עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי 

מאת    [ 14/12/2008 ]
מילים במאמר: 1255   [ נצפה 4350 פעמים ]

 
 
א. צום עשרה בטבת הוא הראשון בצומות על חורבן הבית הראשון. ביום זה התחיל מלך בבל את המצור על ירושלים, ובתוך שנתיים השלים את כיבושה,את שריפת בית המקדש ואת הגליית הנשארים. יום צום זה הוא גם לזכר קרבנות השואה בחורבן יהדות אירופה, בה נרצחו ששה מיליון אחים, - ובכללם יותר ממיליון ילדים, הי"ד. לרבים מהם לא נודע מקום רציחתם ו/או יום מותם.
לפניכם שיחה דמיונית בין שמעון הצעיר לסבא יעקב, על סף חורבן הבית הראשון:

שמעון: סבא יעקב, מה יום מיומים שכה עצוב אתה? על מה תבכה? מהמצור ששמו הבבלים עלינו? הרי הנביאים נבאו שלום לנו!

סבא יעקב: שמעון, שמע!, נביאי הבעל ניבאו כך, גם למלך ישראל האחרון, הושע בן אלה. הוי לנו כי אינכם שומעים לנבואותיו של נביא ה', ירמיהו הנביא.

שמעון: הרוב צודק. כשלון הרבים בהר-הכרמל היה כשלון חריג, חד-פעמי.

יעקב: שמעון שמעון, מדוע אינך ער לשברון לבו ולסבלו הרב של ראובן על שאשתו בוגדת בו ועל שמסרה את בתם פרחיה לשריפה למולך? אויה לנו, מה קרה לנו? "לא תרצח!" כבר אינו מחייב אותנו? ו"לא תנאף"?(עיינו תלמוד בבלי, יומא, ט ע"ב: "מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים").

שמעון: סבא יעקב, זקנת, ואינך מבין את אהבת החיים: אכול, שתה, נאוף, כי מחר נמות!

יעקב: שמעון שמעון, גם צעירים צריכים להזקין, ובלי דאגה ליום המחר - קשה להגיע לזקנה. בלי "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" מחמיצים את "כבד את-אביך ואת-אמך" ואין זוכים לאריכות ימים. בנוסף, בלי שמיעה בקול ה' ושמירת מצוותיו לא ניוושע, והבבלים יגלו את אלה שלא יהרגו.

שמעון: סבא יעקב, ראה תראה בקרוב, כי הנביאים צדקו ולא ירמיהו. שלום יהיה לנו!

יעקב: שלום שלום ואין שלום!(ירמי-הו ו, יד) מי יפקח עיניכם לראות טוב ולחזור בתשובה? - מי?

שמעון: סבא יעקב, הלילה נעשה חיים ! חבל, חבל שזקנת ואינך יכול לקחת חלק בסיפוק יצרים. אם הנביאים נביאי שקר הם, בוודאי שטוב לנו לאכול, לשתות וגם לנאוף, כי מחר נמות.

יעקב : הסכת ושמע, שמעון, עיניים לכם ואינכם רואים; אוזניים לכם ואינכם שומעים. כי אם בקול ה' שמעתם, כי אז ירמיהו הנביא כאלישע הנביא היה פוקח עיניכם והייתם רואים הר מלא סוסים ורכב אש. לו רק שמעתם: הרי בספינה אחת אנחנו, וכאשר במעשיכם קודחים אתם בתחתית הספינה, אזי כולנו ניחשף לסכנת הצפה וטביעה מהמים שיעלו בעקבות מעשיכם. מי יצילנו? מי?

שמעון הלך ואינו שומע עוד. חבריו לא יעצרו לדבר עם סבא יעקב. מדוע? כשם שלא האזינו לדברי ירמיהו הנביא? " שוטטו בחוצות ירושלים וראו-נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם-תמצאו איש, אם-יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (פרק ה, א), [...] ובנו במות התפת אשר בגיא בן-הנום לשרוף את-בניהם ואת-בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על-לבי" (ז, לא).

ב. "בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים (מלכים ב, כד, יח), [...] ויהי בשנת התשיעית למלכו בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנאצר מלך-בבל וכל-חילו על-ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דייק סביב: ותבוא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו..." (מלכים ב כה, א-ב). החודש העשירי (מ-ניסן כראשון) הוא חדש טבת. צום (תענית) עשרה בטבת הוא הראשון מבין ארבעה צומות על חורבן בית המקדש. שלושה האחרים הם: צום (תענית) שבעה-עשר בתמוז (חדש רביעי מניסן) - על הבקעת חומת ירושלים (במקדש שני); צום תשעה באב (חודש חמישי מניסן) - על שריפת בית המקדש (ראשון ושני)וצום ג' בתשרי, צום השביעי (מניסן) - על הריגת גדליהו בן אחיקם בן-שפן הנציב שהציב מלך בבל במקדש ראשון אחרי שריפתו. כאמור לעיל, צום עשירי בטבת שהוא הראשון מהארבעה שהוזכרו, יש בו גם תקווה, כי היתה שיבת ציון, אחרי כשבעים שנה.
על שואת חורבן יהדות אירופה קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום צום הקדיש הכללי והצמידו אותו לצום עשרה בטבת שהיתה בו גם תקווה. כי אחרי השואה הנוראה של טבח ששת המיליונים של אחינו באה תקומת מדינת ישראל, ישועה לאחר שואה. הרבנות הראשית לישראל לא רצתה לגזור יום צום חמישי שקשה היה לרוב העם לקיימו, ולכן הצמידה, כאמור לעיל, את צום יום הקדיש הכללי על חללינו שיום עקידתם ו/או מקום רציחתם וקבורתם לא נודע, וגם על כל הנרצחים שלא נותר להם זכר, וכן לזיכרון כל ששת המיליונים, הי"ד, ובכללם למעלה ממיליון ילדים. בנוסף, לציון הקדושים שנספו ויום פטירתם ידוע, קבעה כנסת ישראל את יום כ"ז בניסן - כיום זיכרון לשואה ולגבורה. תאריך זה, מזכיר גם את יום פרוץ מרד גטו וארשה.

ג. להלן פסוקים מן הסליחות הנאמרות בתענית עשרה בטבת: "אבותי כי בטחו בשם א-לוהי צורי". "גדלו והצליחו וגם עשו פרי, מעת הודחו והלכו עמו קרי, היו הלוך וחסור עד החודש העשירי [...] מיגון ואנחה פדה א-ל את נפשי, עשה לעמך הנחה, מלכי וקדושי. תהפוך לרווחה את צום החמישי, לששון ולשמחה צום הרביעי וצום העשירי".
בסליחה שלפני הנ"ל, נאמר: "[...] חדש ימינו כקדם, מעונה א-לוהי קדם, ולבן כצמר אודם, וכשלג כתמים: חזקנו ביראתך, ובקיום תורתך, ופקדנו בישועתך, א-ל מלא רחמים".

ד. השואה חזרה ועוררה את השאלה "האם עוד קיים המצפון האנושי?" דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל, פנה במסגרת "במערכה" אל המצפון האנושי. להלן קטע מדבריו: "מראשית עליית היטלר לשלטון, כאשר שלום, כביכול, עדיין שרר בעולם, הוכרזה מלחמת השמד על יהדות גרמניה ויהדות העולם [...] ואנחנו יוחדנו על ידי הנאצים, והוקדשה עלינו מלחמת השמד באשר מוסר העם היהודי ותורתו עומדים בסתירה משוועת ובלתי משלימה למוסר הנאצים ותורתם. באשר אנחנו, העם היהודי לימדנו את כל העמים הנוצריים והמוסלמים בעולם, שאדם נברא בצלם א-לוהים ולכן - " חוקה אחת לגר ולאזרח". באשר אנחנו לימדנו את קדושת החיים ויקר האדם ומשום כך "לא תרצח !" ; ובאשר אנו הכרזנו את הדבר הגדול והעליון "ואהבת לרעך כמוך", [...] הנאצים [...] אין בכוחם לחלל את כבודנו האנושי [...] מאות ואלפים ורבבות מבני עמנו מסרו את נפשם בכל הדורות על קידוש השם [...]".
מר גדעון האוזנר, במשפט אייכמן, בנאום הפתיחה במשפט, כיועץ המשפטי לממשלה - אמר: "במקום זה בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן, אין אני עומד יחידי; עימדי ניצבים כאן, בשעה זו, ששה מיליון קטגורים, אך אין הם יכולים לקום על רגליהם, לשלוח אצבע מאשימה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם, אני מאשים, מפני שאפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף ביערות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה, דמם זועק, אך קולם לא נשמע. אהיה על כן, אני להם פה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא [...]".

ה. ששה מיליונים, הקרבנות מאחינו, שהושמדו על ידי החיה הנאצית, היוו שליש מ-18 המיליון שמנינו בפרוץ השואה. נותרו לפליטה 12 מיליונים שהוטלה עליהם החובה הקדושה למלא את היעוד של 18 המיליונים. כלומר, שכל אחד מ-12 המיליון צריך היה לתפקד כאילו הוא אחד וחצי, כדי לפצות על האובדן, כפי שמיוצג במשוואה: 3/2X12 = 18
גם להיות אחד שלם, איננה משימה פשוטה, קל וחומר לתפקד בהיקף של 150%!
מסיום מלחמת העולם השנייה ואילך, חובה היתה עלינו בהתחייבות קדושה, לחיות חיים של קדושה וטהרה במסירות נפש, לסלק תאוות ויצרים-רעים ולהיות הלכה למעשה כממלכת כהנים וגוי קדוש. המשורר נתן אלתרמן, בשירו "מכל העמים" ביטא את אזלת ידינו לחיות חיים קדושים של נקמה ברשעים הנאצים, כך כתב בשירו: "בבכות ילדינו בצל גרדומים / את חמת העולם לא שמענו / כי אתה בחרתנו מכל העמים / אהבת אותנו ורצית בנו / [...] ורבה דאגה לתמונות ופסלים / ואוצרות אמנות פן יופצצו / אך אוצרות אמנות של ראשי עוללים / אל קירות וכבישים ירוצצו ./ שאתה בחרתנו מכל הילדים / להרג מול כסא כבודך. / ואתה את דמינו אוסף בכדים / כי אין לו אוסף מלבדך. / ואתה מריחו כמו ריח פרחים / ואתה מלקטו במטפחת/ ואתה תבקשו מידי הרוצחים / ומידי השותקים גם יחד /". והוסיף המשורר חיים גורי בשירו "מן הדליקה ההיא" "[...] נקמנו את מותכם המר והבודד / באגרופנו, שכבד הינו וחם הוא / לגטו השרוף הקמנו פה גל-עד,/ גלעד-חיים, אשר לנצח לא יתמו /". במלחמות קוממיות ישראל בארצו עדיין שבים אנו להיות לבער. זרע חורבן בית-המקדש מחוייב לרצות להגיע למדרגת זרע קודש. וגם זרע חורבן יהדות אירופה, מחוייב לרצות שזרע קודש יהיה מצבתה.

גדליהו רחמן -בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א בטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).
בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ.מזרחי".
ד"ר אליעזר רחמן בעל תואר PH.D בכימיה מטעם מכון וייצמן והאוניברסיטה העברית. עבד במכון וייצמן ובמכון הביולוגי בנ"צ, וכן השתתף כחבר מערכת בבטאון מ.ת.ת.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב