ופאראדיגמת המשפט הנבדל-החוקה הבינ'ל ה2 [החלק השלישי]
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

ופאראדיגמת המשפט הנבדל-החוקה הבינ'ל ה2 [החלק השלישי] 

מאת    [ 26/11/2008 ]
מילים במאמר: 11012   [ נצפה 1842 פעמים ]

 
 
ובכאן נשלם חלקו הראשון של המאמר הנה חלקו השני הוא אליגוריה-פילוסופית של פאראדיגמת המשפט הנבדל=
דע, שהמציאות הזו בכללותה היא דבר 1 אחד לא יותר 2, כלומר: כדור הגלגל הקיצוני בכל מה שיש בו, הם דבר 1 אחד בלי ספק 3, כראובן ושמעון 4 מבחינה אישית, ושנויי עצמיהם 5 כלומר: עצמי הכדור הזה בכל מה שיש בו כשנויי עצמי אברי אישי האדם דרך משל.

[מבנה היקום]
כשם שראובן, דרך משל, הוא דבר אחד והוא מחובר מאברים שונים כגון הבשר והעצמות 6, ומלחיות שונות 7, ומרוחות 8, כך הכדור הזה בכללותו מחובר מן הגלגלים ומארבעת היסודות ומה שהורכב מהן, ואין בו חלל ריק כלל, אלא אטום 9 וממולא. מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים את הארץ, והאוויר מקיף את המים, והאש מקיפה את האוויר 10, והגוף החמישי 11 מקיף את האש, והוא כדורים רבים זה בתוך זה אין חלל ביניהם ולא ריקות כלל, אלא מדויקי העגוליות, צמודים זה לזה, כולם נעים תנועה סיבובית אחידה, אין מהירות באחדים מהם ולא איטיות, כלומר: שכל כדור מהם אינו עתים ממהר ועתים מאיט, אלא כל אחד מהם צמוד לטבעו במהירותו וכוון תנועתו 12.
אלא שהכדורים הללו מקצתם מהירי תנועה יותר מאחרים, והמהיר שבכולם תנועת הגלגל המקיף את הכל, והוא הנע התנועה היומית, ומניע את כולם עמו תנועת החלק בכל 13, לפי שהם כולם חלקים בו.
ומרכזי גלגלים הללו שונים:
מהם שמרכזו מרכז העולם,
ומהם שמרכזו מחוץ למרכז [קכו] העולם 14,
ומהם שהוא נע תמיד תנועתו המיוחדת לו מן המזרח למערב,
ומהם שהוא נע תמיד מן המערב למזרח.
וכל כוכב בכדורים הללו הוא חלק מן הגלגל שהוא בו קבוע במקומו, אין לו תנועה מיוחדת לו, ונראה אמנם נע בתנועת הגוף אשר הוא חלק ממנו.
וחומר הגוף הזה החמישי בכללותו הנע בעגול, אינו כחומר גופי ארבעת היסודות אשר בתוכו. 15 ומנין הכדורים הללו המקיפים את העולם לא יתכן בשום פנים ולא בשום אופן שיהיו פחות משמונה עשר כדורים 16, אבל אם מספרם יותר, הרי הדבר אפשרי ויש לעיין בדבר.
אבל האם יש שם גלגלי סיבוב, והם אשר אינם מקיפים את העולם, יש לעיין בכך.

[ארבע צורות הכדור התחתון ומקומם הטבעי]
ובתוך הכדור הזה התחתון הסמוך אלינו, חומר אחד שונה מחומר הגוף החמישי, קיבל ארבע צורות ראשוניות, ונעשה באותן הארבע ארבעה גופים: הארץ והמים והאוויר והאש 17. וכל אחד מארבעת אלה יש לו מקום טבעי מיוחד לו, לא ימצא בזולתו, והוא נתון לטבעו 18, והם גופים מתים שאין בהם לא חיים ולא השגה, ואינם נעים מצד עצמם, אלא הם נחים במקומותיהם הטבעיים 19.
ואם הוצא אחד מהם ממקומו הטבעי בהכרח, הרי בהסתלק אותו המכריח ינוע לחזור למקומו הטבעי, לפי שיש בו היסוד 20 הזה אשר בו ינוע לחזור למקומו באופן ישר, ואין בו יסוד 20 שינוח בו, ולא שינוע בו שלא באופן ישר.

[התנועה]
והתנועות הישרות המצויות בארבעת היסודות הללו כאשר נעים לחזור למקומותיהן שתי תנועות: תנועה כלפי המקיף 21 והיא לאש ולאוויר, ותנועה כלפי המרכז והיא למים ולארץ, וכאשר מגיע כל פרט מהן למקומו הטבעי נח.
אבל אותם הגופים המקיפים 22 הרי הם חיים בעלי נפש, בה הם נעים, ואין בהם יסוד 23 התנוחה כלל, ולא ישיגם שינוי אלא בהנחה 24 בהיותם נעים בהיקף. אבל האם יש להם דעה ישכילו בה, אין זה נודע אלא לאחר עיון דק 25.

וכאשר נע הגוף החמישי בכללותו בהיקף תמיד, נוצרת ביסודות מחמת כך תנועה הכרחית שבה הם יוצאים ממקומותיהם, כלומר: באש ובאויר ונדחקים כלפי המים, ויפלוש הכל בגוף הארץ אל מעמקיה, ותיווצר ליסודות התערבות, ואחר כך יחלו לנוע לשוב למקומותיהן, ואז יצאו גם חלקים מן הארץ מחמת כך ממקומם עם 26 המים והאוויר והאש. והם בכל זה 27 משפיעים זה על זה ונשפעים זה מזה 28, ואז יתהווה השינוי במעורב, עד שמתהווה ממנו תחילה האדים לכל שינויי מיניהם, ואחר כך הדוממים 29 לשנויי מיניהן, וכל מיני הצומח, ומינים רבים מבעלי החיים, כפי מה שמחייב מזג המעורב.


וכל הוה נפסד אינו הוה אלא מן היסודות ואליהם נפסד, וכך היסודות מתהווים זה מזה ונפסדים זה לזה כי חומר הכל אחד 30.
ולא תתכן מציאות חומר בלי צורה, ולא תמצא צורה טבעית מאלה ההוות הנפסדות בלי חומר 31, ונמצא הדבר בהוייתן [קכז] והפסדן והויית כל מה שמתהווה מהן ונפסד אליהן חוזר חלילה כעין סיבוב הגלגל, עד שתהא תנועת החומר הזה, אשר בו הצורה, בהתחלף 32 הצורות בו כתנועת הגלגל במרחב 33 בחזרת המקומות 34 עצמן לכל חלק ממנו.

[חלקים מנהיגים וחלקים מונהגים]
וכשם שיש בגוף האדם אברים מנהיגים 35 ואברים מונהגים 36 זקוקים בקיומם להנהלת האבר המנהיג המנהלם, כך בעולם בכללותו חלקים מנהיגים והוא הגוף החמישי המקיף 37, וחלקים מונהגים זקוקים למנהל, והם היסודות וכל המורכב מהן.
וכשם שהאבר המנהיג שהוא הלב נע תמיד, והוא מקור כל תנועה המצויה בגוף, ושאר אברי הגוף מונהגים על ידו, והוא המשלח להם כוחותיהם שהם זקוקים להם בפעולותיהם בתנועתו, כך הגלגל הוא המנהל לשאר חלקי העולם בתנועתו, והוא המשלח לכל מתהווה כוחותיו המצוים בו.
וכל תנועה המצויה בעולם מקורה הראשון תנועת הגלגל, וכל נפש המצויה לבעל נפש בעולם מקורה נפש הגלגל.

[ארבעת כוחות העולם]
ודע כי הכוחות המגיעות מן הגלגל אל העולם הזה כפי שכבר נתבאר ארבעה כוחות *37:
כח הגורם את ההתערבות וההרכבה, ואין ספק כי זה מספיק בהוצרות הדומם,
וכח נותן הנפש הצמחית לכל צמח,
וכח נותן הנפש החיונית לכל חי,
וכח נותן הכוח ההוגה לכל הוגה, וכל זה באמצעות האור והחשך שהוא תוצאה לזהרם 38 והקיפם סביב הארץ.

וכשם שאילו נח הלב הרף עין, ימות האדם ויבטלו כל תנועותיו וכל כוחותיו, כך אלו נחו הגלגלים, יהיה זה מות העולם בכללותו ו ביטול כל מה שיש בו.
וכשם שהחי אינו חי כולו כי אם בתנועת לבו, ואף על פי שיש בו אברים נחים שאין בהם תחושה כגון העצמות והסחוסין 39 וזולתן, כך המציאות הזו כולה היא דבר אחד חי בתנועת הגלגל, שהוא בו כמו הלב בכל בעל לב, ואף על פי שיש בו גופים רבים נחים מתים.

[ציור היקום בהשוואה לאדם]
ככה ראוי לך לצייר בדעתך כל הכדור הזה: דבר אחד חי נע בעל נפש. כי אופן זה של ציור הכרחי מאוד, או 40 מועיל מאוד, בהוכחה על שהאלוה אחד כמו שיתבאר. 41
וגם על פי ציור זה יתבאר כי האחד לא ברא כי אם אחד.

וכשם שלא יתכן שימצאו אברי האדם בודדים 42 כשהם אברי אדם באמת, כלומר: שתהא הכבד לבדה או הלב לבדו או בשר לבדו -
כך לא יתכן שימצאו חלקי העולם זה בלעדי זה במציאות הזו הנחה 43 אשר דברינו בה, עד שתמצא אש בלעדי ארץ, או ארץ בלעדי שמים, או שמים בלעדי ארץ.

וכשם שבאדם האחד הזה כוח מסוים המקשר אבריו זה בזה ומנהלם ונותן לכל אבר מה שדרוש לשמור בו תועליותיו ולדחות ממנו מה שמזיקו, והוא אשר ביארוהו הרופאים ואמרו הכוח המנהל גוף החי, ופעמים רבות קוראים אותו טבע 44 -
כך בעולם בכללותו כוח המקשר מקצתו [קכח] במקצתו 45, ושומר על מיניו שלא יכלו 46 ושומר גם פרטי מיניו זמן שאפשר לשמרן 47, וגם שומר מקצת פרטים בעולם 48. ויש מקום עיון בכוח זה האם הוא באמצעות הגלגל או לאו 49.

וכשם שבגוף אישי האדם דברים שיש בהן מטרה,
מהן שהמטרה בהן קיום עצמו 50 כאברי המזון,
ומהן שהמטרה בהן קיום מינו כאברי ההולדה,
ומהן שהמטרה בהן צרכיו 51 שהוא זקוק להן במזונותיו וכדומה כגון הידיים והעיניים,
ויש בו גם דברים שאינם מטרה כשלעצמן אלא הם הכרחיים 52 ושייכים למזג אותם האברים, אשר אותו המזג המיוחד 53 הכרחי בהויית אותה הצורה כפי שהיא, כדי שתפעל אותן הפעולות שהן המטרה, ולכן נספחו לאותן שהן המטרה כפי הכרח החומר דברים אחרים, כגון שער הגוף ומראהו 54, לפיכך אין הווייתם של אלה באופן אחיד, ופעמים רבות שמקצתם נעדרים.
וכן ימצאו בהן הבדלים גדולים מאוד בין בני אדם, מה שאין כן באברים, לפי שלא תמצא אדם שיש לו כבד פי עשר מכבד של אדם אחר, ותמצא אדם נעדר הזקן או שער מקומות מסוימים בגוף, או שיהיה לו זקן פי עשר בזקנו של אדם אחר או עשרים דרך משל, וזה מצוי על הרוב במין זה כלומר: הבדלי השער והגונים.
וכך במציאות בכללה דברים שהם מטרה בהוויה קבועים מתנהלים באופן סדיר, אין הבדלים ביניהם כי אם מעט כפי מקרה 55 אותו המין באיכותו וכמותו. ומינים אינם המטרה אבל הם חיוביים לטבע ההוויה וההפסד הכלליים, כגון מיני התולעים הנבראים 56 בזבלים ומיני בעלי חיים הנבראים 56 בפירות כאשר מרקיבים, ומה שנברא 56 מעפושי הלחיות, והתולעים הנבראים 56 במעיים, ודומיהם.
כללו של דבר נראה לי, שכל מה שלא ימצא בו כוח להוליד כמותו הרי הוא מן הקבוצה הזו, ולפיכך לא תמצאם שומרים על סדירות ואף על פי שהם הכרחיים, כשם שהגונים השונים הכרחיים, וכן הכרחיים מיני השער באישי בני אדם.

וכשם שיש באדם גופים שהם יציבים כגון האברים היסודיים, וגופים קיימים במין לא בפרט כגון ארבע הלחיות 57 -
כך בכללות המציאות 58 גופים יציבים וקיימים כל פרט והוא הגוף החמישי בכל חלקיו, וגופים קיימים במין כגון היסודות ומה שהורכב מהן 59.

וכשם שכוחות האדם המחייבות הווייתו וקיומו משך זמן קיומו הם עצמם המחייבות הפסדו וכיליונו -
כך סיבות ההוויה הם עצמם סיבות ההפסד בכל עולם ההוויה וההפסד.
למשל, ארבעת הכוחות הללו המצוים בגוף כל ניזון, והם המושך והמחזיק והמעכל והפולט, אלו אפשר שיהו הכוחות הללו כמו הכוחות השכליים, עד שלא יעשו אלא מה שצריך ובזמן שצריך ובשיעור שצריך, כי אז היה האדם ניצול מפגעים גדולים מאוד ומכמה מחלות. אבל כיון שאין זה אפשרי, אלא [קכט] פועלים הם פעולות טבעיות ללא הבנה וללא מחשבה, ואינם כהגיגים מה שהם פועלים כלל, הכרחי שיבואו מחמתם חולאים גדולים ופגעים, ואף על פי שהם הכלים 60 בהתהוות החי ובקיומו הזמן שהוא מתקיים.
ביאור הדבר, שהכוח המושך דרך משל, אילו לא היה מושך כי אם הדבר המתאים מכל צדדיו 61 ובכמות הדרושה בלבד, היה האדם ניצול מחולאים ופגעים רבים, אבל כיוון שאין הדבר כן, אלא מושך הוא כל חומר 62 שיזדמן מסוג 63 משיכתו, ואף על פי שאותו החומר 62, מעט בלתי מתאים בכמותו ואיכותו, מתחייב מכך שתמשוך את החומר שהוא יותר חם ממה שדרוש, או יותר קר ממה שדרוש, או עבה או דליל, או רב 64, ויווצר בכך מחנק בעורקים, ויתהווה אוטם ועיפוש, ותתקלקל איכות הלחיות ותשתנה כמותן, ויתפתחו חולאים כגון הגרב והגירוד והיבלות, או פגעים רעים 65 כגון הנפיחות הסרטנית66, ומוכי שחין 67, והאיכול 68, עד שנפסדת צורת האבר או האברים, וכך הדבר גם ביתר ארבעת הכוחות .
כך הדבר בעצמו בכל המציאות, הדבר המחייב הוויית מה שמתהווה והתמדת קיומו זמן מה 69, והוא התערבות היסודות על ידי הכוחות הגלגליים המניעים אותם והמתפשטים בהם, הוא עצמו הסיבה להיווצרות גורמים מזיקים במציאותן, כגון השיטפונות וגשמי הזעף והשלג והברד ורוחות הסער והרעמים והברקים ועיפוש האוויר. או היווצרות סיבות משחיתות מאוד, משמידות ארץ או ארצות או אקלים, כגון השקיעות 70 והרעש וברקי האש 71 והמימות הגואים מן הימים והתהומות.

[האדם בעל תבונה]
ודע, כי כל זה אשר אמרנו בדימוי העולם בכללותו באחד האדם, לא מחמת הדברים האלה נאמר באדם שהוא "עולם קטן" 72, לפי שכל הדימוי הזה 73 ישנו בכל יחיד מיחידי בעלי החיים שלמי האברים, ולא נשמע כלל מאחד הראשונים שיאמר כי החמור או הסוס "עולם קטן", אלא נאמר זה באדם מחמת הדבר שנתייחד בו האדם, והוא הכוח ההוגה, כלומר: השכל, שהוא השכל ההיולי, 74 אשר עניין זה אינו נמצא בשום דבר ממיני החי זולתו.

וביאור הדבר, שכל פרט מיחידי בעלי החיים אינו זקוק בהתמדת מציאותו לתבונה ומחשבה וניהול, אלא הולך וסועה 75 כפי טבעו, ואוכל מה שימצא ממה שמתאים לו, ושוכן בכל מקום שיזדמן, ורובע כל נקבה שימצא בעת התעוררותו אם היו לו זמני התעוררות, [קל] ויתקיים בכך אותו הפרט משך זמן קיומו, ותימשך מציאות מינו, ואינו זקוק כלל לפרט אחר ממינו לעזור לו ולסעדו על קיומו, כדי שיעשה לו דברים שאינו עושה אותן הוא בעצמו.
אבל האדם בלבד, אלו נניח כי יחיד ממנו לבדו מצוי, שאבד יכולת הניהול ונעשה כבהמות, היה אובד לשעתו, ואי אפשר שיתקיים אפילו יום אחד כי אם במקרה, כלומר: שימצא במקרה דבר ליזון בו, לפי שמזונותיו אשר בהם קיומו צריכים למלאכה והכנה ארוכה 76, שאינם נשלמים כי אם בתבונה ומחשבה ובכלים רבים. וגם באנשים רבים יעשה כל אחד מהם מלאכה מסוימת, ולפיכך יש צורך למי שינהיגם ויקבצם כדי שיהא קיבוצם באופן סדיר ותמידי, שיעזרו זה לזה. וכן הגנתו מן החום בזמן החום, ומהקור בזמן הקור, ושמירתו מן הגשמים והשלגים ומשבי הרוחות, צריכה לעתוד הכנות מרובות, שלא ישלמו כולם כי אם בתבונה ומחשבה.

ובשביל כך נמצא בו הכוח ההוגה הזה, אשר בו יתבונן ויחשוב ויעשה ויעתד במיני המלאכות את מזונותיו ומדורו 77 ולבושו, ובו ינהל כל אברי גופו, כדי שיעשה המנהיג מהן מה שיעשה, ויתנהל המונהג במה שיתנהל 78.

ולפיכך אלו תתאר אחד מבני אדם נעדר הכוח הזה 79 ועזוב עם החיוניות בלבד, היה כולה ואבד לשעתו. וכח זה נכבד מאוד, היותר נכבד בכוחות החי, והוא גם נסתר 80 מאוד, אין אמיתתו מובנת בראשית המחשבה המשותפת 81 כהבנת יתר הכוחות הטבעיים.
כך במציאות, דבר מסוים הוא המנהל את כללותה, המניע את האבר המנהיג הראשון 82 אשר נתן בו כוח התנועה שבה ניהל מה שזולתו. ואם יעלה על הדעת ביטול הדבר הזה, בטלה מציאות כל הכדור הזה בכללותו המנהיג ממנו והמונהג, ובאותו הדבר מתמדת מציאות הכדור וכל חלק ממנו, ואותו הדבר הוא האלוה יתעלה שמו.
ועל פי העניין הזה בלבד נאמר באדם דווקא שהוא עולם קטן, הואיל ובו מקור מסוים שהוא המנהל את כולו. ומחמת עניין זה נקרא ה' יתעלה בלשוננו חיות העולם, ונאמר: וישבע בחי העולם 83.

[במה האדם אינו דומה לעולם]
ודע, כי הדימוי הזה אשר דמינו את העולם בכללותו לאחד האדם, אינו שונה במאומה ממה שהזכרנו, זולתי בשלשה דברים:

האחד שהאבר המנהיג בכל חי שיש לו לב, ייהנה באברים המונהגים ותחזור אליו תועלתם84.
ואין במציאות הכללית דבר שכזה, אלא כל מי שמאציל ניהול או נותן כוח, לא תחזור אליו תועלת כלל מן המונהג 85, אלא נתינתו מה שנותן, כנתינת המטיב בתורת חסד שהוא עושה זאת נדיבות טבעית וחסד מקיף, לא לתקווה. אלא זה התדמות לה' יתעלה שמו.

והשני כי הלב בכל חי בעל לב הוא באמצעיתו, ושאר האברים המונהגים סובבים אותו כדי שתבואהו תועלתם בנצירתו ושמירתו בהם, כדי שלא בקלות יבואהו נזק מבחוץ.
והדבר בעולם בכללותו בהפך, הנכבד סובב את הגרוע, מפני שאין חשש עליו 86 שיקבל [קלא] רושם 87 מזולתו, ואפילו אלו היה מתרשם הרי אין בנמצא מחוצה לו גוף אחר שיעשה בו רושם, והרי הוא משפיע על כל מה שבקרבו 88 ולא יגיעהו רושם כלל, ולא כוח מזולתו מן הגופים.
ויש כאן עוד דימוי מסוים, והוא, שהאבר המנהיג בכל חי, ככל שנרחיק ממנו מן האברים הוא פחות חשוב מן הקרובים אליו. וכך הדבר בעולם בכללותו, כל שנתקרבו הגופים אל המרכז נקדרו, ונתעבה עצמם, וכבדה תנועתם, ונעלם זוהרם ושקיפותם, מחמת ריחוקם מן הגוף הנכבד הבהיר השקוף הנע העדין הפשוט, כלומר: הגלגל. וכל גוף שקרוב אליו מקבל 89 משהו מן הסגולות הללו כפי קרבתו, ותהיה לו עליונות מסוימת על מה שלמטה ממנו.

והשלישי שהכוח ההוגה הזה, הוא כוח בגוף ובלתי נפרד ממנו 90.
וה' יתעלה אינו כוח בגוף העולם, אלא נבדל מכל חלקי העולם, וניהולו יתעלה והשגחתו נאצלת לעולם בכללותו אצילות שנעלם מאתנו תכליתה 91 ואמיתתה. וכוחות בני בשר חסרי אונים מלהשיגה. כי הוכח בהחלט על בדילותו יתעלה מן העולם ופרידותו 92 המוחלטת ממנו, והוכח בהחלט על מציאות עקבות 93 ניהולו והשגחתו בכל חלק מחלקיו 94 ואפילו הקטן והשפל ביותר, יתעלה מי שהאירתנו 95 שלמותו.

ודע, שהיה ראוי שנדמה יחס ה' יתעלה אל העולם יחס השכל הנקנה אל האדם, אשר אינו כוח בגוף, והוא נבדל מן הגוף בדילות אמיתית, ונאצל 96 עליו, והיה נעשה דימוי 97 הכוח ההוגה לשכלי הגלגלים שהם בגופים.
אלא שעניין שכלי הגלגלים, ומציאות השכלים הנבדלים, וציור השכל הנקנה שגם הוא נבדל, הם דברים שיש בהם עיון וחקירה, וראיותיהם עמוקות, ואם כי נכונים הם, ויולדו בהם ספקות רבים, ולמפקפק בהן פקפוקים, ולמשתבש בהם שבושים 98.
ואנחנו הלא רצינו תחילה שתצטייר לך המציאות הציור הפשוט, אשר לא יכחיש אותו במאומה ממה שהזכרנו באופן תמציתי, כי אם אחד משנים: או סכל בדבר הפשוט, כמו שמכחיש מי שאינו מהנדס דברים לימודיים מוכחים, או מי שמעדיף להחזיק השקפה מסוימת שקדמה לו ויטעה את עצמו.
אבל הרוצה לעיין עיון אמיתי ילמד עד שתתבאר לו אמיתת כל מה שאמרנו, וידע שזו היא צורת המציאות הזו אשר מציאותה יציבה בלי ספק ובלי היסוס, ואם ירצה לקבל את זה ממי שהוכח לו כל מה שהוכח - יקבל, ויבנה על כך הקשיו וראיותיו, ואם אינו מחשיב ההסתמכות על אחרים ואפילו בהתחלות אלו, ילמד, וסוף יתברר לו שהדבר כך הוא.

הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך 99.

ואחר הצעה 100 זו אחל להזכיר מה שהבטחתי להזכיר ולבאר==והנה כשם שהשוונו על ידי שיטת הדיון את שיטות המשפט הנבדל לאדם א' נבאר כי עיקר מה שצריך לעסוק על ידי המשפט הנבדל הוא בדומה למה שצריך שיעסוק האדם הפרטי אמנם היחס בין הפרטי לכללי הוא במשל ועם כל זאת נבאר עיקריו ובזאת יושלם למעיין העניין המכוון מתחילת מאמר זה ,ותובן נכוחה מה שרצינו לבאר בעניין הדמודרטיה האריסטו-סוקרטית והבן היטב==המאמר הזה אשר דשו1 בו רבים מבני אדם, ומעטים הם שהשיגו בו את הדעה הרצויה.

[הבורא אחד, והנבראים מחוברים מדברים רבים]
אפתח ואומר, כי בורא הכל יתהדר ויתרומם, כיון שהוא אחד בעצם 2, הכרחי שיהו הנבראים מדברים רבים, כמו שביארתי במה שקדם 3.

ואומר כאן, כי האחד הנראה4 איזה אחד שיהיה, אינו אלא אחד מבחינת המספר. אבל הבוחן כאשר יבחנהו ימצאהו עניינים רבים.
ויותר מפורט מן הכלל הזה, כי כל הנמצאים, כאשר תחקור כל גוף מהן, תמצא בו חום וקור ולחות ויובש 5.
אם תחקור גוף האילן, תמצא בו עם אלה 6 ענפים ועלים ופירות וכל הנספח להן.
ואם תחקור גוף האדם תמצא בו עם אלה6 בשר ועצמות וגידים ועורקים ומיתרים ומה שנספח לכך.
וזה דבר שאין בו ספק ואין לדחות מציאותו, וכל זה בחוק הבריאה, כי הבורא יתרומם ויתהדר אחד ומעשיו רבים, והוא מה שאמרו הכתובים:
מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית7.
ואפילו השמים יש שם מן החלקים השונים והשיעורים 8 והצורות והמראות והתנועות מה שלא נוכל לספור, ובכך הם שמים 9, כמו שנאמר:
עשה עש כסיל וכימה וחדרי תימן10.
מאמר עשירי - פרק א


[לאדם תכונות רבות]
ואחר שהקדמתי דבר זה, אומר עתה:
וכן באדם אהבות11 לדברים רבים ושנאות 12 לדברים רבים, כמו שאמר:
רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום 13.
וכשם שאין הגופים מתקיימים באחד מארבעת היסודות,
וגוף העץ אינו מתקיים מדבר אחד כמו שאמרנו,
ואין האדם חי בעצם אחד או בבשר בלבד,
ואפילו השמים לא בכוכב אחד הם מוארים -
כך האדם לא במידה אחת ראוי שיתנהג כל ימיו, אלא ממכלול כל מה שתיארנו בכל פרק,14 להרבות בדבר ולמעט באחר, ישלם כל הנזכר.

כך מצירוף מידות האדם באהבה ובשנאה בריבוי ומיעוט ישלמו לו כושר ענייניו, ויהיה כאילו הזמינם לפני השופט ודן אותם 15, כאומרו:
טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט16.
או כאלו שקלם במשקל, ואיזנם במידה. וכמו שאמר:
פלס מעגל רגלך17,
וכאשר יעשה כן, יאוזנו ענייניו ויוכשרו18.

[יש להשתמש בתכונות המגוונות, ולא באחת]
ואשר הביאני לקבוע עניין זה בתחילת מאמר זה, הוא לפי שאני ראיתי בני אדם חושבים שהגיעו למסקנה נכונה כי הראוי שיתנהג האדם במידה אחת כל ימי חייו, יעדיף חיבת דבר על כל שאר החביבים, ושנאת דבר על שאר השנואים.

וחקרתי דעה זו ומצאתיה בתכלית הטעות מכמה פנים:
האחד: כי אהבת דבר אחד והעדפתו, אילו הייתה יותר טובה, לא היה הבורא נוטע בתכונת האדם אהבת שאר הדברים. ואילו היה הדבר כך, כי אז היה אפשר שיבראהו מיסוד אחד, ושיבראהו גוש אחד19, וכיוצא בו יעשה גם את שאר הנמצאים ויהיו באופן זה.

הלא תראה כי פרטי הפעולות,20 לא יתכן להשתמש בהם דבר אחד, כל שכן כלליותם.
לדוגמה: אילו בנאי בנה בית מאבנים בלבד, או עצים 21 בלבד, או מחצלאות בלבד, או מסמרים בלבד, לא תהיה תקינותו כמו שתהיה אילו בנה אותו מכולם יחד.

וכדומה לזה אפשר לומר בתבשיל, ובמאכל ובמשתה, ובמלבוש ובתשמישים,22 ושאר הצרכים. ומדוע לא יפקח האדם את עיניו בראותו שאין הפרטים הללו נעשים מדבר אחד, והרי לא נעשו אלא לו לשימושו וטובתו, כל שכן תכונות נפשו ומידותיה.


[שליטת האדם על מידותיו]
וראוי שאבאר כי תוצאות בחירה23 זו אין נזקה מועט, אלא גדול, כפי שאמשיל ואומר:

מהם מי שבחר לתור בהרים, והביאו דבר זה לידי שממון.
ומהם מי שבחר האכילה והשתייה, וגרם לו כליון בחוליים קשים. 24
ומהם מי שבחר קיבוץ הממון, והניחו לאחרים. 25
ומהם מי שבחר את הנקמנות, ונקמו הדברים הללו בו עצמו.
וכל הדומה לדברים הללו, כמו שאבאר בתוך המאמר הזה בעזרת ה'.

אלא שאני אקדימם כאן ואומר:
לפיכך צריכים לחכמה, שתנהיג את האדם ותנחהו תמיד, כמו שאמר:
בהתהלכך תנחה אותך וגו'26.

והעיקר בכל העניין הזה, שהאדם ישלוט במידותיו, וימשול על אהבותיו ושנאותיו, כי לכל אחת מהן מקום שראוי להשתמש בה שם.

וכאשר יראה את המקום שראוי בו השימוש, בכך ישחרר ממנה27 בשיעור הראוי, עד שישלים אותו הדבר.
וכאשר יראה המקום שבו צריך לעצור אותה המידה, יעצרנה עד אשר יעבור ממנו אותו המאורע. וכל זה בהבחנה ויכולת להרפות מתי שירצה, ולהחזיק מתי שירצה.

וכמו שאמר:
טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלכד עיר28.

[שלושת כוחות הנפש]
כן כבר הקדמתי 29 שיש לנפש שלושה כוחות:
התאווה
והכעס
וההבחנה.
כוח התאווה הוא אשר בו ישתוקק האדם לאוכל ולמשתה ולמשגל 30 ואהבת הצורות הנאות והריחות הטובים והמלבושים 31 העדינים.

אבל כוח הכעס הוא המביא את האדם לידי ההתגרות וההעזה וההתרברבות 32 והקנאה והנקמה והעזות וכל הדומה לכך.

אבל כוח ההבחנה הוא השופט בין שני הכוחות הללו בצדק, ואיזה מהן שהתעורר חלק מחלקיו בא כוח ההבחנה לחקרו ולבדקו.

אם ראה שראשיתו ואחריתו שלום 33 מייעץ בכך, כל שכן אם ראה שתכליתו רצוי.
ואם ראה בקצותיו או בקצה מקצותיו רעה מן הרעות - מורה לעזבו.
וכל אדם שהלך בדרך זו, והשליט הבחנתו על תאוותו וכעסו, הרי הוא בעל מוסר34 במוסר חכמים, כמו שאמר:
יראת ה' מוסר חכמה35.

וכל אדם שהשליט תאוותו או כעסו על הבחנתו - לא יהיה בעל מוסר34.
ואם העיז לקרוא למצב זה מוסר, הרי הוא מוסר אווילים. כמו שאמר:
מוסר אווילים איוולת36.
ואמר עוד:
וכעכס אל מוסר אוויל. 37

[דירוג האהבות והשנאות]
וכיון שכבר הקדמתי דבר זה, כי הצורך מזקיקנו לחכם אשר ידרג לנו את האהבות והשנאות38 הללו היאך ננהג בהן.

אני אומר, שאני מצאתי החכם שלמה בן דוד עליו השלום כבר עסק בזה, כדי לסכם 39 לנו מהו הטוב. ואמר:
ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש, והנה הכל הבל ורעות רוח40,
אין כוונתו צירוף המעשים 41 וכללותן, כי הבורא יתרומם ויתהדר הציבן והעמידן, וחכם כגון זה לא יאמר על מה שהציב בוראו, יתרומם ויתהדר, 'הכל הבל'. אלא כוונתו על כל פעולה שיעשה האדם בפני עצמה, כלומר שכל אחד ממעשי בני האדם, אם ייחדו לבדו, יהיה הבל כהתרועעות42 עם הרוח.

ועל הייחוד 43 במידה אחת אמר עוד:
מעוות לא יוכל לתקון וחסרון וגו'44.
וכל אחד מהם מעוות מלהיתקן וחסר מלהיות שלם, כי צירופן לא יהיה חסרון, אלא תמימות ושלימות.

[שלוש אהבות שהן הבל כאשר הן לבדן]
ומחזק פירוש זה שהוא כן, שהרי הציג שלושה דברים מאהבות העולם, והחליט בכל אחד שהוא הבל, ופירושו התעיה45, כעין אמרו:
מהבילים המה אתכם 46.
מתעים 45 אתכם, ואמרו:
אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו47.
ותחילתן הייחוד בחכמה בלבד והזנחת יתר האהבות. אמר בזה:
ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות, ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח48,
ומסר לנו את הסיבה לכך, כי האדם, כל שרבה חכמתו רב צערו, מפני שמתגלים לו ממומי העניינים מה שהיה במנוחה ממנו49 לפני שיתגלה לו, והוא אמרו:
כי ברוב חכמה רוב כעס, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב50.
ושני לה השמחה והששון בלבד.
ואמר אם ישים האדם נטייתו והתעניינותו בהם, יהיה גם זה לו התעיה45, כמו שאמר:
אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל51.
ואמר את הסיבה לכך מה היא, מפני שהאדם אז מרגיש את עצמו בעת הצחוק והשחוק בשפלות וגנאי, וכבר נכנס בתכונות הבהמות, והוא אמרו:
לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה52.
ובשלישית בבניין העולם, והודיע כי גם ההתעסקות בכך התעיה45, באומרו:
הגדלתי מעשי, בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים, עשיתי לי גנות53,
ושאר הפרשה, ומה שתיאר ממעשיו עד סוף הפרשה.
ונתן את הסיבה למאיסתו את כל זה, והיא שהוא מניחו למי שיהיה אחריו, וילך יגיעו לבטלה, כמו שאמר:
ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי54.

וכאשר מנה שלושה דברים אלו, הפסיק מלהזכיר שאר סגולות העולם, כדי שלא יטרידו דבר זה ממה שהוא זקוק לו55. אבל בין הדברים האלה יעץ לאזן בין השלושה, כלומר לקחת משהו מן החכמה ומן הטובה, ולא יחדל מלחשוב על היותר ראוי.
כמו שאמר:
תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה56.

[שלוש עשרה תכונות האדם]
וכבר עלה בלבי, יחנך ה', לרכז מן העניינים האלה שלושה עשר דבר, ואזכיר מה שידוע לי מה שגרם לכל כת להעדיף העסק באחד מהם בלבד כל ימי חייהם.
ואבאר מה הוא הדבר אשר הזניחו והתעלמו ממנו באותו עניין, ואספח לכל עניין מהן הזכרת המקום אשר בו ראוי להשתמש באותו דבר, ואשר בשבילו נברא והונח. ואלקט כל מה שיעלה בזיכרוני ממה שהזניחו כל אותם שהעדיפו כל עניין משלושה עשר עניינים אלו, ואקרא שם הכללות ספר הפרישות השלמה.

ואסכם תחילה מנינם ואומר, כי ראשי האהבות שלוש עשרה, והם:
הפרישות,
והאכילה והשתייה,
והמשגל,
והחשק,
וקיבוץ הממון,
והבנים,
והישוב,
והאיים,
והשררה,
והנקמה,
והחכמה,
והעבודה,
והמנוחה.
ואציעם לפני השכל אחד אחד, ואומר לפניו אופני העדפתו, ואקבע היאך הפרישות מביטה עליו, ואבאר מקומו הראוי.

אומר: יש אנשים שנראה להם כי מה שראוי שישתמש בו האדם, היא הפרישות בעולם הזה, והתיור בהרים, ולבכות ולהתאבל57 ולספוד על העולם הזה.

[פרישות כתכונה מועדפת]
ואמרו: חייבנו את זאת מפני שהוא עולם כיליון, מתהפך באנשיו, ואינו יציב לשום אדם, ובעוד האדם בשיא שמחתו בו ושאנן והנה נהפך עליו, והייתה שמחתו לאבל, ועוזו 58 לשפל, ואושרו לעקל, וכמו שנאמר:
עשיר ישכב ולא יאסף, עיניו פקח ואיננו, תשיגהו כמים בלהות, ישאהו קדים וילך59.

ואפילו ישתדל האדם בו בכל יכולתו לנהוג בחכמה תכריעהו סכלותו, ואם יתנקה יכריעהו לכלוכו, ואם ישמור על בריאותו יחלהו מזגו, ואם ינהג בתבונה יכשילהו60 לשונו, כמו שאמר:
אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני61.
ואין אדם בו יודע מה שיארע לו מחולי ופגע ושכול ויגון והפסד ויתר הצרות, כמו שאמר:
אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום 62,
וכל מה שמוסיף בו להוסיף רוויה - יתחזק צמאונו, וכל מה שהוא בא להחזיק בו, ניתקים בידו הטבעות והמשענים 63, וכמו שאמר:
אשר יקוט כסלו, ובית עכביש מבטחו, ישען על ביתו ולא יעמוד, יחזיק בו ולא יקום 64

ואין כל המציאות בו אלא בשקר ומרמה ושווא כל חייו, כמו שאמר:
ורהבם עמל ואון65.
וכמה גיבורים הכריעם והכניעם, כמו שאמר:
אשתוללו אבירי לב נמו שנתם וגו'66.
וכמה נכבדים השפילם ודיכאם, כמו שאמר:
לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ67.
וכמה אשר קיווה לטובה והושיטה לו רעתה, ופקח עיניו לראות אורה וחשכה בפניו, כמו שאמר:
כי טוב קויתי ויבוא רע, ואיחלה לאור ויבוא אופל68.
ושפך סירו69 על האדם הזה, והטיל חריפותו על חולשתו, כמו שאמר:
עלי סמכה חמתך70.
והיכן העונות והחטאים, והיכן החשבון והעונש, והיכן הפירוד בינו לבין ה' עד שיהיה לו כטורף בחמתו,71 כמו שאמר:
ויגאה כשחל תצודני ותשוב תתפלא בי72,
ואמר עוד:
הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וחרון אף73.

לפיכך אמרו צריך למאוס את העולם הזה, ולא יבנה בו נבון, ולא ייטע ולא יתחתן ולא יוליד, ולא ישכון בין אותם אשר בחרו את המעשים האלו, כדי שלא ידביקוהו ויתגנב אליו ממידותיהם, אלא יתבודד בהרים, יאכל מה שימצא מן הצומח עד שימות בכאב לב וביגון.

[תשובה לחסידי הפרישות]
והתבוננתי במה שאמרו, ומצאתי רובו אמת, אלא שהם הגזימו בהזנחת היישוב.74 כי הם הזניחו מה שאי אפשר בלעדיו מן המזון והלבוש והמדור, ואף הזניחו זיכרון עצמם, כי בהימנעם מלהתחתן ייכרת הזרע. ואילו היה זה נכון, היו נוהגים כך כל בני אדם, וכאשר ינהגו כך יכחד המין האנושי, ובהכחדתו תבטל החכמה והתורה והתחייה והשמים והארץ75.

והיכן סכנת הנפשות על ידי החיות והאריות והנחשים והחום והקור והפגעים 76?
והיכן גסות הטבע והתימהון והשיממון וההזיות, כי אם בהעדר המאכל העדין והמים הקרים, ויפסיד הדם ותגבר המרה השחורה, עד שיצטרכו לאנשי הישוב לרפאות אותם, ואפשר שיועיל להם ואפשר שלא יועיל.

[העוזבים את חברת בני אדם]
ויש שמתרחקים מבני אדם, עד שמדמים שיהרגום 77, ופעמים ששונאים אותם 78 מחמת שנעשו בעיניהם רשעים וממרים, עד שיתירו לעצמם לשתות דמם.
ויש שמגיעים לתכונות הבהמות ויחרגו מן האנושיות, כמו שאמר:
בת עמי לאכזר כיענים במדבר79,
ואמר:
בערוץ נחלים לשכון, הרי עפר וכפים, בין שיחים ינהקו, תחת חרול יספחו80,
והרי הם מפסידים את עצמם לגמרי.

אבל הטוב לאדם, מידת הפרישות בעולם הזה שישתמש בה במקומה, והוא אם נזדמן לו מאכל אסור 11 ביאה אסורה או ממון אסור, ישחרר לו את המידה הזו כדי שתעצרהו מכך*80,

כמו שאמר:
כי מה הוה לאדם בכל עמלו, וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש81.

[אכילה ושתייה כתכונה מועדפת]
נראה למקצת בני אדם, כי מה שראוי שישתמש בו האדם הוא האכילה והשתייה.
אמרו כי המזון קיום הגופות והנפשות, ועם זאת יש בו עונג נפלא, והוא גורם התפתחות הגופות וגידולם והעמדת הזרע. והננו רואים אם האדם צם יום אחד נחלשים שמיעתו וראייתו והבנתו וזכרונו ומחשבתו, וכאשר יאכל וישתה - ישובו כוחותיהן למצבן.

ופעמים ירעב זמן מסוים ויכפור באלוהו82 ולא יבין מה שהוא מתפלל 83, והנך רואה שכל מקומות הישוב אינם נמצאים אלא במקורות הנהרות, מפני שהן מקום זריעה והשקיה במים, ובכך כלכלת המלכים, ובכך פרנסת הצבאות, ואליו מגיע המשל לפי שאומר כל אדם 'זה לחמי'84, ותמצא שהכתובים שידלו בו את הצדיקים לפי שנאמר:
ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך85,
וכן:
ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע86,
וכיוצא בזה רבים. וכן כל ארוסין ונשואין ומילה ולידה ומועד87 לא תהיה שמחה באחד מהם אלא בו, וכן החברות והידידות בין בני אדם ובין הידידים.

ואמרו:
והיין נחמד למראה,
נעים בריחו,
ערב בטעמו,
עושה את הדואג שמח,
והכילי שוע,
והפחדן אמיץ88.

וכבר כללן הכתוב לשבח באומרו:
ויין ישמח לבב אנוש, להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד89.


[תשובה לדעה זו]
והתבוננתי בדבריהם אלה, ומצאתיו שרובו הגזמה. ועוד שהם הסתכלו על טובותיו והתעלמו ממגרעותיו, והוא, שריבוי המאכל מרבה את העומס90, ויכבדו האברים, ויתמלא הראש והעיניים, ומעורר לתשמיש91 בהפרזה, וגורם לתימהון לבב, ולשינוי מידות האדם אל התאוותנות והזלילה עד שלא ידע שבעה, וידמה לתכונות הכלבים, וכעניין שנאמר:
והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה92.
ואף יהיה כאש93 אשר כל מה שנזרק לתוכה אכלתו ללא תחושה, כאומרו:
ויהי העם כמאכלת אש94.
ואף יהיה כמוות הלוקח את היצורים אליו עד בלי די, כמו שאמר:
אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמות ולא ישבע95.
ואף יהיה כארבעת גורמי ההעדר, והם האש והמים והמות והעקרות, כאומרו:
לעלוקה שתי בנות הב הב, שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון,
שאול ועצר רחם, ארץ לא שבעה, מים ואש לא אמרה הון96.
עד שיצר אם אכלו לו ככר לחם אף על פי שהוא עשיר. ואם יציע את זאת, הרי יהיה בלי רצון כאומרו:
כי כמו שער בנפשו כן הוא, אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך97.

וכאשר יתגלו מידותיו אלה ימאסוהו המלכים וחשובי בני אדם ונבוניהם ולא ישבו במחיצתו, כי כאשר יאכל - ימהר, וכאשר יראה נתח טוב - ישתלט עליו, והוא מושיט ידו ראשון ומסלקה אחרון, ועיניו על כל אוכל שבא מפני שדעתו עליו.

ובכך אמר הכתוב:
כי תשב ללחום את מושל, בין תבין את אשר לפניך,
ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה98

ואף יצפה מתי יפנה, כדי שיוכל לחזור ולאכול מרוב תשוקתו אליו, וכאילו יוצקים בו מלמעלה ויורד מלמטה, כאומרו:
כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום 99,
או יקיאנו מלמעלה, כמו שאמר:
פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים 1.

והיכן גסות הלב? עד שיזניח דתו וישכח את אלוהו כמו שאמר:
כמרעיתם וישבעו, שבעו וירום לבם על כן שכחוני2.
ולא שתו לב כי מהשפעות היין יבשות המוח אם ישתוהו חי, וריבוי הלחויות כי אם ישתוהו מזוג, וטמטום 3 השכל והפסד החכמה, כמו שאמר:
לץ היין הומה שכר וכל שגה בו לא יחכם 4.
ורפיון העצבים, והרתיתה, ולחץ הדם, והחום התמידי5, ויגרם בכך קהיון העכול, וחולשת הכבד, וסבוב כאבים גדולים, כמו שאמר:
למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין6.
והיכן העברות 7 ועשיית הפשעים כי אם בו, כמו שאמר:
אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש, עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפוכות 8.
והיכן הריגת הנפשות ועשיית הסכנות, והמכות והדחיפות והמאסרים והכבלים והעונשים אלא בו. והיכן מיני האונאות והמרמות והאובדן אלא בו.

ומי שהרגיל את עצמו להתמיד באכילה ובשתות, ולא יכול להשיגם בהיתר, ייקח אותם ממקום שיהיו, כמו שאמר:
כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו9.

אלא טוב לאדם לקחת מהם כדי מזונו שבו יתקיים גופו, כמו שאמר:
צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר10.

וכאשר יחייב שכלו את הדבר ישחרר תאוות האכילה, וכאשר יושג לו המזון יעצרנה. <
[אהבת המשגל כתכונה מועדפת]
ואנשים נראה להם כי התשמיש צריך להעדיפו על כל אהבות העולם, ואמרו כי יש בו עונג נפלא מכל התענוגים, כי לכולם יש ממלא מקומם, וזה אין שום דבר שימלא מקומו, והוא מוסיף בשמחת הנפש ומזרזה, ומקל על הגוף ממלויו11, ובפרט על הראש והמוח, והוא משקיט רוגז האדם, ומסלק ממנו המחשבות הרעות, ומועיל מן המלנכוליה 12, ויותר חשוב מכל הדברים שהוא סיבת הוויית האדם המדבר*12 החכם.

ואיה סיבת חברות בני אדם וידידותם זה לזה אלא בו13. ואילו היה דבר מגונה, היה ה' יתברך ויתעלה חושך את נביאיו ושליחיו עליהם השלום ממנו. הלא תראה אחד מהם אומר הבה את אשתי14 בלי בושה, ואחר אומר ואקרב אל הנביאה15 בלי הסוואה.

[תשובה לטענה]
והתבוננתי בדבריהם אלה ומצאתי בהם הגזמה, והוא מפני שהם התעלמו מנקודות נזקיו ומגרעותיו, מהן שהוא מזיק לעיניים, ומאבד את התאווה, ומחליש את הכוח, וגורם לחום קל,16 ולכאב מתנים, ולשלשול מעיים, ומרפה את הגוף ומכלהו במהירות, ומחיש את הזיקנה11, ועל זה נאמר:
אל תתן לנשים חילך, ודרכיך למחות מלכין17.

ואיה טרדת הלב והמיית השכל וחוסר התבונה18 אלא בו. כמו שאמר:
זנות יין ותירוש יקח לב19.
ומי שחושב עליו, משלהב את אישו ולא תכבה אלא בזמן מלוי תאוותו בלבד20, כאומרו:
כולם מנאפים כמו תנור בערה מאפה21.

והיכן הלכלוך והטינוף, עד שמרגיש את עצמו, ואפילו היה עמו מור,22 כאלו בגדיו מתעבים אותו, ואפילו יתנקה ככל יכולתו. וכמו שאמר:
אם התרחצתי במו שלג, והזכותי בבור כפי, אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי23.

ואיפה החרפה והבושה והשפלות המשאירים לדורות עולם שם רע אלא בו, וכאומרו:
נאף אשה חסר לב, נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה24.

והיכן ההשאה, שכאלו כל בני אדם סומים חרשים, עד שעושה את הרע בגלוי, והוא חושב שאינם יודעים אותו, כאומרו:
נטפיך ומצהלותיך זימת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך25.

ואיה ההופך את הבתים הצנועים מעוון לכל בליעל ולכל ליסטים דרכים ופושע ללא ידיעת בעליו, אלא הוא26, כאומרו:
ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגודדו27.

וגורם לו ולזרעו שלא יהיה לו ולד כשר, כמו שגרם לזולתו הוא עצמו כך, שזו הקבלה רעה28, וכמו שאמר:
אם נפתה לבי על אשה, ועל פתח רעי ארבתי,
תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרים,
כי הוא זימה והיא עוון פלילים 29.

אבל טובה התאווה הזו לאדם להקים בה זרע, וכמו שאמר:
ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה30.
ולכן ישחררנה בתבונה בעת הצורך לה, ויעצרנה עם מלוי החובה.
[החשק כתכונה מועדפת]
פרק זה אף על פי שגנאי להזכירו, הרי אין מגונה יותר מדעות הכופרים, ואף על פי כן כשם שהבאנו אותם כדי להשיב עליהם ולהגן31 על הלבבות מכיוצא בהן, כך נזכיר גם את זה כדי להשיב עליו ולהגן31 על הלבבות מכיוצא בו.

והוא: יש אנשים הרואים כי החשק היותר חשוב מכל מה שיעסוק בו האדם, ומדמים שהוא מעדן את הרוח, ומרכך את המזג, עד שתהיה הנפש רגישה מרוב עדינותה, ושהוא מצב דק מאוד, ומציינים בכך על פעולות הטבע שהוא חומר המתמצה אל הלב, ראשיתו מבט, ואחריו חפץ, ואחריו התחזקות32, ומתוספים על כך גורמים אחרים עד שמתחזק.

ואף התרוממו למעלה מזה,33 והסבו אותו אל פעולות הכוכבים, ואמרו אם היה הצומח 34 של שני בני אדם שווים, שהם מביטים זה על זה במבט שלישי או שישי, ושלט על מזל אהבתם כוכב אחד, הכרחי שתהא ביניהם אהבה ורעות.

והתרוממו עוד יותר, עד שהסבוהו אל פעולת הבורא יתרומם ויתהדר, וטענו שהוא ברא רוחות בני אדם ככדורים עגולים, ואחר כך חלקם לשניים ונתן כל חצי באדם, ומפני כך כאשר הנפש מוצאת את מחציתה, חושקת בה.

והתרוממו מכך עד שעשאוהו כמצווה, ואמרו שלא הוטרדו35 בני אדם בדבר זה אלא כדי ללמדם הכניעה לאהבה כדי שיכנעו לה' ויעבדוהו.

[תשובה לטענה]
והאנשים האלה בכל מה שאמרו פתאים בל יבינו. וראיתי להשיב עליהם תחילה בעניין זה תשובה ברורה במה שבדו, ואחר כך אבאר להם את הנזקים 36 שיש במה שנתלו בו.

ואומר: מה שאתם אומרים על ה' יתרומם ויתהדר, לא יתכן שיחנך37 במה שהזהיר ממנו, וכמו שנאמר:
ואלוה לא ישים תפלה38,
ועוד:
כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע39.
אבל עניין חלוקת הכדורים אשר נתלו בו, כיון שכבר השבנו על מי שאמר בקדמות הרוחניות40, וביררנו כי נפש כל אדם נבראת עם שלמות צורתו 41, בטל העניין הזה ונאפס.

אבל מה שטענו מצד הכוכבים ותיאום המזלות והצומחים, אילו היה כמו שאמרו לא היה אפשר למצוא שראובן יאהב את שמעון אלא ושגם שמעון יאהבהו כי שניהם שוין, ואין אנו מוצאים שהדבר כך.

אבל מה שהזכירו שהראשית מבט ואחרי יבוא חשק בלב, אני אומר לפיכך ציוונו ה' יתהדר ויתרומם שנשעבד לעבודתו העין והלב יחד. כמו שאמר:
הנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה42.
והזהיר מלהפנותם אל המרי באומרו:
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם 43.
כי אינו44 אלא שיתחזק מצב זה בלב, עד שישתלט עליו וימשול בו, ויזניח אותו האדם אכילתו ושתייתו ויתר תועליותיו, עד שימס גופו ויימק בשרו, ויחולו עליו המחלות בכל חריפותם.

ואיה אי השקט והעילפון וטמטום החושים והדאבון והיגון וטרדת הלב, כאומרו:
כי קרבו כתנור לבם בארבם וגו'45.
ופעמים שמגיע זה עד המוח, ויחלוש הדמיון וההבנה והזיכרון.
ופעמים יבטל החוש והתנועה, ואפשר שישתגע כאשר יראה חשוקו, ויגבר צערו ותיפסק נשימתו לזמן מה.46
ואפשר שיראהו או ישמע זכרו, וייאנח וימות באמת. ויהיה המשל צודק, כמו שאמר:
כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרוגיה47.

והיאך יהיה האדם כבול הוא ושכלו עד שלא ידע לא אל ולא יכולת48 ולא עולם הזה ולא עולם הבא זולת חשוקו, וכמו שאמר:
וחנפי לב ישיש אף לא ישועו כי אסרם 49.

והיכן הכניעה וההשתעבדות כי אם למטרה50 ולנלווים אליו, והישיבה על הפתחים וההתעכבות51 בכל מקום, כאומרו:
שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת על דרכים ישבת52.

ואיפה נדודי השינה בלילות, וההשכמה בשחרים, וההסתתרות ממי שימצאהו, וכאלו מת כמה פעמים בכל כלימה 53, וכמו שנאמר:
ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים 54.

ואיה הרצח לחושק או לנחשק או לאחד מקרוביהם, או להם ולקרוביהם, ואפשר גם להרבה בני אדם עמהם, כאומרו:
כי נאפת הנה ודם בידיהן55.

ואף אם ישיג אי פעם את מבוקשו ויגיע הטבע לכדי מה שהטריד בו את עצמו, ישוב ויתחרט וישנא למה שהיה אוהב יותר מכדי אהבתו אותו, כאומרו:
וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד, כי גדולה השנאה אשר שנאה
מאהבה אשר אהבה, ויאמר לה אמנון קומי לכי56.

ויתברר לאדם שהוא מכר עצמו ודתו וכל חושיו ושכלו אחר חדירת החץ שאין להחזירו, כאומרו:
עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח57.

אבל טוב המצב הזה באשתו של אדם שיהו קשורים זה בזה לבנין העולם, כמו שאמר:
איילת אהבים ויעלת חן דדיך ירווך בכל עת58,
ויגלה הבעל מאהבתו לאשתו בתבונה ועל פי הדין ובשיעור שבו תתמיד חברותם, ויעצרהו מכל שזולת זה ביכולת וכוח. [איסוף כסף כתכונה מועדפת]
ואחרים נראה להם כי החשוב ביותר שיפעלהו האדם בעולם הזה הוא לשקוד על קבוץ הממון. והטעום 59 כמה דברים:
מהם, מה שאמרו כי המאכל והמשתה והתשמיש אשר בהם קיום הגוף בו הם מושגים, וכן המיקח והממכר והנישואין וכל מה שסובב בין בני אדם בו נעשה, עד שאפילו המלך לא תעמוד בידו המלכות ולא יכרתו לו ברית60 כי אם בו, ולא ירוכזו הצבאות ויכבשו המבצרים אלא כדי להשיגו. ואין חופרים במחצבים ובמקורות אלא להוציאו מהם.

ואיה הדרישה והפגישה61 והמשמרות כי אם על פתחי העשירים.

והיכן ההטבה והחסד והצדקה והברכות והתודה אלא להם, כמו שאמר:
רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן62.
ובעושר כיבד ה' את אומתו בזמן שהם עתידים רצונו, כמו שאמר:
והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה63,
וכן:
והעבטת גויים רבים ואתה לא תעבט ומשלת וגו'64.
ואין הממשלה נכונה אלא בממון כמו שאמר:
עשיר ברשים ימשול וגו'65.

[תשובה לטענה]
והתבוננתי בדבריהם והנה הטוב שבו הוא מה שבא לאדם בקלות ובנחוץ, אבל מי שמתאמץ להשיגו הרי הוא ביגיעת מחשבה עמל רוח ונדודי שינה בלילות ועסק בימים, עד שאם אפילו ישיג אהבתו ממנו, לא תהא השינה נחלתו לעתים רבות, וכמו שאמר:
מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון66.

וכאשר יעשהו האדם מטרתו, ירדפהו ויתאווה לו בצורה בהמית,67 כמו שהזכרתי בפרק המאכל והמשתה, שהוא נעשה כאש וכמדבר וכמות וכשאול אשר לא תשבענה, ואף יותר מכך, כמו שאמר במיוחד בזה:
שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה68.

והיכן האויבות הויכוחים והשנאה והנקימה, כמו שעושים האריות והכפירים כדי להשיג את טרפם, כמו שהמשיל ואמר:
אריה טורף כדי גרותיו ומחנק ללביאותיו69.

והיכן שמיעת שוועת70 היתומים והאלמנות והעניים והעשוקים, ולא ישעה אליהם מחמת רדיפתו לקיבוץ ממון, כמו שאמר:
והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם 71.

ואיה לקיחת הממון וההתדיינות עם בני אדם, והשפלת הכבוד והשחתת הנאמנות וגילוי הסודות אלא בקיבוצו, כאומרו:
ונגלה עוון אפרים ורעות שומרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ.72

והיכן הבטחות השקר ושבועות השווא, עד שתאבד האמונה לגמרי, כאומרו:
אבדה האמונה ונכרתה מפיהם 73.
עד שכאשר יסתדר לו ויושג, ישען עליו וישכח זיכרון אלוהו ולכפור במי שחננו אותו, ועל דרך מה שנאמר:
וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך74.

ופעמים רבות יהיה ממונו זה סיבת הריגתו ואובדנו, או על ידי לסטים, או על ידי המלך וכדומה לכך, וישאר הוא ובניו בלי כלום, וכמו שנאמר:
עשר שמור לבעליו לרעתו כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך75.
ואם נשאר ממונו ביד בנו ומת האב, הרי האב נושא עוון הממון האסור ואשמו רובץ עליו, כמו שאמר אביו:
כי עשק עשק גזל גזל אח וגו' והנה מת בעוונו,76
והניחו לבן האומלל אשר לא יברך לו ה' בו, כאומרו:
נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תברך77

אבל נתחבב הממון על האדם כדי שישמור מה שחננו ה' בהיתר ולא יאבדנו, לא לזולת זה, כאומרו:
ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה78.
[הולדת ילדים כמטרה מועדפת]
ואחרים נראה להם שיתאמצו בבקשת79 הילדים, ואמרו שיש בכך עונג לנפש ושעשוע לעין ושמחה וששון.

ואלמלי הבנים לא היו בני אדם ולא יתקיים העולם, והם הסגולה לאדם לעת הזקנה, והם זכרונו לטוב לאחר מותו, ואיה החנינה 80 והרחמים כי אם להם, והחסד והכבוד אלא מהם 81, ודי לך בכך שכל נכבד מן הנביאים השתדל שיהיו לו.

כמו שאתה רואה אברהם אומר:
הן לי לא נחת זרע82,
ואמרה התורה:
ויעתר יצחק,לה' לנכח אשתו כי עקרה היא83,
ואמרה רחל:
הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי84.
ואף ילמדם האב תורת ה' ודתו וחכמתו, ויזכה על ידי כך לגמול, כאומרו:
אב לבנים יודיע אל אמתך85.

[תשובה לטענה]
והתבוננתי במה שאמרו, ומצאתי כי הנכון שבו בבנים אשר יחנם ה' את עבדו כפי שירצה.

ונקודת טעותם של אלה היא, מה שהם מחייבים לדאוג לדבר זה בלבד, בלעדי שאר הדברים.

ואומר: ובמה אפשר ליהנות מהם, אם לא יהא להם מזון וכסות ומדור?

ואיזו טובה תהיה בגידולם, אם לא הייתה שם חכמה ולימוד?

ואיה היא החנינה והחמלה עליהם בהעדר הדברים האלו, ואינם אלא הוספה בצער ההורים. אבל יקרם וכבודם 86 אין לקוות מהם מאומה אם לא הייתה שם הקדמה.

והיכן צער ההריון והצירים והלידה ואחר הלידה ומחלות הנגרמות על ידו, כאומרו:
בעצב תלדי בנים 87,
ופעמים תמות בעת לידתה ותהפך השמחה לאבל, כאומרו:
ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני 88.

ואיה יגיעת האב ועמלו והביאו את עצמו בסכנות כדי להביא לחם למשפחתו וילדיו כאומרו:
ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא89.

והיכן צער הגידול והטיפול במחלות והכנת הרפואות ושמור מי השיעורים 90 והמרקחות91 כי אם בשבילם על הרוב, כל שכן אם נסתיים הדבר במות ושכול ואז אוי ואבוי, כאומרו:
כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם כי גם אוי להם בשורי מהם 92.

ואם יחיו, הרי מפחדו מה יעשו הזכרים שבהם ינדד שינה מעיניו, כאומרו:
משדד אב יבריח אם בן מביש ומחפיר 93,

ופחד מה שיקרה לבנות שבהם יכאיב את העינים 94 כמו שאמר בן סירא:
בת לאביה מטמנת שוא מפחדה לא יישן בלילה95.

וכולם אם יהיו עקרים 96 הרי נכרתה תוחלתו, כל שכן אם היו רשעים, שבהם נאמר:
דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך97.

אבל חביבין הולדות לאדם שיחזיק במה שחננו ה' מהם, ואל ירגז בדבר, כאומרו:
הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן98.

[יישוב העולם כמטרה מועדפת]
ואחרים נראה להם כי ישוב העולם הטוב ביותר שיתעסק בו האדם.

ואמרו, בנין הבתים הרי הוא הכרחי, כי בלעדיהם לא יהיה לאדם מקום לשכון בו מפני החום והקור ויאסוף בו חפציו, והטיפול בשדות הרי נחיצותם בעבור המזון אשר לא יתכן בלתו, והכל מביאים לאדם שמחה ורחבות לב וזריזות וחדווה.

כאומרו:
ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד99.

ובישוב ובבניינים מתפארים המלכים והנסיכים, כאומרו:
עם מלכים ויועצי ארץ הבונים חרבות למו1.

ובכגון זה הובטחו המאמינים:
ובתים מלאים כל טוב אשד לא מלאת 2.

[תשובה לטענה]
והתבוננתי בשיטתם זו, ומצאתי שכבר הגזימו בדבר במה שחייבו, הזנחת הכל ולעסוק רק בעניין זה.

והיאך יבנה דבר מכל זה אלא בחכמה ותכנון והנדסה ומדידות, ואם לא תהינה באמצע ידיעות רחבות, לא יגיע למאומה מכל הדרוש הזה.

ואם יטיל האדם על עצמו ישוב העולם, יכנס ביגיעה ועמל ודאגה וטרדה, והוצאת כל ממון שלו ושל זולתו בלהיטותו להשלים מה שהתחיל בו, כאומרו:
הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט כרעהו יעבד חנם 3.

וכאשר הוא משלים אותו, אם נראה לו בו משהו שלא מצא חן בעיניו, או שאינו כרצונו, נעשה אצלו בלתי שווה מאומה, והלך יגעו ועמלו לריק, וכעניין שנאמר:
ויצא חירם מצור לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו,4

ואיה הצער התמידי ועגמת הנפש הממושך כי אם בכך, והיכן קנאת בני אדם ורוגז השליטים והכשלונות אלא בהם, וכאומרו:
בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם 5.

ואם היה הטיפול6 בשדות, הרי נטעיהם לא יצמחו כפי רצון האדם, אלא יצמחו כרצון ה', נמצא שהוא דואג להם תמיד. ואם עקרם וחזר ונטעם נכפלו הדאגות.
ופחדו בהעצר הגשם עוד יותר, וכך בצימאון ובשרב7 ובירקון ובארבה ובשטפונות, וכאומרו:
רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שידפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר 8

ואיה חמס השלטונות והתעללות משרתיהם עד שנעשה בעל היבול אריס להם, ולא ישאר לבעלים מאומה, וכמו שאמר:
ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו9.

ואם הצליח יבולו ורבה תבואתו, הרי כל תקוותו ומחשבותיו יוקר השערים וצוק העתים, כדי לעשוק את הענים והמסכנים, כאומרו:
לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר10.

אבל הרצוי לאדם בבנינים הוא להשיג מהם כדי צרכיו בלבד, כאומרו:
ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה11.

[אריכות ימים כמטרה מועדפת]
ואחרים נראה להם, כי הטוב ביותר שישתדל בו האדם בעולם הזה - ההשגחה על אריכות הימים.
ואמרו כי באורך החיים יגיע האדם אל כל חפציו בענייני הדת וענייני העולם, ואם יזניחהו האדם, אם כן על מה שמר.

ובהם שידלו 12 הכתובים שהרי אמרו:
למען יארכון ימיך על האדמה13,
למען תחיו ימים רבים 14.
וגורמי החיים אצל אלה השקידה על האכילה והשתייה, והמיעוט בתשמיש, וההשתדלות על שלוות הנפש, וההימנעות מלבוא במה שיש בו חרדה 15 ופחד מענייני הדת וענייני העולם 16.

[תשובה לטענה]
ובאמת כי מצבים אלה מועילים לגוף, אך אינם סיבת החיים, לפי שאנו מוצאים רבים שהם במצב זה וימיהם מעטים, ואחרים בהפכם חייהם ארוכים, ורואים אנו גופים חזקי הבניין נהרסים במהרה, ואחרים חלושי הבניין מאריכים הרבה.

ואילו היה הדבר כמו שאמרו, כי אז היו חיי המלכים ארוכים יותר מכל אדם, מפני שיש בידם אפשרויות המאכלים והרפואות והנחת ושאר מה שתארו.

ועם זאת אזכיר מה שהזניחו בעניין זה, כי האדם כל מה שהאריכו ימיו - רבו דאגותיו ויגוניו וצרותיו, וכאומרו:
צרות לבבי הרהיבו ממצוקותי הוציאני17,

ומתרבים עליו העוונות והחטאים ויארך חשבונם וסכומם, וכאילו הם מתחדשים בכל יום, כאומרו:
אכן השכימו השחיתו כל עלילותם 18.

וכל זמן שהוא בגיל הילדות הרי הוא סכל ואינו יודע מאומה כאומרו:
איוולת קשורה בלב נער19,

וכאשר יגיע לגיל הנערות יחל להשחית כאומרו:
ונער משלח מביש אמו20.

וכאשר יגיע אל הבחרות נכנס בעול ובעמל וביגע, כאומרו:
נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו21.

וכאשר יגיע אל הזיקנה יסור כל מה שחמד ויהיו חייו בעל כורחו, כאומרו:
עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ22,
ויחסר זוהרו ומראהו ויופיו וחושיו וכוחו, ויהיה כעבים שכבר נשפך מהם הגשם ונשארו אדים יבשים שאין בהם תועלת, כאומרו:
עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם 23
ושאר אותה הפרשה עד סופה.

אך האדם הצדיק אינו אוהב חיי העולם, אלא מפני שהיא מדרגה שיגיע בה ויעלה ממנה אל העולם הבא, לא כשלעצמה. ולא נעשית חביבה על האדם, אלא כדי שלא יאבד את עצמו אם באה עליו צרה, כמו שאמר:
ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשם וגו'24.

[שררה כמטרה מועדפת]
ואחרים נראה להם, כי החשוב ביותר שיעסוק בו האדם בעולם הזה, הוא הגבהות וההתגדלות וההשתררות.
ואמרו, כי הנפש נוטה לצד הכבוד, ותראה כי תקשה עליה הכניעה, ולהיות מסורה בידי אדם אחר ונשמעת לו. ותמצא שהשררה משמחתה ומרוממתה, ומוסיפה לה חריצות ונחת רוח.
וכן צווי ואזהרת בני אדם מענגים אותה.

ולולי השררה לא היה סדר בעולם, ולא יתוקנו תועליותיו, שהמלכים מארגנים את המלחמות והמשמרות, והשופטים דנים בין ההגונים בבני אדם, והשוטרים מדכאים את הפושעים על ידי השררה.
ומענייניה שהצדיקים מברכים בה זה את זה, כאומרו:
יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך25.

אבל מה שאמרו מתיקון העולם על ידי המשמרות והשופטים והשוטרים, אינו דחוי, אלא הוא דברינו ומטרתנו. אלא שהם שאלוהו דרך עראי,26 ונעזרו בו לשיטתם. כי השליטה בעולם אינה מתקיימת אלא בחכמה, והם השמיטו מעלת החכמה, ועשאוה לשררה מטרה לעצמה.

[נזקי השררה]
וראוי שאקבע את הדבר שנתעלמו ממנו מנזקי הגבהות והשררה,
מהם כי האדם כאשר מגביה עצמו, ורמה רוחו בעיני עצמו, יצא ממחיצתו ויפסע מעל הקרובים והרחוקים, ויראה עצמו יחיד בדור, ויזלזל בדעת כל אדם, ולועג ודוחה דברי כל אדם, וכאומרו:
לתאווה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע.27
ומוחה בידי28 הזקנים במה שכבר ניסוהו באורך חייהם, ודוחה ניסיונם ואינו מקבל עצתם ומצוותם, וכאומרו:
דרך אוויל ישר בעיניו, ושמע לעצה חכם. 29
ובכך מתקלקלים ענייני עולמו.

ואם הצליח מהם דבר מיחסו אל ערמתו וכוחו והנהגתו והבנתו וכאומרו:
אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו.
כי אמר בכוח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי,
ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושתי, ואוריד כאביר יושבים 30.

ויבוא בכך להתנגד לבעלי אומניות באומנותם 31, ויהיה סכל בעיניהם ויזלזלו בו, ויבוא עד כדי שיתנגד לחכמים בפעולותיהם המדעיות, וידמה לסתור אותן. והרי הכסיל העומד במקומו32 יש לו תקווה יותר ממנו, וכמו שנאמר:
ראית איש חכם בעיניו - תקווה לכסיל ממנו33.

ויצא מכך עד כדי להתנגד למלכים ורוזנים, ולא יסכים לדעותיהם, ולא תישר בעיניו הנהגתם. ועליו הוא אומר:
חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם 34.

והפליג בדבר, עד שמקשה על חכמת הבורא וידיעתו, ויתנגד להרבה ממנה, ולא תישר בעיניו, כאומרו:
ואמרו איכה ידע אל, ויש דעה בעליון35.

ויישאהו לבו להיכנס בכל דבר מסוכן, מתוך בטחונו כי תבונתו תמלטהו. וזהו אשר יכשילו, וכאומרו:
מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה, לכד חכמים בערמם וגו'36.

ומי שהושגה לו השררה והשלטון, באותו הזמן יתגלו מקנאיו וירבו אויביו, ואף על פי שלא הרע להם, אלא בלי סיבה, כאומרו:
בלי עוון ירצון ויכוננו, עורה לקראתי וראה37.
ואף מתחילה, כאשר ירגישו שהוא ישתרר עליהם, יזממו להרגו, כאותם שאמרו:
ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו38,

והרי הוא תמיד לא יאכל אלא דבר סגור39, ולא ישתה אלא שמור, וכאלו הוא יושב תחת חוד הסייף, וכאילו חייו תלויים בשערה, כאומרו:
כי כפשע ביני ובין המות40.

ויחצצו משרתיו בינו לבין השפיטה בצדק41, ויביאוהו לידי טעויות וספקות, ותתחזק נגדו התנגדות בני אדם, ותחזק דרישת ה' ממנו, וכאומרו:
ובית המלך האזינו כי לכם המשפט, כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור.42

אבל נטע הבורא בנפש אהבת הכבוד והגדולה כדי שתשתוקק בהם לגמול העולם הבא.
כאומרו:
לא יגרע מצדיק עיניו, ואת מלכים לכסא, וישיבם לנצח ויגבהו43.

[נקמה כמטרה מועדפת]
ודימו אחרים, כי החשוב ביותר שתהיה מטרתו של אדם בעולם הזה - שינקם מאויביו.
ואמרו, כי הנקמה -
מסירה מן הנפש דאגה שהייתה בה,
ומפיגה ממנה יגון שהיה עליה,
ומענגת אותה במה שרואה באויבה,
ומשככת רוגזה,
ומסירה ריבוי המחשבות,
ומרתיעה אויב אחר מלהתגרות כמו שהתגרה הראשון.
הלא תראה כי החשוב במה שנאמר למאמינים:
הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך,
תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך44.

[מגרעות הנקמה]
והתבוננתי בכל מה שאמרו, והנה הם טועים בה. כי כל מה שתיארו לא פועל בנפש את הפעולה הזו, אלא מפני שנעשה לה מאליו, ולא יזמה היא שום דבר ממנו.
אבל אם תביא עצמה לחשוב בתכנית נגד האויב, תיפול בים השחור45, כי בכל עת תתחדש לה תוכנית אחר תוכנית.
וכאומרו:
אשר חשבו רעות בלב, כל יום יגורו מלחמות46.

ומביא האדם את עצמו לידי כך שלא יקבל פיוס,
ולא ירחם שום רחמנות,
ולא יחון שום חנינה,
ולא ישמע בקשה.
כאומרו:
נפש רשע אותה רע לא יחן בעיניו רעהו47.

ולידי מסירת כל ממונו ומאודו בעד אותה הנקמה, כאומרו:
הנני מעיר עליהם את מדי, אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו48.

ואף על פי שאינו משיג הריגת אותו האויב כי אם בהריגת אלף ידיד או יהרוג את עצמו, לא יירתע מכך, וכאומרו:
תמות נפשי עם פלשתים 49.

ואף על פי שלא יגיע לכך אלא בכפירה בה' ובעבודתו כאומרו:
אלהים זדים קמו עלי, ועדת עריצים בקשו נפשי, ולא שמוך לנגדם 50.
וכאשר נטל על עצמו כל הדברים האלו, אפשר שגם לא ישיג בהם את מבוקשו וכאומרו:
להבקיע אל מלך אדום ולא יכלו51

ואפשר שגם ייהפך הדבר עליו, ויאבד הוא, וכאומרו:
כרה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב52.

ואם ניצול ונתמלא מבוקשו הרי הביא עצמו בעונש כבד מאת ה', אשר אף אחד לא יצילהו ממנו אלא מחילת אותו שהרע לו, וכאומרו:
אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו53.

ואיה הרצון להתקומם נגד הזמן כפי דעת בעליו54, והרצון להתקומם נגד הכוכבים כדברי בעליהם 55, והרצון הכוזב להתקומם נגד בורא השמים והארץ, כדברי בעלי הקנאה56 ודמיונם שהם מחוץ להנהגתו, כאומרו:
יחזקו למו דבר רע יספרו לטמון מוקשים אמרו מי יראה למו57.

ואיה שנאת הבריות ואיבת בני אדם, ויכניס בלבם שיקנאו באושרו וישמחו לאידו, כאומרו:
ויכשילהו עלימו לשונם יתנודדו כל ראה בם 58.
ולא ימצא מצטער בצרתם, ולא כואב לשברם, אלא אוכלים ושותים ששים ושמחים במפלתם, כאומרו:
אין כהה לשברך, נחלה מכתך, כל שמעי שמעך תקעו כף עליך,
כי על מי לא עברה רעתך תמיד59.

ואפשר שיסוד השנאה הזו פשעו של זה אשר הוא עתה בסוף שמח לאיד60 באומרו:
ושנאת חמס שנאוני61.

וכן:
אל תחון כל בגדי אוון סלה62.

אבל נטעה בנפש אהבת הנקמה כדי להשתמש בה בענייני שמים נגד המשחיתים בעולם, וכדי שיוכשרו בני אדם, כאומרו:
לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פעלי אוון63.

[דרישת החכמה כמטרה יחידה]
יש מתלמידי החכמים מי שחשב, שאין ראוי שיתעסק האדם בעולם הזה במאומה זולתי בדרישת החכמה64.

ואמרו, לפי שבה יגיע האדם לידיעת כל מה שבארץ מן הטבעים והמזגים, ועד לידיעת הרבה ממה שבשמים מן הכוכבים והגלגלים, ויש בה עונג שמענגת את הנפש, וכמו שאמר:
כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם 65,
ורפא תרפאנה מן הסכלות, כאומרו:
רפאות תהי לשרך66.
וכאלו היא זנה אותה במזון כאומרו:
ושקוי לעצמותיך.

ויתקשט בה כפנינים וכמרגליות על המלכים כאומרו:
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך67.
ומי שאינו דורשה ולא הבינה כאילו אינו מבני אדם ואין להתחשב בו68, כאומרו:
כי לא יבינו אל פעלת ה' ואל מעשה ידיו69.

[השגיאה שבגישה זו]
ומצאתי כל מה שתארו בו את החכמה אמת ונכון, אבל מקום השגיאה בו, מה שאמרו שלא יתעסק עמה בזולתה. כי אם לא יתעסק עמה במזון ומדור וכסות תבטל החכמה, לפי שאין קיום אלא בהן.

ואם יטיל את עצמו בצרכיו אלה על אנשים אחרים, יהיה נמאס ובלתי נחשב, ודבריו אינם נשמעים 70, וכאומרו:
וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים71.

ואם יסתפק במאכלים הגסים ובצורה יבשה בכל הנהגתו, יהיה טבעו גס ותתעבה עכירותו ותבטל עדינות החכמה ודקותה, וכאומרו:
תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו72.
הלא תראה שבני ישראל במדבר לא זן אותם ה' אלא במזון עדין, כלומר המן, כדי שילמדו את החכמה, כאומרו:
ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לאו.73

והתבונן עוד, כי בני לוי לא היה חלקם מן התבואה אלא אחד משלושה עשר74 כי הם שבט מבין שלושה עשר, ונתן להם המעשר כדי שיעדנו את מזונם 75.

ואילו נהגו76 בני אדם כמו שאמרו אלה, הייתה החכמה בטלה בהכרת הזרע על ידי אי הנישואין.
ואילו עסקו בחכמת בנין העולם לבדה, יזניחו חכמת הדת והתורה, אשר לא נתחבבה עליהם זו, אלא כדי להיות סעד לחכמת התורה.

ויהיו כולם יחד טובים, כאומרו:
להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך77.

[עבודת ה' כמטרה יחידה]
מצויים אנשים רבים האומרים, כי הטוב ביותר שיתעסק בו האדם בעולם הזה - היא עבודת ה' בלבד: והיא שיצום ביום, ויקום בלילה להלל ולהודות, ויעזוב78 את העולם בכללותו, כי ה' יספק לו ענייני מזונו ורפואתו79 ויתר צרכיו.

והננו מוצאים לעבודה עונג חשוב כאומרו:
כי נעים נאוה תהלה80,
ושמחה וחדוה כאומרו:
עבדו את ה' בשמחה81
וסגולה לפני בורא הכל ליום הגמול, כאומרו:
וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו82.
גם אלה, ירחמך ה', כל מה שתיארו בו עבודת בוראנו אמת, ואף כל התארים לא יגיעו עדיה83, וכאומרו:
גדול ה' ומהולל מאוד, ולגדולתו אין חקר84.

[מגרעות גישה זו]
אבל הנקודה שיש לחלוק עליהם בה, במה שמתייחדים בה לבדה, ואמירתם שלא יעסוק בזולתה. כי אם לא יעסוק במזון, לא יתקיים הגוף; ואם לא יתעניין בבנים, לא תהיה העבודה מעיקרה. כי אילו התנהגו אנשי הדור כולם כפי דעתם ומתו, הייתה מתה העבודה עימהם.

ואין העבודה אלא לאבות ובניהם ובני בניהם, כמו שאמר:
למען תירא את ה' אלהיך לשמר את כל חקותיו ומצוותיו
אשר אנכי מצווך אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך85.

ואחר כך אבאר86 מה שנעלם מהם, והוא שהעבודה היא בכל המצוות השכליות והשימעיות, כאומרו:
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך
כי אם ליראה את ה' אלהיך לשמר את מצוות ה'87

ומה יוכל הבודד לקיים ממצוות המדידות והמידות88 והמשקלים כאומרו:
מאזני צדק אבני צדק89,
ומה יכול הוא לקיים ממצוות השפיטה בצדק ובאמת כמו שנאמר:
לא תטה משפט לא תכיר פנים 90,
ומה יכול לקיים מן האסור והמותר באכילת הבשר ודומיו לפי שנאמר:
זאת החיה אשר תאכלו91,
ומה יכול הוא לקיים מדיני הטומאה והטהרה לפי שנאמר:
להבדיל בין הטמא ובין הטהור 92,
וכן:
להורות ביום הטמא וביום הטהור93.

וכך בענייני הזרעים והמעשרות והנדרים והצדקות וכל הדומה להן.

ואם תאמר: ילמד את אלה ויורה בהן לאנשים אחרים ויקיימו אותן.
אם כן אותם האנשים הם עובדי ה', ולא הוא, כי בהם נעשית עבודת ה' לא בו.

[הביטחון בה' הוא לאחר ההכנה האנושית]
אבל מה שאמרו מן הביטחון על הבורא בענייני צרכי הגוף וצרכי המזון, הרי הוא כמו שאמרו, אלא שנשאר עליהם דבר אחד, והוא, שהוא כבר עשה לכל דבר סיבה ונוהג ראוי לנהוג בו באותו האופן.

ואלו היו צודקים כי הביטחון כולל הכל, אם כן יבטחו עליו גם במקום העבודה94 שיביאם לגמול בלי עבודה! וכיון שזה לא יתכן, מפני שכבר עשה את העבודה סיבה לגמול, כך לא יתכן ללא התעסקות ברכוש ובנישואין וביתר העניינים שעשאם סיבה לתיקון בני אדם.

אלא שיש שהוא עושה לפעמים דבר מזה על דרך הנס שלא באמצעות האדם 95, אבל אינו עושה אותו מנהג נוהג, וישנה מה שהטביע בעולם.

[המנוחה כתכונה שולטת]
אמרו אנשים כי המנוחה גורמת להתאוששות הנפש בעצמה ומעכלת את מזונה97 ומבריאה את גופה, ומחזקת חושיה. והאדם, כל זמן שהוא יגע, אין צפייתו אלא למנוחתו והיא מטרתו, הלא תראה שהמלכים הם היותר נחים בבני אדם, ואלמלי שדבר זה הוא החשוב לא היה נבחר להם.

ואיה שלוות המחשבה אלא בעזיבת הדאגה וההתרוצצות והיגון והאנחה, ודי לך כי דת האמת לאשר בחרוהו נמשל בה, שהרי נאמר ומצאו מרגוע לנפשכם 98. וצווה לנוח בשבתות ובמועדים.

[טעותם של בעלי גישה זו]
השקפתי על דעתם של אלה ומצאתים סכלים יותר מכל אדם, ואף אמרו מה שאינם יודעים אותו, לפי שהמנוחה לא תתכן לאדם אלא לאחר התעסקויותיו הרבות והכנת צרכיו והתקנת ענייניו, ואחר כך יפסיק ואז ינוח, כאומרו:
הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך, אחר ובנית ביתך99.
אבל המנוחה, כשהיא לעצמה בלי מאומה מכל זה אינה מנוחה אלא בשמה בלבד, ואין ענינה אלא עצלות, ואל תשאל על העצלות התמידית מה זו עושה, כי האדם כאשר יתבטל פעם ויתעצל פעם עד שיבואהו העוני, וילך ויגבר עד שיעדרו לו רוב צרכיו, כאומרו:
מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב,
ובא כמהלך ראשך ומחסורך כאיש מגן1
וכאשר יתעצל, לא יכין לעצמו מזון ולא כסות ולא מדור, והרי הוא באנחות כל ימיו, עד שאפילו תאוותיו וצרכיו ימיתוהו כאומרו:
תאוות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות2.

ועד שיזניח את התפילה והצום והקימה והתנועה בענייני המצוות ובכל תועלת, ולפיכך אמר כנגד העצל 'צדיק', כי עניין העצלות ייאמר גם על הרשעות, לפיכך אמר:
כל היום התאווה תאווה, וצדיק יתן ולא יחשך3.

והיכן הרפיון והכבדות והנפיחות וההשתמנות וכאב המתנים וכפות הרגלים וגיד הנשה וקוצר הפסיעות ומחלת הפיל4 והרבה מן המחלות, כי אם עם הבטלה. 5

אפילו מי שאינו זקוק, אין ראוי לו להתעצל ולהתבטל, כמו שאמר:
צופיה הליכות ביתה ולהם עצלות לא תאכלן6.

ומה שמצאנו שהנפש שוקטת על ידי המנוחה, לפי שבוראה עשאה לה לזכור את הנחת והשלוה אשר לעולם הבא ולחבבה בה, כאומרו:
והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם,
וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות7.

[שילוב התכונות כולן הוא הדרך הנכונה]
הנה נתבאר מה שהרחבתי וביררתי למי שיקרא ספר זה, שכל מי שיראה לו לנהוג באחד משלושה עשר אלו, כי דרכו טעות ובלתי נכונה, מחמת שנהג בו לבדו מבלי לשתף זולתו עמו, ובכך נתעוות לו חפצו וחסר מלהשיג אהבתו, וכמו שהקדמתי מדברי שלמה שכל דבר8 מעוות וחסרון, אבל אם נתקבצו כל הסוגים הללו הוא הנכון המוחלט.

וכן אין נכון לקחת מכל אחד מהם חלק משלושה עשר חלקים ויהיו חלקים שווין, אלא יקח מכל מין מהן השיעור הראוי כפי שמחייבת החכמה והתורה.

וכאשר יקובצו פרטי שלושה עשר עניינים אלו תהיה חמאת חיבוצם 9 שישיג הנבון מן המאכל והמשתה והתשמיש כדי קיום גופו וזרעו, וכאשר ימצא את זה בהיתר ישחרר בו את תאוותו עד שיקח צרכו.

ואם היא עלולה להפליג או לקחת מהם דבר שלא בהיתר, יאספנה אליו ויעצרנה.
ואם אינה נעצרת כפי רצונו, ישלח נגדה מידת הפרישות עד שתצא פרושה בכל אחד מהן. וישמור מה שחננו ה' מן הממון והבנים בכוח אהבתם, ויבנה בעולם בכדי צרכו.
ואם יראה שהתאווה עלולה להשתלט עליו, ותביאהו באיסור או במגונה, ישחרר כוח הפרישות עד שימנע מכך, ויאהב חיי העולם הזה בגלל העולם הבא, כי הוא הפרוזדוד10 שלו, לא בגלל עצמו. ואל יתאווה למאומה מן ההשתררות או הנקמה.

ואם יבוא זה מאליו, ייקחהו להעמיד בו גדרי הדת ויטיב לבני אדם, ואל ישתמש במאומה מן העצלות כלל. ומה שיישאר לו מזמנו לאחר השגת המזונות, יפנה עיסוקו בו בעבודה11 ובחכמה.

וכאשר קבץ מן הפעולות הללו כפי שרשמנו יהיה אהוב בשני העולמות, וכמו שאמר:
מכל משמר נצר לבך כי ממנו תוצאות חיים 12.

ויהיו פעולותיו דומות לגופות המורכבות מארבעת הטבעיים 13, וככל גוף שהוא חלקים מחוברים, וכרפואות אשר דרך לקחת מאחד מהן משקל שלושה דרהם מעורבין, יהיה משקל דרהם מדבר מסוים, ומן השני ארבע גרות14, ומאחר חצי דרהם, ומאחר שתי גרות, ומאחר גרה והצי, ומאחר גרה, ומדבר אחי חצי גרה, ואסור לקחת מהן חלקים שווים.

[מיזוג תחושות החושים]
וראיתי להתנדב בסוף מאמר זה, ואקבע מיזוגי המוחשות זה עם זה, כדי שיהיו תוספת בהדגמה ובהסברה למה שהקדמנו ממיזוג המידות.
ואומר, מן הידוע כי המוחשות חמישה סוגים: הטעם, והראייה, והשמיעה, והריח, והמישוש.

הנה שניים מהן, והן המישוש שאינו גורם הנאה אלא בדרך אחד והוא העדינות15 וכן הטעם מפני שהרכבו ידוע כמו שמרכיבין הפאלוד'ג'16 מעמילן וסוכר ודבש וכרכום וזולתן, וכך כל מיני המזונות והתבשילים.

ושמע דברי בשלושת המוחשים האחרים.
ואומר, כי המראה הנפרד מלובן או אודם או צהבות 17 או שחרות דרכו להחליש את החוש כאשר מסתכל בו, כמו שכהה הראייה מחמת השלג, וכמו שנזוקת העין מן האודם, ויחלש הקף הראייה18 מן השחרות, וכל הדומה לכך.
והם נוסף לכך אינם מעוררים שמחה ולא עונג רב. אבל כאשר מתמזגים זה עם זה, יתחדשו מהן סוגי ההנאות, והם מעוררים הרבה מכוחות הנפש.

ואומר, כי האדמימות המעורבת בצהיבות17 מעוררת כוח המרה הירוקה ותכונותיה19, ויתגלה בנפש כוח העוז.

והצהבות17 המעורבת בשחרות, מעוררת כה המרה הלבנה, ויתגלה בנפש כוח הכניעה.

וכאשר מתערבים השחרות והאדמימות והצהבות17 והלובן יעוררו כוח הדם, ותתגלה בנפש המלכות והשלטונות.
וכאשר באים במגע הירקות20 והצהבות מעוררים כוח המרה השחורה, ויתגלה בנפש כוח המורך והיגון.

וכך אם הוסיף וגרע במיזוג אלו הגוונים, יארע לנפש מהתעוררות כוחותיה בהתאם לכך.

וכך הקול היחיד והנעימות והלחנים 21 אינם מעוררים מתכונות הנפש אלא דבר אחד בלבד, ופעמים יזיקוה. אבל מיזוגם מאזן מה שמתגלה מתכונותיה וכוחותיה, וראוי שתדע השפעותיהן כשהן נפרדות כדי שיהא המיזוג בהתאם לכך.

ואומר עתה, כי הלחנים שמונה22, ולכל אחד קצבה של נעימות.
הראשון מהן קצבתו שלוש נעימות רצופות האחת נחה.
השני שלוש נעימות רצופות ואחת נחה ואחת נעה ושני לחנים אלה מעוררים כוח הדם ותכונת המלכות והשלטונות.
והשלישי מקצב שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה ואחת נחה, ובין כל ירידה ועליה וירידה כדי נעימה, וזה לבדו מעורר המרה הירוקה והאומץ והגישה בעוז* ודומיהן.
והרביעי מקצבו שלוש נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שלוש ושלוש כדי נעימה, וזה לבדו מעורר המרה הלבנה ומגלה בנפש כוח הכניעה וההתרפסות והמורך וכל הדומה לכך.
והחמישי מקצבו נעימה בודדת ושתים שונות זו מזו*22 ואין ביניהן כדי נעימה, ובין עליה וירידה כדי נעימה.
והששי מקצבו שלוש נעימות נעות.
והשביעי מקצבו שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שתים ושתים כדי נעימה.
והשמיני מקצבו שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שתים ושתים כרי שתי נעימות.

וכל ארבע אלה מעוררות מרה השחורה, ומגלות בנפש תכונות חלוקות, פעם לשמחה, ופעם אחרת לתוגה23.
ומנהג המלכים למזגם זה בזה כדי לאזנם, ויהיה מה שיעוררו מתכונותיהם כאשר שומעים אותם בכדי להטיב נפשותיהם להנהגת הממשלה, ולא יטו אותם לרוב רחמנות או אכזריות, ולא הפרזת אומץ או מורך, ולא תוספת וגרעון בשמחה ובחדוה.
ועל דרך זו יהיה מצב הריח הנפרד, לכל בעל ריח מהן כוח מיוחד, וכאומר מתמזגים זה בזה יורכב מצב כפי רוב המיזוג ומיעוטו.
מהן המור24 חם ויבש, וה"כאפור"25 קר ועדין, והכרכום 26 חם ויבש, וה"צנדל"27 קר ולח, וה"ענבר"28 חם ממוצע, ומי הורדים קר ועדין.
וכאשר מתערב יסוד כל אחד מהם ביסוד השני מתמזגות סגולותיהן ונכשרים לתועליות בני אדם.

[איזון המידות והאהבות]
וכיון שכבר נתבאר כי האיזון בכל המוחשים יותר מועיל לאדם, כל שכן איזון מידותיו ואהבותיו שיהא יותר מועיל לו.

וזה הכלל אשר הושג, שירכוש האדם בעולם הזה בכדי תקינותו, ויאכל וישתה מן המותר בכדי צרכו, ויפנה התעניינותו במה שהוא למעלה מזה בחכמה ובעבודה29 ובשם הטוב האמיתי, וייקח מכל אחת מן האהבות הנזכרות כפי מה שסידרנו כל דבר בעתו. ובחירה זו הרצויה היא תמצית מה שהזכיר שלמה בן דוד בספרו בשלושה מקומות:

האחד:
אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו,
גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא30.
והנה אמרו 'שיאכל ושתה' עניין המזון, ואמרו 'בעמלו' עניין הרכוש, ואמרו 'מיד האלהים' כוונתו בכך בהיתר ממה שיזמן לו ה' לא מה שישיג בכוח, ואמרו 'והראה את נפשו טוב' הם שבעה עניינים תיארם בספרו שהם טוב.

והשני:
וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא31.
גם זה כולל שבעה32 עניינים, המזון מן 'שיאכל ושתה', והרכוש מן אמרו 'בכל עמלו', ובהיתר באומרו 'מתת אלהים', ורומז לשבעת העניינים באומרו 'וראה טוב'.

והשלישי:
הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות33.
והשלישי יש בו ארבעת העניינים אשר הזכרנו, והוסיף עליהם 'אשר יפה', ורומז בכך להשתמש בכל אחת מן המידות והאהבות בעתו הראוי לו לא בזולתו, כמו שאמר בפירושם בספר זה:
את הכל עשה יפה כעתו34.

אבל עניין טובה האמורה בפסוק זה, הם שלושה סוגי החכמה, כמו שפירשם בספרו זה ואמר:
טובה חכמה מכלי קרב35,
טובה חכמה מגבורה36,
טובה חכמה עם נחלה37.

ולכל פסוק מהן עניין מיוחד, הפסוק 'טובה חכמה עם נחלה' מיוחד בחכמת הטבע ובנין העולם, לפי שסופו 'ויותר לרואי השמש'. אבל 'טובה חכמה מגבורה' מיוחד להנהגת המלכים והמדיניות, לפי שבו אמר:
ובא אליה מלך גדול וסבב אותה38.
אבל 'טובה חכמה מכלי קרב' מיוחד בעבודה ובמשמעת39, לפי שסופו 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה'.

[שבעה סוגי טוב]
אבל פירוש שבעה סוגי טוב האמורים בספר -

מהם השם הטוב והשבח בצדק, אמר בו:
טוב שם משמן טוב40.
ומהם זיכרון המות בכל מאורע ולא ישכחהו, אמר בו:
טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה41.
ומהם הכעס לכבוד ה', במקום שאפשר ומועיל, אמר בו:
טוב כעס משחוק42'
ומהן לראות באחרית הדברים, אמר בו:
טוב אחרית דבר מראשיתו43
ומהם ההתחברות לחכמים ולצדיקים, אמר בו:
טוב לשמוע גערת חכם 44.
ומהם הסבלנות והמתינות, אמר בו:
טוב ארך רוח מגבה רוח45.
ומהם שידע האדם הכשר שאינו נמלט מחטא כדי שיכנע בכך לפני ה', אמר בו:
טוב אשר תאחז בזה, וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים וגו'46.
וזה חלקי47.

הנה נתבאר, כי החכם, כאשר חקר ענייני העולם, רמז על אחד עשר דברים הללו, שבעה מהם קראם 'טוב', שלושה מהם קראם 'טובה', והאחד קראו 'יפה', והוא השימוש בכל רצוי ושנוא48 בזמנו ובמקום אשר נברא לו כמו שבארנו.

ואחד עשר דבר אלו, אין לנהוג בהן אלא לאחר השגת המזונות בממון של היתר כמו שבארנו.

ואחר שקירבתי את העניין הזה בכל האפשר מאופני הקירוב, אומר שכל הספר אינו מועיל אלא עם טיהור הלבבות49, וההחלטה להשיג את אשרם, כאומרו:
אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך50,
ואמר החכם:
בכל לבי דרשתיך, אל תשגני ממצוותיך, בלבי צפנתי אמרתך51.

ולכן ראוי שייכנעו הלבבות ויקשיבו לשם אלהינו יתרומם ויתהדר, כאומרו:
יען רך לבבך ותכנע מפני ה' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה52,

הלא תראה כי בראות ובשמע ובמאכל ובמשתה משפיעים עם כוונת הלב יותר ממה שמשפיעים בלעדיו.



בראון&גרין
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב