עשרת הדברות
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

עשרת הדברות 

מאת    [ 02/03/2006 ]
מילים במאמר: 2801   [ נצפה 9425 פעמים ]

 
 
בס"ד י"ט שבט התשס"ו
עשרת הדברות
קבלת עשרת הדברות במעמד הר סיני, משמש כפסגת האמונה, ועיקר בדת היהודית. גודל המעמד וחשיבותו, מחייב העמקת יתר והתבוננות בנושאים הבאים:

א. מעמד הר סיני ומשמעותו לדורות.
ב. ההבדל בין עשרת הדברות לבין יתר מצוות התורה.
ג. מספר הדברות וצורת כתיבתם על הלוחות.
ד. ההבדלים בין הכתוב בלוחות הראשונים לעומת הכתוב בלוחות השניים.
ה. הטעם להבדלים בין הכתוב על הלוחות.
ו. הטעמים לנתינת שני לוחות הברית רק לישראל.

מעמד הר סיני ומשמעותו לדורות:
מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות (ביום ו' סיון שנת ב"א תמ"ח) באופן ישיר מאת ה' בורא שמים וארץ, הינו הארוע המרכזי בהסטוריה היהודית, והאנושות כולה. לראשונה קיבל אדם חפץ ישיר מן האל בדמות שני לוחות אבנים, אשר נשמרו בארון הברית במשך כשמונה מאות וחמשים שנה. (ארון הברית נגנז ע"י יאשיהו מלך יהודה [ג"א קל"א - ג"א קנ"א] מחששו שלא יילקח בשבי יומא נב:, הוריות יב., כריתות ה:). ארוע מוחשי זה היה הוה ויהיה הכח המניע של העם היהודי לדורותיו. במעמד זה שאבו ישראל את אמונתם באל היחיד, ואת יכולת העמידה וההקרבה האדירה. וכן כתב הרמב"ם: "משה רבינו, לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלהט וכשוף... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר, ואוזנינו שמעו ולא אחר (משנה תורה - מדע, הלכות יסודי התורה ח', א'). לפיכך מאז ומתמיד הדת היהודית היא היחידה בהסטוריה כולה (מתוך כ-15,000 דתות בהסטוריה הכתובה) המצהירה: כי בעינינו ראינו ובאוזנינו שמענו את האלהים מדבר אל כלל עם ישראל, ארוע בו השתתפו כשלשה מליון בני אדם. יתרה מזאת, אף התורה מנבאת כי לעולם לא תטען אומה אחרת טענת התגלות אלוהית בפני עם שלם. כפי שנאמר: כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך מיום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי?" (דברים ד' ל"ב-ל"ג). ואכן נבואה זו מתקיימת עד היום במלואה. פשוט משום שרק אלהים יכול להבטיח שמעמד אלוהי כמעמד הר סיני, יתרחש רק פעם אחת בהשתתפותו, כפי שאכן היה לפני 3318 שנה. ודע, שכל הדתות האחרות מתבססות על בסיס רופף, לפיו התגלה האל לנביאם ביחידות, ללא עדים. יתרה מזאת, יתר הדתות אינן מעיזות להמציא טענה לפיה התגלה האל שלהם בפני שלשה מליון בני אדם, ואף אינן מכחישות את עובדת התגלות האל לישראל. וזאת משום שיתר הדתות הבינו שלא ניתן להכחיש ו/או להמציא התגלות לאומית פומבית כמעמד הר סיני (הנצרות ואיסלם קיבלו את הגרסה היהודית להתגלות האלהית בהר סיני, כולל חמשת חומשי התורה, ומשתמשים בהתגלות זו כמאורע הסטורי בדתם, למרות שדתם נוסדה מאות רבות של שנים אחרי הארוע). כלומר, החידוש במעמד הר סיני לא היה בתוכנם של עשרת הדברות, אלא החידוש היה בצורתה הגשמית והפומבית של מעמד נתינת עשרת הדברים.
ההבדל בין עשרת הדברות לבין יתר מצוות התורה:
בהר סיני לימד ה' את משה רע"ה, את כל הכתוב בתורה. את כל אשר שמע משה מפי ה', כתב משה בתורה. כתב זה מהוה את תוכנם של חמשת חומשי התורה. לעומת זאת, עשרת הדברות הושמעו לכלל ישראל. ותוחמו במעמד מיוחד. בתוכנם של עשרת הדברות שולבו מצוות ליחיד, לעם, ולעולם כולו. תוכן עשרת הדברות נדרשות מכל אדם מישראל, ובכל תקופה. בעוד שלכלל האנושות ציותה התורה "רק" שבע מצוות בני נח.
עשרת הדברות ניתנו לכלל עם ישראל במאורע חד פעמי מיוחד, ובמסרים קצרים וחדים. וכן נאמר במדרש: "עשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד, לומר לך: שצריך כל אחד מישראל לומר, בשבילי ניתנו עשרת הדברות ואני חייב לקיימן, ולא שיאמר: דיה לתורה שתתקיים ע"י אחרים" (מדרש שוחר טוב). משום שעשרת הדברות מסמלות את האיזון של מצוות התורה. דהיינו, מחד גיסא מצוות שה' דורש מהאדם לשמור בינו לבין יוצרו - מצוות אלוהיות. ומאידך גיסא מצוות שה' דורש מן האדם ביחס עם החברה בה הוא חי - מצוות אנושיות. לפי שגם האדם מורכב מחלק אלוהי - הנשמה, ומחלק גשמי - גוף. לפיכך חולקו אף עשרת הדברות ונכתבו בשני לחות ולא בלוח אחד. הזוה"ק כתב כי עשרת הדברות הם כלל של כל מצוות התורה (פר' יתרו תקס"ט). וכן כתב השל"ה הקדוש כי כל התורה והמצוות כלולות בעשרת הדברות. וכן כתב ר' סעדיה גאון: בפתיחת פיוט אזהרות זה: "אנוכי אש אוכלה, ונוהרת מכל הנוהרות / ודברי כאש, וניצוציה הרבה מצוות בכל דיבור זוהרות / בחכמתי כללתי בעשרת דיברותיי, שש מאות ושלוש עשרה מצוות להורות / אמרותה 'אמרות טהורות". בסיומו של הפיוט אומר הרס"ג: "שש מאות ושלש עשרה אותיות מ'אנכי' ועד 'אשר לרעך' ", (הרס"ג את המצוות בפיוט זה כך: 80 מצוות שייכות לדיבר הראשון 'אנכי'; 60 - 'לא יהיה לך'; 48 - 'לא תשא'; 75 - 'זכור'; 77 - 'כבד'; 50 - 'לא תרצח'; 58 - 'לא תנאף'; 59 - 'לא תגנב'; 52 - 'לא תענה'; 54 - 'לא תחמד'). דהיינו, עשרת הדברות הם גם חוקים העומדים בפני עצמם, וגם ראשי פרקים של כלל מצוות התורה.
מספר הדברות וצורת כתיבתם על הלוחות:
נראה לכאורה כי עשרת הדברות הן למעשה י"ג דברות לפי שנאמרו בהם ג' לאוים נוספים: לא תעשה לך פסל, לא תשתחוה להם, לא תתאוה. אלא שהתורה ציינה בפרוש בשלשה מקומות כי ישנם רק "עשרת הדברים" (שמות ל"ד כ"ח, דברים ד' י"ב, דברים י' ד'). לפיכך ג' הלאוים הנוספים מהווים פירוט ללאו הסמוך להם מלעיל. הטעם העליון מחלק את הדברות לעשרה פסוקים, פסוק לכל דיבר. וכן נהגו בק"ק תימן לקרא בס"ת את עשרת הדברות הכתובות בפר' יתרו ובפר' ואתחנן, ולהפסיק בינהם באמצעות תרגום אונקלוס. אע"פ שהטעם התחתון מחלק את הדברות לשלושה עשר דברות.
ודע, שבתלמוד הירושלמי (מסכת שקלים פ"ו, ה"א) נחלקו חז"ל: "כיצד הלוחות היו כתובין? חנניה בן אחי אומר: ה' על לוח זו וה' על לוח זו...רבנן אמרי: עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו...ורבי סימא אומר: ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו". ר"ש בר יוחי אומר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה" (ירושלמי,מסכת סוטה פ"ח, ה"ג). כלומר, אין מחלוקת בין חז"ל לגבי מספר הלוחות שהם שתים ואף לא לגבי הציוויים שהם עשרה. אלא מחלוקתם היא על צורת כתיבתם בשני לוחות הברית. מידות הלוחות: "אורכן של כל אחד ואחד ששה טפחים, ורחבן ששה, ועוביין שלשה" (ברייתא דמלאכת המשכן פ"ו, א'. טפח=8ס"מ).
לפיכך נותרה השאלה מה הם עשרת הדברות? ומהי צורת כתיבתם על הלוחות?
תשובה מפורטת לשאלות אלו נאמרה לראשונה במדרש: "כיצד נתנו עשרת הדברות? ה' על לוח זה וה' על לוח זה. כתיב אנכי ה' אלהיך וכנגדו לא תרצח..., כתיב לא יהיה לך וכתיב כנגדו לא תנאף ..., כתיב לא תשא את שם יי אלהיך לשוא וכנגדו כתיב לא תגנוב..., כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכנגדו כתיב לא תענה..., כתיב כבד את אביך ואת אמך וכנגדו כתיב לא תחמוד... לכך נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, דברי ר' חנינא בן גמליאל. וחכמים אומרים: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. שנאמר: את הדברים האלה דבר יי ויכתבם על שני לוחות אבנים" (מכילתא פרשת יתרו מסכת דבחדש פרשה ח).
הבדלים בין הכתוב על לוחות הראשונים לעומת הכתוב בלוחות השניים:
עשרת הדברות כתובות בתורה פעמיים: פעם ראשונה בספר שמות (כ' , ב'-י"ד) ופעם שניה בספר דברים (ה' , ו'-י"ח). מהדיבר אנכי עד לא תשא אופן הכתיבה כמעט זהה. אך בהמשך ישנם השינויים הבאים:
א. בדיבר השבת - בספר שמות נאמר הפועל זכור, לעומת זאת בספר דברים נאמר הפועל שמור.
ב. בדיבר השבת - בספר שמות לא נאמר בציווי כאשר צוך ה' אלהיך, לעומת זאת בספר דברים נאמר בציווי: כאשר צוך הא אלהיך.
ג. בדיבר השבת - בספר שמות הזכאים למנוחה הם: עבדך ואמתך ובהמתך, לעומת זאת בספר דברים הזכאים למנוחה הם: עבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך.
ד. בדיבר השבת - בספר שמות הנימוק לציווי הוא: בריאת העולם, לעומת זאת בספר דברים הנימוק הוא: יציאת מצרים.
ה. בדיבר כיבוד הורים - בספר שמות לא נאמר בציווי כאשר צוך ה' אלהיך, לעומת זאת בספר דברים נאמר בציווי: כאשר צוך ה' אלהיך.
ו. בדיבר כיבוד הורים - בספר שמות הנימוק לציווי הוא: למען יאריכון ימיך, לעומת זאת בספר דברים הנימוק לציווי הוא: למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך.
ז. בדיברות לא תרצח, לא תנאף לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר - בספר שמות הציווים כתובים ללא ו' החיבור בינהם, לעומת זאת בספר דברים הציווים כתובים עם ו' החיבור: לא תרצח, ולא תנאף ולא תגנוב, ולא תענה ברעך עד שקר.
ח. בדיבר לא תענה - בספר שמות האיסור הוא על: עד שקר, לעומת זאת בספר דברים האיסור הוא על עד שוא.
ט. בדיבר לא תחמוד - בספר שמות מופיעים הפועל: לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך, לעומת זאת בספר דברים מופיעים שני פעלים: ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך, כולל ו' חיבור בינהם.
י. בדיבר לא תחמוד - בספר שמות סדר הציווי הוא: לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך, לעומת זאת בספר דברים סדר הציווי הוא הפוך: ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך.
יא. בדיבר לא תחמוד - בספר שמות הציווי לא תחמוד כולל ששה דברים לא כולל שדה: לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו, לעומת זאת בספר דברים הציווי לא תחמוד כולל רק דבר אחד: ולא תחמוד אשת רעך, וציווי לא תתאוה כולל ששה דברים ובתוכם תוספת שדה: ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו.
אומנם אין ההבדלים הללו משנים את משמעות הציוויים, אך בכל זאת יש לתמוה מדוע בכלל ישנם הבדלים? הלא כאמור לעיל זהו מעמד הסטורי, שנאמר בפני כל העם ואיך יתכן שנאמרו נוסחים שונים באותו מעמד?
ע"פ הפשט ניתן לתרץ את ההבדלים בהסבר התלמודי: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע" (שבועות כ:). כלומר, כל הכתוב בעשרת הדברות הכתובות בשתי המקומות בתורה, נאמרו מסיני בדיבור אחד. אולם בסיפא של אותו מאמר נכתב כי אין יכול הפה לדבר ואין האוזן יכול לשמוע. ובכל זאת הרי שמעו ישראל, א"כ מה שמעו?
לפיכך נלענ"ד כי הטעם הכללי להבדלי הנוסח בין עשרת הדיברות הכתובים בספר שמות לבין עשרת הדברות הכתובות בספר דברים הוא זה: בספר שמות נאמרו עשרת הדברות בקצרה כהוויתם, לדור יוצאי מצרים. לעומת זאת בספר דברים הואיל משה לבאר ולהבהיר את עשרת הדברות לדורות הבאים. וכן תמצא כי גם האירועים המתוארים אחרי עשרת הדברות בספר שמות (כ' י"ד-כ"ב, כ"א א' , כ"ד י"ב) מובאים בקצרה. לעומת זאת אותם האירועים מתוארים בהרחבה בספר דברים (ה' י"ח-כ"ט, ו' א', ז' י").
כלומר, ההבדלים נובעים מכך שהלוחות הראשונים נכתבו ע"י ה' לעם קדוש בדרגת מלאכים אשר קבלום עליהם ב"נעשה ונשמע", לפיכך היה ראוי להם לקבל מעשה אלהים ככתבם וכלשונם. לעומת זאת הלוחות השניים נכתבו ע"י מרע"ה לעם שנפגם מקדושתו וירד לדרגה הגשמית ב"מעשה העגל", לפיכך לא היה ראוי להם לקבל מעשה אלהים אלא מעשה ידי אדם. הנסוחים השונים באו להדגיש את ההבדל בין שני המצבים שבהם היו נתונים עם ישראל. בסיני היו ישראל במצב גשמיות רוחנית. דהיינו, שמטרת הגוף הגשמי היא לשרת ולהעצים את הנשמה האלוהית. ולאחר "מעשה העגל" היו ישראל במצב רוחניות גשמית. דהיינו, שמטרת הנשמה היא לשרת ולהעצים את הגוף הגשמי. לפיכך מהדיבר אנכי עד לא תשא שהם מצוות רוחניות בעיקרם, אופן הכתיבה כמעט זהה בשני המקומות בהם נכתבו, והשינויים הם רק בדברות שהם גשמיות בעיקרם.
מטרת השינויים בלוחות שכתבם משה הייתה להעלות את ישראל ממצב רוחניות גשמית למצב גשמיות רוחנית כדי שלא תפסק טובה מישראל (ב"ק נה.). וכן "אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו. שנאמר: כתב לך, פסל לך. מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך" (נדרים לח.).
שינויים מקבילים לכך מצאנו בבריאת האדם הראשון. בתחילה נאמר שאלהים בלבד ברא יחד איש ואישה בצלם אלהים. ולאחר מכן נאמר שה' אלהים (בשתי שמותיו) יצר את האדם בלבד מן העפר, ומצלעו ברא את האשה. וכן נאמר בתחילה: ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם (בראשית א'). ולאחר מכן נאמר: וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה - ויאמר אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב'). ללמדנו שה' ברא בתוך נפש כל אדם ואשה שני סוגי אישיות. סוג האישיות הראשונה הוא אדם רוחני ואשה רוחנית כחומר המלאכים, העובדים יחד את האלהים לבדו. וסוג האישיות השני הוא אדם גשמי כחומר הבהמות, ואשה גשמית כחלק מחומר האדם, כפילות אישיותם גורמת לכפילות השגחת ה' אלהים כביכול. וכן מצאנו שלאחר בריאת אישיות האדם הרוחני האמורה בתחילה, בטרם שחטא האדם. נאמר, ויברך אותם אלהים - ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ. ולאחר שחטא האדם אמר לו ה': כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג'). כלומר, היות ובחרת באישיותך הגשמית כבהמה, גם סופך יהיה כסופם של היצורים הגשמיים (עיין "צמרת הארז" פר' מצורע, י'). בכך גם ניתן להסביר את דברי חז"ל: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע" (שבועות כ:). דהיינו, האדם הרוחני שמע באוזניו זכור, והאדם הגשמי שמע באוזניו שמור.
הטעם להבדלים בין הכתוב על הלוחות:
לאור האמור לעיל ניתן להבין את טעמי ההבדלים:
א. הטעם שבדיבר השבת - בספר שמות נאמר הפועל זכור, לעומת זאת בספר דברים נאמר הפועל שמור. משום שלאדם חומרני לא די במצוה רוחנית לזכור את השבת, אלא יש צורך לחזקו במצוה אקטיבית של שמירת שבת.
ב. הטעם שבדיבר השבת - בספר שמות לא נאמר בציווי כאשר צוך ה' אלהיך, לעומת זאת בספר דברים נאמר בציווי: כאשר צוך הא אלהיך. משום שלאדם חומרני יש צורך בזירוז לבצע מצוה שיש עמה חסרון כיס.
ג. הטעם שבדיבר השבת - בספר שמות הזכאים למנוחה הם: עבדך ואמתך ובהמתך, לעומת זאת בספר דברים הזכאים למנוחה הם: עבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך. משום שלאדם חומרני יש צורך לתת פירוט יתר במצוה שיש עמה חסרון כיס, וכן ע"מ לסגור בפניו את כל הפרצות.
ד. הטעם שבדיבר השבת - בספר שמות הנימוק לציווי הוא: בריאת העולם, לעומת זאת בספר דברים הנימוק הוא: יציאת מצרים. משום שלוחות הראשונות נאמרו לאדם הרוחני, לפיכך ליום המנוחה ניתן לו נימוק אמוני בבריאת העולם, ודבקות במידותיו של הבורא. לעומת זאת הלוחות השניות נכתבו לאדם החומרני, לפיכך ניתן לו נימוק אישי סוציאלי כדי שיבצע את המצוה, בבחינת זכרון ליציאה מעבדות מצרים.
ה. הטעם שבדיבר כיבוד הורים - בספר שמות לא נאמר בציווי כאשר צוך ה' אלהיך, לעומת זאת בספר דברים נאמר בציווי: כאשר צוך הא אלהיך. משום שלאדם חומרני יש צורך בזירוז לבצע מצוה שיש עמה חסרון כיס.
ו. הטעם שבדיבר כיבוד הורים - בספר שמות הנימוק לציווי הוא: למען יאריכון ימיך, לעומת זאת בספר דברים הנימוק לציווי הוא: למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. משום שלאדם חומרני יש צורך לתת נימוק אישי כדי שיבצע מצוה, דהיינו לא רק אריכות ימים אלא גם איכות חיים טובה.
ז. הטעם שבדיברות לא תרצח, לא תנאף לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר - בספר שמות הציווים כתובים ללא ו' החיבור בינהם, לעומת זאת בספר דברים הציווים כתובים עם ו' החיבור: לא תרצח, ולא תנאף ולא תגנוב, ולא תענה ברעך עד שקר. משום שלאדם חומרני יש צורך להבהיר שהציווי הוא לקיים את כל הציוויים, באותה דרגת חשיבות, ו' החיבור מחברת את כל הדברות הללו לציווי רחב, ללא סדר עדפויות.
ח. הטעם שבדיבר לא תענה - בספר שמות האיסור הוא על: עד שקר, לעומת זאת בספר דברים האיסור הוא על עד שוא. משום שאת האדם חומרני צריך להרחיק מעבירה זוטרה, ע"מ שלא יגיע לעבירה גדולה יותר.
ט. הטעם שבדיבר לא תחמוד - בספר שמות מופיעים הפועל: לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך, לעומת זאת בספר דברים מופיעים שני פעלים: ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך, כולל ו' חיבור בינהם. משום שלאדם החומרני צריך להוסיף פועל חזק יותר. ע"מ להזהירו בשתי רמות. האחת: חמידה שהיא רצון עז, ושניה: בתוספת הפועל תתאוה שהוא מבטא רצון עז יותר מחמידה. יצוין כי מרן השו"ע (חושן משפט, סימן שנ"ט סע' י'-י"ב) פסק כי לא תחמוד ולא תתאווה הינם שני לאוים נפרדים. תוספת ו' החיבור בספר דברים מטרתה לחבר את כל ציווי לא תחמוד לדברות הקודמות ע"מ להבהיר שהציווי הוא לקיים את כל הציוויים, באותה דרגת חשיבות.
י. הטעם שבדיבר לא תחמוד - בספר שמות סדר הציווי הוא: לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך, לעומת זאת בספר דברים סדר הציווי הוא הפוך: ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך. משום שלאדם החומרני יש צורך לצוות ע"פ תפיסת העולם החומרני. דהיינו, מהכבד אל הקל.
יא. הטעם שבדיבר לא תחמוד - בספר שמות הציווי לא תחמוד כולל ששה דברים לא כולל שדה: לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו, לעומת זאת בספר דברים הציווי לא תחמוד כולל רק דבר אחד: ולא תחמוד אשת רעך . וציווי לא תתאוה כולל ששה דברים ובתוכם תוספת שדה: ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו. משום שלאדם חומרני יש צורך לתת פירוט יתר במצוה, ע"מ לסגור בפניו את הפרצות.
הטעמים לנתינת שני לוחות הברית רק לישראל:
מובא בתלמוד שתי סיבות עיקריות לכך שהתורה ניתנה רק לישראל. סיבה הראשונה: ה' פנה לכלל האומות והם סירבו לקבלם. הסיבה השניה: האומות לא קיימו אף את שבע מצוות בני נח שנצטוו עליהם, וכ"ש שלא יכלו לקיים תרי"ג מצוות. כאמור בתלמוד: "אומרים לפניו: רבש"ע כלום נתת לנו ולא קיבלנוה? ומי מצי למימר הכי? והכתי' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב אלוה מתימן יבוא וגו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן?! א"ר יוחנן: מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה. אלא הכי אמרי: כלום קיבלנוה ולא קיימנוה? ועל דא תברתהון? אמאי לא קבלתוה?! אלא כך אומרים לפניו: רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל? דכתיב: ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית
ר' רפאל ב"ר אשר חגבי מחברם של הספרים: אשר על המשכן-תכניות המשכן וכליו, מצמרת הארז-על פרשיות השבוע ומועדי ישראל. שו"ת צמרת הארז-תשובות לשאלות אקטואליות במחשבת ישראל.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב