יום הכיפורים - קבלת חסד ההטהרות במעמד על אנושי
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

יום הכיפורים - קבלת חסד ההטהרות במעמד על אנושי 

מאת    [ 16/10/2008 ]
מילים במאמר: 3940   [ נצפה 2344 פעמים ]

 
 
בס"ד ט' תשרי התשס"ו
יום הכיפורים - קבלת חסד ההטהרות במעמד על אנושי
מבוא:
יום הכיפורים חל ביום י' בתשרי בסיומם של עשרת ימי התשובה שתחילתם ביום ראש השנה, שנאמר: "אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה'...שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא, כ"ג, כ"ז, ל"ב). הרמב"ם פסק כי יום הכיפורים כולל ארבע מצוות, שתי מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה: מ"ע לשבות בו ממלאכה, מל"ת שלא לעשות בו מלאכה, מ"ע להתענות בו, דהיינו, לשבות מאכילה ושתיה "ומפי השמועה למדנו אי זה הוא עינוי שהוא לנפש? זה צום", מל"ת שלא לאכול ולשתות בו, "וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך או לנעול את הסנדל או לבעול, ומצוה לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה" (שביתת העשור, פ"א, א, ד, ה). מטרת יום הכיפורים היא: לכפר על החטאים של כלל בני ישראל "אחת בשנה" (ויקרא, ט"ז-ל"ד, ל'- י'), לפיכך כל פרט מישראל העומד ביום הכיפורים לפני ה' צריך להימנע מלראות בתפילות יום הכיפורים רק הזדמנות לחוות "קרבת אלהים" אישית-פרטית, אלא עליו להשתדל לעמוד בתפילה כשליח הציבור כולו. משום כך נודעת חשיבות רבה לתפילה הציבורית ביום הכיפורים, וכן מצאנו שהוידוי נאמר בלשון רבים, ואף מ'סדר העבודה' למדים כי במוקד יום הכיפורים עומדים צרכיהם הרוחניים והגשמיים של כלל ישראל, תחושת השליחות למען כלל ישראל מזכה גם את האדם הפרטי לחוות את קרבת האלהים בגין מסירותו למען טובתם של כלל עם ישראל, משום תכלית יום הכיפורים היא ליצור מעמד על אנושי לצורך קבלת ההטהרות האלהית. מטעם זה נקבע יום הכיפורים לשבת שבתון וליום עינוי נפש אשר בכוחם לטהר את ישראל ואף לשנות את הגזרה רעה של האל על הפרט או על הכלל, כמבואר להלן בהרחבה:
א. עינוי יום הכיפורים - יצירת מציאות על אנושית ושיוויון לצורך קבלת הטהרה מה' יתברך.
ב. שבת שבתון - הזעזוע של היציאה מן השגרה מעורר את הניצוץ האלהי החבוי בעמקי נפשו של האדם, וגורם לו לחזור בתשובה שלמה.
ג. התשובה ביום הכיפורים - מותנית בסוג החטא או שהיא מכפרת או שהיא מטהרת או שהיא אינה מועילה.
ד. כפרת יום הכיפורים - היא החלק ראשון בתהליך התשובה המותנה בקיום המצוות בעתיד.
ה. חסד יום הכיפורים - אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה.
ו. הפטרת יונה - מלמדת שבכוחה של התשובה לשנות אפילו את גזרת האל מרעה לטובה.
עינוי יום הכיפורים:
הרמב"ם הכתיר את הלכות יום הכיפורים בשם "הלכות שביתת העשור" ופסק כי יום הכיפורים כולל ארבע מצוות, שתי מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה: מ"ע לשבות בו ממלאכה, שנאמר: "שבת שבתון הוא לכם" (ויקרא, כ"ג, ל"ב), מל"ת שלא לעשות בו מלאכה, שנאמר: "כל מלאכה לא תעשו" (במדבר, כ"ט, ז'), מ"ע להתענות בו, שנאמר: "תענו את נפשותיכם" (ויקרא, ט"ז, כ"ט), דהיינו, לשבות מאכילה ושתיה "ומפי השמועה למדנו אי זה הוא עינוי שהוא לנפש? זה צום", מל"ת שלא לאכול ולשתות בו, שנאמר: "כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה" (ויקרא, כ"ג, כ"ט), "וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך או לנעול את הסנדל או לבעול, ומצוה לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה" (שביתת העשור, פ"א, א, ד, ה). כלומר, מצד אחד יום הכיפורים דומה לשבת בענין השביתה והאיסור במלאכה, כפי שפסק הרמב"ם: "כללו של דבר אין בין שבת ליום הכפורים בענינים אלו, אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה וביום הכפורים בכרת" (שביתת העשור, פ"א, ב), ומצד שני יום הכיפורים שונה משבת בענין השביתה מאכילה ושתיה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המיטה, משום שתכלית איסורים אלה הוא: להגביר את הנפש השכלית ולהכניע את הנפש הבהמית שבאדם ע"י ההתנתקות מן הענינים החומריים המפריעים לכפרה, שנאמר: "שבעו וירם לבם על כן שכחוני" (הושע, י"ג, ו'), ונאמר: "לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם" (ישעיה, נ"ח, ד'), ופירש הרש"י: "לא תצומו כיום', כמשפט היום לשבור לבבכם כדי שישמע קולכם במרום", דהיינו, עיקר התענית היא: לגרום לאדם שיברון לב בכדי שתפילתו תשמע במרום. לפיכך מכונה יום הכיפורים גם בשם "שבת שבתון" משום שביום זה חייב האדם להשבית כליל את העשייה ואת צרכיו האנושיים השייכים לחיי העוה"ז, ע"מ להתעלות לדרגת מלאך בעת בואו להתייצב לפני ה' לאמירת הוידוי, כפי שפסק הרמב"ם (הל' תשובה, פ"ב, ז): "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים" (הרמב"ם, הל' תשובה, פ"ב, ז), שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא, ט"ז, ל'), דהיינו, בפסוק זה התורה מבטיחה כי יום הכיפורים בעצמו יכפר על ישראל כפרה אלהית ומצוה על הטהרות אנושית, וזאת בתנאי שישראל יקימו קודם את מצוות התשובה והוידוי, שנאמר: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". כלומר, עצם ההמצאותם של ישראל בדרגה טהורה ועל אנושית והתיצבותם כך ביום הכיפורים "לפני ה'" ממש, מבטיחה לישראל את הכפרה. נמצאנו למדים כי גם התשובה והוידוי הם בגדר של עינוי נפש, משום בחיי היום יום האדם לא נעצר לערוך חשבון נפש נוקב ע"י הכרה אמיתית במעשיו הרעים, והתחרטות על חטאיו, וקבלה לעתיד, משום שהדבר הוא לעיתים מביך, מכאיב, מטריד וקשה לנפש. לפיכך הקלה התורה על כלל ישראל בקובעה שוויון מוחלט בין צדיק ורשע, עשיר ועני, נשוי ורווק, וכו', ביום בואם להטהר לפני ה' ביום הכיפורים.
שבת שבתון:
התורה הגדירה כ"שבת שבתון" את יום השבת (שמות, ל"א, ט"ו, ל"ה, ב', ויקרא, כ"ג, ג') וגם את שנת השמיטה (ויקרא, כ"ה, ד') ואף את יום הכיפורים, דהיינו, "שבת שבתון" הוא: שביתה גשמית ורוחנית מוחלטת מעבודה ע"מ לרפא את נפש האדם. אולם ביום הכיפורים נוספה למצות "שבת שבתון" גם מצות עינוי הנפש, שנאמר: "שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם" (ויקרא, ט"ז-ל"א, כ"ג-ל"ב), דהיינו, שביתת יום הכיפורים נועדה לאפשר לאדם להתרכז בחזרה בתשובה המרפא את חולי הנפש של האדם, והצום גורם לאדם להשיג סייעתא דשמיא להטהרות הלב מן העבירות ומן התשוקה לעבור עבירות בעתיד, שילובם של שני ענינים אלה והעמידה לפני ה' בטהרה גורמים לאדם לסלק את הטומאה מתוכו, ולקבל במקומה את הטהרה האלהית, כפי שהעיד ר"ע מנסיונו האישי: "אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל ל"ו, כ"ה): 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם', ואומר (ירמיה, י"ז, י"ג): 'מקוה ישראל ה'', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל" (יומא, ח', משנה ט). לפיכך יום הכיפורים אינו רק יום של מנוחה אלא בנוסף לכך הוא גם יום של התנתקות מכל צרכי הגוף, כגון: איסור אכילה, שתיה, רחיצה, סיכה, ותשמיש המיטה, אשר תכליתם אינו עינוי הגוף אלא טהרת הנפש מן המחשבות וההרהורים הרעים, שנאמר: "ועניתם את נפשתיכם". כלומר, צום יום הכיפורים גורם לאדם לצאת מן השגרה ולהתרכז יום אחד בשנה ברוחניות טהורה ע"מ להרגיש את ההתעלות למדרגת "קרבת אלהים" (תהלים, ע"ג, כ"ח), משום שמעמד מיוחד זה מחייב את האדם לשוב בתשובה שלמה בעת עומדו לפני ה' ממש. וכן מובא בזוה"ק (ויקרא, סז.): "תאנא: 'מכל חטאתיכם לפני ה'' כיון דכתיב מכל חטאתיכם אמאי לפני ה'? אלא א"ר יצחק (שמות, ק"ע:) לפני ה' ממש, דתניא מרישא דירחא ספרין פתיחין ודייני דיינין, בכל יומא ויומא בתי דינין אתמסרן לאתפתחא בדינא עד ההוא יומא דאקרי תשעה לירחא, בההוא יומא סלקין דינין כלהו למארי דדינא ומתקני כרסייא עלאה דרחמי למלכא קדישא, בההוא יומא בעאן ישראל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין ליומא אחרא למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי, בכורסייא דוותרנותא, וכל אינון ספרין דפתיחין קמיה וכתיבין קמיה כל אינון חובין הוא מזכי לון ומדכי לון מכלהו, הדא הוא דכתיב: 'מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו', לפני ה' ממש.
וכן מסופר במדרש (מד"ר, בראשית, ס"ה): "יקום איש צרורות היה בן אחותו של רבי יוסי בן יועזר איש צרידה והוה רכיב סוסיא בשבתא אזל קומי שריתא למצטבלא (בשעה שהוליכו את רבי יוסי להתלות), אמר לו: חמי סוסי דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך (ראה שהלכתי בתאוות ליבי ואני רוכב על הסוס חופשי, ואתה שעמלת בתורה סופך להתלות). אמר לו: אם כך למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. אמר לו: עשה אדם רצונו יותר ממך? אמר לו: ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו. נכנס בו הדבר כארס של עכנא הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק, מה עשה? הביא קורה נעצה בארץ וקשר בה נימא וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע והצית האור תחת העצים מתחת האבנים ונתלה בקורה ונחנק, קדמתו האש נפסקה הנימה נפל לאש קדמתו חרב ונפל עליו גדר ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מטתו פרחה באויר, אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן". כלומר, המפריע העיקרי להתעלות האדם היא ההתרגלות למצבו לפיכך רק הזעזוע של היציאה מן השגרה מעורר את האדם לחזור לשורש הניצוץ האלהי החבוי בעמקי נשמתו, ומתוך כך שב האדם בתשובה שלמה לבורא כל הנשמות, על כן פסק הרמב"ם (תשובה, פ"א, ג): "ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם". מטעם זה בניגוד לראש השנה וליתר המועדים (בחו"ל) המתקיימים יומיים רצופים, יום הכיפורים מתקיים רק יום אחד אפילו בחו"ל "משום דיש לחוש שיבא לידי סכנה" (רמ"א, שו"ע, או"ח, תרכד, ה).
התשובה ביום הכיפורים:
הרמב"ם פסק: "אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: 'דרשו ה' בהמצאו"...ו"יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים" (הרמב"ם, הל' תשובה, פ"ב,ו-ז), שנאמר: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא, ט"ז, ל'), דהיינו, מצות יום הכיפורים היא להטהר מכל החטאים ע"י התשובה, למרות שהתשובה ביום הכיפורים לבדה אינה מסוגלת לכפר לאדם על כל עוונותיו כמובא בגמ': "עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, שנאמר: 'ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם'. אבל מי שיש חילול השם בידו, אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר: 'ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (סוטה, פו.). אולם בכוחה של התשובה ביום הכיפורים לטהר את האדם אף מן העבירות החמורות עד לכפרה המוחלטת, שנאמר: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא, ט"ז, ל'), "לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים" (הרמב"ם, הל' תשובה, פ"ב, ז).
לעומת זאת אין בכוחה של התשובה לפני ה' ביום הכיפורים אף לטהר את האדם מן העבירות שבין אדם לחבירו, כאמור במשנה (יומא, ח', משנה ט): "עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא, ט"ז, ל') עברות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו". וכן פסק הרמב"ם (הל' תשובה, פ"ב, ט): "עבירות שבין אדם לחבירו, כגון: החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו". משום שאדם המזלזל בכבוד חבירו מישראל למרות ציווי ה' הרי הוא חוטא הן כלפי ה' והן כלפי חבירו, לפיכך אף אילו ה' היה מכפר לו עדין נותר לאדם חוב כלפי חבירו.
כפי שמסופר על רבי שבאו לפניו שני חסידים לבקש את ברכתו ולהתודות לפניו על חטאיהם, אמר לו החסיד: חטאתי בעוון חמור מאוד ובקשתי אליך שגם אתה תתפלל בעבורי שה' יסלח לי. פנה הרבי לחסיד השני ושאלו: לשם מה אתה באת? ענה לו החסיד באתי ללות את חברי שהתוודה לפניך עתה, ובדרך חשבתי לבקש ממך ברכה. אמר לו הרבי: ברכתי נתונה לך אך תחשוב היטב אולי גם לך יש על מה להתוודות, ענה לו החסיד: אין לי חטאים גדולים ובטוחני שיום הכיפורים עצמו יכפר לי עליהם. פנה הרבי לחסיד הראשון ואמר לו: ראיתי כי נכנע לבך לפני ה', אך לצורך הכפרה צא אל ההרים והבא עמך אבן גדולה כגודל העוון שעשית. לאחר מכן פנה הרבי לחסיד השני ואמר לו: גם אתה צא אל ההרים והבא עמך אבנים קטנות כגודל החטאים שעשית. יצאו שני החסידים מלפני הרבי ועשו כמצוותו, האחד הביא אבן גדולה וכבדה והשני הביא שק ובו אבנים קטנות. אמר להם הרבי: עתה לכו והשיבו את האבן הגדולה והאבנים הקטנות למקום ממנו לקחתם אותם, ושובו אלי. שוב יצאו שני החסידים מלפני הרבי ועשו כמצוותו, האחד מצא מיד את מקומה של האבן גדולה וכבדה, הניחה במקומה וחזר אל הרבי לאחר שעה קלה, ואילו החסיד השני טרח שעות רבות להניח את האבנים הקטנות במקומן, אך לא הצליח להציבן במקומן וחזר אל הרבי עם השק מלא באבנים כפי שהיו קודם צאתו. אמר הרבי לחסיד הראשון: כפי שהנחת את האבן במקומה כי זכרתה מנין לקחתה אותה, כך גם זכרתה את חטאתך ואף עינית את נפשך וגם התוודתה על חטאתך לפיכך ה' יסלח לך. ולחסיד השני אמר הרבי: כפי שלא הצלחת להחזיר את האבנים הקטנות למקומן כי לא זכרתה מנין לקחתה אותם, כך גם לא זכרתה את חטאיך הקטנים ואף לא עינית את נפשך וגם לא התוודתה על חטאתך לפיכך ה' לא יוכל לסלוח לך, כי בראשית עליך לדעת למי חטאתה ולאחר מכן עליך לבקש את סליחתו ורק לאחר מכן יסלח לך גם הקב"ה.
כפרת יום הכיפורים:
עוצמתו של יום הכפורים מתבטאת בפסוק: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא, ט"ז, ל'), דהיינו, בפסוק זה התורה מבטיחה כפרה אלהית ומצוה על הטהרות אנושית. כלומר, התורה מבטיחה כי יום הכיפורים בעצמו יכפר לישראל השבים בתשובה, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם" (ויקרא, ט"ז, ל'), וזאת בתנאי שישראל יקימו בעתיד את מצוות התורה, שנאמר: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" בעתיד. כלומר, כפרת ה' לישראל ביום הכיפורים היא רק החלק ראשון בתהליך התשובה וכן פירש הרש"י: "ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח והעברה הן" (בראשית, ל"ב, כ"א), דהיינו, כפרת יום הכיפורים היא רק קינוח והעברת החטא מן החוטא בבחינת "סור מרע", אך לצורך השלמת התשובה על החוטא לקיים את מצוות התורה לאחר יום הכיפורים בבחינת "ועשה טוב", וכן נאמר: "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך" ולאחר מכן נאמר: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (הושע, י"ד, ב'-ג'), וכן נאמר בהפטרת יום הכיפורים: "הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו. הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם. אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און. ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים. ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" (ישעיה, נ"ח, ו-י"א). כלומר, תחילת התשובה היא ההכרה בחטא ובקשת הסליחה, ולאחר מכן יש צורך לקיים את מצוות ה' ע"מ להשלים את תהליך התשובה. לפיכך אם עשה האדם תשובה אמיתית ביום הכיפורים גופו ונפשו מזדכים עד שכדי כך שהאדם מרגיש כצדיק שאינו מתאוה לעשות עבירות אלא רק מצוות, וכן מצאנו שנפסק להלכה: "והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כפור בעשיית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה" (רמ"א, שו"ע, או"ח, תרכד, ה), דהיינו, לאחר ששעיר יום הכיפורים נשא עליו את כל עוונותיהם של ישראל, מיד ישראל נגשים לעסוק דווקא במצות סוכה, כפי שנאמר: "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת" (בראשית, ל"ג, ט"ז, י"ז), ופירש הרש"י: "דבית הוה בימות הגשמים וסוכות הוה בימות החמה". כלומר, מיד לאחר כפרת יום הכיפורים נגש האדם לבנות מחדש את הבית היהודי כשמצות בנית סוכה מסמלת את רצונו בהמשך השראת השכינה בביתו בדרך של "מצוה גוררת מצוה" (אבות, פ"ד, ב).
חסד יום הכיפורים:
חזרתו של יום הכיפורים מידי שנה בשנה היא חסד שעשה הקב"ה עם ישראל, דהיינו, גלוי וידוע לפני ה' כי למרות רצונו של האדם הוא איננו יכול לעמוד בפני פיתויי יצר הרע לאורך זמן, שנאמר: "כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו. כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו" (תהלים, ק"ג, י"ג-י"ד), לפיכך קבע ה' מראש את יום הכיפורים בכל שנה ע"מ לטהר את האדם מעוונותיו, ובלבד שכוונתו ביום הכיפורים היא: שלא לחטוא שנית, כאמור במשנה (יומא, ח', משנה ט): "האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה...אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל ל"ו, כ"ה): 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם', ואומר (ירמיה, י"ז, י"ג): 'מקוה ישראל ה'', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל". כלומר, תשובתו של האדם וכונותיו ביום הכיפורים נבחנות ע"י הקב"ה, אם חזר אדם בתשובה מתוך כוונה שלא לחטוא שנית, הקב"ה מקבל את תשובתו למרות ידיעת ה' שהאדם לא יעמוד בדיבורו, לפיכך התפעל ר"ע באומרו: "אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים", וכן מובא בגמ': "א"ר יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר: 'כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם" (ר"ה, טז:). על כן בכל שנה ושנה עושה הקב"ה חסד עם ישראל בטהרו אותם מכל עוונותיהם ומאפשר לאדם לפתוח דף חדש ביחסיו עם האל יתברך שמו, משום שכאשר ניתנת לכל אדם הזכות לחוות את טהרתו מעוונות הדבר מחזק את רצונו להשאר בטהרתו למשך כל השנה מתוך זכירתו את חווית טהרתו ביום הכיפורים, כפי שנאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם" (דברים, ה', כ"ו). כלומר, מטרת ה' יתברך לגרום לאדם להתעלות ברוחניות ביום הכיפורים ע"מ לזכותו בחיי העוה"ז והעוה"ב, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא, ט"ז, ל'). לפיכך האדם אשר מוותר מרצונו על חסד כפרת העוונות של יום הכיפורים הרי הוא גוזר על עצמו להכרת מכלל ישראל, שנאמר: "כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה" (ויקרא, כ"ג, כ"ט).
וכן כתב בעל ספר "החנוך" (מצוה קפה): "שהיה מחסדי האל על בריותיו לקבוע להן יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו, שאילו יתקבצו עונות הבריות שנה שנה תתמלא סאתם לסוף שנתים או שלש או יותר ויתחייב העולם כליה, על כן ראה בחכמתו ברוך הוא לקיום העולם, לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאים לשבים. ומתחילת בריאת העולם יעדו וקדשו לכך, ואחר שיעדו האל ברוך הוא אותו היום לכפרה, נתקדש היום וקבל כח הזכות מאיתו יתעלה עד שהוא מסייע בכפרה. וזהו אמרם זכרונם לברכה בהרבה מקומות: 'ויום הכפורים מכפר', כלומר: שיש כח ליום בעצמו בכפרה בעבירות קלות", וכן מובא בגמ': "ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, אמר: שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר על עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר: 'שובו בנים שובבים'. עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויוה"כ מכפר, שנאמר: 'כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם'. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, שנאמר: 'ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם'. אבל מי שיש חילול השם בידו, אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר: 'ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (סוטה, פו.). כלומר, בכח חסד התשובה ויום הכיפורים לכפר על עבירות, והם אף תחילת הכפרה על כל הפשעים החמורים ביותר המצריכים מירוק, אשר ה' בחסדו נפרע מהם מהאדם מעט מעט ובכך מקיים ה' את עולמו בחסד. לפיכך "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים" (תענית, פ"ד, משנה ח), דהיינו, חסד המחילה של יום הכיפורים שנקבע ליום שבו ניתנו לישראל הלוחות האחרונות, גורם לכך שיום הכיפורים הוא במעמד של יום טוב לישראל החוזרים בתשובה שלמה וע"י כך מתקיים העולם כולו. וכן מובא בזוה"ק (ויקרא, סז.): "בההוא יומא בעאן ישראל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין ליומא אחרא למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי, בכורסייא דוותרנותא, וכל אינון ספרין דפתיחין קמיה וכתיבין קמיה כל אינון חובין הוא מזכי לון ומדכי לון מכלהו, הדא הוא דכתיב: 'מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו', לפני ה' ממש".
הפטרת יונה:
חז"ל התקינו (מגילה, לא.) לקרוא את הפטרת יונה בתפילת מנחה של יום הכיפורים, משום שהמסר של ספר יונה הוא: שבכוחה של התשובה לשנות אפילו את גזרתו הרעה של האל, כאשר התשובה נובעת מחשבון נפש אישי ומתוך בחירה חופשית הניתנים להעשות אף לפני תפילת הנעילה. יונה הנביא מוזכר לראשונה בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, שנאמר: "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר" (מלכים ב', י"ד, כ"ה), ומובא בגמ': "אמר מר: 'ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר', שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו... רב נחמן בר יצחק אמר: הכי קאמר 'כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו' הנביא, כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה". כלומר, יונה הנביא הוא סמל אונברסלי לאפשרות הפיכת גזרת האל הרעה לטובה, כמובא בירושלמי (סנהדרין, נו:, פי"א, ה): "א"ר יונה: יונה בן אמיתי נביא אמת היה, את מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה: 'קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני', אמר יונה: יודע אני שהגוים קרובים לתשובה הן והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה והקב"ה בא ופורע משונאיהן של ישראל, ומה עלי לעשות? לברוח! 'ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה". כלומר, יונה חשש שחזרת אנשי נינוה בתשובה תגרום לקיטרוג על עם ישראל לפיכך חשב להקריב את עצמו למען עם ישראל, אך ה' החזירו בקיאתו הדג משום שהקב"ה דבק בגישתו להטיב עם בריותיו מתוך מחילה על כבודו, שנאמר: "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. ועשה הרע בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו. ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם" (ירמיה, י"ח, ז'-י"א). וכן מובא במדרש (תנחומא, מסעי, ז): "לא איש אל ויכזב', בטובה. כשהוא אומר להביא טובה אף על פי שהדור חייב אינו חוזר בו, 'לא איש אל ויכזב'. וכשהוא אומר להביא רעה חוזר בו, שנאמר: 'ההוא אמר ולא יעשה' (במדבר, כ"ג י"ט). תדע לך, שאמר לאברהם: 'הבט נא השמימה וספור הכוכבים' וגו' (בראשית, ט"ו ה'), ועשה כן, שנאמר: 'ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום' וגו' (דברים, א', י'). אמר לו לאברהם: 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך' וגו' (בראשית, ט"ו י"ג), ולא עינו אלא מאתים ועשר שנים. הוי, 'לא איש אל ויכזב' בטובה, אבל ברעה: 'ההוא אמר ולא יעשה'. אמר לישראל: 'כי אתם לא עמי' (הושע, א', ט'), וחזר ואמר: 'ואמרתי ללא עמי עמי אתה" (הושע, ב' כ"ה). נמצאנו למדים כי הפטרת יונה מלמדת את ישראל לקראת סיומו של יום הכיפורים שבכוחה של התשובה לשנות אפילו את גזרה רעה של האל על הגויים ומכל שכן שבכוחה של תשובה לטהר את ישראל בניו ולהפוך להם את הגזרה הרעה לטובה.
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי הקב"ה העניק לישראל את מתנת כפרת יום הכיפורים לצורך המשך קיום העולם, ואף העניק כח מיוחד ליום הקדוש של יום הכיפורים עד אשר "עצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים" (הרמב"ם, תשובה, פ"א, ג), לפיכך יום הכיפורים הוא עת רצון למחילה וסליחה לעם ישראל בעבר בהוה ובעתיד, וכן כתב הרש"י: "ביום הכפורים בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה: (במדבר, י"ד, כ') 'סלחתי כדברך' לכך הוקבע למחילה ולסליחה" (רש"י- דברים, ט', י"ח), לפיכך מצוות יום הכיפורים יוצרות מציאות על אנושית ושוויון הנדרשים לצורך מעמד קבלת טהרת ישראל מה' יתברך ממש, משום שהזעזוע של היציאה מן השגרה והמעמד האלהי מעוררים את האדם לקבל עליו להמנע מן החטא ולקיים את כל מצוות התורה מעבר ליום הכיפורים עצמו, קבלה עמוקה זו מעניקה לאדם את חסד יום הכיפורים שהוא: מחילת האל על מעשי העבר למרות ידיעת השגחה העליונה שהאדם לא יעמוד בהבטחתו. בנוסף למחילה האישית-ציבורית בכוחה של התשובה לשנות גם את גזרת האל מרעה לטובה, שנאמר: "כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה" (יונה, ד', ב').
יה"ר שיקבל ה' את תפילות יום הכיפורים של כלל ישראל, וימחול לכל חטאותם ויקרע רוע גזר דינם של הפרט והכלל מישראל, כשם שנעתר ה' לתפילתו של יונה ממעי הדגה: "ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי. ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל משבריך וגליך עלי עברו. ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. אפפוני מים עד נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי. לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי ה' אלהי. בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך. משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו. ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתה לה' (יונה, ב', ג'-י').

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)

מחברם של הספרים:
"מצמרת הארז"-על כל פסוק ראשון של פרשת השבוע,
"אשר על המשכן"-תכניות ממוחשבות של משכן ה' כולל משקלים ומחירים,
"אשר תקראו"- פרשנות על מועדי ישראל,
"פרי צמרת"- הגות ומחשבת ישראל אקטואליים הנובעים מפרשיות השבוע.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב