מאת עו"ד לירון אברבך, טל': 050-9533502, lironab@gmail.com
מפניות של לקוחות רבים אליי, עולה כי הם אינם מודעים למצב המשפטי המיוחד הקיים בישראל בכל הנוגע לתאונות הדרכים. השאלה הנפוצה ביותר הינה - מטבע הדברים - האם אפשר לתבוע ואת מי. במאמר זה אנסה להפיג את חוסר הבהירות הקיים בנושא.
ההבחנה הראשונית והחשובה ביותר, כאשר ניגשים לשאלה "את מי לתבוע?" - הינה על איזו תביעה מדובר: תביעה בגין הנזק שנגרם לרכוש (כלומר - לכלי הרכב המעורב בתאונה) או בתביעה בגין הנזק שנגרם לגוף (פגיעה במי שמעורב בתאונה).
בתביעות הנוגעות לנזקים שנגרמו לכלי הרכב כתוצאה מן התאונה - העיקרון המנחה הינו בדיוק אותו העיקרון השולט בדיני הנזיקין הכלליים: מי שאחראי לקרות התאונה - הוא שאחראי לפצות בגין הנזק שנגרם. אם עמדתי עם רכבי ברמזור אדום, ורכב שהגיע מאחוריי לא הספיק לבלום בזמן והתנגש בי מאחור - הנהג שפגע בי הוא שאחראי לנזק שנגרם לרכבי, ולי יש זכות לתבוע ממנו את נזקיי האמורים. בתביעה שכזו, חובת ההוכחה מוטלת עליי, להראות ולהוכיח כי הנהג האחר הוא שגרם לתאונה. אם אוכיח זאת - אקבל פסק דין לזכותי, ואוכל לגבות אותו מן הנהג הפוגע.
לעומת זאת, כאשר אנו עוסקים בתביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו בתאונת הדרכים - הגישה של החוק הינה שונה בתכלית. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, משנת 1973, קבע עיקרון של אחריות מוחלטת בכל הנוגע לפגיעות הגוף. עיקרון זה כולל שני מרכיבים מרכזיים:
א. ראשית, הנהגת מדיניות של חובת ביטוח לכל רכב ולכל נהג - זוהי פוליסת ביטוח החובה המוכרת לנו.
ב. ושנית, קביעה אבסולוטית בחוק כי מי שנוהג ברכב - הוא שאחראי לנזקי הגוף הנגרמים בתאונה: הן לנזקים שנגרמים לו עצמו, הן לנזקים שנגרמים לנוסעים שנמצאים ברכבו בעת התאונה, והן לנזקים שנגרמים להולכי רגל הנפגעים מן התאונה.
מאחר ולנהג קיימת חובה להיות מבוטח - הרי שבאופן עקרוני כל הנפגעים בתאונות דרכים אמורים להיות מפוצים בגין נזקי הגוף שלהם ע"י חברת הביטוח של הנהג. כך ביקש החוק להגיע לתוצאה, שבה אין מי שנפגע בתאונת דרכים ואינו יכול לקבל פיצוי בגין נזקיו: תחילה, נותן החוק לנפגע כתובת ברורה - את מי לתבוע, ומעבר לכך - החוק מבטיח שהגוף הנתבע, שהינו חברת ביטוח, הינו גוף עמיד שיוכל לשאת בפועל גם בתשלום הנזקים. אם נחזור לרגע לדוגמא שהזכרתי לעיל, הרי שגם אם יינתן פסק דין המחייב את הנהג שפגע בי מאחור לשלם עבור הנזק לרכב - יתכן ואותו נהג הינו חסר אמצעים, ולא אוכל לגבות ממנו את נזקיי בצורה סבירה. לעומת זאת, כאשר ניצבים בפני חברת ביטוח - אין סכנה של אי יכולת לעמוד בסכומים שנפסקים.
לשם המחשה של העקרונות שנקבעו בכל הנוגע לנזקי הגוף, נמשיך עם הדוגמא שלעיל. שני נוסעים שישבו במושב האחורי של רכבי בעת ההתנגשות - נפגעו בגב ובצוואר. מי שאחראי לפציעות שלהם הינו הנהג שפגע בנו מאחור, אבל לא הוא הכתובת לתביעה של הנוסעים בגין נזקי הגוף שלהם. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הורה - אמור לעיל - שהאחראי לנזק הגוף הוא הנהג וחברת הביטוח שלו, ולכן שני הנוסעים שישבו ברכבי מחוייבים לתבוע אותי ואת חברת ביטוח החובה שלי (שבפועל תישא במלוא התשלום). אני עצמי אוכל להגיש תביעה בעקבות פגיעותיי כנגד חברת הביטוח, ואילו הנוסעים שישבו ברכבו של הנהג הפוגע יפנו את תביעתם כנגד הנהג הפוגע וחברת ביטוח החובה שלו.
ודוגמא אחרת: שרגא נהג ברכבו לבדו והתנגש בעץ. הרכב נהרס לחלוטין, ולשרגא נגרמו שברים קשים ברגליו. בעוד שלשרגא אין למעשה את מי לתבוע בגין הנזק לרכב (אלא אם ערך מיוזמתו ומבחירתו ביטוח מקיף), הרי שבגין נזקי הגוף שנגרמו לו - הוא יוכל לקבל פיצוי מחברת הביטוח חובה שמבטחת את השימוש ברכב
המנגנון שיצר החוק בנוגע לנזקי הגוף הינו מנגנון פשוט, אבל חשוב להדגיש שקיימים בו מספר חריגים - מקרים שבהם לנפגע לא תהיה זכות תביעה כנגד חברת הביטוח. המקרים שמונה החוק הם אלה:
א. מי שגרם במתכוון לתאונה - אם, למשל, יוכח ששרגא המוזכר למעלה, התנגש בעץ בכוונה, הוא לא יהיה זכאי לפיצוי מחברת ביטוח החובה, ולמעשה יישאר ללא פיצוי כלל.
ב. מי שנהג ברכב ללא רשות לנהוג בו (כלומר - תוך ביצוע עבירה פלילית, למשל של גניבת הרכב), וכן הנוסעים ברכב שידעו על כך.
ג. מי שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה - ואולם, יודגש כי אם תוקפו של רישיון הנהיגה פקע בגלל שלא שולמה האגרה, הדבר לא ישלול את הזכאות לפיצוי מחברת הביטוח.
ד. מי שהרכב שימש אותו או סייע לו בעת התאונה בביצוע של פשע.
ה. מי שנהג ברכב ללא ביטוח חובה מתאים - למשל, אם בתאונה שארעה לי בזמן שעמדתי ברמזור, יסתבר כי לא היה לי ביטוח חובה, הרי שלא אוכל לתבוע אף חברת ביטוח בגין נזקי הגוף שלי.
ו. בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לנהג לנהוג למרות שאין ביטוח חובה - אם, למשל, אחד מן הנוסעים שישבו מאחור בעת התאונה שארעה לי, הינו הבעלים של הרכב, והוא שהתיר לי לנהוג ברכב, למרות שידע כי אין ביטוח חובה - גם הוא לא יוכל לקבל פיצוי בגין נזקי הגוף שלו.
כפי שאפשר לראות, המקרים בהם נשללת הזכות לפיצויים מחברת הביטוח הם כאלה שבהם קיים יסוד של אשם מצד הנפגע בהעדר ביטוח החובה או הכיסוי הביטוחי. אך מה לגבי מי שהיה נוסע ברכב שכזה, ואינו אשם כלל בהעדר הביטוח? למשל, אם יסתבר שבעת התאונה שארעה לי נהגתי ללא ביטוח חובה, אבל שני הנוסעים שישבו ברכבי - לא ידוע שאני נוהג ללא ביטוח: האם גם מהם יישלל הפיצוי?
ובכן, ניתן לראות שהנוסעים ברכבי אינם נכנסים בגדר המקרים המפורטים לעיל, ולכן לא תישלל מהם הזכות לפיצויים. מאחר ובמצב כזה - לא קיימת חברת ביטוח שניתן לתבוע (שכן אין ביטוח חובה כלל), יצר החוק חברת ביטוח ממשלתית בשם "קרנית", שמטרתה - בין היתר - לפצות נפגעים שכאלה, אשר ניצבים בפני שוקת שבורה שלא באשמתם. קרנית תפצה את הנוסעים ברכבי, ולאחר מכן תפנה בתביעה אליי, בדרישה כי אחזיר לה את הכספים ששילמה לנוסעים.
לסיכום, ובאופן כללי, ניתן לומר כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים יצר מערכת שבה כל אדם יפוצה בגין נזקי הגוף שנגרמים לו, ובלבד שאין בו יסוד של אשם למצב בו לא קיים ביטוח חובה המכסה את התאונה.
מאת עו"ד לירון אברבך, טל': 050-9533502, lironab@gmail.com
מפניות של לקוחות רבים אליי, עולה כי הם אינם מודעים למצב המשפטי המיוחד הקיים בישראל בכל הנוגע לתאונות הדרכים. השאלה הנפוצה ביותר הינה - מטבע הדברים - האם אפשר לתבוע ואת מי. במאמר זה אנסה להפיג את חוסר הבהירות הקיים בנושא.
ההבחנה הראשונית והחשובה ביותר, כאשר ניגשים לשאלה "את מי לתבוע?" - הינה על איזו תביעה מדובר: תביעה בגין הנזק שנגרם לרכוש (כלומר - לכלי הרכב המעורב בתאונה) או בתביעה בגין הנזק שנגרם לגוף (פגיעה במי שמעורב בתאונה).
בתביעות הנוגעות לנזקים שנגרמו לכלי הרכב כתוצאה מן התאונה - העיקרון המנחה הינו בדיוק אותו העיקרון השולט בדיני הנזיקין הכלליים: מי שאחראי לקרות התאונה - הוא שאחראי לפצות בגין הנזק שנגרם. אם עמדתי עם רכבי ברמזור אדום, ורכב שהגיע מאחוריי לא הספיק לבלום בזמן והתנגש בי מאחור - הנהג שפגע בי הוא שאחראי לנזק שנגרם לרכבי, ולי יש זכות לתבוע ממנו את נזקיי האמורים. בתביעה שכזו, חובת ההוכחה מוטלת עליי, להראות ולהוכיח כי הנהג האחר הוא שגרם לתאונה. אם אוכיח זאת - אקבל פסק דין לזכותי, ואוכל לגבות אותו מן הנהג הפוגע.
לעומת זאת, כאשר אנו עוסקים בתביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו בתאונת הדרכים - הגישה של החוק הינה שונה בתכלית. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, משנת 1973, קבע עיקרון של אחריות מוחלטת בכל הנוגע לפגיעות הגוף. עיקרון זה כולל שני מרכיבים מרכזיים:
א. ראשית, הנהגת מדיניות של חובת ביטוח לכל רכב ולכל נהג - זוהי פוליסת ביטוח החובה המוכרת לנו.
ב. ושנית, קביעה אבסולוטית בחוק כי מי שנוהג ברכב - הוא שאחראי לנזקי הגוף הנגרמים בתאונה: הן לנזקים שנגרמים לו עצמו, הן לנזקים שנגרמים לנוסעים שנמצאים ברכבו בעת התאונה, והן לנזקים שנגרמים להולכי רגל הנפגעים מן התאונה.
מאחר ולנהג קיימת חובה להיות מבוטח - הרי שבאופן עקרוני כל הנפגעים בתאונות דרכים אמורים להיות מפוצים בגין נזקי הגוף שלהם ע"י חברת הביטוח של הנהג. כך ביקש החוק להגיע לתוצאה, שבה אין מי שנפגע בתאונת דרכים ואינו יכול לקבל פיצוי בגין נזקיו: תחילה, נותן החוק לנפגע כתובת ברורה - את מי לתבוע, ומעבר לכך - החוק מבטיח שהגוף הנתבע, שהינו חברת ביטוח, הינו גוף עמיד שיוכל לשאת בפועל גם בתשלום הנזקים. אם נחזור לרגע לדוגמא שהזכרתי לעיל, הרי שגם אם יינתן פסק דין המחייב את הנהג שפגע בי מאחור לשלם עבור הנזק לרכב - יתכן ואותו נהג הינו חסר אמצעים, ולא אוכל לגבות ממנו את נזקיי בצורה סבירה. לעומת זאת, כאשר ניצבים בפני חברת ביטוח - אין סכנה של אי יכולת לעמוד בסכומים שנפסקים.
לשם המחשה של העקרונות שנקבעו בכל הנוגע לנזקי הגוף, נמשיך עם הדוגמא שלעיל. שני נוסעים שישבו במושב האחורי של רכבי בעת ההתנגשות - נפגעו בגב ובצוואר. מי שאחראי לפציעות שלהם הינו הנהג שפגע בנו מאחור, אבל לא הוא הכתובת לתביעה של הנוסעים בגין נזקי הגוף שלהם. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הורה - אמור לעיל - שהאחראי לנזק הגוף הוא הנהג וחברת הביטוח שלו, ולכן שני הנוסעים שישבו ברכבי מחוייבים לתבוע אותי ואת חברת ביטוח החובה שלי (שבפועל תישא במלוא התשלום). אני עצמי אוכל להגיש תביעה בעקבות פגיעותיי כנגד חברת הביטוח, ואילו הנוסעים שישבו ברכבו של הנהג הפוגע יפנו את תביעתם כנגד הנהג הפוגע וחברת ביטוח החובה שלו.
ודוגמא אחרת: שרגא נהג ברכבו לבדו והתנגש בעץ. הרכב נהרס לחלוטין, ולשרגא נגרמו שברים קשים ברגליו. בעוד שלשרגא אין למעשה את מי לתבוע בגין הנזק לרכב (אלא אם ערך מיוזמתו ומבחירתו ביטוח מקיף), הרי שבגין נזקי הגוף שנגרמו לו - הוא יוכל לקבל פיצוי מחברת הביטוח חובה שמבטחת את השימוש ברכב
המנגנון שיצר החוק בנוגע לנזקי הגוף הינו מנגנון פשוט, אבל חשוב להדגיש שקיימים בו מספר חריגים - מקרים שבהם לנפגע לא תהיה זכות תביעה כנגד חברת הביטוח. המקרים שמונה החוק הם אלה:
א. מי שגרם במתכוון לתאונה - אם, למשל, יוכח ששרגא המוזכר למעלה, התנגש בעץ בכוונה, הוא לא יהיה זכאי לפיצוי מחברת ביטוח החובה, ולמעשה יישאר ללא פיצוי כלל.
ב. מי שנהג ברכב ללא רשות לנהוג בו (כלומר - תוך ביצוע עבירה פלילית, למשל של גניבת הרכב), וכן הנוסעים ברכב שידעו על כך.
ג. מי שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה - ואולם, יודגש כי אם תוקפו של רישיון הנהיגה פקע בגלל שלא שולמה האגרה, הדבר לא ישלול את הזכאות לפיצוי מחברת הביטוח.
ד. מי שהרכב שימש אותו או סייע לו בעת התאונה בביצוע של פשע.
ה. מי שנהג ברכב ללא ביטוח חובה מתאים - למשל, אם בתאונה שארעה לי בזמן שעמדתי ברמזור, יסתבר כי לא היה לי ביטוח חובה, הרי שלא אוכל לתבוע אף חברת ביטוח בגין נזקי הגוף שלי.
ו. בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לנהג לנהוג למרות שאין ביטוח חובה - אם, למשל, אחד מן הנוסעים שישבו מאחור בעת התאונה שארעה לי, הינו הבעלים של הרכב, והוא שהתיר לי לנהוג ברכב, למרות שידע כי אין ביטוח חובה - גם הוא לא יוכל לקבל פיצוי בגין נזקי הגוף שלו.
כפי שאפשר לראות, המקרים בהם נשללת הזכות לפיצויים מחברת הביטוח הם כאלה שבהם קיים יסוד של אשם מצד הנפגע בהעדר ביטוח החובה או הכיסוי הביטוחי. אך מה לגבי מי שהיה נוסע ברכב שכזה, ואינו אשם כלל בהעדר הביטוח? למשל, אם יסתבר שבעת התאונה שארעה לי נהגתי ללא ביטוח חובה, אבל שני הנוסעים שישבו ברכבי - לא ידוע שאני נוהג ללא ביטוח: האם גם מהם יישלל הפיצוי?
ובכן, ניתן לראות שהנוסעים ברכבי אינם נכנסים בגדר המקרים המפורטים לעיל, ולכן לא תישלל מהם הזכות לפיצויים. מאחר ובמצב כזה - לא קיימת חברת ביטוח שניתן לתבוע (שכן אין ביטוח חובה כלל), יצר החוק חברת ביטוח ממשלתית בשם "קרנית", שמטרתה - בין היתר - לפצות נפגעים שכאלה, אשר ניצבים בפני שוקת שבורה שלא באשמתם. קרנית תפצה את הנוסעים ברכבי, ולאחר מכן תפנה בתביעה אליי, בדרישה כי אחזיר לה את הכספים ששילמה לנוסעים.
לסיכום, ובאופן כללי, ניתן לומר כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים יצר מערכת שבה כל אדם יפוצה בגין נזקי הגוף שנגרמים לו, ובלבד שאין בו יסוד של אשם למצב בו לא קיים ביטוח חובה המכסה את התאונה.
מאת עו"ד לירון אברבך, טל': 050-9533502, lironab@gmail.com
עורך דין לירון אברבך, מוסמך (בעל תואר שני) במשפטים, מתמחה בדיני נזיקין (תאונות דרכים, תאונות עבודה, רשלנות רפואית), דיני מקרקעין, צוואות וירושות, וכן במשפט פלילי וצבאי.
ליצירת קשר -
טלפון: 050-9533502
דוא"ל: lironab@gmail.com
ליצירת קשר -
טלפון: 050-9533502
דוא"ל: lironab@gmail.com
