ממשרד גרוס, אשכנזי ושות', עורכי דין
______________________________
התקף לב כתאונת עבודה? ודאי ודאי
אחד התחומים בהם רבים החיכוכים בין המוסד לביטוח לאומי לבין נפגעים בתאונות עבודה, קשור לפגיעה הנקראת בשפה עממית "התקף לב", כשבדרך כלל מדובר במה שהרופאים קוראים "אוטם".
התרחיש האופייני מתחיל בכך שהעובד, שעד אז הרגיש בריא לחלוטין, עובר אירוע כלשהו במסגרת עבודתו, המתבטא בלחץ פיזי או נפשי. לפעמים מדובר בריב עם לקוח, לפעמים ויכוח עם המעביד, לפעמים שיחת טלפון ממנהל הבנק, כל אותם דברים שלפעמים אנחנו תוהים אם שווה בכלל לצאת מהבית כאשר זה המחיר.
בעת האירוע העובד אינו מודע תמיד להשפעתו, ובהמשך נסביר מדוע. לאחר מספר שעות, לפעמים אפילו מספר ימים, מגיעות התופעות האופייניות לאוטם. הן אינן זהות אצל כולם, לפעמים מדובר בלחץ חזק בחזה, עם או בלי הקרנה ליד שמאל, לפעמים קשיי נשימה, לפעמים איבוד הכרה. לפעמים גם יותר מזה.
הנפגע, אם אינו ז"ל, ממהר לחדר מיון. לא תמיד הוא זוכר את האירוע בעבודה, לא תמיד הוא קושר אותו לתופעות שבאו שעות או ימים אחריו. לכן, לא פעם, בחדר המיון לא מצויינת שום סיבה מיוחדת לתלונות העובד, כמובן גם לא נרשם על תעודת חדר המיון שמדובר בפגיעה בעבודה. לכך יש לאחר מכן השפעה שלילית מאד על נכונות המוסד להכיר בארוע כתאונת עבודה, כפי נראה מיד.
הסיפור מתחיל בדחיית תביעתו של הנפגע ע"י פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי, ממשיך בכשלונו של הנפגע לשכנע את ועדת הערר בצידקתו, ואז נוחת התיק על שולחנם של שופטי בית הדין האזורי לעבודה, המתפקד כאן כערכאת על החלטות המוסד לביטוח לאומי.
לכאורה יש להבדיל בין החלטות פקיד התביעות אם להכיר או לא להכיר בקיומו של האירוע כפגיעה בעבודה, לבין החלטת הועדות הרפואיות לקבוע אם יש או אין לעובד נכות כתוצאה ממנו. בשני המקרים התיק יגיע בסופו של הליך לבית הדין לעבודה, אבל יש הבדלים הקובעים את היקף התערבותו. ואולם בפועל הגבולות מיטשטשים, לכן נדון בהם כמכלול.
הנושא הראשון בו נוצרת מחלוקת בין הצדדים, הוא שאלת קיומו של האירוע שקדם להופעת האוטם. הזכרנו כבר שבעת האירוע העובד לא תמיד חש בו כלל. ה"אירוע" גורם, בדרך כלל, להיווצרות קריש דם החוסם את אחד העורקים המובילים ללב או ממנו. בעורק בריא לא יקרה מאומה. בעורק שכבר סתום ברובו - לחץ הדם המוגבר עקב ההתרגשות יצור קריש. ואולם הקריש לא בהכרח יסתום מיד את העורק. יכול לעבור זמן רב עד שזה יקרה. בזמן הזה הנפגע אינו מודע כלל להשפעת האירוע עליו. כאשר הוא נזכר בו ומבין, המוסד לביטוח לאומי חושד שהאירוע לא היה ולא ניברא, אלא הומצא בדיעבד ע"י העובד או פרקליטו המנוסה. כמובן, אם היו עדים לאירוע, שיכולים להעיד על מידת ההתרגשות שהעובד חווה, על חיוורון פניו, על כך שנעתקו מלים מפיו, ייקל לשכנע את בית הדין שהיו דברים בגו.
גם אם הוכח קיומו של האירוע עצמו, בכך לא סגי. עדיין יטען המוסד לביטוח לאומי לעתים קרובות, שאין קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם. הסיבה לכך פשוטה: כפי שכבר הזכרנו, קריש הדם עשוי להיווצר עקב ההתרגשות ולחסום את העורק, אבל זה יקרה רק בעורק שכבר חסום ברובו קודם לכן. עורקים עוברים תהליך של היצרות במשך שנים. זו מחלה שנקראת "תעוקת לב" או "אנגינה פקטוריס" או סתם "היצרות עורקים". ברוב המקרים החולה כלל אינו מודע לקיומה. היא מתגלה בבית החולים לאחר הופעת האוטם.
אם לסכם, האוטם הוא תוצאה של שתי סיבות מצטברות: הראשונה, רקע קונסטיטוציונלי, של מחלת לב כלילית, המתבטאת בחסימה איטית של העורקים, המתקדמת לאורך שנים. החולה אינו חש מאומה. בלי האירוע יתכן שהיו עוברות שנים בלי שהיתה המחלה מתגלית. השניה, האירוע בעבודה, שגרם להיוצרות הקריש שחסם את העורק הפגוע. המוסד לביטוח לאומי נוטה במקרים רבים לקבוע, שהאוטם היה נגרם במוקדם או במאוחר גם אלמלא הארוע בעבודה.
גישת בית הדין לעבודה, שאושרה פעמים רבות, פשוטה: אם מה שגרם להתפרצות האוטם, כלומר לחסימה של העורק בזמן שארעה, היה "אירוע חריג" בעבודה, האירוע הזה יוכר כ"טריגר", והאוטם יוכר כתאונת עבודה. אם לא הוכחה ה"חריגות" של האירוע, דהיינו מדובר באירוע רגיל ושגרתי, הקשר הסיבתי לא יוכר.
____________________________________________
גילוי נאות: משרד עו"ד גרוס-אשכנזי מייצג תובעים בערעורים על החלטות ועדות המוסד לביטוח לאומי.
