ילדים, כעסים והורים.
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

ילדים, כעסים והורים. 

מאת    [ 11/10/2008 ]
מילים במאמר: 395   [ נצפה 3165 פעמים ]

 
 
ילדים, כעסים והורים.
כעס זה דבר מיותר כשזה בא לידי ביטוי במערכות יחסים עם ילדים. שאלתי את עצמי לאחרונה לגבי כעסים. מה מקורם? מהיכן הם נובעים? והאם הם מועילים? התשובה שהדהדה במוחי התקשרה להבנה עתיקה שמציינת שאדם אחראי לגורלו ויוצר את המציאות שבה הוא חי. ולכן כעס הוא לא יותר מאשר פער בין המציאות איך שהיא באמת, לעומת מערכת הציפיות שבנינו ביחס אליה. במילים אחרות ופשוטות יותר כעס הוא חוסר מודעות. בנוסף, אנו בני האדם נוטים להרגלים שחוזרים על עצמם, וכעסים או התפרצויות יכולים גם כן להפוך להרגל. דבר זה מאוד לא מומלץ בגלל שאחרי כעס שמלווה בהתפרצות הגוף נחלש, ובנוסף, ברוב המקרים נפתח תחושות אשמה שלא מובילות לשום מקום. תהליך זה יכול לחזור על עצמו אין ספור פעמים ללא שליטה ולעכב אותנו מהתפתחות והשגת היעדים והמטרות שהצבנו לעצמנו. חמור הדבר כשסינדרום זה בא לידי ביטוי עם ילדנו, כי אז ביכולתנו לעכב את התפתחותם. זכור לי מקרה שבו ביתנו הקטנה אך נולדה, בת שלושה שבועות הייתה. בזמן זה היא ניזונה מפורמולה ואוכל זה גרם לה לכאבים בבטן. אני זוכר את עצמי בשעות הקטנות של הלילה מערסל את הקטנטונת בידיים תוך כדי בכי שלה מכאבים. בשלב מסוים אחרי שזה כבר כמה ימים ללא שינה סדירה קלטתי את עצמי מתחיל להתרגז ולכעוס עליה. אני אדם בוגר מרשה לעצמי לכעוס על עוללית בת יום שסובלת מכאבים. חוצפה שלא תתואר. מה המסכנה אשמה שהיא לא מקבלת את האוכל המתאים לה? האם באמת לקחתי בחשבון את כל המצבים האפשריים של גידול ילדים בעיקר בימיהם הראשונים? עד כמה לקחתי בחשבון את העובדה שלא לישון יכול להיות מעייף ולא נוח? והאם באמת אני מוכן למאמץ הגדול של לגדל ילד?
הדבר הראשון שקרה זה שזיהיתי שאני מתרגז ומתחיל לכעוס. הדבר השני שקרה הוא שהתחלתי לכעוס על עצמי ובמקביל לרחם על ביתי שיש לה אבא כול כך לא מפותח, אבל אז נזכרתי שסט המחשבות האלו לא יקדם אותי לשום מקום ושעדיף לי לחשוב על דרך שבה דבר כזה לא יחזור על עצמו, ואם יחזור שהזיהוי יהיה מיידי כדי לא למחזר את ההרגל. ובאמת קבעתי לעצמי עמדה שאומרת שאין זה מוצדק לכעוס על ביתי בגלל שלא ידועה לי התמונה השלמה של מצבה וכדאי לי לפתח סבלנות ויכולת צפייה כדי להשלים את התמונה. מה שקרה בהמשך זה שבאמת עם הזמן כעסים הלכו ופחתו ותחושת רווחה אדירה התפשטה. בזה שאני לא כועס על ביתי אני מאפשר לה וגם לי זמן לימוד וזמן ריפוי. היא מגלה על עצמה דברים ואני לא שם שום לחץ שיכול להפריע לה.
איל קנדינוף
מאמן אישי בכיר.
אימון משפחתי.
הפרעות קשב וריכוז.
טיפוח מנהיגות הורית.
אימון אישי לחיים.
ekandinoff@gmail.com
בוגר המרכז הבינלאומי למאמנים Resolve 735
Resolve735.com
מרצה ומנחה לסדנאות וקבוצות ברחבי הארץ בנושאי פיתוח
דפוסי חשיבה, שיפור האפקטיביות והתפתחות אישית.
B.Sc University of Massachusetts
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:


שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2015
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS
כתיבת מאמרים

מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב