חוויית הלידה של הפעוט הרך שזה עתה נולד הינה משובבת נפש ומרוממת את רוחנו כהורים.
הציפייה הדריכות, הבדיקות, וכל החוויות שעוברים ההורים לאורך כל תהליך ההריון יוצרים ציפייה גדולה ודריכות, כמו גם שמחה גדולה לקראת הרגע הגדול והמיוחל.
כאשר נולד הפעוט, כל מה שההורים רוצים לעשות הוא לעטוף אותו, לחבקו ולשמור עליו מכל משמר מאותם פגעים הקיימים בעולמנו.
ההורים יעשו הכל על מנת שהרך הנולד יהיה מחומם ולבוש היטב, שטמפרטורת חדרו תהיה חמימה, שיהיה לבוש במיטב המחלצות ומיטב המשחקים והצעצועים שייתרמו להתפתחותו ועוד... בין כל אותם פרמטרים שהוזכרו לעיל, נכנס גם הפרמטר של החיסונים.
עבור רובנו נתפסים החיסונים כיעילים ובלתי מזיקים, ואף חיוניים להישרדותו של הרך הנולד בשנות חייו הראשונות. אנו מאמינים כי אכן אם ישנה מדיניות חיסונים כלשהי הנקבעת ע"י רשויות הבריאות, סביר מאוד להניח שהיא טובה וגם חיונית עבור התינוק שלנו.
מעטים הם ההורים אשר בוחנים מדיניות זו לעומק ומחליטים לפעול בדרך קצת אחרת.
האם החיסונים הינם כה הכרחיים? מהי מידת יעילותם? האם ישנן תופעות לוואי לחיסונים?
לרוב אם נשאל שאלות אלה, נקבל תשובות שיעודדו אותנו, ההורים, לחסן את ילדנו, ואף יצויין כי כמעט ואין תופעות לוואי לחיסונים ושהם בטוחים לשימוש ויעילים מאוד.
ברוב המקרים ייעצר ההורה בשלב זה וישים מבטחו במערכת שהיא נתפסת עבורו כטובה, ולא ימשיך לתהות, לבדוק ולשאול עוד שאלות.
הדבר החשוב ביותר לנו, כהורים, הינו לדעת יותר, להתעניין יותר ולקרוא יותר על תהליכים שאנו מבצעים כמעט בצורה עיוורת ואוטומטית, וללמוד מאותם המקורות.
רשת האינטרנט הינה מקור בלתי נדלה של אינפורמציה עבור כמעט כל מידע שתחשוק בו נפשו.
ובכן, מדוע דווקא חיסונים? מדוע עלינו לבדוק? ומהי הגישה השונה המוצעת כאלטרנטיבה למה שקורה היום?
בשביל לענות על שאלות אלה עלינו להכיר ראשית את סיפורו של החיסון- מה הוא עושה, כיצד הוא פועל, מהי מידת היעילות שלו והאם הוא בטוח לשימוש.
חיסון הינו תהליך שבו אמורה להיווצר תנגודת (נוגדנים) לגורמי מחלה שונים כתוצאה מכך שמערכת החיסון של הילד מבוגר מכירה כבר את גורם המחלה, ולכן מסוגלת להתמודד עימו ביעילות ואף לנטרל או להפחית בצורה משמעותית את הנזקים שהוא גורם.
חיסונים ניתנים לרוב בזריקה, ישירות למערכת הדם. רכיבי החיסון מכילים חיידק מומת או מוחלש, או נגיף (לרוב חלבוניו של נגיף) ספציפי שגורם למחלה. בעקבות החיסון מזדעקת המערכת החיסונית של הגוף ומנסה להתמודד עם הפולש. מאחר והפולש מוחלש או מומת, או שהינו חלבון סינטטי של נגיף, קל לה יותר לנטרל אותו מבלי שתתפתחנה יותר מידי תופעות המזכירות את המחלה. אם ישנם סימפטומים של המחלה הם לרוב יופיעו בצורה מינורית (כמובן שכל הנ"ל תלוי ברגישות של המטופל), ולא יגרמו לסימפטומים המאיימיםמסוכנים של המחלה עצמה. לאחר שהגוף מתמודד עם ה"פולש" (רכיב החיסון) מפתח הגוף נוגדנים כנגד גורם המחלה. למעשה, ישנה מערכת מתוחכמת הזוכרת את גורם המחלה, ולהבא כאשר תפגוש אותו, תוכל לתת לו תשובה מיידית וקטלנית באמצעות ייצור אותם נוגדנים ספציפיים.
כיום קיימים 2 סוגים של חיסונים: חיסון פעיל וחיסון סביל.
החיסון הפעיל הינו זה המכיל את גורם המחלה המומת או המוחלש, והוא בעל יעילות שנעה בין 5 עד ל 10 שנים. חיסון פעיל ניתן לפני שהגוף נחשף אי פעם לגורם המחלה.
החיסון הסביל הינו בעצם נסיוב המכיל נוגדנים ספציפיים לגורם המחלה, וזה ניתן כאשר אין זמן לחכות ולהמתין עד שהמערכת החיסונית תייצר נוגדנים, משום שהמצב קריטי ונדרשת תגובה מיידית. זהו בעצם מעיין חיסון חיצוני שאינו מקנה ערך כלשהו למערכת החיסונית של הגוף, אלא משמש יותר כתגובה הולמת למצב אקוטי סוער ואלים בעקבות הידבקות במחלה.
אם כן, נוכחנו להבין שיעילותו של החיסון הינה משמעותי ביותר בעצירה ומניעתן של מחלות מידבקות ולא נעימות, אך מאידך אורך חייו של החיסון הינו מוגבל ביותר, וכעבור תקופה שנעה בין 5 ל 10 שנים, שוכחת מערכת הזיכרון החיסוני את החיסון (ייצור נוגדנים), ובעצם גופו של המחוסן שוב חשוף למתקפה של אותה מחלה שכנגדה חוסן.
מדוע בעצם אני מציין את מגבלת הזמן? מכיוון שישנן מחלות ילדות, אשר הינן יחסית קלות ופשוטות, כגון אדמת ואבעבועות רוח שהחלו לא מזמן לחסן כנגדה, שבה עקב החשיפה למחלה זוכה החולה לחיסון שאורך כל ימי חייו. קיימת גישה מוזרה במקצת מצידו של הממסד הרפואי לחסן כנגד כל מחלה כיום, אשר בעבר בהיותנו ילדים, חווינו ועברנו ללא יותר מידי בעיות או סיבוכים. יש נטיה להפריז בחשיבותם של החיסונים, ולעודד הורים לחסן מבלי שבעצם ההורים מבינים כלל את המשמעות למעשיהם. שעצם החיסון גורם ל"הפסד" של ילדם בכך שאם היה נדבק במחלה (כמובן בהנחה שזו אינה מחלה קשה מאוד) היה "מרויח" חיסון לכל ימי חייו. כך שהרווח מהחיסון מסתכם בהפסד.
עד כמה יעילים החיסונים? תלוי את מי שואלים. יש רופאים שיאמרו לכם כי הם יעילים מאוד, בעוד שבפועל אתם עשויים להיתקל בעובדה מצערת שילדכם חולה במחלה אשר כבר חוסן כנגדה (הדברים שנכתבים פה נאמרים מניסיון קליני בהקשר לחיסון כנגד מחלת השעלת בתור דוגמה).
נשאלת השאלה האם החיסון הינו בטוח. ובכן, האם קיבלתם אי פעם לידיכם את החוברת של כל חיסון? אתם וודאי יודעים שלכל תרופה מצוין עלון המציין את הרכיבים המינונים ואת תופעות הלוואי של התרופה. מדוע אם כן, לא נתקלתם עד כה בעלון שכזה בעת מתן החיסון?
ייתכן ודבריי ייתפסו כקנטרנות לשמה או כניסיון לגרום או להניא הורים ממתן של חיסונים, אך לא לכך אני מכוון או מתכוון. כוונתי הרצינית והעמוקה הינה לגרום לאותם הורים שמחסנים את ילדיהם לשאול שאלות, ולקבל תשובות המניחות את הדעת. לא לתת כי צריך, או לקבל את החיסונים כדבר מובן מאליו. הרעיון הינו לגרום לעיניין, סקרנות, קריאה ולמידה של החומר והכי חשוב, לגרום לכם ההורים לקחת אחריות על בריאות ילדכם.
מדוע אם כן חשוב כל כך לדון בנושא החיסונים? ראשית משום שזהו נושא שנוי במחלוקת ושיש עליו הרבה מחקרים הסותרים האחד את השני, ושנית משום שיש לחיסונים השפעה ניכרת על המשך חייו ובריאותו של הרך הנולד.
הרעיון הינו להציג גישה אחרת, אך עם זאת משולבת, שמסוגלת לתת מענה לאותם חרדות לא קלות, העוברות על ההורים בשנות חייהם הראשונות של ילדיהם.
הסיבות לחסן את הילד הינן רבות ומגוונות. החיסון ראשית כל, מעניק שקט נפשי להורים, מוריד את מפלס החרדות שלהם והפחד שמא ילדם יידבק במחלה קשה כלשהי, ושבסך הכל יהיה בריא חיוני שמח ומאושר. רק סיבה זו שווה להורים הרבה מאוד, בידיעה שהם גם עשו הכל למען בריאותו של ילדם, בנוסף לכל מה שהם מעניקים לו ביומיום (ביגוד, צעצועים, חימום או קירור הולמים בחדרו, תנאים אופטימליים להתפתחות ועוד...).
הם יודעים שהם יכולים לישון בשקט בלילה, מבלי לחשוש שמא ילדם יידבק במחלה קשה כמו פוליו (לא עלינו) שתגרום לנזק רב, צער ועוגמת נפש בלתי הפיכה למשך כל ימי חייו של ילדם.
עד כאן הוצגו הצדדים החיוביים של החיסונים, וזאת מבלי שתהינו על קנקנם לעומק, אבל....
האם אנחנו בכלל רוצים באמת לתהות, או שמא היינו מעדיפים לקבלם כמו שהם?
אני מאמין שרוב ההורים היו מסתפקים בדברים החיוביים, אך ככל הנראה למטבע יש שני צדדים, ולכן אציין מדוע החיסונים הם דבר שיש לשקול אותו בכובד ראש.
האקט של החיסון באמצעות הזרקה של התרכיב באמצעות מחט, הם כשלעצמם מהווים אקט אלים מאוד, במיוחד כאשר מדובר בתינוקות שזה עתה נולדו. בנוסף לכך שיש החדרה כואבת ואלימה שעשויה לגרום לטראומה לתינוק, תהליך החיסון עצמו מדלג על מספר מחסומים טבעיים. הזרקה ישירות לדם הינה לא רק לא סימפטית, אלא גם מכניסה בצורה ישירה גורמי מחלה למחזור הדם של הפעוט. הבעייתיות בכך הינה שחשיפה לגורמי מחלה (וירוסים פטריות וחיידקים) באופן טבעי, עוברת דרך מחסומים טבעיים של הגוף. המחסום הראשון הינו העור.
נדמה לנו לעיתים שאנו נקיים וחסינים, ושהעור הינה שיכבת הגנה חזקה- כמעט הרמטית. התפישה הזו קרובה מאוד למציאות, אך אינה מדוייקת. קיימים בגופנו בכלל ובעור בפרט (בהיותו המחסום הראשון והחשוב ביותר של הגוף גם מבחינת שטח הפנים הגדול שלו ביחס לשאר איברי הגוף), מנגנונים שתפקידם להגן עלינו מחדירתם של אותם גורמים מחלים. רובנו מתקשים להבין (אולי כי זה נתפס עבורנו כדבר מובן מאליו), שעל גבי עורנו יש הצטברות גדולה מאוד של אורגניזמים גורמי מחלה.
על עורנו מצטברים חיידקים, פטריות ועוד גורמי מחלה, שבאמצעות מנגנוני הגנה חכמים, מצליח גופנו להתגבר עליהם (חום, חומציות ועוד...) ולחסל אותם, ולמנוע חדירתם לגוף.
מערכת נוספת פעילה המסננת את מחוללי המחלות השונים הינה מערכת הנשימה.
באפנו ובגרוננו ישנן שערות (ציליה) המצויות על גבי תאי רירית הנשימה שתפקידן לעצור ולפלוט החוצה (באמצעות תפישה או הדבקה בסיוע של הפרשת מוקוס על הפולש), הצטברות של חלקיקים גדולים ומחוללי מחלות. המנגנונים של מערכת הנשימה המגינות על הגוף הן עיטוש, שיעול, כיוח ועוד...
שתי מערכות נוספות המתמודדות עם איום חיידקי הן מערכת השתן ומערכת העיכול.
מערכת השתן מתגברת על הפולשים באמצעות עיקרון הזרימה. מידי פעם מטיל האדם את מימיו, וע"י פעולה זו נשטפים גורמי המחלות החוצה. לרוב השתן יהיה חומצי, מה שגם עשוי לסייע בקטילתם.
במערכת העיכול (הפה והמעי הגס) יש הרבה מאוד חיידקים ששומרים על מקומם והם מהווים חלק מהפלורה הטבעית של המערכת. תפקידם המרכזי הינו מניעת חדירתם של חיידקים אחרים מזיקים.
מערכת נוספת שמציגה הגנה יעילה בפני חיידקים היא המערכת החיידקית הקיימת בנרתיק האישה. בנרתיק מתקיימים חיידקים אשר מייצרים חומצה, ובשל כך, מקשה הדבר על חדירתם של חיידקים לגוף גם מפתח זה.
גופנו בנוי בצורה חכמה כך שיוכל להתמודד עם כל האיומים הללו ולסכל אותם במגוון רחב מאוד של מנגנונים שתפקידם לנטרל, לחסל או להרחיק החוצה את הפולשים.
בעצם, החדרה של מזרק עם חלבון של חיידק מוחלשמומת או של חלבון שהונדס גנטית כנגד וירוס ספציפי, "מדלגים" על כל מנגנוני ההגנה שתוארו לעיל, ובכך הם גם גורמים לתגובה סוערת יותר של מערכת ההגנה (המערכת החיסונית) של הגוף. התגובה לכך עשויה להיות מאוד אלימה וסוערת של הגוף. נוסיף לכך את העובדה שגוף זה הינו צעיר (בן יומו לצורך העיניין), חסר ניסיון חיסוני כלשהו (אינו יודע עדיין להתגונן) ושחלק מהמערכות העיצביות שלו עדיין אינן מושלמות (חשוב מאוד לצורך העברת מסרים מנקודה אחת לשניה ה"מזעיקה" או מעוררת את המערכת החיסונית לאזור הבעייתי), ונגיע למסקנה שאכן הפעולה הזו הינה בעייתית.
וכעת, הגענו לחלק הבעייתי ביותר הקשור לחיסונים.
תהיתם אי פעם כיצד מחזיקים החיסונים כל כך הרבה שנים בתוקף? האם תהיתם אי פעם אילו חומרים משמרים את אותם חיסונים? האם אי פעם חשבתם בדקתם או תהיתם מהן ההשלכות של אותם חומרים כימיים?
אני מניח שהתשובות לרוב השאלות שהצגתי הינן שליליות. מי בכלל חושב או עוסק בעיניינים הללו. אנו סומכים על המערכת ועובדים לפי הנחיותיה, ולכן גם לא תוהים או שואלים יותר מידי שאלות, אלא מקבלים את ההנחיות לחיסונים כעובדה ואף המלצה שרצוי לבצעה על מנת שנוכל לגונן על ילדנו.
ובכן, קיימים מספר חומרים משמרים, שמסוכנים מאוד לבריאותם של ילדינו. תפקידם של חומרים אלה הינו לשמר את הרכיב החיסוני, ולמנוע חדירה של כל פטריה, חיידק, או וירוס לתוך הרכיב, ובכך למנוע כל פגיעה ביעילותו של החיסון.
החומר הראשון הינו כספית. הכספית (או תמירוסל שהוא חומר משמר על בסיס כספית), כאמור, הינה מתכת רעילה מאוד, אשר בליעה שלה עשויה לגרום למוות. מספר מחקרים הצביעו בעבר על הקשר שבין הימצאותה של הכספית ברכיב החיסון לבין הופעתו של אוטיזם בקרב תינוקות. לרוב, ריכוז הכספית המצוי ברכיב החיסון הינו פי 3 מהמותר, ואינו מתייחס כלל לעובדה שמדובר בתינוק בן יומו ולא באדם מבוגר (בהתייחס למשקל גופו של המטופל).
.ADDכמו כן נמצא גם קשר בין מתן כספית לבעיות כגון: עיכוב בדיבור, היפראקטיביות וגם
חומר נוסף הינו האלומיניום. האלומיניום הינו חומר אשר אסור להזריקו לבני אדם, וזאת בשל הקשר שנמצא בינו לבין מחלת האלצהיימר ולפגיעות מוחיות נוספות.
החומר השלישי הינו הפורמלדהיד. חומר זה ידוע כחומר מסוכן ורעיל ביותר, המשמש כחומר משמר לגופות, גורם לכוויות ולפגמים גנטיים, ואשר הוכח ללא ספק כחומר מסרטן.
לכן, נפסק השימוש בו כחומר מחטא. זהו חומר מסרטן לאדם והוא עשוי לגרום למספר סוגים של סרטן כגון: סרטן האף, הלוע וסרטן בדרכי הנשימה העליונות.
כל אלה הינם רק דוגמאות לכך שהסכנה מגיעה לא רק מהחיסון עצמו, אלא רק מהחומרים המשמרים שאמורים להגן על הרכיב החיסוני.
בבואנו לחקור לגבי חיסונים ספציפיים, מתגלים לפנינו נתונים עגומים ומדאיגים שכלל לא מדירים שינה מעיניהם של החוקרים שפיתחו את אותו החיסון.
ברשותכם אתייחס לכל חיסון בנפרד ובקצרה וגם אתייחס להשלכות של נטילתו.
צהבת B- מכיל רכיבים כגון: אלומיניום (גורם לאלצהיימר), פורמלדהיד (מסרטן) וכספית
(פגיעה במוח ובמערכת העצבים). נמצא קשר בין החיסון הזה לבין היווצרותן של תגובות אוטו-אימוניות (הגוף תוקף את עצמו) ופגיעה בייצור שכבת המיאלין העוטפת את העצבים.
קיים קשר ישיר בין חיסון זה למחלת הלופוס (זאבת).
החיסון המשולש- דיפתריה טטנוס ושעלת: ישנן טענות לכך שחיסון זה אחראי למקרי מוות בעריסה, שהחיסון גרם להתפרצותה של מחלת הפוליו ואחראי להפרעות התנהגות ולמידה.
פוליו- עליה במקרי המוות כתוצאה מהחיסון עם הנגיף החי.
דלקת קרום המוח סוג B- קיים סיכון להתפתחותה של דלקת קרום המוח מזן אחר.
החיסון עצמו עשוי לגרום למחלה. הופעה של פירכוסים (עם או בלי חום) תגובה אנאפילקטית של הגוף, פריחות, כאבי פרקים ובצקות.
החיסון המשולש חצבת חזרת ואדמת MMR- פגיעות במערכת העצבים (דלקת ק. המוח,
הפרעות תחושתיות ומוטוריות, הפרעות ראייה ואף עיוורון) הרבה סיבוכים נגזרים מחיסון זה.
כאבי פרקים ובעיות פרקים שונות.
צהבת A- הנזקים לחיסון זה הינם זהים לזה של צהבת B.
בסך הכל התמונה המצטיירת הינה עגומה ולא ממש מחמיאה לממסד הרפואי, שבעיקרו של דבר בסך הכל מנסה לעשות טוב ולמגר חלק מהמחלות הללו (שחלקן מגיעות כמגיפות קטלניות).
ישנן תופעות לוואי הנגרמות מהחיסונים ואשר אינן זוכות להתייחסות מיוחדת מצד הרופאים.
התופעות יכולות להתבטא בצורה של חום גבוה, בכי בלתי פוסק (שעשוי להעיד על פגיעה בקרום המוח), חוסר שקט ועצבנות וחוסר מנוחה.
כל אלה מעידים על פגיעה וחוסר איזון באחד ממנגנוני הגוף בשל מתן החיסון.
הפגיעות הללו עשויות להימשך ימים ואף שבועות, שלא לדבר על כך שהן עשויות להישאר גם לתמיד עקב פגיעה רצינית ונרחבת. לכן, חשוב מאוד לשים לב לתגובות של הילד לאחר החיסון, גם אם עברו יותר מ 24 שעות מהחיסון (שרק אלה זוכים להתייחסות כלשהי מצד הממסד הרפואי, וכל מה שמעבר כלל אינו קשור לחיסונים).
חשוב מאוד להבין שהנזקים הללו קיימים ויכולים לקרות, אך לא קורים אצל כולם, ומרבית הילדים המחוסנים מגיבים בצורה סבירה לחיסונים.
חשוב מאוד שנבין כיצד פועלת מערכת ההגנה של התינוק ובכלל, כיצד היא קיימת?
ובכן, במהלך החודשים הראשונים של חייו כעובר, מקבל הפעוט את ההגנה של המערכת החיסונית של אימו. המערכת החיסונית של האם מועברת לעובר באמצעות השיליה וחבל הטבור, ומקנה לעובר הגנה נרחבת כל זמן שהוא בבטן אימו.
לאחר הלידה יש ניתוק בין המערכת החיסונית של האם לזו של התינוק. הקשר מתחדש בצורה קצת שונה, באמצעות היניקה של חלב האם המכיל נוגדנים. חשיפתו של התינוק ללא מערכת ההגנה של אימו, מכריחה בעצם את המערכת החיסונית שלו להתמודד עם האיומים החיצוניים. כאמור, ההגנה הזו מועברת באמצעות החלב שאותו מיניקה אימו. לכן, חשוב מאוד שהאם תניק את תינוקה, ותתעקש להניק גם אם יש בעיות בהנקה, ולא להסתמך על תחליפי החלב הקיימים כיום. ההנקה גם מחזקת את הקשר הנפשי והריגשי שבין האם לתינוקה, ומעניקה לעולל תחושת ביטחון, אמון ואהבה כלפי אימו.
בהסתכלות אחרת המגיעה מעולם ההומאופתיה, ניתן לומר שילד יונק בעל קשר טוב עם אימו יהיה מאושר שמח ומאוזן, ובעל מערכת חיסונית חזקה יותר מזו של פעוט שאינו יונק, ושהקשר עם אימו חלש ורופף (לדוגמא: האמא זה עתה חזרה לעבודתה בהייטק, והתינוק כעת נמצא במעון עם מטפלות חדשות שאינו מכיר).
בהומאופתיה בכלל, ניתן לראות את הקשר שבין המצב הנפשי מנטאלי, לבין המצב הפיזי (או במקרה הספציפי שלנו, ליעילותה של המערכת החיסונית של העולל). החיבור שבין הגוף והנפש ממש שזורים האחד בשני, וניתן לראות את יחסי הגומלין שבין האחד לשני.
מילות סיכום: נכון להיום, אין תחליף אמיתי לחיסונים. חשוב מאוד לדעת את הצדדים הטובים שלהם אל מול החסרונות והסיכונים שבמתן שלהם. חשוב מאוד להורים שיקראו ויבינו כנגד איזה מחלות עדיף שלא לחסן, וכנגד איזה רצוי ואף מומלץ. ישנם הרבה חיסונים שהסיכון במתן שלהם גבוה מהתועלת שיפיקו לו ניתנו, ויש אחרים שאולי כדאי לתת, אך עדיף אולי לדחות את החיסון לתקופה מאוחרת יותר.
בסך הכל החיסונים חשובים, אך עם זאת חשוב מאוד שאנו, ההורים, נפעיל שיקול דעת ונסנן את החיסונים הלא רלוונטיים.
ביפן, שם הוחלט על דחיית מועדי החיסונים לגיל שנתיים, היתה ירידה דרסטית כתוצאה מפגיעות חיסונים, והם עברו למקום הראשון בעולם עם הכי מעט נפגעים בתחום זה.
דבר זה מוכיח כי לעיתים שיקול דעת הגיוני, גובר על היבטים מקצועיים וטכניים.
המסקנה שלי הינה לשקול היטב מתי ואיזה חיסון לתת לילד אם בכלל, ולדעת שניתן תמיד להיעזר ברפואה המשלימה באופן כללי, והומאופתיה בפרט.
ועכשיו הורים יקרים.... הכדור מתגלגל לידיים שלכם.
אז לחסן או לא לחסן? ההחלטה כעת בידיים שלכם!!!
שקלו חישבו והחליטו בתבונה.
בהצלחה
