העובדות:
1. בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, במסגרתה אושר פסק בוררות שניתן ע"י הנשיא בדימוס השופט ו' זילר, ונדחתה תובענת המבקש לאשר פסק בוררות שניתן ע"י השופט בדימוס י' בצלאל.
2. המחלוקת נוגעת לבעלות והניהול בקבוצת הכדורגל הפועל ירושלים (להלן:"הקבוצה"), ותביעות כספיות הנובעות ממחלוקת זו.
3. המשיבה 1, חברה בבעלות המשיב 2 (להלן:"סאסי"), רכשה בשנת 1995 את כל זכויות הבעלות והניהול בקבוצה מידי המפרק דאז של הקבוצה. המשיבות 3 ו-4 הן חברות בבעלות חלקית של המשיב 2, ועוסקות אף הן בהפעלה ובניהול של קבוצת הכדורגל (להלן יכונו המשיבים יחדיו:"קבוצת סאסי").
4. ביום 7.11.1996 נחתם בין החברה למבקש (להלן:"יונה"), הסכם ניהול לפיו קיבל יונה את הניהול השוטף בקבוצה (להלן:"הסכם הניהול"). בין היתר, התחייב יונה עפ"י הסכם הניהול לפרוע את מלוא חובות העבר של הקבוצה. עוד התחייב יונה, לגרום לכך שהקבוצה תסיים את עונת המשחקים 1997/98 באיזון תקציבי. בכפוף לעמידתו של יונה בתנאי זה, התחייבה החברה להעביר לו 50% מהון המניות שלה בתום השנה הרלוונטית.
5. בשנים שלאחר ההסכם, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, וביום 28.3.2003 נחתם הסכם בין סאסי, יונה והקבוצה (להלן: "ההסכם"), במסגרתו הסכימו הצדדים להעביר את כלל המחלוקות ביניהם להכרעת בורר.
6. השופט בדימוס י' בצלאל (להלן:"הבורר") מונה כבורר עפ"י ההסכם.
7. הבורר קבע כי עלה בידי יונה להשיג איזון תקציבי כפי שהוגדר בהסכם הניהול, ועפ"י הוראותיו, זכאי הוא לתמורה בדרך של קבלת 50% ממניות החברה. עוד קבע הבורר כי הבעלות על קבוצת הכדורגל היא בידי יונה לבדו.
8. בעקבות החלטת הבורר, פנו המשיבים לביהמ"ש המחוזי בבקשה להורות על ביטול פסק הבורר, ואילו המבקש הגיש בקשה להורות על אישור פסק הבורר.
9. הבקשות נדחו, והוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, אולם במהלך הדיון הוסכם בין הצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם לבורר, וכך הוסמך הנשיא בדימוס ו' זילר (להלן:"הבורר זילר").
10. הצדדים הסכימו כי אם תוצאת הבוררות הסופית תהיה שמיעת הערעור וקבלתו, כי אז תבוטל החלטת ביהמ"ש המחוזי, ואילו אם הערעור יידחה - יראו את המחלוקת בין הצדדים כאילו הדיון בה טרם החל. הבורר זילר דחה את בקשת רשות הערעור.
11. קבוצת סאסי הגישה בפני הבורר זילר כתב תביעה, במסגרתו נתבע מיונה סכום כולל של כ-14 מיליון ש"ח, שנטען כי על יונה להפקיד בחשבון קבוצת הכדורגל. הטענות נגד יונה כללו הפרת אמון, לקיחת כספים המגיעים לקבוצה, ועוד.
12. יונה הכחיש את המיוחס לו, וביקש מהבורר זילר לקבוע שהוא זכאי למחצית מזכויות הבעלות והניהול בקבוצה.
13. הבורר זילר קבע שבשנה הרלבנטית מילא יונה את המשימה שהוטלה עליו לפי הסכם הניהול, ולכן הוא זכאי ל-50% מהבעלות בקבוצה. ככל שמדובר בתביעות הכספיות, חלקן נתקבלו וחלקן נדחו.
14. קבוצת סאסי הגישה בקשה לאשר את פסק הבורר זילר, ויונה הגיש בקשה לאשר את פסק הבורר של הבורר בצלאל. ביהמ"ש המחוזי קיבל את בקשת קבוצת סאסי לאשר את פסק הבורר זילר. מכאן הערעור
הבקשה נדחתה.
החלטה:
1. רשות ערעור על החלטת בימ"ש לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:"החוק") אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין.
2. ביהמ"ש אינו מוצא כי בנסיבות העניין מתקיימים תנאים אלו, ואף לגופו של עניין, יש לדחות את טענות המבקש.
3. המבקש אינו יכול לבקש פעם נוספת את אישור פסק הבורר בצלאל, לאחר שבקשה כזו נדחתה בעבר ע"י ביהמ"ש המחוזי, ודחייתה אף אושרה בפסק הבורר זילר.
4. יתרה מכך, בישיבת הבוררות הראשונה שהתקיימה בפני הבורר זילר, הסכימו הצדדים שאם תידחה בקשת רשות הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, יחל הדיון בשאלת הבעלות והניהול בקבוצה מראשיתו.
5. במאמר מוסגר יצוין, שעצם העברת הסמכות לדון בבקשת רשות ערעור על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי לבורר, נראית לכאורה בעייתית.
6. ההבחנה בין "החלטה אחרת" לבין "פסק דין" של בימ"ש אומצה גם לעניין ההבחנה בין "החלטה אחרת" של בורר לבין "פסק בורר" סופי או חלקי. המבחן הוא האם ההחלטה מסיימת את הדיון בשאלה שהובאה בפני הבורר.
7. מעיון בכתב התביעה של המשיבים לבורר זילר עולה, כי לכאורה לא הסתפקו המשיבים בסעד של מתן חשבונות בלבד, אלא הוסיפו עליו סעד כספי. בהחלטתו, הורה הבורר זילר למבקש ליתן בתצהיר חשבונות מלאים, כפי שפורט לעיל, ולא העניק את הסעד הכספי שעשוי לבוא, מטבע הדברים, רק לאחר בחינת החשבונות שיינתנו בתצהיר.
8. לכאורה, מדובר בהחלטה שלא סתמה את הגולל על הסעד המלא המבוקש ע"י המשיבים. לכאורה- שכן המשיבים למעשה ויתרו על אותו סעד "נוסף", דהיינו הסעד הכספי שיכול וינבע לאחר מתן החשבונות.
9. בנסיבות אלה, בצדק קבע ביהמ"ש קמא כי עסקינן בהחלטה סופית ושלמה של הבורר זילר, וניתן היה לאשרה כפסק בורר סופי.
10. גם ביחס לעילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק ביהמ"ש לא מוצא מקום להתערב בפסיקת ביהמ"ש קמא.
1. בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, במסגרתה אושר פסק בוררות שניתן ע"י הנשיא בדימוס השופט ו' זילר, ונדחתה תובענת המבקש לאשר פסק בוררות שניתן ע"י השופט בדימוס י' בצלאל.
2. המחלוקת נוגעת לבעלות והניהול בקבוצת הכדורגל הפועל ירושלים (להלן:"הקבוצה"), ותביעות כספיות הנובעות ממחלוקת זו.
3. המשיבה 1, חברה בבעלות המשיב 2 (להלן:"סאסי"), רכשה בשנת 1995 את כל זכויות הבעלות והניהול בקבוצה מידי המפרק דאז של הקבוצה. המשיבות 3 ו-4 הן חברות בבעלות חלקית של המשיב 2, ועוסקות אף הן בהפעלה ובניהול של קבוצת הכדורגל (להלן יכונו המשיבים יחדיו:"קבוצת סאסי").
4. ביום 7.11.1996 נחתם בין החברה למבקש (להלן:"יונה"), הסכם ניהול לפיו קיבל יונה את הניהול השוטף בקבוצה (להלן:"הסכם הניהול"). בין היתר, התחייב יונה עפ"י הסכם הניהול לפרוע את מלוא חובות העבר של הקבוצה. עוד התחייב יונה, לגרום לכך שהקבוצה תסיים את עונת המשחקים 1997/98 באיזון תקציבי. בכפוף לעמידתו של יונה בתנאי זה, התחייבה החברה להעביר לו 50% מהון המניות שלה בתום השנה הרלוונטית.
5. בשנים שלאחר ההסכם, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, וביום 28.3.2003 נחתם הסכם בין סאסי, יונה והקבוצה (להלן: "ההסכם"), במסגרתו הסכימו הצדדים להעביר את כלל המחלוקות ביניהם להכרעת בורר.
6. השופט בדימוס י' בצלאל (להלן:"הבורר") מונה כבורר עפ"י ההסכם.
7. הבורר קבע כי עלה בידי יונה להשיג איזון תקציבי כפי שהוגדר בהסכם הניהול, ועפ"י הוראותיו, זכאי הוא לתמורה בדרך של קבלת 50% ממניות החברה. עוד קבע הבורר כי הבעלות על קבוצת הכדורגל היא בידי יונה לבדו.
8. בעקבות החלטת הבורר, פנו המשיבים לביהמ"ש המחוזי בבקשה להורות על ביטול פסק הבורר, ואילו המבקש הגיש בקשה להורות על אישור פסק הבורר.
9. הבקשות נדחו, והוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, אולם במהלך הדיון הוסכם בין הצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם לבורר, וכך הוסמך הנשיא בדימוס ו' זילר (להלן:"הבורר זילר").
10. הצדדים הסכימו כי אם תוצאת הבוררות הסופית תהיה שמיעת הערעור וקבלתו, כי אז תבוטל החלטת ביהמ"ש המחוזי, ואילו אם הערעור יידחה - יראו את המחלוקת בין הצדדים כאילו הדיון בה טרם החל. הבורר זילר דחה את בקשת רשות הערעור.
11. קבוצת סאסי הגישה בפני הבורר זילר כתב תביעה, במסגרתו נתבע מיונה סכום כולל של כ-14 מיליון ש"ח, שנטען כי על יונה להפקיד בחשבון קבוצת הכדורגל. הטענות נגד יונה כללו הפרת אמון, לקיחת כספים המגיעים לקבוצה, ועוד.
12. יונה הכחיש את המיוחס לו, וביקש מהבורר זילר לקבוע שהוא זכאי למחצית מזכויות הבעלות והניהול בקבוצה.
13. הבורר זילר קבע שבשנה הרלבנטית מילא יונה את המשימה שהוטלה עליו לפי הסכם הניהול, ולכן הוא זכאי ל-50% מהבעלות בקבוצה. ככל שמדובר בתביעות הכספיות, חלקן נתקבלו וחלקן נדחו.
14. קבוצת סאסי הגישה בקשה לאשר את פסק הבורר זילר, ויונה הגיש בקשה לאשר את פסק הבורר של הבורר בצלאל. ביהמ"ש המחוזי קיבל את בקשת קבוצת סאסי לאשר את פסק הבורר זילר. מכאן הערעור
הבקשה נדחתה.
החלטה:
1. רשות ערעור על החלטת בימ"ש לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:"החוק") אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין.
2. ביהמ"ש אינו מוצא כי בנסיבות העניין מתקיימים תנאים אלו, ואף לגופו של עניין, יש לדחות את טענות המבקש.
3. המבקש אינו יכול לבקש פעם נוספת את אישור פסק הבורר בצלאל, לאחר שבקשה כזו נדחתה בעבר ע"י ביהמ"ש המחוזי, ודחייתה אף אושרה בפסק הבורר זילר.
4. יתרה מכך, בישיבת הבוררות הראשונה שהתקיימה בפני הבורר זילר, הסכימו הצדדים שאם תידחה בקשת רשות הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, יחל הדיון בשאלת הבעלות והניהול בקבוצה מראשיתו.
5. במאמר מוסגר יצוין, שעצם העברת הסמכות לדון בבקשת רשות ערעור על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי לבורר, נראית לכאורה בעייתית.
6. ההבחנה בין "החלטה אחרת" לבין "פסק דין" של בימ"ש אומצה גם לעניין ההבחנה בין "החלטה אחרת" של בורר לבין "פסק בורר" סופי או חלקי. המבחן הוא האם ההחלטה מסיימת את הדיון בשאלה שהובאה בפני הבורר.
7. מעיון בכתב התביעה של המשיבים לבורר זילר עולה, כי לכאורה לא הסתפקו המשיבים בסעד של מתן חשבונות בלבד, אלא הוסיפו עליו סעד כספי. בהחלטתו, הורה הבורר זילר למבקש ליתן בתצהיר חשבונות מלאים, כפי שפורט לעיל, ולא העניק את הסעד הכספי שעשוי לבוא, מטבע הדברים, רק לאחר בחינת החשבונות שיינתנו בתצהיר.
8. לכאורה, מדובר בהחלטה שלא סתמה את הגולל על הסעד המלא המבוקש ע"י המשיבים. לכאורה- שכן המשיבים למעשה ויתרו על אותו סעד "נוסף", דהיינו הסעד הכספי שיכול וינבע לאחר מתן החשבונות.
9. בנסיבות אלה, בצדק קבע ביהמ"ש קמא כי עסקינן בהחלטה סופית ושלמה של הבורר זילר, וניתן היה לאשרה כפסק בורר סופי.
10. גם ביחס לעילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק ביהמ"ש לא מוצא מקום להתערב בפסיקת ביהמ"ש קמא.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
