רק נגמרו הפריימריס בליכוד ופורסמה רשימת המועמדים הריאלית - התחיל מסע "ההפחדה", מצד "קדימה", "העבודה" וכמובן "מרץ" והשמאל החדש.
נניח - שהם צודקים. מה ההישגים המרשימים שהמרכז והשמאל יכולים להצביע, הסכם עם הפלסטינאים, השקט בעוטף עזה והגישושים עם סוריה. אל תפחדו - תתמודדו - כי גם אצל האחרים לא הכל דבש.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
עוד לא הספיקו לכבות את המחשבים של הפריימריס בליכוד, ומסע ההפחדה יצא לדרך. ביבי נכשל עם ממליציו. המורדים - חזרו לליכוד. ביבי יאלץ להתפטר או לעזוב כמו שרון וכו' וכו'.
אין מה להתפלא על התגובות, כשאין מה לומר "לגוף" העניין, גם לבוש, זעה ואיפור - הם יעד לגיטימי להתקפה.
האם פייגלין השפיע, או ניצח?
זה די מגוחך, שבעל השפעה וכוח כמו פייגלין, הצליח בקושי להגיע למקום ה-36 ברשימה, מרכז סביבו כל כך הרבה כוח בתקשורת.
מומלצי פייגלין, כמו סער, ארדן, בגין, הם תוצר של "גימיק" שיווקי פרסומי, שהרי דעותיהם ידועות ויציבות מזה שנים, כך שגם אם פייגלינים היו תומכים בהם או מתנגדים להם - דעותיהם ומקומם בליכוד, לא היה משתנה ולא היה ניזוק.
שאלה בהיגיון פוליטי: למה קיצוני ימני בכנסת - זה מסוכן, אבל שמאל קיצוני או ח"כ חנין - יהודי כמעט מומר - זה תקין חיובי ולא מסוכן, אבל ח"כים ערביים קיצוניים המזדהים עם האויב - זה תקין.
מסקנה: נימוק זה כולל מתן "פוקוס" תקשורתי על פייגלין, השפעתו ויכולת התמרון שלו בליכוד - הוא קטן, קרוב יותר לאפס מאשר ל-10 בטבלת המספרים.
האם מובאי/מומלצי ביבי נכשלו?
עיון ברשימת הליכוד, מצביע שנתניהו השכיל להביא פנים חדשות ומרשימות (הגם שחלקם ישנות) חזרה לליכוד ומקומם ברשימה ובכנסת מצביעה דווקא על הצלחה.
בני בגין, בוגי יעלון, יוסי פלד, דן מרידור, ציפי חוטובולי, מירי רגב - במקומות ריאליים בקדמת הבמה ומומלצים אחרים גם אם הם בסוף הרשימה, כמו אסף חפץ, עוזי דיין, ספי ריבלין, טל ברודי, הרי עצם נכונותם להצטרף למירוץ הוא בעל משמעות עניינית ואלקטוראלית, גם אם הם לא בראשית הרשימה.
אז איפה כאן הכישלון ואיפה הביקורת המאוזנת וההוגנת.
הרכב הרשימה והיריבות הפנימית:
כאשר נתניהו הזמין והסכים להצטרפותם לפריימריס של בני בגין, בוגי יעלון, דן מרידור, אסף חפץ, עוזי דיין - ואחרים, הוא ידע שהם לא מסכימים איתו בכל הפרמטרים של המדיניות הריאלית שהוא יצטרך לנהל.
עצם הסכמתו - הוא מהלך אמיץ, מרחיק ראות מבחינה פוליטית ומבטיח לו, מאבקים והתנצחויות לא מעטות בהמשך הדרך - אז במקום לחזק את ידיו מנסים לתקוף אותו ומפחידים אותו בסנדול ובבריחה מהליכוד.
כלומר: אם היתה רשימת ליכוד, חד-גוונית אפורה, משעממת וכולם היו שרים בקול-אחד, הטענה היתה, בוודאי שלטון יחיד, חוסר איזון, הרשימה לא משקפת ולא אטרקטיבית.
כאשר היא מלאה, בדמויות חזקות, בעלות משקל עם קבלות מוכחות, עם יושרה ואמינות מדובר ב"מורדים" שחזרו לליכוד.
בכלל, השימוש במונח "מורדים" - אהוב על התקשורת, זה מצלצל יפה, יש בזה צליל לוחמני ומבטיח כתבות פוליטיות בעתיד. כאשר אותם אלמנטים מופיעים במפלגות אחרות, אזי כמובן, שלא מדובר ב"מורדים" אלא בחילוקי דעות לגיטימיים, במפלגה פלורליסטית נאורה.
ניקח לדוגמא את "האהבה" הגדולה השוררת בקדימה בין ציפי לבני - לשאול מופז, שטען ששדדו אותו, רימו אותו וגנבו לו הבכורה. ציפי ובראון - התחילו כרומן ומסתיים במיני-טרגדיה.
ציפי ואולמרט - זוג בהליכי גירושין עם כל הספיחים - אבל זה טבעי ושייך לפוליטיקה אחרת, של פליטי ועריקי הליכוד.
ברק עם פרץ - לא זוג אידיאלי, כנ"ל עם אופיר פינס ושלי יחימוביץ, אבל בעבודה זה כמובן חלוקי דעות לגיטימיים, ועכשיו איחוד ושילוב ידיים.
כאשר ברק מצהיר על הנבחרת הטובה ביותר - הוא שוכח שאותם דמויות שנבחרו מחדש, הם אותם אישים שהובילו את המפלגה לכמעט התרסקות של 7 מנדטים או 10, אז מה החידוש ואיפה ההתפעלות.
ניקח את מרץ - על 5-7 המנדטים המסכנים שלה, כדי להחיות אותה, ולהזיז אותה, הגו את "השמאל החדש" ומה התוצאה - כאשר יו"ר מרץ רוצה לשריין שני מקומות לנציגי "השמאל החדש" או אישים מבחוץ, קמה מהומה פנימית בין הוותיקים כמו במפלגות האחרות, המושמצות והמותקפות על ידה - והיא נחשבת כאליטיסטית ואשכנזית.
מסקנה: תפסיקו עם ההפחדות, ההשמצות והצביעות האישית המפלגתית והפוליטית ותתרכזו בעיקר, בדרך האידיאולוגיה ובמציאת פתרונות ריאליים לטובת מדינת ישראל ואזרחיה.
ממשלות ברק, שרון, אולמרט - בשנים האחרונות - על איזה הישגים מדיניים ביטחוניים וכלכליים ניתן להצביע, איזה הסכמים ואיזה פריצת דרך?
נושא האידיאולוגיה המציאות והחזון:
אלה עיקרי הנושאים שהמפלגות יצטרכו להעמיד לביקורת הציבור בבחירות הקרובות.
מחד, ההסכם עם הפלסטינאים, צולע מגמגם ונראה לא בר ביצוע. אבו-מאזן, הוא פרטנר אימפוטנט או מסורס לפי בחירתכם. הוא לא מייצג את רוב הפלסטינאים, הוא לא שולט בעזה ובחלקי ציבור בגדה המערבית, כך שהסכם איתו, לעת הזאת הוא בלתי ישים, בלתי יעיל ולא הגיוני. להגיע להסדר עם חמאס בעזה לא נראה כמציאותי - כמו הסדר עם חיזבאללה בלבנון.
הסדר עם סוריה - בנתונים הקיימים, כשהוא מחובק חזק עם איראן ואחמדיניג'ד, הוא בשלב של דיבורי סרק, שאף ממשלה אפילו בראשות השמאל החדש, או הישן - לא תוכל להגיע, אלא אם תסכים להחזיר את כל רמת הגולן כדרישת הסורים, מבלי הבטחות על ניתוק מציר הרשע על כל השלכותיו, וזה כמובן בלתי ישים ובלתי מתקבל על הדעת. כנ"ל דרך אגב בכל הקשור עם הפלסטינאים, כך שכל דיבורי הסרק על "אופק מדיני", "הסדר מדיני" - טובים לכותרות בלבד.
החזון של הליכוד - הוא פשוט צנוע וקשה להשגה.
מדינה יהודית דמוקרטית ציונית עם ירושלים בירתה, בגבולות בטוחים, בני הגנה, חזקה, עצמאית, ביטחונית וכלכלית, עם כוח הרתעה, שואפת לשלום, אך לא מתרפסת, לא מוותרת ומגיבה בעוצמה וביד חזקה על כל פגיעה בריבונותה ובביטחון אזרחיה.
חזרה לגבולות 77
להזכיר לציבור, במיוחד לצעירים המצטרפים לפוליטיקה. בשנת 77, לקראת הבחירות ו"המהפך", כשמנחם בגין ז"ל עלה לשלטון, כל המפלגות ממרכז ושמאלה יצאו במסע "הפחדה מאורגן ומתוזמן", לרבות קליפים בטלויזיה, על מלחמה בשער, טנקים שועטים לסוריה, לירדן ולמצרים. בקיצור המלחמה בפתח והפשיסטים הציוניים שיעלו לשלטון, יביאו לחורבן הארץ.
התוצאה: מהפך 77 - בגין ז"ל בשלטון שמביא שלום עם מצרים, שהוביל לשלום עם ירדן ע"י רבין ז"ל, והמדינה עדיין קיימת.
נשיא סוריה אסד - בכנס שהיה לאחרונה בדמשק של הפרלמנטים הערביים הצהיר בנאומו, ש"רק מדינה חזקה" במזרח התיכון, יכולה להביא שלום.
כדאי שהמפלגות והפוליטיקאים שלנו ילמדו ויפנימו את המסר הזה. ומי שיכול ומסוגל להוביל למדינה חזקה, שיעשה שלום - עם אויבנו, זה רק הימין - בראשות הליכוד.
נקודות למחשבה:
1. טוענים כלפי הליכוד, שהרשימה שלהם היא ימין קיצוני ובראשם "המורדים". ומהי ההגדרה של קיצוני או מורד. האם מי שעומד על דעתו, נלחם על עקרונותיו, לא מתרפס, לא מוותר, אגרסיבי, לא מתחנף - הוא נחשב קיצוני.
2. קיצוני ומורד - הוא כפי שמשתקף בעיני המתנגדים ולפי הגדרתם, השקפת עולמם והתדמית שהתקשורת מדביקה להם.
3. אם הליכוד הוא קיצוני, מה לגבי ליברמן, פרופ' אלדד, אפי איתם, המחנה היהודי, ש"ס - איפה נמקם אותם במפה הקיצונית.
4. ומה לגבי הקיצונים שבמשאל - האנרכיסטים המשת"פים של הפלסטינאיים, האקדמאים המשמיצים ומסיתים כנגד המדינה בכל כנס וקונגרס בחו"ל. מה לגבי ח"כ חנין מרק"ח שלא עומד דום בשירת התקווה, מה לגבי הח"כים הערביים המזדהים עם חמאס וחזבאללה, מסתובבים בלבנון, סוריה ורמאללה - ומעודדים את המשך המאבק נגד ישראל ורצונם להשמידה.
5. אז רבותיי - לפני שמוציאים את השד הפשיסטי, ורשימת הפחדים מבקבוקי ההסתה והתקשורת - כדאי להיות ריאליים, ישראלים עם גב זקוף, ראש מורם ולא לפחד כלל.
