תרבות הרכיבה העירונית
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

תרבות הרכיבה העירונית 

מאת    [ 06/09/2008 ]
מילים במאמר: 1301   [ נצפה 2955 פעמים ]

 
 

תרבות הרכיבה העירונית

המאמר פורסם ב- Ynet בשנת 2005, בזמן בו טל ברמן ניהל את פורום תל-אביב של Ynet

פרזנטציה בנושא המאמר נערכה ע"י טל ברמן בכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל בתאריך 02/02/06

במקום להתעצבן בפקקים, לאחר ולהתמרמר, מצאו תל-אביבים רבים כלי-תחבורה אלטרנטיבי, ללא פיח והוצאות עתק. כלי התחבורה הלא ממונעים, החל מאופניים המדוושות, עבור דרך רולר בליידס וכלה בקורקינט וסקייטבורד משמשים תל אביבים רבים כהרבה מעבר לצורך הטכני בשינוע בעיר הגדולה . חלקם מוצאים בהם את האמצעי הנוח, המהיר והזול ביותר לניידות בעיר הצפופה והסואנת שלנו. אחרים מחפשים חלופה ספורטיבית לחדר הכושר, ורבים מהם משתייכים באמצעות הרכיבה לקהילת רוכבים שמקיימת טקסים כמעט פולחניים של רכיבה משותפת בעיר, הם מדברים על "תרבות רכיבה", שיש בה אמירות כלכליות, חברתיות וסגנוניות. גולש הגלגיליות התל-אביבי יואב ו. טוען כי ההחלקה נעשית "בשביל האדרנלין והכיף". להחליק על העיר עם הרולרבליידס ( גלגיליות) או עם הסקייטבורד ( גלגשת), עם האופנים או עם הקורקינט. המחליקים הגולשים על רחובות הערים הפכו עוד בשנות התשעים של המאה ה- 20 לקבוצה תרבותית מאוד בולטת בערי העולם - בניו-יורק, לונדון, סידני, קיפטאון, טוקיו...ובשנים האחרונות גם בתל-אביב - בכיכר רבין, בגן גולדה ליד בית האופרה, בכיכר דיזינגוף ובכל רחובות העיר ומתחמיה.

מהפכה או אופנה?

אופנת הרחוב (Street Wear), מכנסיים מנופחות, סניקרס עם סוליות עבות שטוחות, קעקועים של מלאכים ושטנים וגם של חיפושיות ופרחים, שרשראות לארנקים ומפתחות, טישרטס (T-shirts) עם גרפיקה כאוטית, השתלטות על אביזרי רחוב הנוחים להחלקה וגראפיטי מחאתי הם רק חלק מהסממנים של תרבות חדשה זו. החומרה במקרה של המחליקים כוללת ספסלים, מדרגות, מעקים, שפות מדרכה, ברזי שריפה, אדניות, אדני חלון, פחים, גגות, גשרים ומה לא - - המחליקים "לוקחים טרמפ" על הארכיטקטורה של העיר ועושים בה שימוש חוזר כרצונם בלי קשר לפונקציות שיועדו לאביזרי העיר ע"י מתכנניה ומעצביה. המדרגות הם כבר לא רק להולכי הרגל והספסלים הם כבר לא רק לזקני העיר. מתכנני ערים כבר טענו כי מדובר בפגע הרסני של נוף העיר ושל החברה העירונית. אחרים טענו, כי המחליקים הם סמל המהפכה החיה והאקטיבית ביותר, כנגד שלילת זכויות הבעלות על המרחב הציבורי בעיר ועל חופש התנועה והפעילות בו. המחליקים מתעמתים עם העיר תוך כדי פעילות ופעלולים עליה ובתוכה. הם "נלחמים" כמו במהפכה אמיתית, כזאת שפעם הייתה נולדת רק בין כותלי האוניברסיטאות היוקרתיות. היום היא מובערת בגלגלי הרוכבים יומיום ברחובות הערים, פרט לאוניברסיטאות. המחליקים מתעמתים עם האספלט והבטונדות, עם הברזלים והחוזק של העיר על מרכיביה. הם כובשים את העיר ו"קורעים" אותה, עולים ויורדים מעל ומתחת, לצד ובין הבניינים. יתכן והמחליקים משליטים מחדש ערכים שימושיים, כגון הנאות גוף, שיחד עם המרחב העירוני יוצרים מימד חדש של זמן, מרחב וזהות חברתית. הדינמיקה הרוטטת ומלאת החיים שלהם מעניקה את התחושה שהעיר אינה רק משטח פיסי, אלא מרחב חברתי תוסס מלא ברעיונות, תרחישים, פעילויות וזרימות של אנרגיות. בייצור הנאות תוך מפגש עם מדרכות העיר, המחליקים מחיים מחדש את אחד הסלוגנים המרכזיים של מהפכת דני האדום ( פריז 1968), האומרת כי מתחת למדרכה ולמבנים שוכב חוף-ים.

הסמלים התרבותיים של תרבות ההחלקה:

פעם גלשו על הים והיום גולשים ומשתוללים על גלי הבטון ונהרות האספלט של העיר תרבות ההחלקה מתפשטת ברחבי תבל, חוצה גבולות גיאוגרפיים ופוליטיים, ומשתתפים בה שחורים ולבנים, מוסלמים ונוצרים, אמריקאים ואסיאתים, הומואים וסטרייטים, נשים וגברים, עורכי-דין ומובטלים. התרבות העירונית של המחליקים מעוגנת היטב על-ידי קודים חברתיים בינלאומיים הבאים לידי ביטוי בעיצוב גרפי, סלנג, ג'אנק-פוד ומוסיקה. ההמבורגר או הפיצה ביד, הראפ, ההאוס או כל קומבינציה בניהם ברקע. ארבעה פעלולים נודעים זכו לשמות בעולם הגלגשות: BECKSIDE, FLIP, TAILSLIDE, NOSE GRIND , ולכל רעיון פעלולי חדש נולד ישר כינוי על בסיס לשוני של ארבעה שמות אלו. כך נוצרה שפה חדשה של תרבות עירונית חדשה. רוכבי האופניים בחרו להעניק את השם "סופרמן" לתעלול המזכיר לנו את מלך הקומיקס, בו הידיים מחזיקות בכידון והגוף כולו מאוזן באוויר. מאז שנות התשעים הפכה הסימבוליקה של המחליקים לפלורליסטית החל מלבוש נוח וחצאי עירום דרך סיסמאות אירוניות, ( ?I LOVE COPS? ) עד לדוגמאות גיאומטריות, צורות הי-טקיות, דמויות עב"מיות וצבעים זרחניים - עירבוב טקסטורות מסקרן של המודרני, העתידני והישן, הקרוב והרחוק, המוכר והזר. התוצאה היא ייצור בין-כלאיים, אקלקטיות של מגוון זמנים, מקומות, תרבויות וסגנונות. הגרפיקה הכאוטית הזאת מופיעה על לבוש המחליקים, על קירות ואביזרים שונים בעיר, בפרסומות המופנות לקהלים צעירים, על הגלגשות והאופניים וכמובן על עור המחליקים כקעקועים.

"כשהם עובדים אנחנו מחליקים":

היסטוריון הארכיטקטורה האנגלי איאן בורדן (Iain Borden) טוען שכ-80% מהגרפיקה וייצור אביזרי ההחלקה נעשים על-ידי המחליקים עצמם, ועבודתם זו מציעה אלטרנטיבה ריאלית לחיי היומיום המוכרים בעולמינו: עבודה, כסף, פנאי, צריכה ושגרות אחרות. קודי ההתנהגות של המחליקים אינם בדיוק מעודדים את המבנים הקלאסיים של עבודה ומשפחה. בעוד מאמצים נעשים להפנמת הנוער אל תוך מערכות החינוך ומעגל העבודה הקיים, הרי שהמחליקים מציעים אלטרנטיבה של עולם נפרד מזה של ההורים, הקואופרציות והמדינה. זה עולם עם חיי יומיום אחרים, שהאנושות עוד לא ידעה, עולם של החלקה, חופש, גרפיקה ועיצוב. אנשי עסקים וכלכלנים סבורים כי מדובר בשוק מסחרי חדש בעל פוטנציאל כלכלי לא רע. ההערכות מדברות על מחזור גלובאלי של מיליארדי $ לשנה. אחת הפרסומות לגלגשות בבריטניה טוענת, שהבחירה היא או סקייטבורד או שאתה טיפש. המחליקים מנסים לחיות חיים נפרדים, מחוץ לחברה ה"טיפשית", כתת-תרבות עם לב פועם משלה. מחליק בריטי אמר: " כשהם עובדים אנחנו מחליקים". כשכולם עסוקים בשגרת העבודה, יש אחרים המחליקים אל תוך הרפתקה מתמשכת. ואכן המחליקים מקיימים פעילות חיה, קצבית, ספורטיבית וספונטנית ברחובות העיר. המחליק רואה את העיר כפארק שעשועים מרתק שהכניסה אליו חינם. הפגישה של המחליק עם העיר מזכירה את מרוץ פריז-דקר החוצה טופוגרפיות שונות, הרים, בקעות, אגמים ומדבריות. המחליקים לא בוחלים בכלום. הם מחליקים על פסולת בניין ושאריות מתכת ודיקטים, קופצים מעל מכשולי ברזל ובטונדות. ההרפתקה הזאת מגלמת מפגש מרתק בין מעקה או בלטה לבין אנוש. כל משטחי העיר, המאונכים כמו המאוזנים והחלקים כמו המחוספסים, משמשים את המחליקים לפעלוליהם היומיומיים. מחליקים שפגשתי ברחובות מנצ'סטר ותל-אביב טענו כי הם מתקיימים על כל מה שרק יהיה שם בשטח, העיר היא החומרה המאתגרת ל"טריפ" שלהם.

עם המחאה הגיע הדיכוי הממסדי:

צפיפות הולכת וגוברת של מחליקים בערים רבות ברחבי תבל הביא לפעולות דיכוי. מסאן-דייגו קליפורניה דרך לונדון ועד סידני הוחרמו ונאסרו כל שימושי המחליקים בשטחים ציבוריים. בלונדון, כל אזור ה"סיטי" הוכרז כאזור סגור למחליקים. מכאן ועד לגביית קנסות ואף מאסר הדרך קצרה ביותר. גם השיח הציבורי בארצות רבות מחרים באופן גס את פעילות המחליקים, אך האיום עליהם לא נראה כמה שמאיים על קיומם. גולש הגלגשות האמריקאי ג'ק פלפס (Jack Phelps) נוהג לטעון כי הם, הרשויות ומי לא, יכולים להעיף אותנו, אבל לנו לא אכפת, אנו נשוב, פשוט במקום אחר. העיר מספיק גדולה ומאתגרת ויש בה מקום לכולם באשר הם: יהודים, רוכבי אופנועים, לסביות, רוכבי קורקינט, ערבים, כושים, רוכבי אופניים...ומחליקי גלגשות. במגה הערים הענקיות והרב-תרבותיות יש אינספור קבוצות מיעוטים הנלחמות על זכותן האלמנטרית למרחבי קיום משלהן. קבוצות אלה מנסות להדגיש את קיומן במרחב, תוך הגברת הפעילות בו. בסאן-פרנסיסקו אלפי סטיקרים "החלקה על גלגשות מותרת" (Skateboarding Allowed) הודבקו על ספסלים ואביזרי רחוב שונים. המחאה באמצעות גראפיטי עשתה את שלה ומספר אזורים פתוחים במרחב הציבורי בעיר סאן-פרנסיסקו הוגדרו רישמית ע"י הרשויות כאזורים המותרים להחלקה.

מקבלי ההחלטות בתל-אביב לא מעודדים, בלשון המעטה, את אלפי גולשי הגלגיליות שבמשך שנים, כל יום שלישי, קיימו מפגשים אורבניים לוהטים ברחובות העיר. לאחרונה החליטה העירייה והמשטרה למנוע מהם ליהנות במרחב הציבורי. עירא שמש, עורך המגזין האינטרנטי BlueBike, סיפר לי שלא מזמן העירייה הוסיפה גבנונים למעקים באזור בית האופרה כדי למנוע מרוכבי גלגשות להחליק במקום. הוא הוסיף ואמר כי מדובר באקט המסכן את הרוכבים. ליאור צלרינג, גולש הגלגשות הישראלי ועורך המגזין האינטרנטי "אדרנלין" קורא למקבלי ההחלטות בעיריית תל-אביב לפעול להכשרת כיכרות בתוך העיר כאתרי החלקה. מעניין אם הצעה כזאת תיושם בעתיד, למשל בכיכר רבין שבתוככי העיר העברית הראשונה. ליאור מציין כי בעיר תל-אביב חיה ופועלת קהילת האקסטרים הגדולה ביותר בארץ, והעיר עצמה לא ערוכה לכך. עם זאת מספר ערים בעולם השכילו לבנות אתרי החלקה מיוחדים, בדיוק כפי שנבנים אולמות ספורט, מגרשי כדורגל וטיילות להולכי-רגל. גם במתחם הספורטק בתל-אביב נבנה אתר החלקה מיוחד, הכולל אביזרים מאולתרים כמו רמפות, והכניסה אליו בתשלום. השאלה היא אם תרבות המחליקים שצמחה ברחוב, יהיה בכוחה להתמסד ולהגביל את עצמה לאזור סינטטי קטנטן בתוך מרחב עירוני עצום ומאתגר. כנראה שלא. גולש הגלגיליות התל-אביבי יואב ו. טוען כי הוא מעדיף את הגלישה ברחוב הפתוח של העיר: "זמין, קרוב לבית, יותר מאתגר, סיכון גבוה יותר ממקומות מוסדרים". 

© טל ברמן, כל הזכויות שמורות, תל-אביב ינואר 2005.

ד"ר טל ברמן, גאוגרף ומתכנן ערים, הרשום במשרד הפנים כיועץ מורשה. תחומי המחקר והידענות של טל הם: גאוגרפיה, אנתרופולוגיה, תכנון עירוני ואזורי, שיתוף הציבור בתכנון, שיטות מחקר איכותניות.


 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב