך נקודה זו אנו מרגישים מדי פעם שאנו חיים ב"חושך", ומחפשים את ה"אור". מחפשים את הדבר האמיתי שייתן לנו טעם בחיים, ויהפוך את חיינו לשלמים יותר.
ה"מתייוונים" הם אותה נטייה פסיבית שלנו להיכנע לשליטת האגו.
את המאבק הזה אנחנו יכולים למצוא בשני רבדים: כל אחד בתוך עצמו וגם המלחמה המוכרת בכל הסיפורים על חג חנוכה. זהו מאבק, בין הרצון להתפתח במובן הגשמי או במובן הרוחני. מאבק בין האגו שרוצה הכול לבין הנקודה ששואפת למשהו אחר, מעבר לכל מה שהעולם הגשמי יכול להציע.
חג חנוכה - חנייה לשם תיקון
המקובלים מספרים לנו כי מטרת הקיום האנושי היא להגיע למצב של שלמות ונצחיות, ע"י כך שאנחנו לומדים איך להפעיל את עצמנו, את הרצון שלנו לקבל תענוג, בצורה נכונה. כל שנות ההתפתחות, מימי האדם הקדמון ועד היום נועדו לכך, שאנחנו נתפתח עד לרמה המכסימלית ו... נתאכזב.
למה?
כי רק לאחר האכזבה מהתפתחות בכיוון לא נכון, נוכל להבין שחסר לנו קשר רוחני, המתבטא בחיבור בין בני אדם. ובחיבור בינינו מתגלה השלמות.
חג חנוכה על פי הקבלה נגזר משתי המלים חנו-כה, זאת אומר חנייה לשם תיקון. הנס שיכול להתרחש כתוצאה מחנייה זו, הוא הבנה שאם נמשיך ללכת בדרך האגו, דרך בה האנושות צועדת כיום, שוב נגיע לצרות ומשברים. החנייה בדרך יכולה, אם נרצה, למשוך את כוח התיקון, דרך לימוד הקבלה. כוח שיחבר אותנו אל כוח האהבה והנתינה - כוח המכבי, ואז נוכל לנצח את כוח האגו - הכוח היווני.
הפעולה היחידה שנדרשת, היא לפתוח את הלב לשינוי פנימי, שיוביל גם לשינוי קולקטיבי, באמצעות התפשטות חוכמת הקבלה האותנטית. ואז מתוך החושך, הספקות והגאווה, משהו יתבהר. זהו כד קטן, אותה נקודה פנימית שמתחילה לבעור. זהו ה"מכבי" שיוצא לדרך.
שיהיה חג חנוכה שמח!
להמשך קריאה
מתחברים לטוב
