אנתרופומטריה של שחייני צמרת - מדדים אנתרופומטריים המשקפים כשרון גנטי לענף השחייה בכלל ולסגנון שחייה מסוים בפרט 

אנתרופולוגיה - Anthropology:
אנתרופולוגיה היא תורה העוסקת במבנה גוף האדם ביחס להשתייכותו לאוכלוסייה מסוימת. תורה זו מגדירה את סוגי מבני הגוף השונים.
שלדון ?Sheldon? (1954), הגדיר שלושה סוגי גוף ?Somatotype?:
1. אנדומורפי Endomorphic (נמוך, לא שרירי, שמנמן)
2. מזומורפי Mesomorfhic (גובה בינוני, שרירי)
3. אקטומורפי Ectomorfic (גבוה, לא חזק במיוחד, רזה)


ניתן להדגים זאת בדיאגרמה:
הייט וקרטר ?Heath & Carter? (1967), שכללו את הדיאגרמה ובנו טבלה, בעזרתה ניתן להגדיר מספרית את מיקום האדם על הדיאגרמה (Garay & Levine & Carter, 1974 p:16, fig:2.1 & p:17, fig:2.2).
?Heath-Carter Anthropometric Somatotype? - (H-C AS), מגדיר מספרית את המיקום בדיאגרמה בא לידי ביטוי בשלושה פרמטרים. הנחת היסוד היא, שבכל אדם יש את כל שלוש צורות הגוף המוגדרות עפ"י שלדון.

הטבלה בנויה משלושה פרמטרים המגדירים את הדומיננטיות של כל אחת מצורות הגוף באדם הנמדד:

1. סכום עובי קפלי העור באזור ה: טריספס (תלת ראשי זרועי), סבסקפולר (תת השכמה) וסופראיליאק (מותן), יגדירו את ה: אנדומורף.
2. גובה, היקף אגרוף, היקף זרועה כפופה, היקף מרפק והיקף ברך יתנו את ממד ה: מזומורף.
3. {HMR= }, HMR יגדיר את ה: אקטומורף.

על הדיאגרמה של שלדון הוצבו קואורדינטות, אשר הגדירו את מיקומי הפרמטרים, כך שלפי הנתונים הנמדדים ניתן לקבוע בדיוק את מבנה הגוף.

מבני גוף של שחיינים אולימפיים:
קורטון ?Cureton? (1951), בדק 21 שחיינים (חברי נבחרת ארה"ב, חלקם מדליסטים אולימפיים), בהיבטים של נתוני גוף ויכולות פיזיולוגיות. מבדקיו בוססו על הדיאגרמה של שלדון (1940). במחקר זה נמצא כי אין שוני אנתרופומטרי בין שחיינים למרחקים שונים, אך ישנם הבדלים מובהקים בין שחיינים בסגנונות שונים.
קורנטי וזאולי ?Correnty & Zauli? (1964), מדווחים שוב על מחנה משותף בין אתלטים מאותם ענפים וסגנונות, בהיבט של סוג וצורת גוף.
בעקבות הנאמר לעיל, נבחנו הנתונים הגנטיים של השחיינים בהיבט של צורה וסוג הגוף, על פי קבוצות המסווגות לסגנונות שחייה שונים. הממצאים שלהלן דווחו ע"י: ?de Garay & Levine & Carter? (1974), בבחנם 68 שחיינים ו 19 שחייניות. המחקר בוצע עפ"י הטבלה של הייט וקרטר (1967).

גברים:
גילם הממוצע של השחיינים הוא 19 (גב וחזה - 18, פרפר וחתירה - 20), הצעיר ביותר בן 14 (גב) והמבוגר ביותר בן 25 (חתירה). שחייני הגב פחות מזומורפיים, באופן מובהק, משחייני מעורב וחזה. יחד עם זאת הם יותר אקטומורפיים משחייני המעורב, החזה והפרפר. ממוצע ערכי ה - ?C-H AC? של שחייני הגב היו (½3 - ½4 - 2), בשונה מהאחרים (3 - 5 - 2). כפי שניתן לראות בטבלה (Correnty & Zauli, 1974 p: 98, t:3.33), כ - 53% מהשחיינים, הם מזומורפיים מובהקים, כשהקבוצה הדומיננטית הבאה היא אקטומזומורפיים (בממוצע מדורגים במקומות שני ושלישי). ממדי הגוף (משקל, רוחב מפרקי גפיים, אורך גפיים ונפח הריאות), אינם שונים בכללותם בין סגנונות השחייה השונים. שחייני החתירה מעט יותר גבוהים משחייני החזה ובעלי אגן רחב יותר ורגליים ארוכות יותר. שחייני הגב שונים גם כן משחייני החזה באורך הרגליים. יש לציין כי בכל מקרה ההבדלים באורך הרגליים אינם משמעותיים ביותר.

נשים:
גילן הממוצע של השחייניות הוא 16 (12 - 23), השחייניות הצעירות ביותר בנות ה - 12, היו שחייניות חזה וחתירה, השחיינית המבוגרת ביותר הייתה בת - 23 ושחתה חזה. השחייניות הן בדרך כלל מרכזיות (מאוזנות בין צורות וסוגי הגוף - במרכז המעגל של שלדון, בהצטלבות הגבולות), אך ישנן גם שחייניות אנדומזומורפיות. ?C-H AS? ממוצע של שחייניות החזה, הגב והמעורב הוא (3 - 4 - ½3), וזאת כשממוצע ה - ?C-H AS? של שחייניות החתירה היה (4 - ½3 - 3). בכל זאת, שחייניות המעורב קצת יותר אנדומורפיות משחייניות החזה. כפי שניתן לראות מהטבלה (Correnty & Zauli, 1974 p: 102, t:3.40), אין הבדלים מובהקים בממדי הגוף של השחייניות, על אף נטייה קלה אצל המדורגות ראשונות במשחי המעורב, להיות גדולות יותר בממדיהן.

סיכום:
ניסינו למצוא דרך להגדיר נתונים גנטיים, אשר ישקפו נכונה את הפוטנציאל האמיתי של השחיינים, ללא משתנים סביבתיים מתערבים. מבנה הגוף הנו אחד הפרמטרים האפשריים להשגת מטרה זו. אמנם הנתונים שנמדדו יכולים להיות מושפעים מתזונה ואימון, אך אנו נצא מנקודת הנחה כי, מי שהגיע לצמרת כשחיין, קבל את מלוא התמיכה הסביבתית. מכאן שמשתנה המתערב אחיד כלפי כל אוכלוסיית הנבדקים ולכן זניח.
על כן בוצעה סקירה של נתונים אנתרופולוגיים של שחיינים על פי הדיאגרמה של שלדון (1940), ששוכללה ע"י הייט וקרטר (1967) תוך הפיכתה למדויקת יותר ומבוססת על מדידה מספרית וחישוב על פי טבלת ?C-H AS". נראה כי, בקרב השחייניות, ההבדלים האנתרופולוגיים לא מובהקים בניגוד לגברים.
תשומת הלב ניתנה בשני מישורים עיקריים: סוג וצורת גוף, ממדי גוף. ניראה כי יש מובהקות בין סוג הגוף לענף העיסוק כמו גם מובהקות בין ממדי גוף לענפי העיסוק והתוצאות התחרותיות.
באופן כללי, ניתן להגדיר את השחיינים בכלל כאקטומזומורפיים עם נטייה קלה לאנדומורפיות (המזומורפיות דומיננטית ביותר). את השחייניות ניתן להגדיר כמרכזיות מאוד עם נטייה למזואנדומורפיות (Garay & Levine & Carter, 1974; p:55, fig:3:15, 3.16).

ביבליוגרפיה:
1. Alfonso, L. de G., and Levine, L., and Carter, J. E. L. (1974). Academic press. New York.
2. Corrent, V., and Zauli, B. (1964). Olimpionici 1960. Marves, Roma, Italy.
3. Heath, B. H., and Carter, J. E. L. (1967). A modified somatotype method.
4. Roberts, D. F., and Bainbridge, D. R. (1963). Nilotic physique.
5. Sheldon W. H., Stevens, S. S., and Tucker, W. B. (1940). The verities of Human physique. Harper Brothers, New York.