אילמים ומתעלמים מהם גילוי דעת מאת ענבר מעייני 

הילדים במציאות הישראלית הם חסרי קול, שכן הם נטולי כוח פוליטי, כלכלי וחברתי.המקרה האחרון, שעלה לתקשורת השבוע ממחיש לנו את הבעיה, שמכרסמת בחברה הישראלית.אם הילדים של היום הם דור העתיד מדוע אין אנו עושים כל, שביכולתנו על מנת לטפחם?!הכיצד ילדה בת 4.5 נעלמת מפני השטח כאילו בלעה אותה האדמה ואף לא אחד שם לב להיעדרותה?!
האבסורד במדינתנו הוא, שאין פיקוח על ילדים מתחת לגיל חמש, כלומר טרם כניסתם של הילדים למערכת החינוך. נשאלת השאלה האם זה נכון לאפשר לכל אדם להיות הורה? או שמא יש להקים מנגנון פיקוח אשר יבטיח לרך הנולד זוג הורים אוהבים, ולא כמו במקרה הנוכחי בו האב מתכחש לבתו והאם והסב חשודים ברצח הילדה. הכיצד לא קמה צעקה כאשר נגזלה מילדה זו הזכות הבסיסית ביותר לחיים?! אחד ההסברים, שהוצע ע"י דוברת המשטרה היה: "רוז היא ילדה של אף אחד".לעניות דעתי, יש לטפל בבעיה משורשה לא עוד להוציא את הילד ממשפחתו, המסגרת החינוכית, סביבת מגוריו ולהרחיקו מחבריו. יש להקים מסגרות תומכות בתוך הקהילה, שיאפשרו פיקוח על הקורה בתוך אותן משפחות, הדרכתן ותמיכה בהן. פעולה זו תצמצם משמעותית את מספר הילדים המוצאים מבתיהם, הופכים ל"עול" כלכלי על המדינה ושירותי הרווחה. כמו כן, תצטמצם חשיפתם של הילדים לכל הרע והמכוער הגלום בבירוקרטיה ובמסגרות חלופיות למשפחה, לדוגמת הפנימיות.
כותבת לאתר חדשות דימונה ענבר מעייני