שלשת החוקות המשך פרק המבוא
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

שלשת החוקות המשך פרק המבוא 

מאת    [ 25/11/2008 ]
מילים במאמר: 3051   [ נצפה 1766 פעמים ]

 
 
וכל ארבע אלה מעוררות מרה השחורה, ומגלות בנפש תכונות חלוקות, פעם לשמחה, ופעם אחרת לתוגה23.

ומנהג המלכים למזגם זה בזה כדי לאזנם, ויהיה מה שיעוררו מתכונותיהם כאשר שומעים אותם בכדי להטיב נפשותיהם להנהגת הממשלה, ולא יטו אותם לרוב רחמנות או אכזריות, ולא הפרזת אומץ או מורך, ולא תוספת וגרעון בשמחה ובחדוה.

ועל דרך זו יהיה מצב הריח הנפרד, לכל בעל ריח מהן כוח מיוחד, וכאומר מתמזגים זה בזה יורכב מצב כפי רוב המיזוג ומיעוטו.

מהן המור24 חם ויבש, וה"כאפור"25 קר ועדין, והכרכום 26 חם ויבש, וה"צנדל"27 קר ולח, וה"ענבר"28 חם ממוצע, ומי הורדים קר ועדין.

וכאשר מתערב יסוד כל אחד מהם ביסוד השני מתמזגות סגולותיהן ונכשרים לתועליות בני אדם.



[איזון המידות והאהבות]

וכיון שכבר נתבאר כי האיזון בכל המוחשים יותר מועיל לאדם, כל שכן איזון מידותיו ואהבותיו שיהא יותר מועיל לו.



וזה הכלל אשר הושג, שירכוש האדם בעולם הזה בכדי תקינותו, ויאכל וישתה מן המותר בכדי צרכו, ויפנה התעניינותו במה שהוא למעלה מזה בחכמה ובעבודה29 ובשם הטוב האמיתי, וייקח מכל אחת מן האהבות הנזכרות כפי מה שסידרנו כל דבר בעתו. ובחירה זו הרצויה היא תמצית מה שהזכיר שלמה בן דוד בספרו בשלושה מקומות:



האחד:

אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו,

גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא30.

והנה אמרו 'שיאכל ושתה' עניין המזון, ואמרו 'בעמלו' עניין הרכוש, ואמרו 'מיד האלהים' כוונתו בכך בהיתר ממה שיזמן לו ה' לא מה שישיג בכוח, ואמרו 'והראה את נפשו טוב' הם שבעה עניינים תיארם בספרו שהם טוב.



והשני:

וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא31.

גם זה כולל שבעה32 עניינים, המזון מן 'שיאכל ושתה', והרכוש מן אמרו 'בכל עמלו', ובהיתר באומרו 'מתת אלהים', ורומז לשבעת העניינים באומרו 'וראה טוב'.



והשלישי:

הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות33.

והשלישי יש בו ארבעת העניינים אשר הזכרנו, והוסיף עליהם 'אשר יפה', ורומז בכך להשתמש בכל אחת מן המידות והאהבות בעתו הראוי לו לא בזולתו, כמו שאמר בפירושם בספר זה:

את הכל עשה יפה כעתו34.



אבל עניין טובה האמורה בפסוק זה, הם שלושה סוגי החכמה, כמו שפירשם בספרו זה ואמר:

טובה חכמה מכלי קרב35,

טובה חכמה מגבורה36,

טובה חכמה עם נחלה37.



ולכל פסוק מהן עניין מיוחד, הפסוק 'טובה חכמה עם נחלה' מיוחד בחכמת הטבע ובנין העולם, לפי שסופו 'ויותר לרואי השמש'. אבל 'טובה חכמה מגבורה' מיוחד להנהגת המלכים והמדיניות, לפי שבו אמר:

ובא אליה מלך גדול וסבב אותה38.

אבל 'טובה חכמה מכלי קרב' מיוחד בעבודה ובמשמעת39, לפי שסופו 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה'.



[שבעה סוגי טוב]

אבל פירוש שבעה סוגי טוב האמורים בספר -



מהם השם הטוב והשבח בצדק, אמר בו:

טוב שם משמן טוב40.

ומהם זיכרון המות בכל מאורע ולא ישכחהו, אמר בו:

טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה41.

ומהם הכעס לכבוד ה', במקום שאפשר ומועיל, אמר בו:

טוב כעס משחוק42'

ומהן לראות באחרית הדברים, אמר בו:

טוב אחרית דבר מראשיתו43

ומהם ההתחברות לחכמים ולצדיקים, אמר בו:

טוב לשמוע גערת חכם 44.

ומהם הסבלנות והמתינות, אמר בו:

טוב ארך רוח מגבה רוח45.

ומהם שידע האדם הכשר שאינו נמלט מחטא כדי שיכנע בכך לפני ה', אמר בו:

טוב אשר תאחז בזה, וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים וגו'46.

וזה חלקי47.



הנה נתבאר, כי החכם, כאשר חקר ענייני העולם, רמז על אחד עשר דברים הללו, שבעה מהם קראם 'טוב', שלושה מהם קראם 'טובה', והאחד קראו 'יפה', והוא השימוש בכל רצוי ושנוא48 בזמנו ובמקום אשר נברא לו כמו שבארנו.



ואחד עשר דבר אלו, אין לנהוג בהן אלא לאחר השגת המזונות בממון של היתר כמו שבארנו.



ואחר שקירבתי את העניין הזה בכל האפשר מאופני הקירוב, אומר שכל הספר אינו מועיל אלא עם טיהור הלבבות49, וההחלטה להשיג את אשרם, כאומרו:

אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך50,

ואמר החכם:

בכל לבי דרשתיך, אל תשגני ממצוותיך, בלבי צפנתי אמרתך51.



ולכן ראוי שייכנעו הלבבות ויקשיבו לשם אלהינו יתרומם ויתהדר, כאומרו:

יען רך לבבך ותכנע מפני ה' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה52,



הלא תראה כי בראות ובשמע ובמאכל ובמשתה משפיעים עם כוונת הלב יותר ממה שמשפיעים בלעדיו.


השיטה הסוקרטית אומצה באופן נרחב בלימודי משפטים בעת המודרנית, במיוחד בארצות הברית. באופן טיפוסי, המרצה שואל שאלה ומבקש מתלמיד בכיתה לענות עליה. לאחר מתן התשובה ממשיך המרצה ושואל את התלמיד שאלות נוספות, על יסוד תשובתו, או מפנה שאלות אלה לתלמידים אחרים.

השימוש בשיטה הסוקרטית הוא בעל מאפיינים משותפים מסוימים, אולם הוא משתנה בהתאם לאופיו ומזגו של המרצה. תחילה פונה המרצה באופן אקראי לתלמיד מסוים בשאלה הנוגעת לטיעון מרכזי של אחד השופטים בפסק דין שנלמד. בשלב ראשון מתבקש התלמיד לנסח בבהירות את הטיעון, זאת כדי לוודא שאכן התלמיד קרא את פסק הדין והבין את תכנו. בהנחה שהתלמיד קרא את פסק הדין ומסוגל לנסח בבהירות את הטיעון המרכזי בו, המרצה ממשיך ושואל האם התלמיד מסכים עם פסק הדין. בשלב זה, לאחר שהסטודנט השיב, נוטל המרצה את תפקיד פרקליט השטן ומציע טיעון נגדי הסותר את הטיעון בו מחזיק התלמיד, כך הוא מאלץ את התלמיד להגן על עמדתו.

השאלות הנשאלות בשלב שני של הדיאלוג בין המורה לתלמיד יכולות להיות מסוגים מספר. לעתים השאלות באות לבחון את ההנחות שעליהן מבסס התלמיד את תשובתו הקודמות, עד אשר היא מתערערת. לעתים מטרת השאלות להביא את התלמיד לניסוח מדויק יותר של הטיעון, זאת לצורך הבנת כלל חוקי מסוים או מקרה מסוים. המורה אף עשוי להציע סיטואציה היפותטית שבתוכה יצטרך התלמיד לנסח יוצא מן הכלל לטיעון שניסח. לבסוף יש מרצים העושים שימוש בשיטה הסוקרטית כדי להביא תלמידים לניסוח עקרונות חוקיים בעצמם, באמצעות ניסוח שאלות המנחות אותם לכיוון זה.

אחד מן המאפיינים הבולטים ביותר של השיטה הסוקרטית היא שבדרך כלל יש יותר מתשובה "נכונה" אחת, ולעתים, אין כל תשובה ברורה וחד-משמעית. המטרה העיקרית של השיטה הסוקרטית בלימודי משפטים איננה כדי לענות על שאלות חסרות תשובה, אלא כדי לבחון את גבולותיהם של נושאים בתחום המשפט ולהנחיל לתלמיד מיומנויות במחשבה ביקורתית להן יזדקק כעורך דין. לצורך כך המרצה בוחר לעתים להכניס שינויים בעובדות המקרה, כדי לבחון האם הדבר משפיע על התוצאה המשפטית. שיטה זו מעודדת את התלמיד שלא להסתפק בשינון המקרה, אלא ביישום העקרונות המשפטיים הגלומים בו. כיוון שחומר הלימוד לשיעורי המשפטים מורכב ברובו מפסקי דין, השיטה הסוקרטית מאפשרת לחשוף את העובדה כי החלטות השופטים מבוססות בדרך על הנחות, אמונות ומסקנות הניתנות לערעור.

לעתים מסתיים השיעור בדיון קצר ביסודות החוקיים וזאת כדי לעגן את הנלמד במצב החוקי העכשווי. במקרים אחרים לא נעשה סיכום מסודר של העקרונות שנלמדו בשיעור ועל התלמידים להסיק בעצמם עקרונות אלה. כדי שהשיטה הסוקרטית תהיה יעילה כשיטת לימוד, על התלמידים להתכונן היטב לשיעורים ולהופיע אליהם כאשר קראו ולמדו כבר את חומר הקריאה והבינו באופן כללי את הנושא שילמד בשיעור.

פסיכותרפיה
השיטה הסוקרטית אף אומצה כשיטה פסיכותרפית באופן מיוחד בפסיכותרפיה קלאסית בשיטת אדלר ובטיפול קוגניטיבי. ניתן להשתמש בשיטה כדי להבהיר משמעויות, תחושות ומסקנות ואף תובנה המתבהרת באופן הדרגתי, או לבחון דרכי פעולה אלטרנטיביות.

[השיטה הסוקרטית בכיתת הלימוד
מורה מיומן יכול לעודד את תלמידיו לפיתוח מיומנויות חשיבה באמצעות השיטה הסוקרטית. זוהי השיטה הקלאסית היחידה שנועדה לעודד מחשבה עצמאית. קיימים מספר מרכיבים מהותיים לתכנון שיעור כדי שיתאים לשיטה זו:

§ חייבת להיות הסכמה של המורה והתלמיד על נושא השיעור.
§ התלמיד חייב להסכים לנסות ולענות בעצמו על השאלות שנשאלות על ידי המורה.
§ המורה והתלמיד חייבים להיות מוכנים לקבל כל תשובה הגיונית. זאת אומרת שהליך הטיעון ההגיוני חייב להיות חשוב יותר מאשר עובדות או אמונות קודמות הקיימות אצל המתדיינים.
§ שאלותיו של המורה חייבות לחשוף טעויות בטיעוניהם של התלמידים או באמונותיהם. זאת אומרת שהמורה חייב להיות מסוגל לחשוב במהירות ובדייקנות רבה יותר מתלמידיו, ולאחר שזיהה שגיאות בטיעוניהם, לנסח שאלות שעליהן לא ניתן להשיב נכונה אלא על ידי תיקון הטיעון. לצורך כך דרושה הכרות טובה בכשלים ההגיוניים הנפוצים.
§ במידה והמורה טועה בטיעונו הרי שזה מקובל כי התלמיד יתקן את המורה.


הפילוסופיה של המוסר נקראת גם אתיקה או תורת המידות, והיא ענף של הפילוסופיה העוסק בשאלה 'מה ראוי?' ומהי 'המידה הנכונה?'.

שלוש השאלות הבסיסיות של האתיקה הן:

"מהו הטוב?"

"האם חייבים לנהוג על פיו?"

"כיצד להצליח לנהוג על פיו?"

האתיקה מתחלקת לשלושה תתי-תחומים:

מטא-אתיקה - העוסקת בהגדרת התחום

אתיקה נורמטיבית - העוסקת בהבנת הדרכים והשיטות להיות מוסרי

אתיקה יישומית - המקשרת את התחום לצד המעשי

האתיקה (????, אתוס, ביוונית: מנהג) בעיקרה בוחנת את ההתנהגות האנושית. כלומר כיצד אני מתנהג. כאשר ההתנהגות מאופיינת בהתנהגות תקנית, על פי סטנדרנטים ונורמות או שגויה על פי נורמות שאינן מקובלות בחברה.

אחד מסוגי האתיקה הנלמדים היא דרך ארץ, אשר אותה אנחנו לומדים מהבית, מרבנים, מרופאים וכדומה.

אחד הנושאים האתיים של דרך ארץ מופיע בתנ"ך בפסוק: "כבד את אביך ואת אמך". הצו הוא מוסרי, משום ההורים הם אלה שהעניקו לך את החיים אלה הם שטיפחו אותך. מכאן אנו רואים קודם כל מהו מוסר ואת הנימוק שמגיע לפי השיטה שתתואר בהמשך. נעיר, כי על פי הפשט, נוסף לפסוק "פרס" בצורה "למען יאריכו ימיך"; על פי המדרש, עם זאת, הדיבר הינו צו מוסרי חברתי: הכוונה ב"למען יאריכון ימיך" היא הארכת ימינו כחברה אנושית.

השיטה לעיל נקראת השכל הישר (=ההגיון הבריא, common sense) שלפיו ניתן לקבוע מוסר.והדעה1 היא על שני פנים: אמת ושקר.

הדעה1 האמיתית הוא שידע הדבר כפי שהוא, המרובה מרובה, והמועט מועט, והשחור שחור, והלבן לבן, והמצוי מצוי והנעדר נעדר.

והדעת השקר היא ידיעת הדבר שלא כפי שהוא, המרובה מועט, והמועט מרובה, והלובן שחור, והשחור לובן, והמצוי נעדר, והנעדר מצוי.



והחכם המשובח הוא מי ששם אמתות הדברים ליסוד, ומשתית על כך את דעותיו2, ועם חכמתו הרי הוא מחזיק במה שראוי להחזיק ונשמר ממה שראוי להישמר3.

והסכל המגונה מי ששם דעותיו ליסוד, ומדמה שאמיתות הדברים תהיינה כפי דעותיו. ועם סכלותו הוא מחזיק במה שצריך להישאר ממנו, ונשמר ממה שצריך להחזיק, וכמו שנאמר:

חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח4.

[דמות]

אבל דמות הוא שם מן 'דמה' 20, והוא גם דימוי בעניין, כי אמרו:

דמיתי לקאת מדבר 21

אין הדבר שהוא דמה לכנפיה ונוצתה, אלא דמה אבלו לאבלה. וכך:

כל עץ בגן אלוהים לא דמה אליו ביפיו 22

דימוי בעניין היופי.

חמת למו כדמות חמת נחש 23,

דמיונו כאריה יכסוף לטרוף 24 -

כולם דימוי בעניין, לא בתבנית ובתואר. וכך נאמר:

דמות הכסא, דמות כסא 25 -

דימוי בעניין העליונות והרוממות 26 לא בריבועו ועוביו ואורך רגליו כפי שחושבים המסכנים. וכך:

דמות החיות 27.

וכאשר ייחד האדם בעניין מופלא מאוד, שבו מה שאין בשום דבר בכל המציאות מתחת גלגל הירח, 28 והיא ההשגה השכלית אשר אין בו שימוש חוש ולא יד ולא כתף 29, לפיכך דימהו בהשגת ה' שאינה בכלים. ואף על פי שאין דימוי 30 לפי האמת אלא רק במחשבה ראשונה 31.

ונאמר באדם מחמת העניין הזה, כלומר: מחמת השכל האלוהי הנצמד בו, שהוא בצלם אלוהים ובדמותו, לא שה' יתעלה גוף שיהיה אם כן בעל תבנית. [יח] תן דעתך 12 והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר התבוננות בדברים הללו. והוא, שהשכל אשר השפיע ה' לאדם, שהוא שלמותו הסופית, 13 הוא אשר ניתן לאדם לפני מריו, ועליו נאמר בו שהוא בצלם אלוהים ובדמותו 14, ובגללו דובר עמו ונצטווה כמו שנאמר:

ויצו ה' אלוהים וכו' 15,

כי לא יהיה הצווי לבהמות, ולא למי שאין לו שכל.

כי בשכל יבדיל בין האמת והשקר, וזה היה מצוי בו בשלמותו ותמותו.

אבל הטוב והרע 16 הוא במפורסמות 17 לא במושכלות. לפי שאין אומרים השמים כדוריים טוב, והארץ שטוחה רע, אלא אומרים אמת ושקר 18, וכך בלשוננו [יט] אומרים על הנכון והשווא - אמת ושקר, ועל הנאות והמגונה - טוב ורע.



ובשכל ידע האדם האמת מן השקר, וכך הוא הדבר בכל העניינים המושכלים. וכיון שהיה בשלמות מצביו ותמימותן, והוא עם תכונותיו 19 ומושכליו אשר בו נאמר מחמתן ותחסרהו מעט מאלוהים, 20 לא היה לו כח 21 שמתעסק במפורסמות 17 כלל, ולא השיגן, עד שאפילו היותר מפורסמת במידות לגנאי, והיא גילוי הערווה, 22 לא היה זה רע בעיניו ולא הרגיש את גנותו 23.



וכאשר חטא ונטה אחרי תאוותם הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים כמו שאמר:

כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים 24

נענש שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית, ולפיכך המרה את הצווי אשר מחמת שכלו נצטווה בו, ונקנית לו השגת המפורסמות 17 ושקע בהבחנת הרע והטוב 25, ואז ידע ערך מה שהפסיד ומה שנתערטל ממנו ובאיזה מצב הוא נמצא. ולפיכך נאמר:

והייתם כאלהים יודעי טוב ורע 26

ולא אמר 'יודעי שקר ואמת' או 'משיגי שקר ואמת', ואין בדברים ההכרחיים טוב ורע כלל אלא שקר ואמת, והתבונן אמרו:

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם 27,

ולא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו, כי את אשר ראה בתחילה הוא אשר ראה בסוף, ולא היה שם ערפל נגד הראות שנתבהר, אלא נעשת לו תכונה אחרת שבה הוא משיג גנות מה שלא היה משיג גנותו מקודם.



ודע כי המלה הזו, כלומר: פקח אינה נאמרת בשום פנים כי אם על עניין פקיחת רעיון, לא על חידוש חוש הראות 28,

ויפקח אלוהים את עיניה 29,

אז תפקחנה עיני עורים 30,

פקוח אזנים ולא ישמע 31,

כעין אמרו:

אשר עינים להם לראות ולא ראו 32.



אבל אמרו על אדם:

משנה פניו ותשלחהו 33

הרי ביאורו ופירושו כאשר שינה פנייתו 34 גורש, כי 'פנים' שם נגזר מן 'פנה', לפי שהאדם בפניו הוא פונה לדבר הרצוי לו. אמר: כי כאשר שינה פנייתו, 34 ופנה כלפי הדבר אשר כבר קדם אליו הצווי שלא יפנה אליו, גורש מגן עדן 35. וזה הוא העונש שהוא כנגד החטא, מידה כנגד מידה 36. לפי שהותר לו לאכול מן הערב 37 ולהתענג בנחת ובשלוה, וכאשר נעשה תאוותן, והלך אחרי תענוגותיו ודמיונותיו כפי שאמרנו, ואכל ממה שהוזהר שלא לאוכלו - נמנע 38 מן הכל, ונתחייב לאכול הגרוע שבמאכלים, אשר לא היו לו מקודם מזון, ודווקא אחרי יגיעה ועמל. כמו שאמר:

וקוץ ודרדר תצמיח לך וכו' בזעת אפך וכו' 39,

ובאר ואמר:

וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן לעבד את [כ] האדמה 40,

והשוהו לבהמות במזונותיו ורוב מצביו, כמו שאמר:

ואכלת את עשב השדה 41,

ואמר מבאר לפרשה זו:

אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו 42.

ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכליתו וחכמתו 43. [כא] ודע, כי הדימוי הזה אשר דמינו את העולם בכללותו לאחד האדם, אינו שונה במאומה ממה שהזכרנו, זולתי בשלשה דברים:



האחד שהאבר המנהיג בכל חי שיש לו לב, ייהנה באברים המונהגים ותחזור אליו תועלתם84.

ואין במציאות הכללית דבר שכזה, אלא כל מי שמאציל ניהול או נותן כוח, לא תחזור אליו תועלת כלל מן המונהג 85, אלא נתינתו מה שנותן, כנתינת המטיב בתורת חסד שהוא עושה זאת נדיבות טבעית וחסד מקיף, לא לתקווה. אלא זה התדמות לה' יתעלה שמו.



והשני כי הלב בכל חי בעל לב הוא באמצעיתו, ושאר האברים המונהגים סובבים אותו כדי שתבואהו תועלתם בנצירתו ושמירתו בהם, כדי שלא בקלות יבואהו נזק מבחוץ.

והדבר בעולם בכללותו בהפך, הנכבד סובב את הגרוע, מפני שאין חשש עליו 86 שיקבל [קלא] רושם 87 מזולתו, ואפילו אלו היה מתרשם הרי אין בנמצא מחוצה לו גוף אחר שיעשה בו רושם, והרי הוא משפיע על כל מה שבקרבו 88 ולא יגיעהו רושם כלל, ולא כוח מזולתו מן הגופים.

ויש כאן עוד דימוי מסוים, והוא, שהאבר המנהיג בכל חי, ככל שנרחיק ממנו מן האברים הוא פחות חשוב מן הקרובים אליו. וכך הדבר בעולם בכללותו, כל שנתקרבו הגופים אל המרכז נקדרו, ונתעבה עצמם, וכבדה תנועתם, ונעלם זוהרם ושקיפותם, מחמת ריחוקם מן הגוף הנכבד הבהיר השקוף הנע העדין הפשוט, כלומר: הגלגל. וכל גוף שקרוב אליו מקבל 89 משהו מן הסגולות הללו כפי קרבתו, ותהיה לו עליונות מסוימת על מה שלמטה ממנו.



והשלישי שהכוח ההוגה הזה, הוא כוח בגוף ובלתי נפרד ממנו 90.

וה' יתעלה אינו כוח בגוף העולם, אלא נבדל מכל חלקי העולם, וניהולו יתעלה והשגחתו נאצלת לעולם בכללותו אצילות שנעלם מאתנו תכליתה 91 ואמיתתה. וכוחות בני בשר חסרי אונים מלהשיגה. כי הוכח בהחלט על בדילותו יתעלה מן העולם ופרידותו 92 המוחלטת ממנו, והוכח בהחלט על מציאות עקבות 93 ניהולו והשגחתו בכל חלק מחלקיו 94 ואפילו הקטן והשפל ביותר, יתעלה מי שהאירתנו 95 שלמותו.



ודע, שהיה ראוי שנדמה יחס ה' יתעלה אל העולם יחס השכל הנקנה אל האדם, אשר אינו כוח בגוף, והוא נבדל מן הגוף בדילות אמיתית, ונאצל 96 עליו, והיה נעשה דימוי 97 הכוח ההוגה לשכלי הגלגלים שהם בגופים.

אלא שעניין שכלי הגלגלים, ומציאות השכלים הנבדלים, וציור השכל הנקנה שגם הוא נבדל, הם דברים שיש בהם עיון וחקירה, וראיותיהם עמוקות, ואם כי נכונים הם, ויולדו בהם ספקות רבים, ולמפקפק בהן פקפוקים, ולמשתבש בהם שבושים 98.

ואנחנו הלא רצינו תחילה שתצטייר לך המציאות הציור הפשוט, אשר לא יכחיש אותו במאומה ממה שהזכרנו באופן תמציתי, כי אם אחד משנים: או סכל בדבר הפשוט, כמו שמכחיש מי שאינו מהנדס דברים לימודיים מוכחים, או מי שמעדיף להחזיק השקפה מסוימת שקדמה לו ויטעה את עצמו.

אבל הרוצה לעיין עיון אמיתי ילמד עד שתתבאר לו אמיתת כל מה שאמרנו, וידע שזו היא צורת המציאות הזו אשר מציאותה יציבה בלי ספק ובלי היסוס, ואם ירצה לקבל את זה ממי שהוכח לו כל מה שהוכח - יקבל, ויבנה על כך הקשיו וראיותיו, ואם אינו מחשיב ההסתמכות על אחרים ואפילו בהתחלות אלו, ילמד, וסוף יתברר לו שהדבר כך הוא.



הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך 99. , כפי הראוי שנניח בתחילת העיון תכליתו המתבקש ונאמר תחילה כי הנה
למתבונן בנעשה בין
בית המשפט לבין המערכת הפוליטית מתעוררת תחושת פתיחות דמוקרטית בדעת הציבור וכוונתו רצויה אולם כנראה אנו
מצויים במקום שהמציאות מורכבת מעבר לחוקים שמעבר לים הלכך
ולפיכך ההצעה המסכמת קובעת דרך ארוכה שהיא קצרה בנוסף להבהרה
דנן דעסקינן בבית מחוקקים נוסף על הכנסת בית עליון ובו יכונו
אלו השיטות המוצעות בית זה יעסוק בחוקה הנימוסית ואו ההסכמית נוסיף עוד מערכת משפט בפורמציה שונה אשר תתאים לחוקה השניה,ואף אם ענין זה יקח זמן רב מ'מ ראוי להקדיש לו פרק יסודי ,
ואוסיף בכאן שוב את הסיכום[אפילו מבחינת נושא לדיון
תדרש איפוא חלופה עד שיוסכם על
משהוא לכך דרושה תחילה איבחון הבעיה כלומר בעיית אי ההסכמה
מנושאי החקיקה ותולדותיה המשטר המוחלש,אינו נובע ביסודו משיטה
דמוקרטית זו או אחרת ,הנושא עמוק יותר ,מקורו בחוסר הקדמות
מושכלים אשר הם עצמם אינם חוקים אלא כיסודות חשיבה מוסכמים כלי
העזר למחוקק כללים אלו לא יוכלו להתקבל כמוסכמות ע'י דיונים
רגילים אלא ע'י גוף אשר רוב עסקו יהיה בשטח הפילוסופיה החוקתית
והרני מסתיג בשלב זה מהגדרתו כבית משפט לחוקה אמנם בית משפט
לחוקה במובן הנ'ל יוכל להיות מעין גוף שופט פסיקתי ,בסגנון מבנה מערכת המשפט האמריקנית וכפי שהוצע ע'י הנשיא לשעבר אהרן ברק,אמנם חבר המושבעים יצתרכו להיות אנשים בעלי שיעור קומה מתאים,ונחזור לענין הנה, לגבי חלות
הכללים הנזכרים ''כמו כן כללים אלו יהוו ביטוי לבעית זהותה היהודית
של המדינה '' עניין שיכול לפטור הרבה מן הבעיות המצוית כיום ונכנה אותם בפרט ''כללי החותם'' והם ל'ב הגוף אמנם ידוע כי הם כמה מיני חותם וזה החותם הוא החיצוני מכולם אמנם ישנם עוד חותמות,ולא נבאר כאן אלא הפנימי מכולמ והוא חותם הצלם,ואף על פי שאין מקומו בכאן שהרי שייך הוא למערכת כוללת משלימה ונוספת כפי שביארנו בענין הזהות המשתקפת בתוך ''חותם הל''ב''ומתוכו ואמנם ישנו חותם החיצון כידוע למבין ומה עניינו והבן היטב[ לעשרים ואחד חלקים6 ואלו הן: תוספתא וברייתא, פירוש, שאלה ותשובה, וקושיא ופירוק, ותיובתא, וסיוע, ורמיה והתקפתא והצרכה ומעשה ושמעתא וסוגיא והלכה ותיקו והגדה והוראה ושיטה ושנוי".] ,

ב//.סוקרטס מצביע על הנטייה האנושית להשחתה על ידי כוח, ולפיכך את המעבר מטימוקרטיה, אוליגרכיה, דמוקרטיה וטירניה:[1] יש להותיר את הממשל בידיהם של הפילוסופים, הצודקים ביותר ולכן הנתונים פחות מכל להשחתה[החוקה השניה]. ה"עיר הטובה" מצוירת כזו שמושלים בה מלכים-פילוסופים



ואחר הצעה 100 זו אחל להזכיר מה שהבטחתי להזכיר ולבאר. [קלב] הנה החוקה הנימוסית תחלק לששה

בראון&גרין
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב