הומאופתיה קלאסית: התרמית הגדולה או הרפואה של המאה החדשה?
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הומאופתיה קלאסית: התרמית הגדולה או הרפואה של המאה החדשה? 

מאת    [ 17/11/2008 ]
מילים במאמר: 1910   [ נצפה 3924 פעמים ]

 
 

הומאופתיה קלאסית: התרמית הגדולה או הרפואה של המאה החדשה ההומאופתיה הקלאסית, פנים רבות לה. מצד אחד יש לה מתנגדים רבים (בעיקר בשל תהליך הדילול של ההכנות ההומאופתיות המכונות גם "רמדיז", בשל הטענה כי הכל בלוף אחד גדול והן בעצם יוצרות ריפוי של "אפקט פלצבו" (אין בו כלום), ואויבים אמיתיים מצד הממסד הרפואי שחש מאויים משיטה זו. (דמיינו רגע לעצמכם שישנן מחלות שהרפואה מכירה אך אינה מסוגלת כלל לרפאן דוגמת תסמונת התשישות הכרונית ועוד מחלות מוזרות נטולות סימפטומים פיזיים ממשיים שההומאופתיה מסוגלת לרפא). חישבו רגע על הרעיון הבא: עולם ללא תרופות, אלא רק צמחי מרפא, פרחי באך, תרופות הומאופתיות, נקודות דיקור באמצעות מחטים (אקופנטורה), הילינג אנרגטי ועוד... הכל מבוסס על תרופות טבעיות ונטולות כימיקלים. נשמע קצת הזוי לא?! האם העולם לא ייראה כך טוב יותר? ייתכן מאוד שהתשובה לכך הינה חיובית, ולכן ממנה נובע הפחד הגדול ותחושת האיום של הממסד הרפואי למי שלא מכיר את ההומאופתיה אספר עליה בקצרה. זוהי שיטת ריפוי הוליסטית וטבעית שמתבססת על חוקי הטבע. ההומאופתיה הקלאסית נוסדה לפני כ250 שנה ע"י רופא גרמני בשם סמואל האנמן. האנמן שהיה רופא אמיתי ונאמן למטופליו, שם לב שמשנה לשנה הטיפול שהוא נותן למטופליו לא רק שאינו מקל על סבלם, אלא גם שהפתולוגיה שלהם הולכת ומחמירה משנה לשנה. לכן, החליט האנמן לזנוח את עולם הרפואה (והיה עליו להאכיל משפחה לא קטנה שמנתה כ11 ילדים), והוא המשיך רק לתרגם ספרות מקצועית רלוונטית, מאחר ושלט בכ7 שפות שונות (ואחת מהן הייתה עברית). יום אחד, לאחר שנתקל במאמר מפתיע שעסק בכינין (התרופה שניתנת כנגד מלריה) הוא גילה דבר מעניין. במאמר צויין שכל מי מהרוקחים או האנשים אשר נגעו בכינין, פיתחו סימפטומים של מלריה (כלומר פיתחו תסמינים ללא גורם המחלה). האנמן, אשר היה חקרן וסקרן מטבעו, החליט לנסות זאת בעצמו. הוא נטל כינין והחל לפתח סימפטומים של מלריה הכוללות חום גבוה, הזיות צמרמורות, זיעה קרה ועוד.... פתאום התחוור לו שיש משהו בדבר הזה (הוא הבין את זה לאחר שקדח מחום וכמעט שמת מכך). לאחר מכן הוא החליט לחקור זאת שוב, אך הפעם בשל הרעילות של הכינין הוא החליט משום מה לדלל אותה כדיי שזו תהיה פחות מסוכנת. התוצאות לא איחרו להגיע, והאנמן גילה שלא רק שרמת הרעילות פחתה, והסימפטומים נותרו כשם שהיו, זמן ההחלמה שנדרש לו התקצר בצורה משמעותית. הוא הבין את "חוק הדומים" האומר כי דומה בדומה ירפא. ולמה הכוונה? כל חומר שניקח אותו ונדלל אותו וניטול אותו ייגרום לנו לפתח סימפטומים חולניים (באנשים בריאים). אם יימצא אדם הסובל מאותם הסימפטומים הנפשיים והפיזיים, אזי שהתרופה ההומאופתית תרפא אותו, על פי חוק הדימיון. העיקרון השני והבעייתי ביותר בהומאופתיה מבחינת הממסד הרפואי וה"מדע" אשר סותר את כל חוקי ההגיון והשכל הישר שלנו כבני אדם, הינו שהתרופות ההומאופתיות בעצם מאוד מדוללות. הן כל כך מדוללות עד כי ניתן להשוות תרופה שעברה 12 דילולים (ביחס של 1 ל 100 בכל דילול) הינה שוות ערך לטיפה אחת שמטפטפים לכל האוקיינוסים שעל פני כדור הארץ. בעצם, כל רמדי שעברה יותר מ12 דילולים עוברת בעצם את קבוע אבוגדרו. המשמעות לכך הינה שאין במים המדוללים אף לא מולקולה אחת מהחומר המקורי. המשמעות המדעית לכך הינה שאין במים כלל חומר, ולמעשה ניתן להתייחס אליהן כאל פלצבו- כלום בו. אפקט פלצבו, למי שלא מכיר, הינו אפקט של ריפוי המושג כתוצאה ממתן של תרופת דמה שאין בה כל חומר כימי, כאשר משכנעים את המטופל שאם ייטול את התרופה הזו הוא יירפא. הרעיון הינו שהריפוי כלל לא מגיע מהחומר, אלא למעשה נובע מכושר השיכנוע שלנו את האדם מטופל בכך שה"תרופה" (הפלצבו) תרפא אותו. כלומר הריפוי נובע מהאמונה. אבל... גם לאפקט פלצבו יש גבול לרמת הריפוי, והוא בדרך כלל ירפא עד לרמה מסויימת ומוגבלת. בהומאופתיה כאמור, משתמשים בדילולים העולים על 12 כגון: 18, 30, 200, 1000, 10000 וגם במספר הבלתי נתפס של 100000 דילולים. ההומאופתים מצידם טוענים שככל שהרמדי עוברת יותר דילולים, כך גם עולה עוצמת השפעתה של הרמדי ההומאופתית. הרעיון הזה נשמע מופרך מהיסוד לכל אוזן של אדם שמקנן היגיון צרוף בראשו, ואולי בעיקר בשל כך נתפסת השיטה כתרמית, שרלטנות, המבוססת על משחק פסיכולוגי וניסיון שיכנוע של המטפל את המטופל שהתרופה ההומאופתית תעזור לו (עיין ערך אפקט פלצבו). בנוסף לכך, ההומאופתיה, שלא כמו הרפואה, אינה מטפלת בסימפטום אחד. ההומאופתיה מבוססת על מכלול של סימפטומים וכוללת הסתכלות מעמיקה על התמונה הנפשית מנטאלית ביחד עם זו הפיזית של המטופל. כאשר מחברים בין השתיים מקבלים את הרמדי ההומאופתית המתאימה אבל..... זה לא תמיד עובד!!! זה לא תמיד נותן תוצאות מיידיות ולעיתים אף לוקח לתרופה הומאופתית קצת זמן עד שהיא מגיבה (ויש האומרים אולי אפילו זמן רב מידי). העולם שאנו חיים בו הוא עולם דינאמי ומהיר, ולזמן יש משמעות המתבטאת לא רק באיכות ובבריאות אלא גם משמעות כלכלית. האנשים רוצים מזור מיידי למכאוביהם ומחלתם, והזמן שלהם יקר להם והינו שווה ערך כספי שהם כביכול מפסידים כאשר הם חוליםלא מתפקדים. המזור המיידי, הינו ככל הנראה דבר שההומאופתיה אינה כה חזקה בו (להוציא את המקרים האקוטיים הסוערים, והעזרה הראשונה ההומאופתית שהינה יעילה ביותר ומקלה על הסבל של המטופל במהירות). לדוגמה: מגיע מטופל הסובל מכאב ראש פשוט, אשר יכול להיפתר בקלות על ידי נטילת כדור המותאם לבעייתו ולהקל עליו את סבלו, בעוד שההומאופת הקלאסי מתחיל לתשאל אותו על עברו, מתי זה התחיל, מה היה ברקע לפני התחלת הכאב ראש, איך מרגיש כאב הראש ועוד ועוד.... ומתחיל לחפור את המטופל ובשביל מה? בשביל כאב ראש פשוט בסך הכל. לכן, על פניו זה עשוי להיראות כמו חירטוט אחד גדול. תרמית מוצלחת והונאה מעולה לסחוט מהאדם הסובל כסף וללא כל תמורה. (להזכירכם, הומאופתיה בניגוד לרוב השיטות ההוליסטיות האחרות, היא אינה רפואת מגע, כך שהמטופל כאשר הוא יוצא מהטיפול לא קיבל בעצם "כלום" מבחינתו. הוא רק הגיע עם המטופל לכאורה לאיזה טראומה שחווה בעברו כילד. אז מה בכלל הקשר לכאב הראש שעליו הוא התלונן ובו רוצה לטפל? התבוננות בלתי משוחדת של אדם העומד מהצד, ואינו מכיר את השיטה, ייתרשם כי אכן מדובר בתרמית אחת גדולה ובשיטת הונאה מתוחכמת של 250 השנים האחרונות, שנועדה למטרה אחת: לנצל את חולשתו וסיבלו של המטופל ובמקביל לדרוש עבור ה"כלום" סכומי כסף נכבדים. כל מה שנראה בעיניים רגילות נתפס כמופרך, לא אמין, העבודה היא לא ברמת החומר אלא ברבדים אנרגטיים (נשמע פלצני ביותר). הסימפטומים שיוצאים נראים אותו הדבר למי שאינו מבין. נראה כאילו ההומאופתים מתיימרים להיות פסיכולוגים, ושרק עצם השיחה עימם יוצרת הקלה גדולה מאוד בקרב המטופלים ששופכים בפניהם את ליבם וכספם. שהם בעצם שרלטנים גמורים המוליכים שולל את המטופלים שלהם. באינטרנט ניתן להיתקל בלא מעט בלוגרים הקוראים בראש גלוי להומאופתיה שרלטנות ולרמדיז ההומאופתיות הם קוראים "מים קדושים" או "אפקט פלצבו", ועסוקים בהכפשות חוזרות ונשנות ובלתי פוסקות המכוונות לעבר ההומאופתיה הקלאסית- שיטת הריפוי שנראית להם מאוד מוזרה עד כדיי הזויה. אם כך הם פני הדברים, נשאלת השאלה האם באמת מדובר בתרמית הגדולה ביותר של המאה? או שמא זוהי שיטת ריפוי מופלאה ומוצלחת שייתכן שאולי אף הקדימה את זמנה. התשובה לדעתי, הינה שיטת ריפוי נפלאה שככל הנראה הקדימה את זמנה. עשרים וחמש שנים לאחר היווסדה של ההומאופתיה הקלאסית (1796), בשנת 1821, נשלח רופא בכיר מהממסד הרפואי על מנת לבחון ולבדוק היטב את שיטת הריפוי המוזרה הזו, במטרה להוכיח לכולם שמדובר בנוכלות ובתרמית ולא בשיטת ריפוי אמיתית. הרעיון היה לקלס ולבזות את כל מה שנקרא הומאופתיה וגם את כל מי שהיה נציג או מטפל בשיטת ריפוי זו, שעוד היתה בחיתוליה. לרופא קראו ד"ר קונסטנטין הרינג אשר כמו בלעם- בא לקלל ויצא מברך. ד"ר הרינג בדק לעומק את השיטה, הפילוסופיה והמתודולוגיה שלה, ונוכח לגלות כי ההומאופתיה אכן עובדת ושהיא איננה מופרכת מן היסוד כפי שחשבו או רצו לחשוב בממסד הרפואי. בהמשך, הפך ד"ר הרינג לאחד ההומאופתים החשובים והנודעים בהיסטוריה של ההומאופתיה הקלאסית. כעת שואלים אתם בוודאי את עצמכם מדוע בעצם לא מדובר בשרלטנות? הרי אין חומר פעיל ברמדיז ההומאופתיות ( שמעל ל12 דילולים), אז מה בעצם מקבל המטופל אם לא פלצבו ואפקט פלצבו במקום ריפוי של ממש? כיצד תוכל להפריך זאת? ובכן, התשובה לכך מעט מורכבת אך מבוססת בעיקר על ניסיון קליני עשיר. ההומאופתיה הקלאסית מטפלת ומרפאה: בעלי חיים, תינוקות ועוללים וגם אנשים מחוסרי הכרה אשר אינם מסוגלים להבין את המשמעות של נטילתן של הרמדיז ההומאופתיות. זוהי בעצם ההוכחה הסותרת את ההנחה כי ההומאופתיה הינה מבוססת או שהיא בעצמה אפקט פלצבו. ההומאופתיה מוכיחה בעצם שהיא שיטת ריפוי טובה, יעילה ואמיתית. סוגייה נוספת מתמקדת בכך שאין כלל חומר ברמדיז ההומאופתיות, ולמרות זאת ההומאופתים מתעקשים שזה אכן מרפא. כיצד תוכל להסביר זאת? התשובה לשאלה זו הינה מורכבת יותר, אך אשתדל לענות עליה בקצרה ובפשטות. התרופות ההומאופתיות מבוססות על האנרגיה של החומר, ולא עובדות ברמה החומרית אלא ברמה אנרגטית. גוף האדם בהיותו חומר, מבין טוב יותר רמות אנרגטיות יותר מאשר רמות חומריות (וזהו אולי אחד ההסברים לעובדה שלתרופות הקונבנציונליות יש כ"כ הרבה תופעות לוואי, חוץ מהעובדה שהן גם אינן ניתנות בצורה אינדיבידואלית אלא באות לפתור מקבץ של סימפטומים משותפים, המופיעים באחוז מסויים באוכלוסיה). בהסתכלות בלתי משוחדת המשווה בין ההומאופתיה הקלאסית לרפואה נראה שלכל תרופה קונבנציונלית ישנן הרבה מאוד תופעות לוואי, בעוד שלרמדיז ההומאופתיות אין כלל תופעות לוואי. אז כיצד ניתן ליישב את נושא ה"אין חומר" ולמרות הכל להבין שזה עדיין עובד? ההסבר המופשט מדבר על רמות אנרגטיות שאיתן ההומאופתים עובדים (הרמדיז) ואלה ניתנות על סמך מכלול של סימפטומים (פיזיים ונפשיים) ובצורה אינדיבידואלית. אם נרצה לפשט זאת או להשתמש במטאפורה ניתן להשוות זאת לשימוש במפה. ככל שאנו מדללים את הרמדי (ה"תרופה" ההומאופתית) כך הולך וקטן לו קנה המידה, וקל לנו (לגופנו) להתמצא במפת הריפוי ובכיוון הריפוי. כך קל לנו יותר להתמצא באיזה רחוב אזור אנו נמצאים כעת בדרכנו אל נקודת היעד שלנו. גופנו חכם ומבין את הוראות הניווט מהמפה הזו מאחר ואלה ניתנים לו ברמה אנרגטית. לעיתים, קיים פער אנרגטי בין ה"מפה" שנותן לנו ההומאופת לבין יכולתו של גופנו להבין ולנתח את ה"מפה" האנרגטית הזו. לכן, לעיתים גם רמדי נכונה עשויה לעיתים שלא לעבוד, עד שהמטפל ייתן למטופל את הרמדי ברמה האנרגטית שמתאימה לו (יכולתו של הגוף לפענח ולהבין את המקרא של המפה ולזהות את קנה המידה שלה). כאשר אין פערים והרמדי ניתנת בעוצמה המדוייקת, יידע גופנו לרפא את עצמו וליצור תהליך של החלמה. בסופו של דבר, הגוף מרפא את עצמו בעוד שהרמדי ההומאופתית בסך הכל מראה לגוף את הכיוון הנכון בדרך אל הריפוי העצמי. בהומאופתיה הקלאסית יש מגוון רחב מאוד של רמדיז (כ 3500 ומעלה) ולכל אחת יש את הסימפטומים הייחודיים לה, וגם המשותפים לעוד רמדיז נוספות. כל רמדי, לפני שהיא ניתנת למטופלחולה, עוברת תהליך של בדיקה והוכחת התרופה הקרוי פרובינג. בתהליך זה מתנדבים נסיינים להחלות את עצמם לתקופה קצובה, ברמדי שהם אינם מכירים. הם מתעדים ביומן את כל מה שעבר עליהם פיזית מנטאלית ונפשית במשך כל תקופת הניסוי הזה. בסיום הניסוי נאספות כל המחברות מהנסיינים, המידע שבתוכן מעובד, ולבסוף יוצא ספר שמתאר את הניסוי והתובנות שלו לגבי אותו החומר. האוסף הנרחב של ה"תרופות" ההומאופתיות נקרא מטריה מדיקה, והוא רחב ויציב כבר מעל ל250 שנה. המטריה מדיקה אינה משתנה, וכך גם התרופות ההומאופתיות. להיפך, מידי שנה גדל מספרן של התרופות החדשות שלא עשו בהן שימוש עד כה, וככה מתרחב גם הידע של ההומאופתים. נשאלת כעת השאלה באשר לאמינותן של הרמדיז? ובכן, אף הומאופת קלאסי אינו רוקח או מכין ידנית את ה"תרופות" ההומאופתיות בעצמו. מי שכן עושה זאת הם בתי המרקחת ההומאופתיים, שזוהי המומחיות שלהם. המשמעות הישירה לכך הינה שרמת האמינות של הרמדיז הינה גבוהה ואיכותית ביותר ברמת ההכנה. תרופות הומאופתיות שמאוכסנות במקום קריר ויבש ושאינן נחשפות לחום השמש או לקרינה, עשויות להחזיק מעמד ולפעול שנים רבות. עובדה מעניינת נוספת בהשוואת הרמדיז אל מול התרופות הקונבנציונליות הינה שהרמדיז קיימות כבר 250 שנה ולא השתנו לעולם בהרכבן, בניגוד מוחלט לתרופות הקונבנציונליות שכל הזמן משתנות בהרכבן ועוצמתן וכו... המסקנה מכל מה שנכתב לעיל הינה שההומאופתיה הקלאסית אינה תרמית המאה או "רפואה של שרלטנים ונוכלים", כי אם שיטת ריפוי מופלאה המבוססת על מידע קליני ומחקרים ארוכי טווח שערך האנמן וגם הבאים אחריו במשך זמן רב (כגון המחלות הכרוניות- 12 שנות מחקר והמטריה מדיקה ההומאופתית שבכל שנה מתעדכנת), והמבוססת על חוקי הטבע ותובנות עמוקות. זוהי ללא ספק אחת משיטות הריפוי החכמות והמופלאות ביותר שנוסדו, ואף ניתן לומר בפה מלא כי ייתכן והיא אף הקדימה את זמנה. נראה שהמין האנושי עדיין לא ממש מוכן לקבל שיטה הסותרת לחוקים ולתובנות של המדע בכלל, והממסד הרפואי בפרט. אכן, ללא ספק זוהי רפואת העתיד של המאה החדשה.

שלכם בברכה אבישי קמינר הומאופת קלאסי http://www.homeoshare.com

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב