נדמה, שאחד המושגים היותר מעוררי מחלוקת הוא דווקא "פוליטיקלי-קורקט". לכשעצמי, אני חושד שהביטוי הזה הומצא במיוחד בשביל כל הגזענים, השוביניסטים וההומופובים - כדי שיוכלו לומר: "אני בסך הכול לא פוליטיקלי-קורקט!"
בשנים האחרונות נזעקו אוהבי ספרות ומחו נגד שינויים ו-"תיקונים" שנעשו בספרי נוער בשם הפוליטיקליקורקט. לפעמים אפילו שלילת ספר - באחת מתוכניות "גלובוס" אמר אורן נהרי: "בארה"ב רוצים להוציא את הקלברי פין מהספריות מכיון שכתובה שם המילה 'הנוראה' כושי". נשמע אבסורד - הרי הספר הזה היה חלק ממאבקו של מארק טווין נגד העבדות! ובשעתו תומכי העבדות ניהלו מסע-צלב נגד הספר ונגד טויין!
אבל בכל זאת...
כשאני, כילד בן 12-13 קראתי את "הקלברי פין", הגעתי לקטע שבו הק מתלבט האם הוא עושה נכון בכך שהוא עוזר לעבד הכושי לברוח. אני זוכר בערך: "הינה אני גונב מאדם את רכושו..." הקטע ממשיך במושגים של רכוש, הפסד כספי וכו'. קראתי את הקטע הזה שוב ושוב, ופשוט לא יכולתי לתפוס - מה הולך פה?! הייתי בטוח לגמרי שהק הוא הטוב וסוחרי העבדים הם הרעים (זה אולי נשמע פשטני, אך אני חושב כך עד היום). נכון שבזמנו עצם המחשבה לשחרר עבד הייתה אמיצה והומנית, אבל אני קראתי את הספר בעיניים של ילד שחי היום. ואני מתאר לעצמי שילדים שחורים קוראים את הספר הזה היום (אולי בזמנו טויין לא חשב על האפשורת הזאת) - איך הם מרגישים??
כמובן שאין לשלול ספר מופת, אבל - אולי אפשר לפתור זאת באופן פשוט - להוסיף למהדורות החדשות מבוא קצר שיסביר את הרקע ההיסטורי לסיפור ועל חלקו של טויין בתנועה לשחרור העבדים.
יש, לעומת זאת, ספרי נוער קלאסיים שהם בפירוש גזעניים באופן מכוער - אני זוכר עד כמה הפריעו לי בספרי ז'ול ורן קטעים שבהם הוא מסביר במפורט שכושים הם נחותים לפי המאפיינים החיצוניים שלהם (ב-"רב חובל בן חמש עשרה", למשל). תיאור "מדעי" של תכונות אופי עלובות של ההודים אפשר למצוא ב-"פיל הקיטור" ו-"הנמרים". בכל ספריו (רובם מרתקים) נתקלתי בדמות אחת של יהודי - ב-"המצודה על הרי הקרפטים" - סוחר יהודי שמתואר לפי כל הסטריאוטיפים האנטישמיים. ב-"ילדי רב החובל גרנט" אם אינני טועה, מתוארים ילידי אוסטרליה כמטומטמים במיוחד, והכול באופן "מדעי" כאילו ראה את הדברים בעיניו.
לא רק גזענות, אפשר למצוא אצל ורן גם תאוות ציד והרג חיות ברוב ספריו, ו-"אי התעלומות" הוא שיר הלל להשתלטות מוחלטת של האדם על הטבע וניצול כל משאבי הטבע, לעיתים תוך הריסתם. על שרשרת המזון ורן כנראה לא ידע כלל.
עליונות האדם האירופי הלבן וניצול כל משאבי אפריקה (ותושביה) לתועלתו, וגם התייחסות חיובית מאוד להפעלת אלימות ומלחמה כדי לצבור עוד עושר וכוח - אפשר למצוא גם אצל הנרי ריידר הגרד, ב-"האחים הזאבים" למשל. ו-"טבעת מלכת שבא" הוא ספר אנטישמי במובהק.
בהוצאת "כתר" קראתי את "קטינא" מאת אלפונס דודה - ספר שמאוד אהבתי, אבל... זה היה כל כך ברור למחבר, שהקורא חושב שהמשרתת היא אדם נחות! וזה היה כל כך ברור לו, שאם אישה היא כושית, אז היא הדבר המכוער ביותר שיכול להיות ("תארו לעצמכם כושית איומה..." אני זוכר בבירור את הקטע הזה). וכך זה ברבים מספרי הילדים הקלאסיים.
ראיתי פעם ראיון על הנושא עם יהודה אטלס, אבל - שם אפשר לראות איך הפוליטיקליקורקטיות מסיטה את הדיון לשטויות במקום לבעיה האמיתית. בנוגע לספר "שמשיות ברחוב הנביאים" (ספר מהנה ומשמח, לא גזעני ולא בטיח, מאת יהואש ביבר) שאל המראיין בזעזוע את יהודה אטלס: "נו באמת, כושיה עם שמשיה?!" יהודה אטלס ניסה להסביר שאין פה גזענות, שום דבר שלילי על כושים/שחורים, רק חריזה חביבה, אך המראיין היה כל כך שקוע בהזדעזעותו שהוא לא הקשיב כלל.
וזה השקר של הפוליטיקליקורקט, שהופך את הדברים: ממקד אותנו בקליפה, במילים, ומרחיק אותנו מהתכנים.
שמי ליאור, ואני מורה מוסמך, מומחה לליקויי קריאה, בעל תואר שני (לשון עברית עם התמחות בליקויי קריאה), בעל תואר ראשון (לשון עברית והיסטוריה של המזרח התיכון), בעל ניסיון רב בהכנה לבגרות ובעל ניסיון רב בעבודה עם לקויי למידה ועם לקויי קשב וריכוז.
