מאת עו"ד לירון אברבך, טל': 0509533502, lironab@gmail.com
השאלה איזה מאורע ייחשב כ"תאונת דרכים" לצורך קבלת פיצוי מחברת ביטוח החובה של הרכב - הינה אחת מן השאלות המורכבות והסבוכות שעולה בפני בתי המשפט, ומעוררת שוב ושוב ויכוחים נוקבים. בתי המשפט נתקלים בכל פעם מחדש בתאונות בלתי שגרתיות, לגביהן יש להכריע האם הן מהוות תאונות דרכים המזכות בפיצוי מן המבטחת של הרכב.
במקרה מעניין שהוכרע לאחרונה בבית המשפט השלום בתל אביב (ת.א. 37508/05), אירעה תאונה בנסיבות אלה: התובע הוא נהג משאית שהגיע לנמל על מנת להעמיס על משאיתו מטען. עם תחילת ההעמסה הוא ירד מן המשאית והמתין לידה, כאשר עגורן החל להעמיס עליה מכולה. לקראת סיום ההעמסה, החליט התובע להיכנס למשאית על מנת להמתין בקבינה הממוזגת להשלמת הטעינה. ממש ברגע שהתובע החל לטפס על הקבינה על מנת להיכנס לתוכה, החל העגורן להתרומם שכן השלים את הטעינה. ואולם, מסיבה כלשהי כפות העגורן לא נפתחו, ועל כן הוא הרים עמו את המכולה ואת המשאית, המחוברת אליה. לאחר שהגיעו לגובה של כ- 3 מטרים, ניתק החיבור לעגורן, והמשאית צנחה אל הארץ, כשהתובע נופל עמה, מוטח אל הארץ ונפגע קשות.
בית המשפט נדרש להכריע האם המאורע המתואר לעיל הינו "תאונת דרכים" המחייבת את חברת ביטוח החובה של המשאית לשאת בנזקיו של התובע. לשם כך, בחן כמובן בית המשפט את הגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ההגדרה בחוק מציינת במפורש כי תאונה המתרחשת בעת כניסה לרכב ויציאה ממנו - מהווה תאונת דרכים, כל עוד הכניסה והיציאה מן הרכב הן למטרה תעבורתית.
כך, למשל, אם אדם שכח את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו ברכב, הוא חוזר לרכב על מנת להביא אותו, ואז נופל ונפגע בעת הכניסה לרכב - מאורע זה איננו "תאונת דרכים", ולא תקום זכאות לפיצויים מחברת ביטוח החובה של הרכב. זאת, משום שהכניסה לרכב לא היתה כדי לבצע בו שימוש תעבורתי, כגון נהיגה ברכב. לנטילת הטלפון הסלולארי מן הרכב - אין כל מטרה תעבורתית, ומכאן שהחוק בעניין הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו חל בעניינה כלל.
נחזור למקרה שבפנינו - התובע החל בכניסה למשאית כדי להמתין בקבינה הממוזגת עד להשלמת הטעינה. לכאורה, כניסה לרכב במטרה ליהנות מן המזגן העובד בתוכו - אינה מהווה שימוש ברכב למטרה תעבורתית, ועל כן אין מקום לראות במקרה "תאונת דרכים". ואולם, בית המשפט פסק כי יש דווקא להכיר בתאונה כ"תאונת דרכים". מדוע?
בית המשפט ציין בפסק דינו כי יש לבדוק את מטרת הכניסה למשאית על מנת להכריע בשאלה הנדונה. המטרה אינה חייבת להיות מטרה מיידית, בודדת ויחידה, וייתכן שמתקיימות מספר מטרות במקביל לכניסה לרכב, כפי שאירע במקרה הנדון: התובע נכנס למשאית כדי להמתין במזגן להשלמת הטעינה, כלומר - בכוונתו היה לנסוע מן המקום מייד עם השלמת הטעינה. במצב בו מתקיימות מספר מטרות בכניסה לרכב, יש לבדוק מהי המטרה המרכזית והדומיננטית, ואם מטרה זו הינה תעבורתית באופייה - הרי שדי בכך כדי שהאירוע יהווה "תאונת דרכים".
וכך אכן קבע בית המשפט - המטרה העיקרית של התובע בכניסה למשאית לא היתה ההמתנה במזגן, אלא הנסיעה מן המקום מייד לאחר השלמת הטעינה (שהיתה אכן לקראת סופה). על כן, וכדברי בית המשפט: "הישיבה במזגן בעניין דנן היא רווח שולי אך לא עיקרי". לפיכך, התאונה הינה "תאונת דרכים" ומזכה את התובע בפיצוי מחברת ביטוח החובה של המשאית.
מאת עו"ד לירון אברבך, טל': 0509533502, lironab@gmail.com
השאלה איזה מאורע ייחשב כ"תאונת דרכים" לצורך קבלת פיצוי מחברת ביטוח החובה של הרכב - הינה אחת מן השאלות המורכבות והסבוכות שעולה בפני בתי המשפט, ומעוררת שוב ושוב ויכוחים נוקבים. בתי המשפט נתקלים בכל פעם מחדש בתאונות בלתי שגרתיות, לגביהן יש להכריע האם הן מהוות תאונות דרכים המזכות בפיצוי מן המבטחת של הרכב.
במקרה מעניין שהוכרע לאחרונה בבית המשפט השלום בתל אביב (ת.א. 37508/05), אירעה תאונה בנסיבות אלה: התובע הוא נהג משאית שהגיע לנמל על מנת להעמיס על משאיתו מטען. עם תחילת ההעמסה הוא ירד מן המשאית והמתין לידה, כאשר עגורן החל להעמיס עליה מכולה. לקראת סיום ההעמסה, החליט התובע להיכנס למשאית על מנת להמתין בקבינה הממוזגת להשלמת הטעינה. ממש ברגע שהתובע החל לטפס על הקבינה על מנת להיכנס לתוכה, החל העגורן להתרומם שכן השלים את הטעינה. ואולם, מסיבה כלשהי כפות העגורן לא נפתחו, ועל כן הוא הרים עמו את המכולה ואת המשאית, המחוברת אליה. לאחר שהגיעו לגובה של כ- 3 מטרים, ניתק החיבור לעגורן, והמשאית צנחה אל הארץ, כשהתובע נופל עמה, מוטח אל הארץ ונפגע קשות.
בית המשפט נדרש להכריע האם המאורע המתואר לעיל הינו "תאונת דרכים" המחייבת את חברת ביטוח החובה של המשאית לשאת בנזקיו של התובע. לשם כך, בחן כמובן בית המשפט את הגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ההגדרה בחוק מציינת במפורש כי תאונה המתרחשת בעת כניסה לרכב ויציאה ממנו - מהווה תאונת דרכים, כל עוד הכניסה והיציאה מן הרכב הן למטרה תעבורתית.
כך, למשל, אם אדם שכח את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו ברכב, הוא חוזר לרכב על מנת להביא אותו, ואז נופל ונפגע בעת הכניסה לרכב - מאורע זה איננו "תאונת דרכים", ולא תקום זכאות לפיצויים מחברת ביטוח החובה של הרכב. זאת, משום שהכניסה לרכב לא היתה כדי לבצע בו שימוש תעבורתי, כגון נהיגה ברכב. לנטילת הטלפון הסלולארי מן הרכב - אין כל מטרה תעבורתית, ומכאן שהחוק בעניין הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו חל בעניינה כלל.
נחזור למקרה שבפנינו - התובע החל בכניסה למשאית כדי להמתין בקבינה הממוזגת עד להשלמת הטעינה. לכאורה, כניסה לרכב במטרה ליהנות מן המזגן העובד בתוכו - אינה מהווה שימוש ברכב למטרה תעבורתית, ועל כן אין מקום לראות במקרה "תאונת דרכים". ואולם, בית המשפט פסק כי יש דווקא להכיר בתאונה כ"תאונת דרכים". מדוע?
בית המשפט ציין בפסק דינו כי יש לבדוק את מטרת הכניסה למשאית על מנת להכריע בשאלה הנדונה. המטרה אינה חייבת להיות מטרה מיידית, בודדת ויחידה, וייתכן שמתקיימות מספר מטרות במקביל לכניסה לרכב, כפי שאירע במקרה הנדון: התובע נכנס למשאית כדי להמתין במזגן להשלמת הטעינה, כלומר - בכוונתו היה לנסוע מן המקום מייד עם השלמת הטעינה. במצב בו מתקיימות מספר מטרות בכניסה לרכב, יש לבדוק מהי המטרה המרכזית והדומיננטית, ואם מטרה זו הינה תעבורתית באופייה - הרי שדי בכך כדי שהאירוע יהווה "תאונת דרכים".
וכך אכן קבע בית המשפט - המטרה העיקרית של התובע בכניסה למשאית לא היתה ההמתנה במזגן, אלא הנסיעה מן המקום מייד לאחר השלמת הטעינה (שהיתה אכן לקראת סופה). על כן, וכדברי בית המשפט: "הישיבה במזגן בעניין דנן היא רווח שולי אך לא עיקרי". לפיכך, התאונה הינה "תאונת דרכים" ומזכה את התובע בפיצוי מחברת ביטוח החובה של המשאית.
מאת עו"ד לירון אברבך, טל': 0509533502, lironab@gmail.com
עורך דין לירון אברבך, מוסמך (בעל תואר שני) במשפטים, מתמחה בדיני נזיקין (תאונות דרכים, תאונות עבודה, רשלנות רפואית), דיני מקרקעין, צוואות וירושות, וכן במשפט פלילי וצבאי.
ליצירת קשר -
טלפון: 050-9533502
דוא"ל: lironab@gmail.com
ליצירת קשר -
טלפון: 050-9533502
דוא"ל: lironab@gmail.com
