מאת עו"ד לירון אברבך, טל': 050-9533502, lironab@gmail.com
מפניות ושיחות עם לקוחות שונים, התברר לי כי רבים אינם מודעים לעובדת זכאותם לפיצוי כספי בעקבות טיפולים רפואיים שעברו, גם אם לא סבלו נזק ממשי וקריטי כתוצאה מן הטיפול. במסגרת מאמר זה אבקש להבהיר כי אפילו במקרים שבהם לא ניתן להוכיח רשלנות רפואית מצד הרופא המטפל - עדיין קיים סיכוי טוב לזכות בפיצוי, בסיטואציות שונות.
המצב הנפוץ ביותר שבו מוענק פיצוי רפואי למטופל, למרות העדר רשלנות רפואית מצד הרופא המטפל - הינו מצב של פגם ב"הסכמה מדעת" של המטופל לטיפול שניתן לו. חוק זכויות החולה מציין במפורש כי מחובתו של הרופא המטפל לקבל מן המטופל הסכמה מדעת לטיפול הרפואי בו (סעיף 13 לחוק). הסכמה מדעת של המטופל יכולה להינתן רק לאחר קבלת הסבר מפורט מן הרופא בדבר מצבו, מהות הטיפול, מטרתו, סיכויי הצלחתו, הסיכונים הטמונים בו, האמצעים החלופיים האפשריים במקומו ועוד. רק כך ניתן להבטיח את השמירה על זכותו של המטופל על גופו, על חירותו וכבודו - המטופל הוא שמחליט, בסופו של דבר, אילו טיפולים לעבור, והוא אדון לגורלו, לחייו ולבריאותו.
כאשר ניתן טיפול רפואי בלי לקבל הסכמה מדעת כנדרש מן המטופל, בעקבות אי קבלת הסכמה בכלל או בגלל אי מתן ההסברים הנדרשים - הרי שבעצם הענקת הטיפול ניתן לראות רשלנות, ובמקרים חמורים אף תקיפה. בתי המשפט פסקו כבר לפני שנים רבות, כי כאשר מוכיח המטופל שלא ניתנו לו מלוא ההסברים הנדרשים לגבי הטיפול, ושאם היו ניתנים לו - היה מסרב לעבור את הטיפול - הוא יהיה זכאי לפיצוי בגין הנזקים שגרם לו הטיפול.
למרות ריבוי תביעות הרשלנות הרפואית, ממשיכים מוסדות רפואיים והרופאים העובדים בהם לפסוח על הסבר מעמיק כנדרש בדבר הטיפול, ומסתפקים ברוב המקרים בהחתמה על גבי טופס הסכמה מדעת - אשר אין די בו כשלעצמו כדי לספק את הדרישה למתן ההסברים ההכרחיים. הקושי העיקרי מצד המטופל, במקרים אלה, הוא להוכיח כי אם היו ניתנים לו ההסברים המלאים - הוא היה מסרב לעבור את הטיפול. המדובר כמובן בדרישה לא פשוטה, שכן היא מתייחסת למצב דברים דמיוני והיפותטי של "מה היה קורה אילו...".
ואולם, גם אם לא יעלה בידו של המטופל להראות שהיה מסרב לטיפול אם היה מקבל את מלוא המידע הנחוץ - עדיין יהיה זכאי לפיצוי בעקבות העובדה שנעשה בגופו טיפול שלא עפ"י החלטתו שלו, ובכך נפגעה האוטונומיה של הרצון שלו - אוטונומיה המהווה זכות חוקתית.
דוגמא של מקרה בו נפסק פיצוי שכזה ניתנה ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה לפני ימים אחדים (ע"א 4623/07): התובע עבר ניתוח לייזר בעיניו בעקבות קוצר ראיה, ובעקבות הניתוח החל לסבול מסינוור וטשטוש מסויים בראייתו. טענתו המרכזית של התובע, במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהגיש כנגד המנתח, היתה כי הפגיעה בעיניו נגרמה בעקבות ביצוע רשלני של הניתוח. טענה זו נדחתה ע"י בית המשפט, ונקבע שלא היתה כל רשלנות מצד הרופא המנתח בביצוע הניתוח.
טענתו האחרת של התובע היתה כי לא נתן הסכמה מדעת לניתוח, וכי אם היה יודע על הסיכון שכרוך בניתוח - היה מסרב לעבור אותו. בית המשפט קיבל את הטענה בדבר העדר הסכמה מדעת, שכן לא ניתנו לתובע הסברים מספקים בע"פ אודות כל הסכנות הצפויות מן הניתוח. ואולם, בית המשפט המשיך וקבע שלא הוכח בפניו שהתובע היה מסרב לבצע את הניתוח אילו כן היה מקבל את מלוא המידע. על כן, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין רשלנות באי קבלת הסכמתו מדעת.
למרות זאת, נפסק לתובע פיצוי בסך 60,000 ש"ח, בגלל הפגיעה באוטונומיית הרצון החופשי שלו. בית המשפט קבע שמאחר ולא ניתן הסבר מספק בע"פ אודות כל הסכנות שבניתוח, הרי שבוצעה בתובע פרוצדורה מבלי לאפשר לו לקבל את ההחלטה המושכלת בעניין בעצמו. פגיעה זו בתובע מחייבת מתן פיצוי בשל הנזק הבלתי ממוני שנגרם לו.
יודגש, כי בית המשפט ציין שהפיצוי שנפסק הינו נמוך במקרה זה, בגלל שלא דובר באי מתן הסבר כלל, אלא רק באי מתן הסבר יסודי בע"פ בדבר כל הסיכונים הכרוכים בניתוח (בעוד לגבי מרבית הסיכונים כן ניתן הסבר בע"פ). מכאן עולה שבמצבים קיצוניים יותר - שמתרחשים באופן יומיומי ממש - יהיה מקום לפסוק פיצוי העולה על 60,000 ש"ח.
מאת עו"ד לירון אברבך, טל': 050-9533502, lironab@gmail.com
מפניות ושיחות עם לקוחות שונים, התברר לי כי רבים אינם מודעים לעובדת זכאותם לפיצוי כספי בעקבות טיפולים רפואיים שעברו, גם אם לא סבלו נזק ממשי וקריטי כתוצאה מן הטיפול. במסגרת מאמר זה אבקש להבהיר כי אפילו במקרים שבהם לא ניתן להוכיח רשלנות רפואית מצד הרופא המטפל - עדיין קיים סיכוי טוב לזכות בפיצוי, בסיטואציות שונות.
המצב הנפוץ ביותר שבו מוענק פיצוי רפואי למטופל, למרות העדר רשלנות רפואית מצד הרופא המטפל - הינו מצב של פגם ב"הסכמה מדעת" של המטופל לטיפול שניתן לו. חוק זכויות החולה מציין במפורש כי מחובתו של הרופא המטפל לקבל מן המטופל הסכמה מדעת לטיפול הרפואי בו (סעיף 13 לחוק). הסכמה מדעת של המטופל יכולה להינתן רק לאחר קבלת הסבר מפורט מן הרופא בדבר מצבו, מהות הטיפול, מטרתו, סיכויי הצלחתו, הסיכונים הטמונים בו, האמצעים החלופיים האפשריים במקומו ועוד. רק כך ניתן להבטיח את השמירה על זכותו של המטופל על גופו, על חירותו וכבודו - המטופל הוא שמחליט, בסופו של דבר, אילו טיפולים לעבור, והוא אדון לגורלו, לחייו ולבריאותו.
כאשר ניתן טיפול רפואי בלי לקבל הסכמה מדעת כנדרש מן המטופל, בעקבות אי קבלת הסכמה בכלל או בגלל אי מתן ההסברים הנדרשים - הרי שבעצם הענקת הטיפול ניתן לראות רשלנות, ובמקרים חמורים אף תקיפה. בתי המשפט פסקו כבר לפני שנים רבות, כי כאשר מוכיח המטופל שלא ניתנו לו מלוא ההסברים הנדרשים לגבי הטיפול, ושאם היו ניתנים לו - היה מסרב לעבור את הטיפול - הוא יהיה זכאי לפיצוי בגין הנזקים שגרם לו הטיפול.
למרות ריבוי תביעות הרשלנות הרפואית, ממשיכים מוסדות רפואיים והרופאים העובדים בהם לפסוח על הסבר מעמיק כנדרש בדבר הטיפול, ומסתפקים ברוב המקרים בהחתמה על גבי טופס הסכמה מדעת - אשר אין די בו כשלעצמו כדי לספק את הדרישה למתן ההסברים ההכרחיים. הקושי העיקרי מצד המטופל, במקרים אלה, הוא להוכיח כי אם היו ניתנים לו ההסברים המלאים - הוא היה מסרב לעבור את הטיפול. המדובר כמובן בדרישה לא פשוטה, שכן היא מתייחסת למצב דברים דמיוני והיפותטי של "מה היה קורה אילו...".
ואולם, גם אם לא יעלה בידו של המטופל להראות שהיה מסרב לטיפול אם היה מקבל את מלוא המידע הנחוץ - עדיין יהיה זכאי לפיצוי בעקבות העובדה שנעשה בגופו טיפול שלא עפ"י החלטתו שלו, ובכך נפגעה האוטונומיה של הרצון שלו - אוטונומיה המהווה זכות חוקתית.
דוגמא של מקרה בו נפסק פיצוי שכזה ניתנה ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה לפני ימים אחדים (ע"א 4623/07): התובע עבר ניתוח לייזר בעיניו בעקבות קוצר ראיה, ובעקבות הניתוח החל לסבול מסינוור וטשטוש מסויים בראייתו. טענתו המרכזית של התובע, במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהגיש כנגד המנתח, היתה כי הפגיעה בעיניו נגרמה בעקבות ביצוע רשלני של הניתוח. טענה זו נדחתה ע"י בית המשפט, ונקבע שלא היתה כל רשלנות מצד הרופא המנתח בביצוע הניתוח.
טענתו האחרת של התובע היתה כי לא נתן הסכמה מדעת לניתוח, וכי אם היה יודע על הסיכון שכרוך בניתוח - היה מסרב לעבור אותו. בית המשפט קיבל את הטענה בדבר העדר הסכמה מדעת, שכן לא ניתנו לתובע הסברים מספקים בע"פ אודות כל הסכנות הצפויות מן הניתוח. ואולם, בית המשפט המשיך וקבע שלא הוכח בפניו שהתובע היה מסרב לבצע את הניתוח אילו כן היה מקבל את מלוא המידע. על כן, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין רשלנות באי קבלת הסכמתו מדעת.
למרות זאת, נפסק לתובע פיצוי בסך 60,000 ש"ח, בגלל הפגיעה באוטונומיית הרצון החופשי שלו. בית המשפט קבע שמאחר ולא ניתן הסבר מספק בע"פ אודות כל הסכנות שבניתוח, הרי שבוצעה בתובע פרוצדורה מבלי לאפשר לו לקבל את ההחלטה המושכלת בעניין בעצמו. פגיעה זו בתובע מחייבת מתן פיצוי בשל הנזק הבלתי ממוני שנגרם לו.
יודגש, כי בית המשפט ציין שהפיצוי שנפסק הינו נמוך במקרה זה, בגלל שלא דובר באי מתן הסבר כלל, אלא רק באי מתן הסבר יסודי בע"פ בדבר כל הסיכונים הכרוכים בניתוח (בעוד לגבי מרבית הסיכונים כן ניתן הסבר בע"פ). מכאן עולה שבמצבים קיצוניים יותר - שמתרחשים באופן יומיומי ממש - יהיה מקום לפסוק פיצוי העולה על 60,000 ש"ח.
מאת עו"ד לירון אברבך, טל': 050-9533502, lironab@gmail.com
עורך דין לירון אברבך, מוסמך (בעל תואר שני) במשפטים, מתמחה בדיני נזיקין (תאונות דרכים, תאונות עבודה, רשלנות רפואית), דיני מקרקעין, צוואות וירושות, וכן במשפט פלילי וצבאי.
ליצירת קשר -
טלפון: 050-9533502
דוא"ל: lironab@gmail.com
ליצירת קשר -
טלפון: 050-9533502
דוא"ל: lironab@gmail.com
