הרבה הורים בימינו נואשים בניסיונות לנהל את המשפחה ולהשיג מעט שליטה בביתם.
הרבה יותר קל להורים להיכנע לילד בשעת התפרצות זעם מאשר לראות אותו משתולל, צועק ומטיח את ראשו במדרכה, בעוד עוברים ושבים מביטים בהם בביקורת. אסטרטגיה גרועה לא פחות מכניעה היא הניסיון להימנע מאותה הצגה של התפרצות הזעם, ולהפוך להורה מרותק, כמו אמא של מאי בת השלוש: "מאי לא רצתה לנעול נעליים ולהתלבש, אז נשארנו לראות סרטי וידיאו במקום ליהנות מהטיול שתכננתי עבורנו בשמש".
בימינו יותר קשה לנהל ילדים, כיון שהרבה הורים פוחדים מהטלת משמעת. במיוחד נכון הדבר כשמדובר בהורים שעובדים שעות רבות מחוץ לבית ורוצים שהזמן המוגבל שלהם עם ילדיהם יהיה איכותי וחיובי. משפחה שבה הילדים שולטים בבית לא עושה לילדים טוב לטווח הארוך. ילדים שתמיד מקבלים את מה שהם רוצים לא יכולים ללמוד איך להתמודד עם אכזבה או תיסכול, כך, שבסופו של דבר, הם ישלמו על כך מחיר גבוה בבית-הספר, בין חברים וביכולת שלהם להתמודד עם כשלון.
לילדים יש הרבה חברים אבל רק זוג הורים. ילדים אינם זקוקים לכם כחברים אלא כהורים חזקים ויציבים, שיעניקו להם ביטחון. הם צריכים הורים שיתנו מבנה, עקביות ומשמעת וישמשו עוגן בטוח עבורם.
אם אתם מרגישים שילדיכם שולטים בכם; אם אתם מקבלים תלונות לגבי התנהגות ילדיכם ממורים או ממבוגרים אחרים, זה הזמן לשנות את הסגנון ההורי ואת טכניקות המשמעת שלכם.
קיימות טכניקות אחדות שתוכלו לנסות, כדי לעזור לילדיכם לעלות חזרה למסלול:
• קביעת גבולות– סביב גיל שנתיים מתחיל הפעוט לבדוק גבולות, וזה בדיוק הזמן לקבוע אותם ולאמר לו אותם בצורה מדויקת וברורה. לא נוכל לצפות שידע כיצד להתנהג מבלי שנגיד לו את הכללים. חשוב שנאמר דברים קונקרטיים, ולא משפטים כלליים.
• קביעת תוצאות מראש- על ילדכם לדעת מראש לא רק את הכללים, אלא גם את התוצאות של הפרת הכללים. התוצאות יכולות להיות פסק זמן (דקה לכל שנת חיים), או מניעת דבר אהוב, שברור לו מראש שהוא מסכן. אל תנדנדו לו ואל תטיפו. רק תוצאות ברורות מראש להפרת הכללים והחוקים יתרמו לשיתוף פעולה.
• עקביות – אחרי שהבהרתם את הגבולות ואת התוצאות (לעיל), עליכם להיות עקביים, כדי שהוא ייקח את הגבולות והכללים ברצינות. חשוב שהכללים לא ישתנו כל שני וחמישי, כי זה יגרום לו להיות מבולבל ומתוסכל. אם יום אחד מותר לו לאכול בסלון ולמחרת אתם צועקים עליו כשהוא אוכל שם, ילדכם לא יידע מה הגבולות ולעיתים הוא יבדוק אותם שוב ושוב כדי לגלות מה הם.
• דוגמא אישית - ילדים לומדים מהסתכלות על התנהגות הוריהם. אם, לדוגמא, אתם רוצים שילדכם לא ייכנס להתקף זעם, אתם עצמכם צריכים לשמור על שלוות נפש אפילו אם הוא לכלך את הספה החדשה בשאריות אוכל שמנוני. תצטרכו להתייחס למעשיו בצורה עניינית ולהגיב ללא מעורבות רגשית.
• הימנעות מחיזוק התנהגות בלתי רצויה – מפתה, אמנם, לתת לילד מילל או בהתקף זעם את כל מה שהוא רוצה כדי שיפסיק למרוט את עצבינו. אבל לתת ממתק או כל דבר אחר במצב כזה זו הדרך הבטוחה לעוד הרבה התקפי זעם.
• חיזוק התנהגות רצויה – משמעת אינה מילה נרדפת לענישה, או לתוצאות שליליות, בהכרח;היא כוללת בתוכה גם חיזוק חיובי. חשוב שלא ניקח התנהגות רצויה כמובנת מאליה, אלא נשבח אותה ובכך נעודד התנהגות רצויה.
ועכשו מהתיאוריה ניגש למלאכה ונבטיח לעצמנו לשנה החדשה לעזור לילדינו ולעצמנו להיות משפחה בשליטה.
