'הלנו העברית אם לאבותינו?' - על הקשר או האי-קשר בין שפת עבר ובין הישראלית בת ימינו 

שתי הערות מאוחרות
1. כמה ימים אחרי פרסום מאמרי זה הפנה פרופ' צוקרמן את תשומת לבי למאמריו המופיעים באתרו. תודתי, והנה הלינק: http://www.zuckermann.org
2. בהמשך לדברים שלהלן כתבתי עוד מאמר, הרביעי בהמשך רשימת המאמרים שלי באתר זה, שכותרתו: "עוד הערה להצעתו של פרופסור גלעד צוקרמן ללמד את העברית כשפה זרה לגמרי לדובר הישראלית".

בעקבות דבריו של פרופסור גלעד צוקרמן בכתבה "עברית בשתי שקל" בהארץ online, כתבתי שלוש תגובות, שהאחת מהן מובאת כאן, והיא נוגעת לדרכו של פרופ' צוקרמן לאפיין את ההבדל בין הישראלית בת ימינו ובין העברית המסורתית:

אחד התותחים הכבדים של פרופ' צוקרמן הוא הטיעון החוזר בהתרסה: אין אנו מדברים עברית אלא ישראלית. אכן ברור שיש הבדלים רבים בין מאפייני שפות המקרא + לשון חכמים ובין מאפייני העברית המדוברת כיום בישראל (ומבחינתי אין מניעה לקרוא לה ישראלית).

אבל מכאן ועד האמירה שהעברית המקראית היא "שפה זרה" שצריך ללמד אותה "בנפרד לגמרי" מהעברית, האין הוא מרחיק לכת?

ישראלים רבים, מפשוטי העם ועד גדוליו, מטף ועד קשיש, קוראים קריאת שמע, קידוש ליל שבת וחג, הגדה של פסח, פרשה והפטרה וכתבי קודש אחרים, ומשננים, וחוזרים ומשננים תפילות, קטעי תנ"ך, לשון חז"ל ופיוטים מימי הביניים מדי שבוע בשבוע, ואפילו מדי יום ביומו ואף יותר מזה, בדרך כלל באווירה חגיגית פחות או יותר, לפעמים טקסית לפעמים סתמית יותר, אבל תמיד בדייקנות מושלמת.

ילדים ונערים גילאי גן עד צבא (במשפחתי יש שניים כאלה, בשני אגפים שונים ורחוקים זה מזה: בתי הקטנה ונכדי), בני משפחות חילוניות למהדרין, מדקלמים בעל פה ברהיטות את "יום השישי. ב,א ויכלו השמים והארץ וכל-צבאם. ב,ב ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל-מלאכתו אשר עשה. ב,ג ויברך אלוהים את-יום השביעי ויקדש אתו: כי בו שבת מכל-מלאכתו אשר-ברא אלוהים לעשות". כך הם נוהגים אצל הסבא-סבתא מצד האגף המשפחתי השומר מסורת.

לדעתי, השטף הלשוני הזה המתרבד בתודעתם משאיר חותם על תבנית נוף ילדותו הלשונית של הדובר הישראלי, ויהי מי שיהי. צוקרמן דוגל בגישה דינמית, תיאורית, די פוסט-מודרניסטית. לכן אני מניח שהוא מצוי ברחוב הישראלי - שבו מתהווה השפה העיברידית, הרוסית, הפולנית, היידישית, התימנית, האנטאקרטית - וכשבאים להציע שם ללשוננו המודרנית, הוא לא יראה לגנאי אם נתייעץ עם דוברי הישראלית (ושוב, עדיף לסקור מדגם רחב יחסית, מיוצאי מזרח עד בני ארצות היום, מילדים ועד זקנים), ונשאל אותם, למשל: באיזו שפה אתם מדברים? באיזו שפה כתוב התנ"ך? האם אתם מבינים את פשר המילים הללו, למשל (דוגמה די אקראית, האהובה עליי):

ג,א ויהי דבר יהוה אל יונה שנית לאמר. ג,ב קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך. ג,ג ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר יהוה ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים. ג,ד ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. ג,ה ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם. ג,ו ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר. ג,ז ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר: האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו.

ולחלופין, הפסקה הבאה, המעוצבת בקירוב רב במתכונת פסקת הפתיחה של ספר בראשית, האין היא עברית-ישראלית?

באותה עת ביטל ראש הממשלה את הפגישות ואת מסיבות העיתונאים. האווירה הייתה קשה ומתוחה והורגשה עוינות במערכת המדינית. תחושת מלחמה שררה בכול. נשיא ארצות-הברית דרש לקיים מפגש חירום, והמפגש נערך. מדינאי ארצות אירופה העריכו שמפגש כזה יביא תועלת. ראש הממשלה הסכים לקבוע קריטריונים שונים לתהליך המדיני ולמהלכים הצבאיים: את המהלכים המדיניים הוא כינה "האור שבקצה המנהרה" ואת המהלכים הצבאיים הגדיר "תגובה של אין-ברירה". אותו חודש היה מהחודשים הקשים בהיסטוריה של המדינה.

פעם טיפלתי בקשיש חולה מאוד, שמחמת סדרה של שבצי מוח הידרדר מצבו עד כדי שלא ידע להגיד את שם ילדיו כשבאו לבקרו, ולמותר לציין, לא להגיד משפט שלם אחד בעברית . האיש היה חילוני מתריס, אתאיסט ממש. אבל כשאמרתי לו "בראשית ברא" הוא אמר ללא היסוס "אלוהים את השמים ואת הארץ". וכך הלאה: כשאמרתי לו התחלות משפטים או פסוקים מהמקורות ומהתפילה-- הוא ידע להשלים אותן בלי פקפוק או היסוס, זו הייתה שפת ילדותו, השנים הראשונות שבהן רכש את הלשון הישראלית שלו.

לדעתי יש בזה משום עדות על יציקה עמוקה השפה העברית בלשון הישראלית. ושוב, איני חולק על כך (וגם איני מוסמך לחלוק) שהעברית אינה המקור היחיד של הישראלית. להפך, ברור לי ששטף גובר והולך של השפעות מעצב את הלשון בתהליך דינמי אינטנסיבי מאוד, ובשנים האחרונות, שנות האינטרנט, המגמות לגלובליזציה, קלות התנועה בעולם, תהליך זה מועצם מתמיד. עם זאת, לדעתי הקביעה שהעברית היא שפה זרה לדובר הישראלית נראית לי גורפת יותר מהראוי. למצער אני מציע לבדוק את הסוגיה בכלים מבחינים יותר, שיוכלו לזהות ניואנסים של זרות.
על זאת כתבתי במקום אחר, וראו ארבע מאמרים למטה ברשימת המאמרים שלי כאן.