מדוע השיבה משהות בהודו היא כה טראומטית? 

מדוע השיבה משהות בהודו היא כה טראומטית? / מאת יואב ברנזון



בחירה בנתיב הבריחה



אנשים שבורחים להודו הם אנשים המתקשים להתמודד עם המציאות המערבית, ולכן הם לוקחים לעצמם "פסק זמן" ממירוץ העכברים ונוסעים הרחק למדינה בה האווירה היא שונה, נינוחה ורגועה יותר.



אלא שהבעיה מתחילה מכך שהם מתרגלים לאווירה שונה, וכשהם שבים לארץ אחרי זמן רב בהודו קשה להם מאוד להתרגל חזרה למציאות הישראלית המערבית.



ככל שפחות מתמודדים - כך הולכים ונחלשים



חשוב להבין שכאשר אנשים עושים לעצמם הנחות, מוותרים לעצמם או בורחים מהתמודדות - כושר ההתמודדות שלהם הולך ופוחת, לעיתים עד לנקודה מסוכנת בהם הם עלולים להגיע למצב של חוסר אונים וחוסר תפקוד של ממש.



זכרו, הכושר הנפשי שלנו הוא תולדה של אימון ושל התמודדות יומיומית. ברגע שאנו בורחים לחופשה של שנה או שנתיים במדינה שאינה דורשת מאתנו לעשות כל מאמץ - אנו הולכים ומאבדים את "זה". ולכן, רוב האנשים ששבים מהודו לאחר תקופה מאוד ארוכה מתקשים מאוד להשתלב בחברה וחווים משברי קליטה קשים מאוד.



השבים מהודו נתקלים בחומה קשה עוד יותר



למרבה הטרגדיה, רוב השבים מהודו דווקא נתקלים בקושי גדול יותר להתמודד עם המציאות הישראלית והמערבית. במקום שיהיה להם קל יותר להתמודד לאחר שהם עברו כביכול מסע רוחני ורגשי ארוך ומעמיק לתוך עצמם - דווקא קשה להם יותר. במקום שהם יביאו עם עצמם "רוחניות" ועומק - הם חוזרים שטחיים, חלשים ושבריריים יותר למציאות הישראלית.



זכרו, אם ברצונכם לצמוח, להתחסן, להתעצם ולצבור כוחות - למדו להתמודד כאן ועכשיו עם הקשיים שלכם ועם המציאות האמיתית שלכם בצורה חזיתית דווקא. רק כך תמצאו את הכוחות הרוחניים האמיתיים שבכם, רק כך תגעו בעומקים שבכם, רק כך תעברו את המסע הרוחני האמיתי לתוך עצמכם - במקום לנדוד למסע מזוייף בארץ לא לכם ובאווירה הזויה שאינה קשורה למדינה ולמציאות בה אתם חיים ושאיתה עליכם ללמוד כיצד להתמודד.



וטיפ לסיום: הנהירה להודו אינה באמת לצורך העמקה עצמית וספיגת רוחניות כמו שהיא נובעת ביסודה משטחיות, עצלנות וחוסר מוכנות להתמודד עם המציאות בישראל בצורה נחושה וחסרת פשרות.