פרשת שפטים: אחריות, ערכיות ומנהיגות אינם תוצר החברה המודרנית
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת שפטים: אחריות, ערכיות ומנהיגות אינם תוצר החברה המודרנית 

מאת    [ 31/08/2008 ]
מילים במאמר: 1159   [ נצפה 2953 פעמים ]

 
 
פרשת שפטים: אחריות, ערכיות ומנהיגות אינם תוצר החברה המודרנית / מוטי לקסמן
מנהיגות ברוח התורה היא מיושנת ופרימיטיבית, נכון?
המאה העשרים ואחת היא רק בתחילתה. אבל כבר היום התרבות האנושית [במובן הרחב של המושג] היא מאוד משוכללת כאשר מרכיבים שונים שלה הם מאוד מפותחים. למשל, העובדה ה"פשוטה" שאתם קוראים כעת הגיגים שאני הגיתי במקום אחר ובזמן אחר, ורוב הסיכויים שאין אנו מכירים.
ואכן, בשנים אלה וגם בשנות המאה הקודמת, ניתן לשמוע לא מעט ביטויים של קידמה והתפתחות שמעמידים בצל את הימים שחלפו, ובוודאי את תקופת המקרא. ביטויים שאף מביעים זלזול באורח החיים של אי-פעם, לפני אלפי שנים, בהשוואה לתנאי החיים בימינו.
האם יש הצדקה ליחס מתנשא זה?
האמנם גם החברה האנושית התפתחה בהתאמה? האומנם יותר נעים לחיות כיום, במאה העשרים ואחת?
פרשת השבוע, פרשת שפטים מזמנת לנו הזדמנות לבדוק אם אמנם החברה האנושית מפותחת יותר?
פרשת שפטים עוסקת בנושאים רבים, אנו נתמקד במספר חלקים היוצרים יחד תמונה של חברה רצויה.
נתמקד בשני היבטים חברתיים.
מערכת המשפט
בחברה מאורגנת כלשהי צריך להיות סדר, צריך להיות ארגון. פרשת שפטים נפתחת במינוי "שפטים ושטרים" אשר תפקידם "ושפטו את-העם" [1] . הכתוב אינו מסתפק בהגדרת התפקיד אלא גם באופן שצריך למלא את התפקיד: "ושפטו את-העם, משפט-צדק. לא-תטה משפט, לא תכיר פנים; ולא-תקח שחד" (דבר' טז, יח-יט).
המקור לכך הוא, כפי שקראנו בפרשת עקב, דמותו ותכונותיו של אלוהים: "כי, ה' אלהיכם [...] לא-ישא פנים, ולא יקח שחד. עשה משפט יתום, ואלמנה; ואהב גר, לתת לו לחם ושמלה" (דבר' ט, יז-יח).
הכתוב בפרשה מנמק את דרישותיו - שוחד מערער את מבנה המשפט ואת אפשרות ניהולו התקין: "ולא-תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקם (דבר' טז, יט).
ויש הנמקה נוספת: צדק אינו מותרות הוא תנאי בסיסי לאפשרות של הקיום, של החיים: "צדק צדק, תרדף למען תחיה" (שם, כ); וגם של ההתיישבות בארץ וירשת את-הארץ, אשר ה' אלהיך נתן לך" (שם, כ).
האומנם כללים אלה אבד עליהם הכלח? האין הנחיות אלה חשובות גם כיום לא רק לשופט בתפקיד אלא לכל אדם?
מנהיגות
משה לא היה מלך, ולא תפקד כמלך, למרות שבחברות המזרח הקדום מלוכה היתה תופעה נפוצה [אפשר להבין זאת גם מן המתואר מקרא]. בהתאם, התורה אינה מתלהבת ממנהיג בדמות של מלך, בחברה הישראלית. אבל, אלוהים ומשה מבינים שבלתי אפשרי לצאת נגד השפעת הסביבה שתעורר, בסופו של דבר, דרישה להמליך מלך: "ואמרת, אשימה עלי מלך, ככל-הגוים, אשר סביבתי" (דבר' יז, יד).
אבל, המלך אסור שיהיה ככל המלכים.
ראשית המלך הוא בחיר אלוהים (דבר' יז, טו). ואכן, בהמלכת שאול ודוד, מעורב האלוהים בבחירת המלך.
אבל, יש התניה מרכזית וחשובה יותר, המלך "לבלתי רום-לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן-המצוה ימין ושמאול--למען יאריך ימים על-ממלכתו הוא ובניו, בקרב ישראל" (דבר' יז, כ).
המלך הוא שליח, הוא בא כדי לדאוג לעם.
איך מגשימים זאת?
להגשמת צניעות המלך מוצעים שני כוונים:
א. "רק, לא-ירבה-לו סוסים [...] ולא ירבה-לו נשים, ולא יסור לבבו; וכסף וזהב, לא ירבה-לו מאד" (דבר' יז, טז-יז), כלומר, המלך לא צריך לדרוש הגזמה בתנאים שלו: 'לשכה', 'נהגים', 'מזכירות', 'מכוניות', 'רכוש'. על המלך, על השליט להסתפק רק בנדרש לביצוע תפקידי המנהיגות.
ב. "והיה כשבתו, על כסא ממלכתו וכתב לו את-משנה התורה הזאת, על-ספר, מלפני, הכהנים הלוים. "והיתה עמו, וקרא בו כל-ימי חייו למען ילמד, ליראה את-ה' אלהיו, לשמר את-כל-דברי התורה הזאת ואת-החקים האלה, לעשתם" (דבר' יז, יח-יט). אמירה זו חשובה עוד יותר כי היא בעצם מתנה את הראשונה: המלך צריך לנהוג על-פי חוקה שמקורה אמונה, חוקה שנושאת בתוכה ערכים ומוסר.
האמנם המלכים והתהליך השיפוטי בימי המקרא התנהלו כך?
תוכחות הנביאים מתארות מצב אחר: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" (ישעיהו א, כג); "שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה" (ירמיהו ה, א); "שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור" (הושע ה, א) [2].
כלומר, מערכות המלוכה והמשפט, גם בימי קדם לא התנהלו לפי דרישות ותנאי התורה.
ולמרות כל הנאמר על-ידי הנביאים, אפשר למצוא גם היבטים אחרים במקרא, נציג דוגמא אחת.
נקשר זאת לענייני היום.
אולי תגידו שזה לא קשור לנושא הנדון, ובכל-זאת.
לא, אין זו דמות מנהיגה, אבל - הכותרת בעיתון "צעקה": 'מאיר אברג'ל מדבר מהכלא: "יהודונים הלשינו עלי"' [3]. אברג'ל, בעזרת משטרת ארצות הברית, נתפס, ומיד יש לו הסבר...
והנה, למרות ההבדל העצום בין הדמויות, גם במקרא יש תיאור גילויו של מעשה חטא. דוד המלך, ולנצח נצחים לא ייעלם הדבר, עשה מעשה נורא. גם המקרא מגנה אותו על כך [4].
אבל, לדיוננו, החשוב הוא שכאשר בא נתן הנביא אליו, אל דוד המלך הגדול, דוד לא אמר "ישראלוניים" או "כנענינצ'יקים" או "יבוסונים" או "חתיתונים" הלשינו עלי...
כאשר נתן הנביא הצביע על חטאו [5], דוד גם לא חיפש פרקליטים מפורסמים, אלא "כמו גבר", לקח על עצמו אחריות מלאה, וענה מיד: "ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה'" (שמואל ב יב, יג).
ואם תגידו שיש היום גם מנהיגים, שכאשר מצביעים על חטא שלהם, הם לא כמו דוד, הם אינם נוטלים אחריות על עצמם. אלא, קודם-כל מאשימים את "הצופה" ואת "העד" ואת "התקשורת", כל-זאת, בסיוע של פרקליטים מפורסמים ומאוד מאוד יקרים.
אז אם חשבתם, או אמרתם כך, וודאי יש לכם על מה להתבסס...
ושאר המנהיגים הרגילים, האם הם נוהגים לפי הדרישות הערכיות שבתורה? האם המציאות בחברה שלנו (וגם בחברות אחרות בעולם) משקפת חברה כזו?
התשובה היא, ברור, שלילית.
אם-כך, מה לנו כי נלין, אולי טבעו של האדם, הוא כפי שאלוהים קובע, לאחר המבול: "כי יצר לב האדם רע מנעריו" (ברא' ח, כא).
ומכאן זה בלתי אפשרי לצפות, לקוות, לייחל למציאות המתוארת בדרישות התורה.
האם כללי החיים שמפורטים בתורה הם רק אוטופיה?
איני יודע.
מאידך, יש לא מעט אנשים ברחוב, בשכונה, בקהילה שמיישמים דרישות מהתורה לחיים ערכיים-מוסריים.
יש מתנדבים רבים שעושים מלאכתם קודש. יש תורמים רבים שעומדים לעזרת נזקק.
וגם בין המנהיגים, יש לעתים, אמנם רק לעתים, דמות אחרת מהמצוי בשלטון ובשררה.
לכן, למרות שהכתוב בתורה, לא נכתב במקלדת, ולא הופץ באינטרנט, הוא אינו פרימיטיבי ומיושן. להיפך, הוא כמו יין ישן שרק משתבח עם השנים.
לכן, חשוב לא לשכוח את דמות החברה המתוארת בתורה, ולא להרפות מאזכורה. כי אם אין אידיאל, אם אין מצב רצוי אז באמת אין תקווה אין למה לשאוף.
ויש, יש ויש, למה לייחל ולקוות, וזה שלנו, בתורה שלנו.
היש עת טובה יותר להאמין בכך, ומה שחשוב יותר להיערך לכך, מאשר פתיחתו של חודש אלול, שחל השבוע?
אז, כמו שדורשים הדרשנים: אלול = אני לדודי ודודי לי.
לשמחה, לתמיכה ולאהבה.


[1] "שופטים, דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותם. [...] עד שיקבל עליו את דין השופט" (רש"י על אתר).
[2] מפרש רד"ק: "ואתם הייתם פח ומכשול לעם כי הם רואים שאתם עושים מעשים רעים ולומדים מכם והנה אתם להם בהפך מה שהיה ראוי להיות ואתם להם כמו הפח והרשת שלוכדים בהם החיות והעופות כן הם נלכדים במעשיכם הרעים שעושים בכם וזכר מצפה ותבור שהם הרים גבוהים בארץ ישראל והציידים פורשים עליהם" (רד"ק להושע ה, א).
[3] ידיעות אחרונות, עמוד ראשון, 28/08/08.
[4] "אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי" (מל"א טו, ה).
[5] "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני, את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון" (שמ"ב יב, ט).
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב