''הנקה לפי דרישה - עד מתי?'' 

לא מזמן שאלה אותי אמא את השאלה הזאת והאמת שלקח לי זמן להבין את הכוונה שלה. עניתי - "הנקה, עד מתי שהם רוצים". וחשבתי שהמשך השיחה יהיה כמוכר לי - אמירה כללית, שפיזיולוגית מתאים למין שלנו להניק עד גיל 5-6 (שנים) ויש האומרים עד לחילופי שיני החלב. אבל כמובן שכל אמא, וכל זוג אמא-תינוק, וכל מערכת משפחתית של (נניח) זוג הורים, יונק ועוד אחים - צריכים להתאים ולבחור את הבחירות המתאימות ונכונות להם- ובכלל זה הנקה.

להפתעתי, האשה כוונה לעניין אחר- עד מתי מניקים כמה שרוצים, מתי שרוצים ללא שום התערבות והשפעה על משך ותכיפות ההנקה.

וכאן אנו מגיעים לענייננו: עניתי לה שההנקה (כמו כל ההורות) יוצרת ומשקפת רצף של התנהגויות המשתנות בכל זמן. (-וילדים גדלים ומשתנים ומחליפים 'פאזות' מהר. ואפילו מהר מדי. עד שאנחנו מתרגלים למצב מסוים לומדים אותו, מגיבים אליו, מכוונים ומעבדים אותו לרוחנו ולאמונתנו, והכל שוקט ורוגע ו'זורם' - או אז הילדים גדלים משתנים והכל מתחיל מהתחלה. אכן תהליך של גדילה מתמדת - שלנו).

הרי בגיל יום וימים ספורים ועד אולי שבועות ספורים (המספרים שאנקוב כאן הם רק לשם ההדגמה וכמובן שאצל כל תינוק ואמא הרצף יכול וחייב להיות שונה וייחודי)-באמת נענה לסימניו וצרכיו של התינוק בצורה מלאה ומיידית עד כמה שרק אפשר. ההיענות היא כמעט טוטאלית גם כדי לספק את הצרכים הפיזיים - הזנה, חום, הגנה וגם כדי ליצור תחושה איתנה של בטחון שתאפשר שגשוג. התחושה הנבנית אצל התינוק מהנקה שלמה שכזאת היא של שפע- שהעולם הוא מקום בטוח, שופע, מזין, בטוח המאפשר ומזמין גדילה בלתי מופרעת. תחושה זאת של התינוק היא נכס יקר מפז עבור התינוק ומשפחתו ויש לשאוף אליה בלב שלם.

אך כמובן שהחיים הדינאמיים באים ביטוי גם כאן. בהכללה ניתן להגיד שבגיל 0 נענה לסימני התינוק (דרישות) בצורה מיידית ומלאה ובהיותו בן 30 שנים, ויצטרך מאיתנו משהו, נוכל אולי לומר לו: "החודש אנחנו קצת עמוסים, אולי נתאם זאת לחודש הבא?" בין לבין, יש כמובן רצף עשיר של גוני גוונים של נתינה, הענות, איזון צרכים של ההורה מול התינוק, ושימת גבולות מתאימים לגיל ולמצב.

כבר בגיל חודשים ספורים, אפשר לומר לתינוק המסמן את רצונו בהנקה: "הנה, אמא מסיימת לשטוף ידיים ובאה אלייך". תינוק שבוטח בעולם שייספק לו, כמו עד עכשיו, את צרכיו, יוכל לאסוף את עצמו מתוך בטחון ואמונה, להמתין ולראות את אמו מסיימת לשטוף ידיים ובאה להניקו. המתנה שכזו, זעירה ככל שתהיה, מחזקת אצל התינוק את הבטחון בעולם, את ההבנה של הסיטואציה, את המילול שלה ואת האישוש לכך שהוא ראוי לקבל את שהוא רוצה וזכאי לו, ואת הבטחון שלו בעצמו שלאט לאט יתבדל ליישות נפרדת.

בגיל 10 חודשים (נניח) אפשר לומר לתינוק שרוצה לינוק: "הנה, אמא רק תיגש לשירותים, ואז יהיה לי יותר כיף ונעים ואוכל להניק אותך הרבה זמן". בגיל כזה, לאחר רצף עדין שבו האם אכן 'מניקה לפי דרישה' אך גם משלבת את התינוק במרקם החיים של הסובבים אותו, התינוק יכול להכיל עיכוב קטן שכזה, נניח של 2-3 דקות ואף יצא נשכר.

כך בהתאמה, ככל שהילד גדל, ניתן בגיל שנה ורבע (נניח) לומר בתגובה לבקשת הנקה: "רק בא לי לגמור את הקפה שלי, ואז אתפנה אליך בשמחה", ובגיל שנתיים: "כרגע אני קוראת סיפור לאחותך ואחר כך אניק אותך". בגיל שנתיים וחצי: "אנחנו בגן שעשועים ואני לא עם חולצה שמתאימה להנקה, אז אניק אותך כשנחזור הביתה". בגיל שלוש: "אולי אתה רוצה לינוק כי אתה רעב? אולי נכין סלט צבעוני וארוחת ערב נהדרת כמו אתמול, ואז אניק אותך לפני השינה?" או: "נראה לי שאתה קצת משועמם. רוצה אולי לצייר משהו או שתבחר לך פאזל להרכיב לידי?".

ילד שקיבל בטחון בעולם ובעצמו (גם) דרך הנקה ונתינה שופעת, בדרך-כלל יסכים להקשיב לחלופות ולשקלן, ואם הן מתאימות לו, אפילו יאמץ אחת ההצעות בשמחה. אם באמת יש לו צורך מדויק וחזק לינוק, הוא יעמוד על שלו, ואז פתוחות בפני האם אפשרויות נוספות, החל מהסכמה ועד לסירוב דרך כל גווני הביניים של סייגי זמן, מקום ותנאים שונים, בעזרת תקשורת מכבדת, פתוחה ומלאת אמון שהתפתחה בין השניים.

הרבה פעמים נתקלתי באמהות שנתקלו בקשיים-אתגרים לאורך רצף ההיענות הזה בהנקה, ובחרו לסיים את ההנקה כדי להעלים את הקושי. אם אחת, דווקא מניקה ומנוסה, ספרה לי על בנה השלישי בן השנה וחצי- "הוא כל הזמן התעקש שאהיה עם ציצי פתוח, בחוץ. לא יכולתי יותר אז הפסקתי להניק". (עוד נחזור לעניין ה"התעקש"). עם האשה הזאת עבדנו את תהליך הגמילה של שניהם, ביחד, וכל אחד לחוד.

אני טוענת, דווקא, שההנקה היא תווך משמעותי, רב-כוח ויכולות, ומלא-יופי ואמת פנימית. תווך זה, מאפשר לנו לעבד לתוך חיינו מגוון נושאים מורכבים ומאתגרים של גבולות, זיהוי, הכרה ואיזון בין צרכי היונק לצרכי האם ושאר בני המשפחה, והתאמה מתמדת של המבנה והמודל המשפחתי למצבים המשתנים.

במקום לוותר על הנקה רק מפאת קושי שהתגלה דרכה, יש דרך אחרת בעלת חכמה פנימית ותואם. במאמר מוסגר נאמר, שקושי שכזה, וודאי שקיים גם בנפרד מההנקה, וסביר שיגלה פניו גם בנסיבות אחרות. זוכרים את הילד ש"התעקש" שאמו תהיה עם שד חשוף לשימושו? הרי בלבול שכזה מצד הילד והאמא לגבי גבולות הגוף, ומקום התינוק במשפחה למשל, לא יכול להיות מוגבל דווקא להנקה. הפסקת ההנקה אולי תעלים את הקושי המיידי אך לא תפתור את הצרימה שהפריעה מלכתחילה לחיי המשפחה.

מאד חשוב דווקא להשתמש בהנקה כמנוף וכערוץ תקשורת שבו יובהרו, יבוססו ויוקנו גבולות והרגלים לפי בחירת האם וההורים. הרי עד שהתינוק הגיע לגיל בו מתגלים קונפליקטים מסוג זה, ההנקה כבר התבססה כמקום וזמן של שפע, נתינה קבלה ואהבה מופלאים. דווקא דרך התווך הזה אפשר להכיל ולעבד קשיים וצרכים מורכבים בתוך 'חממה' של אהבה ובטחון.

התינוק והאם מרגישים קרובים ומוגנים בתוך ההנקה (כמובן לא תמיד ולא בשלמות- אבל זהו המודל הרצוי) ובתוכה ודרכה האם יכולה בעדינות לנתב את התינוק-ילד לדרך יותר בוגרת ומספקת התואמת לגילו. אם אמא אומרת במילים כאלה או אחרות, עכשיו לא מתאים לי- נינק אחר-כך, התינוק לאט לאט לומד לזהות, להכיר ולקבל את האם כיישות נפרדת, בעלת צרכים משלה ורצונות נפרדים. יתרה מזאת, על-ידי כך יוכל התינוק גם לבדל את עצמו בצורה דומה. כאשר האם לוקחת לעצמה- ברוגע, בטחון, עדינות ואיתנות- את הזכות למילוי צרכיה ורצונותיה, התינוק ילמד ממנה כדמות חיקוי, וינכס לעצמו גם את העמדות וההתנהגויות האלה. כך יגדל להיות אדם בעל מיומנות לזהות, לתת ביטוי, לתבוע ולקבל את צרכיו- בצורה בוטחת ושקטה.

ההנקה, כמוה כצינור חיים. היא מספקת בנוסף להזנה, חום ובטחון, גם ערוץ תקשורת יקר מפז. ניתוק ערוץ זה, מוביל דווקא להשטחת הקשר בין האם לתינוק, ומגביל את עושר התקשורת הרב מימדית.

דווקא כאשר קשה לנו עם ילדינו, דווקא אז נתרחק וננתק עבותות של קשרים? לנוקטים בגישה זו, של סילוק 'גורם הקושי' כאשר מתגלה (ואין הדבר מוגבל רק להנקה)- לא נותר אלא להתפלא כמה התרחקנו מילדינו, ואיך כבר "אנחנו לא קרובים ולא מתקשרים". מצב שכזה, שלרוב בא לידי ביטוי בשנות העשרה, מוצאו-מקורו, בבחירות 'קלות' של הורה להתרחק ולסגת מכל סיטואציה של קושי. ניתן לתעל סיטואציות כאלה, לצרכי התקרבות, וגם להדגמה ושכלול יכולות של משא ומתן, דיאלוג, התפשרות, אמפטיה והתנסות בחוויות של מציאת פתרונות ייחודיים ומעצימים עבור התינוק ומשפחתו.

כמובן שהפסקת ההנקה, היא אפשרות שפתוחה בפני כל אם ומשפחה בכל עת. אולם, אני קוראת לבחון היטב את המניעים להפסקת ההנקה. מאיזה סיבות אתם עושים זאת? האם לא ניתן להתגבר על האתגר בדרך מעצימה, מתאימה וטובה יותר? אם ההפסקה היא פתרון ל'בעיית גבולות'- סביר שתוכלו להשתמש בקושי ובאתגר לשם פתרון הקונפליקט, זיהוי וחשיפה של נושאים חשובים במשפחתכם שיובילו להתפתחות ולעיצוב המשפחה על פי רוחכם ואמונתכם.

--והכל בתוך הבועה המופלאה של נוזל החיים המתוק והפלאי- חלב אם, שמפכה ומחייה בתוך תשתית האהבה והנתינה.