גילי יאסו נ. עיריית חדרה 

בבית המשפט העליון

רע"פ  4036/08
 
בפני:  
 כבוד השופט ס' ג'ובראן
 
המבקש:
 גילי יאסו
 

 נ  ג  ד
 

המשיב:
 עיריית חדרה                                     

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.4.08 בע"פ 3208/07 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' ברלינר – סג"נ
 
בשם המבקש:
 עו"ד ליאור פרי
בשם המשיבה:
 עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
 
החלטה

           עניינה של בקשה זו היא עתירתו של המבקש, עו"ד במקצועו, להורות על ביטול דו"ח מיום 5.9.2005 המייחס לו חניה ברכבו ברחוב אחד העם בחדרה.

           ביום 29.7.2007 הגיע גובה מטעם חברת גביה לביתו של המבקש על מנת לבצע עיקול מיטלטלין בגין אותו דו"ח חניה. בהתכתבות שניהל בא כוחו של המבקש עם המשיבה ציין המבקש כי לא ידוע לו על דו"ח שקיבל בחדרה וביקש כי יישלח לו העתק של הדו"ח. בתשובתה מסרה המשיבה כי הודעת תשלום נשלחה בדואר רשום לכתובת המבקש, והמשיבה המציאה למבקש פלט מחשב שהופק על ידי חברת מטרופארק, חברת הפקה הפועלת על פי עקרון אוטומטיזציה, שמצביע כי דבר הדואר התקבל בדואר ונשלח בדואר רשום למבקש.

           ביום 14.10.2007 הגיעו מעקלים לביתו של המבקש והוא שילם במעמד זה את הקנס בסכום 881 ש"ח שכלל את סכום הקנס המקורי והוצאות גביה.

           ביום 17.10.2007 שלח המבקש מכתב למשיבה בו טען כי מדובר על פניו בביצוע פעולות לא חוקיות על ידיה, ודרש בשנית את האישור כי נשלחה לו הודעה בדבר הדו"ח בדואר רשום, כנדרש על פי חוק.

           משלא נשלחה תשובה מטעם המשיבה, הגיש המבקש בקשה לביטול דו"ח החניה וביטול הרשעתו לבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה (ב"ש 1114/07).

           בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט מ' מסארווה) דחה את הבקשה בקובעו כי החזקה שבסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 בדבר המצאה כדין לא נסתרה שכן לא הוכח כי המבקש לא קיבל את ההודעה על הדו"ח מסיבות שאינן תלויות בו או עקב הימנעותו מלקבלה, ועל כן חזקה עליו שאכן קיבל הודעה זו. עוד קבע בית המשפט כי במקרה הזה נרשם דו"ח לרכב שבבעלות המבקש ובחזקתו, ומכוח סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 הרי שעבירה שנעשתה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב או החנה אותו  אותה שעה, זולת אם הוכיח הבעלים מי נהג ברכב או החנה אותו במקומו ועל כן, ומאחר שהמבקש לא הוכיח כי רכבו היה בחזקת אחר, הרי שהוא אחראי לביצוע העבירה. לבסוף ציין בית המשפט כי המבקש שילם את הקנס, ומשמעות הדבר שהוא הודה בעבירה המיוחסת לו והורשע כדין. על כן, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיבה על סך 1,500 ש"ח.

           על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 3208/08).

           במהלך הדיון בערעור ביום 20.4.2008 הסב בית המשפט (כבוד השופט ש' ברלינר – ס"גנ) את תשומת ליבו של המבקש כי לא צירף תצהיר התומך בטענותיו בערכאה הדיונית. על כן, קיבל המבקש את המלצת בית המשפט, לפיה ההרשעה תישאר בעינה, הסכום שנגבה יישאר, ותיוותר רק בקשתו לביטול החיוב בשכר טרחת עורך דין המשיבה שנקבעו בבית המשפט לעניינים מקומיים.

           באותו יום ניתן פסק דין הדוחה את הערעור, הן לאור העובדה כי לא צורף תצהיר התומך בטענות המשיב בערכאה הדיונית והן מטעמי הדחייה של הערכאה הדיונית עצמה. אולם על אף דחיית הערעור, ביטל בית המשפט את החיוב בשכר טרחת עורך דין, שכן מדובר בצעד חריג בהליכים פליליים ומאחר שבתיק לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות זאת.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי עניינו מעלה שאלה משפטית חשובה והיא האם ניתן לראות במשלוח דואר באמצעות חברת הפקה הפועלת על פי עקרון אוטומטיזציה, במסגרתו נשלחים מספר רב של מכתבים, משום משלוח דואר רשום כנדרש במסגרת ההליך הפלילי דוגמת ההליך בעניינו; שכן ישנו מצב של חוסר ודאות בפסיקה בדבר קבילות משלוח דואר מסוג זה ולאור העובדה כי לדידו ראוי לומר כי מכתב שנשלח  בדרך זו יועד למשלוח, אולם אין הוכחה כי בהכרח המכתב נשלח. יוער כי המבקש חזר והכחיש שעבר את העבירה.

           מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן כי לגופו של עניין צדק בית המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי בקובעם כי המבקש לא סתר את החזקות הקבועות בחוק ועל כן הוא הורשע כדין וגביית תשלום הקנס היתה כדין.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). בענייננו, המבקש שב ומעלה את אותן טענות אשר לובנו באריכות על ידי בית משפט השלום ואשר שבו ונידונו על ידי בית המשפט המחוזי ואינו מצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. על פי הוראות סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, רואים במי ששילם קנס כמי שהודה בעבירה, הורשע ונגזר דינו. המבקש שילם את הקנס ואף חזר בו מערעורו בבית המשפט המחוזי בכל הנוגע להרשעתו. המבקש לא הוכיח בפניי או בפני הערכאות הקודמות כי לא עבר את העבירה וכי לא ידע אודות הקנס שהוטל עליו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקובל עליי ולא מצאתי מקום להתערב בו.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

           ניתנה היום, י"ב באב התשס"ח (13.8.2008).