הסכם ממון בשילוב צוואה נותנים בטחון מלא 

לאחרונה, דחה ביהמ"ש למשפחה בקשה של בני-זוג לאשר הסכם יחסי ממון עליו הם חתמו, וזאת משום שהם כללו בהסכם פרק שלם לגבי מה קורה לאחר פטירת מי מהם.
לכאורה, מה הקושי? הרי בני הזוג מבקשים "לעשות סדר" ברכושם ולקבוע מה שייך למי כדי שלא יהיו אי הבנות. מטבע הדברים, גולשים גם למצב שלאחר החיים, כדי להגדיר כיצד יחולקו הזכויות בין הצדדים, אם בכלל, או למי הן תחולקנה.
אז היכן הבעיה? לא ניתן לערבב מין בשאינו מינו. ובמילים פשוטות יותר: זוג אשר מבקש לערוך הסכם ממון ולקבוע באופן ברור כיצד מחולקות הזכויות בין הצדדים - הסכם ממון הוא הפתרון הראוי והמתאים.
ואולם, אם מי מהצדדים או שניהם גם יחד, מבקשים לקבוע הוראות לגבי זכויותיהם - לאחר פטירתם - או אז, את זאת ניתן לעשות - עפ"י החוק - רק בדרך של צוואה. לא שום מסמך אחר. גם אם הצדדים קובעים הוראות שכאלה בתוך ההסכם, עדיין, אין להוראות אלה כל תוקף. רק צוואה העשויה על פי אחת הדרכים הקבועים בחוק, היא זו שתחרוץ גורלות לגבי מה ייעשה ברכושך לאחר אחרית ימיך.
מכל האמור לעיל, עולה למעשה כי זוג אשר מבקש להבטיח את עצמו גם לחיים וגם לאחריהם, עליו לערוך שני מסמכים במקביל. הסכם ממון + צוואה.
הדבר נכון במיוחד, כשמדובר במערכת יחסים שניה, כאשר לכל אחד מהצדדים ילדים מנישואין קודמים והם מבקשים - בסופו של יום - להותיר את כל רכושם, כל אחד לילדיו שלו. עלול להיווצר מצב, בו בהעדר צוואה, על אף שנערך הסכם ממון ובו נקבעה הפרדה מוחלטת של הזכויות, עדיין הפרדה זו חלה כל עוד בני הזוג חיים יחד. כאשר מי מהם נפטר, נכנס חוק הירושה לתמונה, ואחד יורש את השני.
לפיכך, יש לתת את הדעת לדברים דלעיל, להתייעץ ולקבל החלטה נבונה.