"עברית שפת הסוד"
אלי-אליזה לנדאו
עברית - זוהי לשון קוד שיש בה דקדוק, דיוק מושלם ודקויות. זוהי לשון שאינה סתם עוד שפה המהווה תולדה של הסכמה וקומוניקציה בין אנשים.. בשפה העברית יש זהות בין הדבר לדיבור. המילה מבטאת במהותה את תוכנו של הדבר שהיא מסמלת.
מנקודת מבט זו מציין הכוזרי כי גם אותיותיו של הכתב העברי אינן סימונים מקריים בלבד, וכשם שלמילה העברית יש קשר עם מהותו של הדבר המסומל על ידה כך יש לכל אות ואות בכתב העברי זיקה אל המסומל על ידה.
זו שפה שלכאורה מקבץ המילים שלה קטן, היא עובדת על עקרון של צמצום והרחבה. אנחנו משתמשים באותן מילים עבור פירושים שונים - "סופרים" במשמעות של כותבים ספרים וסופרים מספרים, זו לא אותה פעולה אך אותה מילה. זוהי חכמת הסוד שמצויה באותיות. אלה הם קודים עם מכנה משותף שנמצא בשורש המילה.
בחיפוש אחר משמעות, אפשר לקרוא את המילה גם מהסוף להתחלה או לשנות את סדר האותיות ולקבל עוד הבנות וכן בקריאה פונטית (צלילים בעלי אותה משמעות, כשאין חשיבות לכתיב (היא תכתב אחרת, כמו עת ו-את או כר ו-קר). זו דרך לקדד המון אינפורמציה בקוד אחד.
משמעות המילה "עברית" היא מלשון היה בעבר או מעבר passageway או מעבר beyond או העברה הלאה של אינפורמציה ממקום למקום, מרובד לרובד, מרמת מודעות אחת לאחרת. זאת ועוד, יש בה את המילה עיבור, (כמו הריון). כל מילה טומנת בתוכה משמעויות נוספות...סודות.
עפ"י הקבלה המציאות כולה בנויה מאותיות. הן יוצקות תוכן בשפה ובדיבור. אין בהן סטטיות, הן מצויות בתנועה מתמדת במחשבה, באמירה, בכתיבה, דיבור ומעשה.. ביציאה אל הפועל. האותיות מצטרפות למילים, המילים למשפטים... יש אינסוף צורות וצירופים, וכל הצירופים האפשריים יוצרים ממשויות. כל צירוף של אותיות הוא למעשה מעשה בריאה וזהו כוחה של המילה וביכולתה להשפיע על המציאות. במילה מציאות כבר נמצאת המילה המצאה (מאותו שורש מ.צ.א) מכאן, אנו ממציאים את המציאות שלנו.
הכח שיצר את הכל הוא תדר משתנה י.ה.ו.ה המחזוריות של הזמן היה - הווה - יהיה. או ההתהוות של התדר לצורותיו המשתנות ובכך מרמז לכך שהאלוהות היא בהוויה ובזמן הווה. התדר הזה לבש גם את דמותך, אתה הבורא בדרגת התפתחות מסויימת. האלוהות היא בקרבנו, היא ההוויה שאנו צריכים להיות ולהוות בזמן הווה וכל זאת מתוך אהבה.
התדר י.ה.ו.ה = אהבה.
א.ה.ב.ה - בגימטריה = 13
י. ה.ו. ה - בגימטריה = 26 (פעמיים אהבה)
י=10 (בצמצום =1 כמו א=1)
האות ב' במילה אהבה, פונטית נקראת כמו האות ו' (שבמילה י.ה.ו.ה)
י ה ו ה = אהבה
האהבה - היא ההוויה להיות ולהוות בזמן הווה.
אלי-אליזה לנדאו
עברית - זוהי לשון קוד שיש בה דקדוק, דיוק מושלם ודקויות. זוהי לשון שאינה סתם עוד שפה המהווה תולדה של הסכמה וקומוניקציה בין אנשים.. בשפה העברית יש זהות בין הדבר לדיבור. המילה מבטאת במהותה את תוכנו של הדבר שהיא מסמלת.
מנקודת מבט זו מציין הכוזרי כי גם אותיותיו של הכתב העברי אינן סימונים מקריים בלבד, וכשם שלמילה העברית יש קשר עם מהותו של הדבר המסומל על ידה כך יש לכל אות ואות בכתב העברי זיקה אל המסומל על ידה.
זו שפה שלכאורה מקבץ המילים שלה קטן, היא עובדת על עקרון של צמצום והרחבה. אנחנו משתמשים באותן מילים עבור פירושים שונים - "סופרים" במשמעות של כותבים ספרים וסופרים מספרים, זו לא אותה פעולה אך אותה מילה. זוהי חכמת הסוד שמצויה באותיות. אלה הם קודים עם מכנה משותף שנמצא בשורש המילה.
בחיפוש אחר משמעות, אפשר לקרוא את המילה גם מהסוף להתחלה או לשנות את סדר האותיות ולקבל עוד הבנות וכן בקריאה פונטית (צלילים בעלי אותה משמעות, כשאין חשיבות לכתיב (היא תכתב אחרת, כמו עת ו-את או כר ו-קר). זו דרך לקדד המון אינפורמציה בקוד אחד.
משמעות המילה "עברית" היא מלשון היה בעבר או מעבר passageway או מעבר beyond או העברה הלאה של אינפורמציה ממקום למקום, מרובד לרובד, מרמת מודעות אחת לאחרת. זאת ועוד, יש בה את המילה עיבור, (כמו הריון). כל מילה טומנת בתוכה משמעויות נוספות...סודות.
עפ"י הקבלה המציאות כולה בנויה מאותיות. הן יוצקות תוכן בשפה ובדיבור. אין בהן סטטיות, הן מצויות בתנועה מתמדת במחשבה, באמירה, בכתיבה, דיבור ומעשה.. ביציאה אל הפועל. האותיות מצטרפות למילים, המילים למשפטים... יש אינסוף צורות וצירופים, וכל הצירופים האפשריים יוצרים ממשויות. כל צירוף של אותיות הוא למעשה מעשה בריאה וזהו כוחה של המילה וביכולתה להשפיע על המציאות. במילה מציאות כבר נמצאת המילה המצאה (מאותו שורש מ.צ.א) מכאן, אנו ממציאים את המציאות שלנו.
הכח שיצר את הכל הוא תדר משתנה י.ה.ו.ה המחזוריות של הזמן היה - הווה - יהיה. או ההתהוות של התדר לצורותיו המשתנות ובכך מרמז לכך שהאלוהות היא בהוויה ובזמן הווה. התדר הזה לבש גם את דמותך, אתה הבורא בדרגת התפתחות מסויימת. האלוהות היא בקרבנו, היא ההוויה שאנו צריכים להיות ולהוות בזמן הווה וכל זאת מתוך אהבה.
התדר י.ה.ו.ה = אהבה.
א.ה.ב.ה - בגימטריה = 13
י. ה.ו. ה - בגימטריה = 26 (פעמיים אהבה)
י=10 (בצמצום =1 כמו א=1)
האות ב' במילה אהבה, פונטית נקראת כמו האות ו' (שבמילה י.ה.ו.ה)
י ה ו ה = אהבה
האהבה - היא ההוויה להיות ולהוות בזמן הווה.
אלי-אליזה לנדאו מטפיסיקה
http://elilandau.com
http://elilandau.com
