נמאס לי!!! 

נמאס לי. כמה פעמים אמרתם את המשפט הזה. נמאס לי מהעבודה, נמאס לי מהבעל/מהאישה, נמאס לי מהחברים, נמאס לי מהילדים ובכלל נמאס לי מהכול!!! תעזבו אותי בשקט, אני רוצה להיות לבד.

אבל כמה מאיתנו עושים משהו בשביל לצאת מהפלונטר הזה של נמאס לי?כמה מאיתנו ממשיכים במסלול המטורף של החיים ושל נסיעה קבועה במצב אוטומט מבלי לעצור שנייה ולחשוב על מה אנחנו עושים, לאן אנו הולכים, מה אנחנו רוצים לעשות? האם העצירה היחידה שאנו עושים בדרך היא הנמאס לי לכמה דקות ואז שוב הופ! עולים בחזרה ונוסעים.
אולם, מצד שני האם אנחנו אמורים כל פעם לעצור ולעזוב את הכול? כיצד ניתן למצוא את האיזון?

רוב האנשים מגיעים למצבים בו הם מרגישים שהם עברו את נקודת איזון המשקל, נקודה בה אחד או יותר מהתחומים בחייהם משתלט על שאר התחומים האחרים: הקריירה משתלטת על הזוגיות והמשפחה, המשפחה משתלטת על הצמיחה האישית וכולה.
במצב בו אנו פוגעים בנקודת שיווי המשקל, האדם מתחיל להרגיש מרמור ותסכול, תחושות כמו נמאס לי, אני לא עושה את מה שאני רוצה, עולות יותר ויותר וגורמות להתפרצויות שבאות לידי ביטוי בתחומים השונים: בעבודה, מול בן הזוג והמשפחה, מול החברים.
בסופו של דבר, הפלונטר הזה מביא אותנו להרגשת מחנק ורצון להתנתק ואז אנו מגיעים למצב של שבר אמיתי, שבר בו אנו מרגישים מרוקנים בכל תחומי החיים.

אז כיצד מאזנים את נקודת שיווי המשקל? האם ניתן בכלל להגיע לאיזון? הרי העולם שלנו כה דינאמי ותובעני: העבודה שדורשת וגוזלת מאיתנו שעות מרובות ונוספות, הילדים שמבקשים את תשומת ליבנו.
ראשית, עלינו לקחת פסק זמן לעצמנו: לחשוב מה אנחנו רוצים, לבצע תיקונים בהתאם למה שאנחנו רוצים ולבצע זאת בהדרגה. למשל, אדם שהחליט שהוא לא רוצה לעסוק יותר במה שהוא למד ועובד כיצד הוא ימשיך הלאה, במיוחד לאור המצב הנוכחי בשוק העבודה? עליו לקבל החלטה באיזה תחום הוא רואה את עצמו, בטווח הקצר והארוך, זאת במקביל לבדיקה מעמיקה של התחום ע"י חקירה באינטרנט, של אנשים העוסקים בתחום. שנית, לאחר שקיבלנו החלטה עלינו לבדוק מה הדברים הדרושים על מנת שנצליח לבצע את השינוי. בנוסף, עלינו לרתום את כל הסביבה החיצונית שלנו לנושא: חברים, משפחה, בן/בת זוג על מנת שנוכל לקבל גיבוי ותמיכה למהלך ולבסוף לאחר שביצענו את כל הפעולות בהדרגה, לחפש או לייצר מקום מתאים למימוש השינוי.

לסיכום, כל תחום בו אנו מרגישים כי נקודת שיווי המשקל מופרת יבוא לרועץ בסופו של יום אם לא נשנה ונאזן אותה בחזרה ועל כן המטרה היא לא להמשיך ולנסוע אלא לעצור, לחשוב, לאזן ואז להמשיך.