אין חבות בלי חתימה 

סעיף 22 לפקודת השטרות קובע כדלקמן:
"22. אין חבות בלי חתימה
(א) אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה.
(ב) חתם אדם בשם מסחרי או בשם נטול, הריהו חב על-פיו כאילו חתם בשמו הוא.
(ג) חתם אדם שמה של פירמה, הרי זה כאילו חתם שמותיהם של כל החבים בתור שותפים לאותה פירמה."
סעיף 22 לפקודת השטרות קובע מפורשות כי אין חבות בלי חתימה, ואין אדם חב בתור נושה או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה. יחד עם זאת, וכפי שנראה להלן, פקודת השטרות הוחלה על דיני השליחות על חתימת השטרות בסעיפים 24, 25 לפקודה הדנים בחתימה מתוקף הרשאה.
ב- ע"א (חי') 3599/06[1] טענה המערערת כי יש לדחות התביעה מחמת היעדר עילת תביעה, שכן, השיקים נרשמו לפקודת "צבע פלוס", שהינו גוף שאיננו אישיות משפטית. בית-המשפט דחה טענה זו.
לעניין זה יפים הם דברי המלומד י' זוסמן[2]:
"ראובן כתב שטר לטובתו של שמעון. השם שמעון הוא שם מסחרי אשר לפיו מנהל לוי את עסקיו, וראובן התכוון לכך שלוי יגבה את השטר. אין זה נפרע בדוי, אלא שטר שנכתב לטובתו של אדם בשמו המסחרי. על-פי סעיף 22(ב) לפקודה, מותר לחתום על שטר בשם מסחרי, וממילא מותר גם לזכות אדם בשמו המסחרי. המושך התכוון לאדם מסויים והעובדה שלא תיאר אותו בשמו האמיתי אלא בשם בו נוהג הוא להשתמש לשם מסחר, אינה עושה את רישום הנפרע במסמך לבדותה."[3]




[1] ע"א (חי') 3599/06 מיכאל צרפתי בנייה בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-מח 2008(1) 15480 (2008).
[2] י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה חמישית) סעיף 58.
[3] ראה גם דברי כב' השופט מ' שמגר ב- ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח (5) 799 (1994).