יהונתן רבינוביץ נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

בש"פ  6678/08
 
בפני:  
 כבוד השופט י' דנציגר
 

העורר:
 יהונתן רבינוביץ                                 

 נ  ג  ד
                                                                               
המשיבה:
 מדינת ישראל                                       

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.7.08 בב"ש 4682/08 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא, השופט ד' חשין.
 
תאריך הישיבה:                     ג' באב התשס"ח (4.8.08)
בשם העורר:                        עו"ד ג' זילברשלג
בשם המשיבה:                       עו"ד ג' פרסקי

החלטה

          בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.7.2008 בב"ש 4682/08 (כבוד סגן הנשיא, השופט ד' חשין), אשר דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי השחרור בהם הוא נתון.

העובדות

1.       כנגד העורר הוגש ביום 23.11.2006 כתב אישום מתוקן המייחס לו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין); זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין; שימוש בכל מרמה, ערמה או תחבולה בכוונה להתחמק ממס, עבירה לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן - הפקודה); אי ניכוי מס, עבירה לפי סעיף 218 לפקודה; אי ניהול פנקסי חשבונות בהתאם להוראות המנהל, עבירה לפי סעיף 216(5) לפקודה; רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין והפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

2.       לפי כתב האישום המתוקן, בין השנים 2003-2006 היה העורר מנהלה בפועל של חברת "שטורזל נקודה קום" בע"מ ושל חברת "אי סרווס" בע"מ (להלן - החברות). החברות נרשמו על שם "אנשי קש" על מנת ליצור מצג מטעה באשר לזהות האמיתית של בעל החברה. באמצעות החברות, ניהל העורר עסק לזיוף ומכירת תעודות אקדמיות פיקטיביות של אוניברסיטאות הנחזות להיות אוניברסיטאות אמיתיות שעה שהן אוניברסיטאות פיקטיביות, אשר נמכרו לאנשים מרחבי העולם. בתקופה זו העסיק העורר 4-15 עובדים במקביל אשר עסקו בשיווק טלפוני של התעודות, הדפסתן וגביית התשלומים בגינן בסך של 500 עד 3,000 דולר ארה"ב לכל תעודה.

3.       בנוסף, לפי כתב האישום, העורר והחברות לא הגישו דו"חות לשנות המס הרלוונטיות ולא דיווחו על הסכומים שהתקבלו בגין אותן מכירות (7,861,567 דולר ארה"ב). עוד נטען, כי העורר והחברות שילמו לעובדיהן משכורות במזומן מבלי שניכו מהן מס במקור וכן לא ניהלו פנקסי חשבונות בהתאם להוראות המנהל על פי סעיף 130(א) לפקודה. כמו כן, נטען בכתב האישום כי בשני מקרים שונים איים העורר על עובדים אשר סירבו לשתף עימו פעולה.

הליכים קודמים

4.       בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 27.12.2006 קבע בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' רון) כי הואיל ולא נשקפת מן העורר מסוכנות ממשית קיצונית והואיל ולא ניכר כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים המגבילים הבאים: העורר ישהה במעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני, בפיקוח עשרה ערבים, כאשר כל אחד מהערבים יחתום על ערבות בסך 100,000 ש"ח; נגד הערבים מיכל רבינוביץ', מיכאל רבינוביץ', חיה יעבץ ומאירה רבינוביץ' יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ והם יהיו מחוייבים להפקיד את דרכוניהם; העורר יפקיד בקופת בית המשפט מיליון ש"ח להבטחת מילוי התנאים על ידו ובנוסף, יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ והוא יפקיד את שני דרכוניו, הישראלי והאמריקאי.

5.       במהלך הזמן הגישו המשיבה והעורר עררים שונים, הנוגעים לשחרורו של העורר מן המעצר, לתנאים המגבילים שהושתו עליו ולחילוט הערבות שנועדה להבטיח את קיום התנאים הנ"ל.
בסופו של יום "התעצבו" תנאי השחרור לחלופת מעצר, כך שניתנה לעורר האפשרות לשהות בעבודתו בישיבת "אורות התשובה" בימים א'-ה', בין השעות 06:30 עד 19:00 ובמעצר בית עם איזוק אלקטרוני בשעות הלילה בפיקוחם הצמוד של תשעה ערבים שונים. בהמשך, איפשר בית משפט השלום לעורר להחליף את מקום עבודתו לישיבת "תקווה ישראל".

6.       ביום  26.3.2008 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' ענבר) ערר שאותו הגיש העורר על דחיית בקשתו לעיון חוזר בנימוק כי לעת עתה, יש להשאיר את תנאי השחרור של העורר על כנם. במהלך הדיון ציינה המשיבה כי בכוונתה לוותר על שמיעתם של 30-40 עדי תביעה ולפיכך נראה כי פרשת התביעה תסתיים בתוך פרק זמן של ארבעה ימי דיונים. אולם, חרף הודעה זו, בדיון שנערך בתיק העיקרי ביום 13.4.2008 (כבוד השופטת ח' מאק-קלמנוביץ), לא הודיעה המשיבה על ויתור כאמור אלא ציינה בלקוניות כי "ניתן לוותר על חלק ניכר מהעדים". כמו כן, התאריכים לדיון בתיק העיקרי נקבעו ברובם לאחר הפגרה.

7.       ביום 19.5.2008 התקיים דיון בבקשה נוספת לעיון חוזר שהוגשה על ידי העורר בפני בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' רון), במסגרתה נטען כי העובדה שהמשיבה נמנעה מלהודיע על ויתורה על העדתם של 30-40 עדי תביעה והעובדה כי מועדי ההוכחות נקבעו ברובם לאחר הפגרה (ומשכך צפוי המשפט להמשך לאורך פרק זמן ארוך), מקימות עילה לעיון חוזר ומצדיקות את ביטול ההגבלות על תנועתו של העורר. בית משפט השלום דחה את בקשה העורר לעיון חוזר בנימוק כי אין בטענות אלה כדי להצדיק את קבלת הבקשה הואיל והיה ברור גם לבית המשפט המחוזי כי מדובר במשפט ארוך ומורכב שהיו צפויים להעיד במסגרתו כשמונים עדי תביעה ושיקול זה נלקח בחשבון בקביעת תנאי השחרור של העורר לחלופת מעצר, אשר התעצבו במהלך הזמן.

8.       על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 6.7.2008 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא, השופט ד' חשין) את עררו של העורר בנימוק כי התנאים שנקבעו בעניינו של העורר מאזנים כראוי בין צרכיו להתפרנס במהלך התקופה בה מתנהל משפטו ובין האינטרס הציבורי כי ימוצה עימו הדין.
        עוד ציין בית המשפט המחוזי כי דחיית הערר הקודם מיום 26.3.2008 (על ידי כבוד השופט י' ענבר), לא התבססה אך ורק על הערכת המשיבה באשר לפרק הזמן שיימשך משפטו של העורר, אלא גם על החשש הקיים כי העורר יימלט מן הדין.
כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי במהלך שהותו במעצר הבית הפר העורר את תנאי שחרורו. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי בתום ארבעת ימי הדיונים שנקבעו להוכחות, אשר הינם פרק הזמן אותו העריכה המשיבה שיידרש לשם סיום פרשת התביעה, יוכל העורר להגיש לבית משפט השלום בקשה חדשה לעיון חוזר.

מכאן הערר שבפניי.

טענות העורר

9.       לטענת העורר – באמצעות ב"כ, עו"ד ג' זילברשלג – שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ייחס חשיבות לעובדה כי המשיבה הצהירה בדיון מיום 26.3.2008 כי בכוונתה לוותר על העדתם של 30-40 עדים מטעמה, כאשר בתיק העיקרי נמנעה מלעשות כן. לטענתו, סיבה זו מצדיקה את קבלת בקשתו לעיון חוזר ולשחרורו מהתנאים המגבילים שנקבעו בעניינו.
עוד טוען העורר כי עד ליום הגשת הערר נשמעו 23 עדים בלבד במהלך ארבעה ימי הוכחות וצפויים להישמע עוד כ-60 עדים, דבר  שיגרום להתמשכות ההליכים עוד זמן רב.

10.     עוד טוען העורר כי הוא נמצא במעצר בית במשך שנה ושבעה חודשים, כאשר הפגיעה בחירותו נותרת על כנה במהלך כל אותו הזמן ומחמירה מפאת חלוף הזמן. לטענתו, הפגיעה בחירותו במהלך פרק זמן זה איננה מידתית ביחס לעבירות הכלכליות אותן לכאורה עבר. לטענת העורר, אין חשש כי יימלט מהדין הואיל והופקדו בקופת בית המשפט ערבויות כספיות גבוהות ביותר והואיל ובמהלך תקופת מעצרו לא ביצע כל פעולה העלולה להתפרש כניסיון להימלט מן הדין. לטענתו, גם אם היו הפרות כלשהן, אין לייחס להן משקל רב בהתחשב בפרק הזמן הממושך שחלף. כמו כן, טוען העורר כי בהתאם להחלטת בית המשפט השלום, הוא יוצא לעבודה באופן קבוע ללא איזוק אלקטרוני והותר לו אף לצאת לחתונתו של אחיו, לתפילות בחגים ולביקורי רופא, כאשר הוא מקפיד לקיים את הוראות בית המשפט.

11.     בנוסף, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא משהתעלם מטענתו כי הוא הופלה לרעה ביחס למעורבים אחרים בפרשה שלא נעצרו או הואשמו בגין הפרשה המיוחסת לו בכתב האישום. לטענתו, כנגד מעורבים אחרים בפרשה לא הוגש כתב אישום והם ממילא לא נעצרו וכנגד מעורבים אחרים שהודו במעשים המיוחסים להם הוגש כתב אישום אך הם לא נעצרו כלל, כאשר מנגד הוא שוהה במעצר בית בתנאים מגבילים מזה פרק זמן ארוך. במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ציין בא כוח העורר כי המשיבה עושה כל שאל ידה כדי להחזיר את העורר אל מאחורי סורג ובריח וכי בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 9.2.07 (כבוד השופט א' רון) אף צויינו "מאמצים מיוחדים" אלה.
                                                                
12.     בנוסף, טען בא כוח העורר במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, כי ביום 30.7.07 ביקשה המשיבה לחלט את הערבות שהועמדה להבטחת מילוי התנאים המגבילים על ידי העורר הואיל והתקבל מידע כי ברגעים מסוימים העורר אינו בבית. יתר על כן, כאשר הגיע נציג המוקד לבדוק האם העורר נמצא בבית, העורר לא פתח לו את הדלת, אולם האיזוק האלקטרוני הראה כי הוא מצוי בבית. עוד טען בא כוח העורר כי בני משפחתו של העורר "כלואים" יחד איתו בבית.

13.     לאור כל האמור לעיל, מבקש העורר להקל בתנאיה של חלופת המעצר אליה שוחרר.

טענות המשיבה

14.     מנגד, מתנגדת המשיבה לבקשה, הואיל ולטענתה – באמצעות בא כוחה, עו"ד ג' פרסקי – אין מקום להתערב בהחלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי. ראשית, טוענת המשיבה כי הסיבה לביקורת שבוצעה בביתו של העורר בעניין האיזוק האלקטרוני הייתה בגין דו"ח שהגיעה לידיה ביום 27.7.08, לפיו העורר יצא את מעצר הבית בו הוא שוהה מספר פעמים. לטענתה, היא ביקשה את חילוט הערבות ולא את החזרתו של העורר מאחורי סורג ובריח.

15.     מוסיפה המשיבה וטוענת כי הערר מופנה כלפי החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי וכי במסגרת החלטתו זו, בחן בית המשפט המחוזי האם נוצרו נסיבות חדשות (מאז החלטתו של השופט ענבר חודש וחצי קודם לכן) המצדיקות הקלה בתנאי מעצר הבית, ומצא כי התשובה לכך שלילית.
לטענתה, ה"נסיבות החדשות" להן טוען העורר הן נסיגתה לכאורה של המשיבה מהצהרתה כי תוותר על עדותם של 30-40 עדי תביעה, ואולם לטענתה, היא עומדת מאחורי הצהרתה זו, אך אין בכוונתה למחוק שמות ספציפיים מכתב האישום, וזאת על מנת לשמור על "גמישות" דיונית.

16.     מוסיפה המשיבה וטוענת כי לגופו של עניין, קיימים שלושה טעמים שלא לאפשר את ההקלה בתנאי מעצר הבית של העורר:
          ראשית, טוענת המשיבה כי קיים חשש ממשי כי העורר ימלט מן הדין. לטענתה, העורר מתכנן לעזוב את ישראל לארה"ב,  ומשפחתו אף הגישה בקשת הגירה. יתר על כן, טוענת המשיבה כי אם היה לעורר עניין לעזוב את ישראל לפני מספר שנים, בטרם החלה החקירה הגלויה בעניינו, הרי שכיום עניין זה גבר במידה רבה. עוד מציינת המשיבה כי לעורר אין מורא מן הדין, כפי שניתן ללמוד מן העובדה שלאחר מעצרו בחודש נובמבר 2004 וחקירתו על ידי רשויות המס, חזר לעבוד בחברות כאילו לא קרה דבר. עוד טוענת המשיבה כי לעורר אין רכוש בישראל, למרות הצהרותיו כי הכנסתו הייתה גבוהה. לבסוף, טוענת המשיבה כי יש לעורר עניין מובנה בהימלטות מהדין, הנובע מכך שהוא צפוי לשלם תשלום מס כבד וכן צפוי לרצות עונש מאסר בפועל.
          שנית, טוענת המשיבה כי קיים חשש כי העורר ינסה לשבש הליכי משפט. לטענתה, חשש זה נלמד מהודעותיהם של שני עובדים בחברות, יונה תאל ודינה פייגי, אשר ציינו במסגרת חקירתם במשטרה כי העורר יצר איתם קשר לאחר ששוחרר ממעצרו.
          שלישית, טוענת המשיבה כי קיימת בעניינו של העורר גם עילת מסוכנות, הנלמדת מעבירות האיומים המיוחסות לעורר במסגרת כתב האישום ומניסיונותיו להמשיך בפעילות החברות לאחר החקירה, כפי שהיא נלמדת מהודעותיה של דינה פייגי במשטרה.

17.     לבסוף, באשר לטענת האפלייה, טוענת המשיבה כי המעשים המיוחסים לעורר חמורים פי כמה מהמעשים המיוחסים לנאשמים אחרים בפרשה. יתר על כן, מציינת המשיבה כי העורר העלה טענה זו בעבר והיא נדחתה הן על ידי השופט רביד והן על ידי השופט ענבר בבית המשפט המחוזי. 

18.     לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה כי בקשתו של העורר להקלה בתנאי מעצרו אינה תואמת את הסיכון הנשקף ממנו, ולפיכך אין מקום להיעתר לה.

תגובת העורר לטענות המשיבה

19.     במסגרת הדיון לפניי, הגיב בא כוח העורר לטענת המשיבה בדבר בקשתה לחילוט ערבות, וטען כי העורר כלל לא נחקר ולא נתבקש להגיב על הדוח שהתקבל ביום 27.7.08, ושלושה ימים לאחר מכן כבר הוגשה הבקשה האמורה.

20.     בנוסף, טען בא כוח העורר כי במשך השנתיים בהן התנהלה לכאורה חקירה סמויה בעניינו של העורר, הוא המשיך לבצע כביכול עבירות, והדבר לא נמנע ממנו; כי העורר עצור למעלה משנה ושבעה חודשים; כי ויש לדון בטענת האפלייה שאותה העלה, ובפרט, כי אחרים שהיו מעורבים בפרשות דומות, לא נעצרו, למרות שהם תושבי חוץ העלולים להימלט לחו"ל; כי ניתן למחוק חלק ניכר מהעדים מכתב האישום וכי אין לעורר כל עבר פלילי.

דיון והכרעה

21.     לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו, לרבות כל ההחלטות שניתנו בעניינו של העורר בעבר ואשר צורפו לערר, ולאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ועיינתי בחומר שאותו מסר לי בא כוח המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

22.     כפי שציין בא כוח המשיבה, הערר מופנה כנגד החלטתו של כבוד סגן הנשיא ד' חשין בבית המשפט המחוזי, ולא כנגד החלטות קודמות שניתנו בערכאות השונות בעניינו של העורר. לפיכך, שומה עליי לבחון אך ורק את השאלה האם חל שינוי בנסיבותיו של העורר מאז החלטתו של כבוד השופט ענבר, שינוי המצדיק הקלה בתנאי מעצר הבית של העורר.
מסקנתי היא כי התשובה לשאלה זו היא שלילית, כאשר לא למותר לציין כי חלק ניכר מטענות הצדדים כלל אינו מעלה או מוריד לעניין זה.

23.     כידוע, התנאים לעיון חוזר בהחלטת בית משפט בעניין הנוגע לחלופת מעצר קבועים בסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, כאשר עיקרו של ההליך לעיון חוזר הוא בבדיקה האם נוצרו מאז ההחלטה האחרונה נסיבות חדשות המצדיקות או שחלף זמן רב, באופן המצדיק הקלה בתנאים המגבילים שהוטלו על העורר.
במסגרת זו, אין מקום לדון מחדש בעצם השחרור לחלופת מעצר, ויש לבחון האם השתנתה נקודת האיזון הראויה בין עניינו של העורר לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי [ראו למשל: בש"פ 2254/08 ברקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.08)].
במקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי יש באי הסכמתה של המשיבה למחוק עדים מכתב האישום משום נסיבה חדשה המצדיקה הקלה בתנאי המעצר של העורר, בפרט נוכח העובדה כי במסגרת הדיון שהתקיים בפניי חזר בא כוח המשיבה על ההצהרה לפיה בכוונת המשיבה לוותר על העדתם של כ-30-40 עדי תביעה.

24.     יתר על כן, העורר נהנה מהקלות משמעותיות במעצר הבית בו הוא שוהה, כאשר רשאי הוא לצאת מדי יום לעבודה לפרק זמן העולה על 12 שעות. סבורני כי נוכח עילות המעצר המתקיימות כנגד העורר, ובפרט החשש להימלטותו מן הדין, כפי שעולה מהמסמכים שאותם הגישה המשיבה לעיוני, הרי שתנאי מעצר הבית שהוטלו על העורר אינם מכבידים כלל ועיקר, וממילא איני סבור כי קיימת עילה לשנותם כעת.

25.     נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.

          ניתנה היום, ט' באב התשס"ח (10.8.08).