נהיגה בטוחה - כיצד אנו יכולים לתרום לנושא 

  תאונות הדרכים גובות מחיר יקר של הרוגים ופצועים בכל שנה, כשהגורם האנושי הוא גורם מכריע ברוב התאונות. כשקיבלתי את רישיון הנהיגה, אמרה לי דודתי שאזכור תמיד שיש לי כלי רצח ביד, כלי שיכול להרוג. אנחנו חייבים לסגל לעצמנו ראייה חברתית בבואנו לנהוג בכביש, כלומר ראייה שחושבת גם על הזולת, ראייה שתמנע מאיתנו לנהוג כאשר אנחנו עייפים מדי או שיכורים, מתוך הבנה שאנו יכולים, מעבר לפגיעה בעצמנו, גם לפגוע בזולת. כמו כן עלינו להבין שהכביש אינו שדה קרב על מי פראייר ומי מוותר, ושכל פגיעה שנמנעת היא לטובתנו האישית.  לדעתי יש ללמד ולחנך בבתי הספר לנהיגה זהירה, תוך ביקור במקומות כמו בית לווינשטיין, על מנת שהדור הצעיר יפנים כמה חשובה נהיגה זהירה ומה יכולות להיות התוצאות של נהיגה פרועה. כמו כן יש להחמיר מאד בעונשים הניתנים על עבירות תנועה חמורות כמו נסיעה באור אדום, אי עצירה בעצור וכדו', ולראותן בחומרה כמעט כפי שאנו רואים בחומרה ניסיון לרצח. אדם שנוהג בסיכון ומסכן אחרים הוא עבריין שיש לו נטייה אנטי חברתית לא פחות משיש לשודד, גנה ואדם שהולך למקומות בילוי חמוש בסכין. כמו כן עלינו להבין כי מי שקבע עבורנו את חוקי התנועה, כגון מהירות ותמרורים הם מומחים לבטיחות ולהנדסה, שבדקו את הכביש ואת הסכנות העלולות לקרות, ועלינו לסמוך על שיקול דעתם ולהקשיב להם, בדיוק כפי שקורה כשאנחנו הולכים לרופא מומחה בקשר לבעיה רפואית כלשהי שיש לנו. המומחים למשל לא מחליטים לשים תמרור עצור כי התחשק להם, אלא לפי תנאי השטח והידע שלהם. חוסר הקשבה להם יכול להיות קטלני עברונו ועבור אנשים אחרים. נבחן להלן מס' הוראות שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת באופן מלא. 

• מהירות- זה נכון שהרכב החדיש שלנו מסוגל לנסוע 140 קמ"ש בלי בעיות ושאנו שולטים ברכב ללא כל בעיה, אבל את המהירות קבעו לנו לא בגלל חוסר יכולת של הרכב, אלא כדי שבמקרה של סכנה או טעות של הנהג מולנו או שלנו, נוכל להגיב. למשל, כשבדרך עירונית ליד ישובים וצמתים בהם הרכבים באים מהצדדים קובעים 60 קמ"ש, זה כדי שאם רכב כזה יחליק ונתנגש בו, להתנגש בו ב-60 קמ"ש זה לא כמו ב-100 קמ"ש, או כשבדרך בינעירונית בלי מסלול הפרדה קובעים 80 קמ"ש, זה כי בדרך כלל כשרכב מולך יסטה ממסלולו בטעות אפילו בקצת, ב-80 קמ"ש אתה בדרך כלל יכול להגיב וב-120 קמ"ש לא! ואם יקרה לך פנצ'ר תוך כדי נהיגה מהירה מדי, תתקשה להשתלט על הרכב וכן הלאה.

 

• תמרורי עצור ותן זכות קדימה- על מנת לתכנן נכון את הנסיעה בכביש, ושילוב המכוניות שנוסעות בו בכיוונים שונים, ניתנו לנו תמרורי העצור ותן זכות קדימה. הם לא הושמו בשרירות לב, אלא לאחר בדיקה קפדנית של הבנת שדה הראיה של הנהג נוכח התנועה שלפניו. תמרורים אלה חשובים לנו מאוד, והם נועדו כדי לשמור עלינו. הם לא האויב שלנו, הם לא הושמו שם סתם כדי להפריע לנו. אי שמירה עליהם מסכנת לא רק אחרים אלא גם אותנו. האם שווה לנו להיפגע למות חלילה או להישאר נכים בשביל עוד רגע בכביש?

 

• שמירת מרחק- דרך בינעירונית, אוטוסטרדה, כולם נוסעים מהר מה הבעיה? ומה יקרה אם לרכב שלפניך יהיה פנצ'ר או שהוא יאבד שליטה? ובדרך עירונית יתכן שרכב יעצור בפתאומיות כי ילד יפרוץ לכביש. גם התנגשות ב-40 קמ"ש היא חזקה. לפני כשנתיים הייתי מעורבת בתאונה בה רכב נכנס בי במהירות מאחור ואני נכנסתי ברכב שלפנים. האוטו נהיה טוטאל לוסט ורק בנס יצאנו אני וילדי ללא פגע, אך כמה ניסים קורים בכביש? ואפילו אם לא נפגע ברכב שלפנינו ובנוסעיו בצורה קשה ביותר, האם אנו רוצים לשבת במאסר או לקבל שלילה של כמה שנים? זה שווה?

 

• נהיגה בשכרות ועייפות- בדיקות בתנאי מעבדה הוכיחו כי גם כשאנו שתויים מעט, כושר השיפוט שלנו בכביש לקוי, ובמצב כזה לא עולים על הכביש. זו פצצה מתקתקת. כך גם כשעייפים.

 

• אדיבות בכביש- כשאתה מוותר לנהג אחר אתה לא פראייר. הנהג השני מודה לך בתוך תוכו שהצלת אותו, וגם מרגיש בתוכו אשם שנדחף ויכול היה לגרום לאסון, לכן המוותר לא רק שהוא לא פראייר, הוא המחזיק את המושכות בידיו.

 מאות אנשים נהרגים מדי שנה בתאונות דרכים. רבים פצועים. לפני מס' שנים נהרג שכן שלי בתאונת דרכים והשכן השני נפצע באורח אנוש. מאדם פעיל ומלא שמחת חיים הוא הפך לצמח מהלך, אחרי תהליך שיקום של כמעט שנתיים. זה הרס את שתי המשפחות ולתמיד. אתה לא רוצה להיות אחד מהם. אתה לא רוצה שאשתך או ילדיך יהיו אחד מהם ואתה לא רוצה לעשות את זה לאחרים. זה לכל החיים. אם כולנו נבין את החשיבות ונקפיד על הכללים- אפשר לנצח במלחמה הזאת- סעו בזהירות , סעו בהתאם לחוק. החוק הוא בשבילנו!.