צל הכנרת הכנרת ובקעתה היא המעצב העיקרי של הנוף הנשקף מגבעת אלומות. צלה של הכנרת, יופיה ועצמתה השפיעו רבות על תושבי הגבעה. להלן שלושה קטעים שנכתבו בהפרש של עשרות שנים אחד מן השני, על-ידי אנשים שונים השייכים לחבורות שונות, המתארים כל אחד בדרכו את עצמתו של נוף הכנרת והשפעתו עליהם. מ א י ר י ע ר י ממנהיגי קבוצת השומר הצעיר שישבה בביתניה עלית, כפי שנקראה אז הגבעה, 1919-1920 "עתים מרביץ ענן צילו על הכנרת. נושקות אותו העיניים בבלי דעת ואובדות בעלטה האגמית בשעת ערבית מפללת...עתים יזדקר מעברה של הכנרת, מחלק התהום התכלכלת, הגולן, לבן צלעות. עננה גדולה תשוט ותגהר בצלה הגדול על ההר מעל גבול המדבר, והוא נושא את שירנו. הכנרת משתקפת בצלילותן של עיני האנשים, נשמת הארץ קמה בנו לתחייה..." מ ש ה צ ו ר ף חבר קבוצת אלומות מהקמתה, ישב בגבעת אלומות 1946-1968 "נוף הרים אדיר מיבש גלעד של אליהו עד חרשות האלה שם נפל אבשלום. הרי הגולן החרמון והגליל קרצו אלינו מסביב. אך יותר מהכל השרתה חן על סביבתה הכנרת המלהיבה ביופיה. מדי שחר נראתה בגוונים חדשים, ובמיוחד הפליאה בשקיעה ובלילות ירח, וכאשר החרמון ניבט בהדרת שיבתו גם על תכול הכנרת לא ידע הנפש שבעה" משה צורף בתוך בביתנו, הוצאת המשפחה, 1982(?) י ה ו ש ע ל ו י חבר קיבוץ אלומות מ-1970, שהחליף את קבוצת אלומות, ועד היום "ראיתי נופים מרשימים יותר בחיי. הייתי באנדים ובג'ונגלים בדרום אמריקה ובמרכזה. ראיתי מפלי מים גבוהים ב'איגואיסו' וב'ניאגרה פולס', הגרנד קניון ויוסמיטי פארק; ראיתי נופים עירוניים וכפריים, נופי טבע, אף אחד מהם לא שלי, מרשימים. אולם הם לא דברו אלי, הם לא מהוים חלק מזהותי. ...הנוף אותו (אני) רואה מביתי כל יום, שבע עשרה שנים. הנוף שמשתנה כל יום, כל שעה בכל עונות השנה. נוף של יום סגרירי ושל יום גשום, נוף של יום בהיר. נוף שמשתנה על פי הגידולים החקלאיים בעמק, פעם הוא ירוק, פעם לבן. נוף שבכל עונות השנה, כל יום בכל שעה גורם לצופים בו התפעלות, רוגע (...)" יהושע לוי 1995
