לכאורה, תמונה אידאלית של חיים טובים ומאושרים.אז אם זה כל כך טוב - מדוע חלקנו הגדול מרגיש כבול ומחוייב למסגרות שונות ומשונות מבלי שתהיה לנו את היכולת לדאוג לנו.הפרט הבודד והבוגר.אנו כל כך מחוייבים לעבודה,לילדים,למדינה,לסביבה הקרובה לנו ולעוד מיליון דברים שונים ומשונים הנוחתחם לפתחנו חדשות לבקרים מבלי שלנו תהיה שליטה על כך.
דוגמא כואבת אני יכול להציג כאן: זוגתי נחשבת לעובדת מצטיינת.עד כדי כך היא מוצלחת שהאחראית עליה לא יכלה לתת לה שני ימי חופש בסוף השבוע כדי שנוכל לבלות במלון באילת.אני תוהה ובעיקר בעקבות אכזבתה של זוגתי עד כמה היא אנו שולטים על החיים שלנו.עד כמה אנו מסוגלים לקבל החלטות לעצמנו. החלטות הטובות לנו באופן אישי.רק לנו לא לאחרים קרובים כרחוקים.האכזבה שנשמעה בקולה בעת שהודיעה לי על כך פשוט קורעת את הנשמה.נסיתי, לנחמה, ללא הצלחה רבה וחבל.אני מעט תוהה ביני לבין עצמי האם אותה מנהלת היתה מוותרת על חופשה קסומה באילת עבור העבודה-חשובה ככל שתהיה.
צר לי לקבוע, אך אין אנו אדונים לעצמנו.המחוייבויות הכה רבות שלנו לסביבה הקרובה והרחוקה מוציאות אותנו מהגדרת עצמאות ומביאים אותנו להגדרת תלות רבה בסביבה שלנו.מיותר לציין כמובן שהתאור הכה פסטורלי על ילדינו מוגזם במקצת והם כילדים יודעים לדרוש מאיתנו ברמות גבוהות מאוד של מיומנות נרכשת.אנו לעומתם רוכשים מיומנות ראויה לציון ברציה.
קרימינולוג ויועץ ארגוני
