השחתת פני מקרקעין (חוק העונשים) - לכלוך של רשות הרבים על ידי תליית מודעות (חוק עזר עירוני לשמירת הניקיון) 

השחתת פני מקרקעין (חוק העונשים) - לכלוך של רשות הרבים על ידי תליית מודעות (חוק עזר עירוני לשמירת הניקיון)

מאת: משה סטרוגנו עו"ד Moshe Strugano Adv

לאחרונה נאלץ ביהמ"ש לעניינים מקומיים ת"א-יפו להכריע בנושא של תלייתם של מודעות ברחבי העיר.
אולמות אירועים, מועדונים, משרדי כרטיסים וכל מי שמתעסק בנושא סובל בשנים האחרונות מדוחות רבים שנרשמים לעסקים ולבעליהם.
בכתב האישום נטען כי בתאריך X או בסמול לכך, הנאשמת הזמינה את הכנתן ותלייתן של X מודעות בתחום עיריית ת"א-יפו ברחוב X.
על פי כתב האישום, הנאשמת מנהלת מועדון בשם X ששמו מפורסם על גבי המודעות נשוא כתב האישום.

מטעם המאשימה "עיריית ת"א-יפו" (המאשימה) העיד פקח אשר העיד כי צילם את המודעה והעיד כי על פי הפרסומים במודעה זיהה את הנאשם ו/או על פי מיקום האירוע והוצא תדפיס מרשם החברות.

מטעם הנאשמת העיד מנהל החברה כלומר הבעלים של המועדון/אולם האירועים. בחקירתו העיד כי המועדון הוא אולם אירועים ועיקר הפעילות הנה השכרת האולם למפיקים שונים, העורכים באולם מסיבות, אירועים והופעות.
בנוסף העיד בעל המועדון שמשרדיו משמשים גם למכירת כרטיסים לאירוע.
בדיון הציג הנאשם חוזה הפקה עם מפיק שארגן את האירוע , בחוזה ההפקה מצוין באחר הסעיפים כי ההפצה לפרסום האירוע היא על המפיק, בנוסף מצוין בחוזה ההתקשרות כי המפיק מתחייב לפעול על פי החוק ולהפיץ ולפרסם במקומות מותרים בלבד, ועל אחריות המפיק. בנוסף מתחייב המפיק על פי המצוין בחוזה העבודה להדפיס על הפוסטרים "לתלות במקומות מותרים בלבד".
בעדותו גם ציין כי ככל הנראה לא המפיק מפיץ ותולה את המודעות וככל הראה הדבר נעשה ע"י חב' הפצה ששוכר המפיק.

סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד 1984 קובע:
"לא ישליך אדם פסולת, פסולת בניין או גרוטאות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים"

סעיף 5 א' (א) לחוק שמירת הניקיון קובע חזקה, על פיה רואים כל מי שמדביק, תולה, מניח או קובע על מקרקעין שלא כדין, כל כתב, מודעה או שלט, כמי שמלכלך את רשות הרבים.

עיריית ת"א-יפו לא הוכיחה ע"י עדות הפקח שהנאשמת אכן תלתה את המודעות נשוא כתב האישום. בנוסף קיבל ביהמ"ש את טענת הנאשמת שלא היא זו שתלתה בפועל את המודעות והמאשימה גם לא הוכיחה אחרת, הואיל ועד התביעה העיד שלא ראה מי תלה את המודעות.
על כן קבע ביהמ"ש אין לייחס לנאשמת את האישום מכוח סעיף 5 א' (א) לחוק.

סעיף 5 א' (ב) לחוק שמירת הניקיון קובע חזקה נוספת:
"הודבקו או נקבעו כתב, מודעה או שלט כאמור בסעיף קטן (א), רואים לסעיף 2, גם מי שתכנם של הכתב, המודעה או השלט מצביע עליו כמי שהזמין את הכנתם או הדבקתם או הורה על כך, זולת אם הוכיח כי לא הוא עשה כן וכי המעשה נעשה שלא בידיעתו והוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה".

עיריית ת"א-יפו (המאשימה) טענה כי תוכנן של המודעות מצביע על כך שהנאשמת היא זו שהזמינה את הכנתם או הדבקתן או הורתה על כך, וכי ניתן לראות מהמודעות בהן מופיע שם המועדון X שהוא בבעלות הנאשמת.
ביהמ"ש קבע כי אכן שמו של המועדון בבעלות הנאשמת מופיע במודעות אולם מהעדויות שהובאו לביהמ"ש: עדות הנאשם, חוזה עבודה עם המפיק ודוגמאות של פוסטרים..... קבע ביהמ"ש כי הנאשמת הוכיחה את הסייגים הקבועים בסיפא לסעיף קטן ב' לחוק.

נציג הנאשמת העיד שהנאשמת הינה בעלת אולם אירועים שמושכר לחברות הפקה לצורך אירועים ומסיבות והוא בעצמו לא ראה את הפוסטרים ולא את המודעות נשוא כתב האישום.
בכך הוכיחה הנאשמת כי המעשה נעשה שלא בידיעתה.
בנוסף נרבע כי הנאשמת נקטה את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע המעשה.
בנוסף בסעיף 11 להסכם העבודה התחייב המפיק כלפי הנאשמת לפעול על פי החוק ובכל הפרסומים של המופע ובהזמנות אליו ולהפיץ ולפרסם במקומות מותרים בלבד.
סעיף זה גרם לביהמ"ש להשתכנע כי בכך פעלה הנאשמת, כבעלת אולם האירועים לעשות ככל יכולתה על מנת למנוע את הדבקת המודעות שלא כדין.
בנוסף העיד נציג הנאשמת כי הוא מזהיר את המפיקים גם בע"פ לבל יעברו את העבירה.

ביהמ"ש קיבל את עדותו של נציג הנאשמת למרות שלא הביאה עדים מטעם חב' ההפקות על מנת לתמוך את גרסתה, אולם לנוכח סעיף 11 להסכם העבודה קיבל ביהמ"ש את עדותו של מציג הנאשמת כעדות מהימנה ועדות זו לא הופרכה או נסתרה בחקירה נגדית.

ע"י כל הנ"ל סתרה הנאשמת את החזקה הקבועה בסעיף 5 א' והרימה את הנטל להוכיח כי לא היא שעשתה את המעשה, והמעשה נעשה ללא ידיעתה, ובנוסף לאור סעיף 11 להסכם העבודה נקטה הנאשמת בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע מאחרים לבצע את המעשה.

הנאשמת זוכה מכל האישומים בכתב האישום.

עיריית ת"א-יפו ערערה על ההחלטה בביהמ"ש המחוזי בטענות שונות שאני לא יעלה במאמר פה, אך ביהמ"ש בהחלטתו דחה את הערעור.
ביהמ"ש המחוזי קבע: אינו סבור הוא שיש מקום להתערבות בפסק הדין שהוציא ביהמ"ש לעניינים מקומיים.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי ערכאה דיונית קיבלה במלואה את גרסת הנאשמת שמעשה העבירה נעשה לא רק שלא בידיעתה אלא גם בניגוד להוראותיו. ביהמ"ש קבע כי הנאשמת עשתה ככל שיכולתה למנוע את הדבקת המודעות שלא כדין, ומסקנה זאת היא סבירה ואין לומר עליה שהיא נגועה בטעות המחייבת התערבות, היות ועל פי ממצאיה העובדתיים של ערכאה קמא הורם הנטל המוטל על הנאשם לסתור חזקה שבחוק.

הסבר:
במקרים רבים בעלי העסקים לא מעורבים בתליית המודעות, למעשה רובם שוכרים חב' הפצה אשר מפיצה ותולה את המודעות/פוסטרים ברחבי העיר.
פקחי העירייה במהלך סוף השבוע עוברים ברחבי העיר ורושמים דוח על כל פוסטר שתלוי בעיר. הפקחים בנוסף מבצעים איתור בסיסי על מנת לאתר מי בעל האירוע ו/או בעל האולם, בפוסטר מצוין מיקום האירוע ופקחי העירייה באיתור בסיסי מאתרים את בעל המקום ורושמים את הדוח על שמו.
בעל משרד הכרטיסים ו/או בעל אולם האירועים מקבלים כמה חודשים לאחר האירוע כתב אישום ודוחות בגובה של עשרות אלפי שקלים.
למעשה אם היו פקחי העירייה מבצעים עבודת איתור יותר רחבה כגון בדיקה באינטרנט ו/או ניסיון ליצור קשר עם מפיק האירוע ו/או משרד הכרטיסים היו מקבלים את שם חברת ההפצה ועוול גדול היה נמנע לנאשמים.
בפסק הדין/הכרעת דין שניתנה ופורטה לעיל פתר ביהמ"ש את הסוגיה. עיריית "א-יפו ערערה על הכרעת הדין לביהמ"ש המחוזי אך ערעור זה נדחה ע"י ביהמ"ש.
בדיון שהתקיים העיד בעל אולם האירועים וטען בעדותו כי תפקידו להשכיר את אולם האירועים/מועדון לאירועים שונים ולצורך כך הוא יוצר קשר עם מפיקים שונים אשר מארגנים אירועים באולם/מועדון ובנוסף משרדיו משמשים גם למכירת כרטיסים לאירוע.
בדיון הציג הנאשם חוזה הפקה עם מפיק שארגן את האירוע , בחוזה ההפקה מצוין באחר הסעיפים כי ההפצה לפרסום האירוע היא על המפיק, בנוסף מצוין בחוזה ההתקשרות כי על המפיק לתלות את הפוסטרים/מודעות במקומות מותרים בלבד וחובה על המפיק לציין על המודעה/פוסטר: "לתלות במקומות מותרים בלבד".
מצד העירייה העיד הפקח אשר בחקירתו הנגדית כאשר נשאל כיצד איתר את הנאשם ענה: ע"י כתובת מקום האירוע.

ביהמ"ש נתן החלטה חשובה אשר כנראה תאלץ את עיריית ת"א-יפו ולפקחים להתאמץ מאט יותר באיתור החברה ו/או האדם שתלה את הפוסטרים.

סוף.