המבנה השבטי והחברתי בחברה הבדואית
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

המבנה השבטי והחברתי בחברה הבדואית 

מאת    [ 15/03/2006 ]
מילים במאמר: 1399   [ נצפה 11510 פעמים ]

 
 
המבנה השבטי והחברתי בחברה הבדואית
המוצא וההשתייכות הם דברים חשובים מאד אצל הבדואים. כך, כל בדואי דואג לקבוצת ההשתייכות שלו. הקבוצה הגדולה ביותר בין קבוצות ההשתייכות שאליהן משתייך כל בדואי היא ה"מטה". הבדואי בהשתייכותו לקבוצה הזאת הוא גם מזדהה אתה (סל-מן, 1980). באזורים מסוימים מארץ ישראל והמדינות השכנות הבדואים מכירים מטות יותר רחבים וגדולים. ה"מטה" במקרים הללו כולל כל השבטים מאותו מוצא. השבטים ב"מטה" מאוגדים בחטיבות רחבות יותר. החטיבות רופפות ביחס למקום כי לא נעו ולא חנו יחד ואין להן ראש אחד, אבל החטיבות הללו יציבות יותר ביחס לזמן כי הן מהוות גופים יחידים המתקיימים דורות רבים. בעבר הרחוק החטיבות הללו היו יותר מלוכדות ויותר חזקות, והיו תחת פיקודו של אדם אחד שהיה מעין אדם אגדתי שפקד כראש עליון למין מועצת ראשי השבט. ה"שיך" העליון נקרא אצלהם "שיך אל משאיך" (מנהיג המנהיגים) (אשכנזי, 1957).
תת מטה: הוא בעיקר שבט שהתרחב והסתעף וקראו לו "פח'ד". בתוך המטות קיימות חטיבות ביניים שכמעט כל שבט משתייך לאחת מהן. מצב תת המטה מתהווה בזמן שבתי האב מתרחבים והשבט העיקרי הופך למין איגוד שבטים.
השבט: הוא איגוד של משפחות והוא מהווה את היחידה הבסיסית שמשתייך אליה כל פרט ופרט. בני השבט נעים, חונים, רועים את הצאן ומעבירים את האדמות ביחד ובתיאום מלא ביניהם ותחת מרותו של אדם אחד. השבט הינו חברה מאוחדת ומסודרת, שמורכבת מקיבוצים חברתיים קטנים שהם יחידות מורכבות מכמה בתי אב. השבט יושב על שטח מוגדר כלומר אזור נדידתם ידוע ומוגבל (בן דוד, 1981).
החמולה: היא קיבוץ חברתי קטן שבעיקרו משפחה שהתרחבה והסתעפה עד שנוצרו בתוכה כמה משפחות משנה.
בית האב (אהל): הוא המשפחה המצומצמת שבה נכללים הבנים והנכדים. המשפחה המצומצמת הזאת נשלטת על ידי האב כשהוא בין החיים. לאחר מותו כל בן מקים תת משפחה (סל-מן, 1980).

הנהגת השבט והנהלתו
ראש השבט "השיך" הוא המנהיג והמושל של השבט, והוא הפוסק האחרון בכל עניין בשבט. תפקידו משתנה; בעת המלחמה עליו לעמוד בראש המערכה בגבורה ובאומץ, הוא ובניו, ובעת השלום הינו שופט עליון ומנהיג את בני שבטו למקומות מרעה.
מבחינה תיאורטית, סמכותו של ה"שיך" הושתתה על מועצת זקני השבט אבל מבחינה אופרטיבית הוא היה המושל בכפיה וכולם נכנעו לדבריו ובידו זכות וטו מכרעת (פואל, 1976).
המסורת הבדואית הציבה תנאים ל"משיכה" (מנהיגות) כמו היותו של ה"שיך" בריא, חזק, וגיבור למופת. לכן, הוא מעין מפקד צבאי לשבט, רק אם אין לו את הכשרון המתאים נבחר אדם אחר למלא את התפקיד של הנהגת כוחות השבט בעת המלחמה. הוא צריך להיות גם שופט נודע אבל במקרים שלא יכול השיך לשפוט והיה אדם יותר מנוסה ממנו הופקד תפקיד השיפוט בידי אותו אדם. האדם שעונה על התנאים נהיה לראש שבט, אבל מבחינה מעשית לרוב היתה ה"משיכה" עוברת בירושה ובמקרים נדירים השתלט איש חזק מבני השבט.
המסורת התירה ל"שיך" שלטון עריצות סחיטה והתעשרות, לכן הוא הפך לנערץ ומפורסם (בן דוד, 1981).
ה"שיך" נחשב לבא כוח השבט כלפי חוץ, הן שבטים אחרים והן כלפי הממשל. כלפי פנים הוא שופט את בני שבטו לפי המסורת הבדואית. הוא גם דאג שהמסורת תתמלא בשלמותה ולו היה אסור לשנותה או לתמרן אותה אלא אך ורק לנהוג ולשפוט לפיה וכך לא היה ניתן שהוא ייקח מקרים בודדים ולהתמודד אתם לגופם כי זה היה נוגד את המסורת.
מעמד השיך השתנה מאד בתוקפת שלטון התורכים באזור. כך, שהמעמד שלהם עלה בעת החלטת התורכים למנות שיכים בדואים למושלי מחוזות. השיכים הללו התחזקו והתעשרו וידעו לנצל את שלטונם לקידום עצמם. ואנשי שבטם. אבל עם עליית ה"צעירים התורכים" לממשל ירד שוב מעמד השיכים הבדואים וזה עקב השלטת סדר ובטחון באימפריה התורכית.
בתקופת שלטון המנדט הבריטי הבדואים הפכו מחברת נוודים לחברה המתיישבת ביישובי קבע מלבד כמה שבטים. אבל, גם השבטים האלה, בתקופת מעבר. המעבר הזה הביא לשינויים במעמד השיכים וגם בתחום השיפוט. מעמדם וחשיבותם של השיכים כראשי שבטים ירדו העם ירד והשפעתם פחתה אפילו בתחום שבטיהם. מצב השיכים הכלכלי גם ירד עקב גביית המסים ע"י הממשלה. גברה גם התערבות הממשלה בענייני השבט הפנימיים. כך, אנשי הממשל בחרו שיכים מהשבטים ומנו אותם ולפעמים הדיחו אותם מתפקידם.
עם קום מדינת ישראל לא חל שינוי רב על מעמד השיכים כי מדיניות הממשלה הייתה לא להתערב בחיי הבדואים. ערכו של תפקיד ה"שיך" המשיך במגמת ירידה עד שה"שיך" הפך להיות ראש משפחה גדולה בלבד ומשרתו עוברת בירושה (קרסל, 1976).
? מועצת זקני השבט
הגוף הזה הוא מעין גוף מייעץ בלבד. הוא מורכב, לרוב, מראשי הפלגים בשבט אבל לפעמים גם זקנים בעלי ניסיון וחוכמה.
הזקנים עמדו לצד ראש השבט בכל עניין השייך לגורל השבט ותפקידם היה לשמור על שלום ושלימות השבט ולייעץ ל"שיך" בעת הנדידה וחיפוש שטחי מרעה וגם בעת המלחמה והתקפות אחרים.
לזקנים גם תפקידי כבוד רבים ולהם תינתן העדיפות הראשונה והמקום הראשון בכל מסיבות השבט. הם גם נושאי המסורת ושומריה ומעבירים את קורות חיי השבט ותולדותיו ויחסו לשבטים אחרים לדור הצעיר באופן שיטתי במסיבות ובמפגשים גדולים.
מעמד הזקנים, והשפעתם אפילו המועטה, ירדו הרבה בתקופת שלטון הבריטים עד שעם קום מדינת ישראל הפכו רק לזקני העדה ואין להם שום השפעה (סל-מן, 1980; קרסל, 1976).
? המוכתאר
למרות שהתרגום המילולי למילה הוא "נבחר ציבור" אבל בעצם המציאות לא היתה כך, כי המוכתאר הוא תפקיד פורמאלי לממשלה התורכית.
התפקיד הזה הוא המצאה של אנשי הממשל התורכי, כי הם רצו מתווך ביניהם לבין התושבים ועוזר שיעזור להם בגביית כספי מסים.
התורכים מנו מוכתרים תחילה בכפרי הפלאחים אבל מאוחר יותר גם בשבטי הבדואים. המוכתר נתפס בעיני התושבים בתחילה כבא כוח הממשלה.
המצאת תפקיד זה והכנסתו לשבטי הבדואים השפיעה רבות על מעמד השיך. כך, שמאוחר יותר המוכתר תפס את מקום השיך. בתקופת המנדט הבריטי קבל תפקיד המוכתר צביון מוגדר ותחומי פעילותו היו:
בתחום הביטחון: קיום שלום בכפרים, שמירת אמצעי תקשורת ומסילות ברזל ומסירת פושעים ומבוקשים על ידי הממשלה.
מרשם ואישור תעודות: ניהול פנקסי אישורים של מקרי לידה ומוות.
בריאות הציבור: עזרה לרופא הממשלתי והודעות על מחלות מדביקות.
בריאות בעלי חיים וגידולם ועזרה לרופא הווטרינארי.
עתיקות: הודעות על אתרי עתיקות שיתגלו בתחום שליטתו.
גבייה ומסים: סיוע לפקידי הממשל בגביית המסים. המוכתר קבל 2.5% מן העושר וקבל גם ראשות מנגנון ה"מוכתראת" (סל-מן, 1980; קרסל, 1976).

המבנה החברתי
החברה הבדואית בעלת המסורת המיוחדת, קבעה את היחסים בין הגבר הבדואי לבין אשתו ובניו. היחס הזה נתן לחברה הבדואית אופי של משטר פטריארכאלי שבו לגבר יש סמכות עליונה ובלתי מעורערת, שהופכת את תפקידי האישה והילדים לתפקידי שרות אב המשפחה.
מנהגי הבדואים המסורתיים דורשים שמירה מעולה על כבוד המשפחה וגם דורשים עונש חמור לכל העובר על המנהגים הללו. סמכות האב במשפחה עמדה מעל ומעבר לכל ביקורת כך אין שום סמכות אחרת לאף אחד אחר להתערב בין הגבר לבין בני משפחתו שהוא נוהג בהם כראות עיניו.
המשטר הפטריאכלי הזה והסמכות העליונה גם קבעו תפקידים מיוחדים לגבר שהם.
1. לשמור על הבית מכל פגיעה.
2. ללחום על כבוד הבית.
3. להגן על רכוש ורכוש בני משפחתו ולהגדילם.
הגבר הבדואי לא מתעסק בעבודה פיסית, כי היא מתישה את כוחו ומונעת ממנו לעשות את המעשים שלמענם הוא נברא כגבר. הגבר הבדואי שמצטיין בכוחו ובסבלו הגופני והמוסרי הוא בעל אופי שמח ומסתפק במועט (פואל, 1967).
החברה הבדואית מתייחסת לאישה כיצור חלש ומעמדו נחות במעמד ולכן היחס הזה הופך מעמדה למעמד שונה לטובה מהחברה המוסלמית כפרית.
תפקידי האישה הם תפקידים פיסיים ברובם. עליה מוטלות כל עבודות הבית; אריגת אוהל, העמדתו, פירוקו בשעת נדודים, אריזת החפצים וסידורם, הספקת הסקה למדורה, בישול, טיפול בילדים ורעיית צאן.
כבודה של האישה נשמר בקפדנות, כך אין היא יכולה להיפגש, לדבר או לחייך לזרים. בעת המלחמה תפקידה הוא להלהיב את הרוחות בשירה ובריקודים (פואל, 1967).
? הילדים
החברה הבדואית מבדילה מאד בין הבנים לבנות מאז יום הולדתם. הבדואי כשיוולד לו בן זכר ישמח ויערוך מסיבה לכבוד הנולד וכשתוולד לו בת אינו מבשר על כך. למשך תקופה ארוכה נראה עצוב. לזה ניכרת השפעה ג'אהלית (טרום אסלאמית), אמירת הקוראן על סוג אוכלוסייה זה היא :"אם מישהו מהם התבשר בבת נראה עצוב וכעוס" (קוראן: 58/16).
ואם מתה בחורה הוריה לא מקבלים תנחומים ואם מת בעלה לא תמהר להתחתן ועליה לחכות משך שבע שנים או לכל החיים.
הבת בחברה הבדואית לא יורשת הוריה אחרי מותם. כך, מתחלקת הירושה בין הבנים הזכרים.
הבנים נשארים בחזקת אמם עד לגיל שבע ואחר כך מלווים את האבות לפגישות גברים ולומדים את המסורת והמנהגים בדרך מעשית והסתכלות. מגיל שש עשרה הם מתנהגים כמבוגרים ואפילו נוטלים חלקם בפשיטות.
הבנות לעומת זאת נשארות בבית עם האמהות עד לנישואין. הן מלוות את האמהות למרעה, מביאות מים, מלקטות זרדים, אוספות שיחי סירה קוצניות להקמת מכלאות לטלאים ולגדיים, עוזרות בעבודות בית וטיפול בטף בטוויה ובאריגה. כבר מגיל עשר הבחורה הבדואית מתנהגת כבוגרת לכן היא מסתירה את פניה מפני גברים ומכסה את פניה בצאתה מחוץ לבית (סל-מן, 1980).


רשימת מקורות:
1. הקוראן
2. אשכנזי, ט. 1957. הבדואים: מוצאם, חייהם ומנהגיהם. י"ם.
3. בן דוד, י. 1981. שבט בדואי בצל המנזר-ג'בליה. י"ם.
4. סל-מן, א. 1980. הבדואים בנגב : מאפיינים חברתיים וכלכליים. י"ם.
5. פואל, ס. 1976. הבדואים הערבים והתפתחותם. קהיר.
6. קרסל, ג. 1976. פרטיות לעומת שבטיות-דינמקה של קהילת בדואים בתהליך התעיירות. ת"א: הקיבוץ המאוחד.

ד"ר מוסא חוג'יראת
תחום התמחות: פסיכולוגיה חברתית
תחום התעניינות: זהות, חברה, ערכים
תחום עיסוק: הוראה והרצאות
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב