עת"מ 961/07, גונן שגב נ' משרד הבריאות
כב' השופט: מ' סובל
07.08.2008
העובדות:
1. ענייננו בעתירה מינהלית נגד צו שניתן לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976. סעיף זה מסמיך את שר הבריאות בין היתר לבטל רישיון של רופא לעסוק ברפואה, וזאת על יסוד קובלנה שהוגשה לשר ולאחר שהוגש לשר דין-וחשבון בכתב מאת ועדה שנתמנתה על פי סעיף 44 לפקודה. בעניינו של העותר דנן ניתנה החלטת השר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים (בדימוס) ו' זילר, אליו אצל השר את סמכותו לפי סעיף 41 לפקודה. הנשיא (בדימוס) זילר קיבל את המלצת הוועדה, והחליט ביום 26.2.07 לשלול לצמיתות את רישיונו של העותר לעסוק ברפואה.
2. העותר, מר גונן שגב השתחרר מהכלא לאחר ריצוי שני שלישים מעונשו, והנו כיום אסיר ברישיון. בעתירה הוא מבקש שבית המשפט יתערב בהחלטה לבטל את רישיון הרופא שלו לצמיתות, ויורה על המרת הביטול בהתליית הרישיון לתקופה סבירה. העותר מביע נכונות להטלת הגבלות על תחומי עיסוקו כרופא עם תום ההתליה, ככל שהגבלות כאלה יידרשו. לטענת העותר, ביטול הרישיון מהווה תוספת ענישה בלתי-מידתית לעונש שנגזר עליו בהליך הפלילי, שאיננו רק עונש פיזי אלא עונש המלווה באות קין ציבורי אותו עליו להוסיף ולשאת עד יומו האחרון.
החלטה:
1. דין העתירה להידחות. טענותיו של העותר מתיימרות לשכנע את בית המשפט כי מסקנת החלטתו של הנשיא (בדימוס) זילר שגויה, וכי המסקנה הראויה אליה מובילות מכלול נסיבות המקרה אינה ביטול רישיון הרופא לצמיתות אלא התליית הרישיון לתקופה קצובה וסבירה. טענות מסוג זה ניתן היה לנסות ולהעלות אילו הביקורת שבית המשפט מפעיל על צו שר הבריאות לפי סעיף 41 לפקודה הייתה ביקורת ערעורית רגילה.
2. הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות הנה ביקורת מוגבלת, שאינה מזמינה התערבות של בית המשפט בעילת הטעות אלא בעילת חוסר הסבירות. גם אם בית המשפט סבור כי היה מקום לקבל החלטה שונה מזו שקיבלה הרשות המינהלית, עדיין אסורה התערבותו בהחלטה. ההתערבות של בית המשפט אפשרית רק אם ההחלטה המינהלית לוקה בפגם חמור, בין אם במישור של תקינות ההליך שהוביל לנתינתה ובין אם במישור התוכני כל אימת שתוצאת ההחלטה אינה תוצאה מוטעית סתם אלא תוצאה הסוטה באופן מהותי ובמידה בלתי-סבירה מקשת התוצאות הבאות בחשבון. הביקורת השיפוטית על צו שר הבריאות בהטלת אמצעי משמעת על רופא לפי סעיף 41 לפקודה דומה לביקורת השיפוטית המתוארת, שכן הלכה היא כי גדר ההתערבות בהחלטות הניתנות על-ידי המשיב 1 מכוח סעיף 41 לפקודה הינו מצומצם למדי ומוגבל לאותם המקרים שבהם נפל משגה מהותי בשיקול-דעתו.
3. החלטה לבטל לצמיתות את רישיונו של רופא, שזייף דרכון דיפלומטי בו החזיק מכוח כהונתו כשר בממשלת ישראל וניסה בדרך זאת לייבא לישראל כ-32,000 כדורי סם מסוכן מסוג "אקסטזי" על מנת לגרוף רווח כספי קל, רחוקה מללקות במשגה מהותי בשיקול הדעת. עבירות אלה עומדות בסתירה לליבת התכונות הנדרשות מרופא. כך, בראש ובראשונה, בשל הסתירה הקיצונית בין מהותו של מקצוע הרפואה לבין מהות ועוצמת הפגיעה בבריאות הציבור על ידי החדרת סמים בכמות כה גדולה לישראל. עמד על כך בית המשפט העליון בפסק הדין בו נדחה ערעורו של העותר על חומרת העונש שנגזר עליו בהליך הפלילי.
4. לכך מתווספת עוד סתירה חמורה, והפעם בין הפרת האמון הבסיסית מצד העותר, הן בזיוף הדרכון והן בניסיון להחדיר את הסמים במרמה לארץ, לבין טוהר המידות הנדרש מרופא.
5. קשה לחשוב על מעשים הפוגעים ברמה ובכבוד של מקצוע הרפואה, כמו גם באמון הציבור ברופאים, יותר מאשר המעשים בהם העותר הורשע. פגיעה זו מתעצמת לנוכח העובדה, שגם עליה עמד בית המשפט העליון בדחותו את הערעור הפלילי של העותר, לפיה אין מדובר בצרכן סם שסחר, כדי לממן את מנת הסם הבאה, אלא במי שתאוות בצע הדריכה אותו, ומאומה לא מעבר לכך.
6. אמנם העותר לא ביצע את העבירות במסגרת עיסוקו כרופא. אולם הפגיעה באושיות מקצוע הרפואה הגלומה בניסיון להחדיר כמות עצומה של סמים לישראל תוך כדי זיוף ומרמה, הנה אותה פגיעה גם כשהיא מתבצעת על ידי הרופא שלא בעת הושטת טיפול רפואי לנזקקים.
כב' השופט: מ' סובל
07.08.2008
העובדות:
1. ענייננו בעתירה מינהלית נגד צו שניתן לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976. סעיף זה מסמיך את שר הבריאות בין היתר לבטל רישיון של רופא לעסוק ברפואה, וזאת על יסוד קובלנה שהוגשה לשר ולאחר שהוגש לשר דין-וחשבון בכתב מאת ועדה שנתמנתה על פי סעיף 44 לפקודה. בעניינו של העותר דנן ניתנה החלטת השר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים (בדימוס) ו' זילר, אליו אצל השר את סמכותו לפי סעיף 41 לפקודה. הנשיא (בדימוס) זילר קיבל את המלצת הוועדה, והחליט ביום 26.2.07 לשלול לצמיתות את רישיונו של העותר לעסוק ברפואה.
2. העותר, מר גונן שגב השתחרר מהכלא לאחר ריצוי שני שלישים מעונשו, והנו כיום אסיר ברישיון. בעתירה הוא מבקש שבית המשפט יתערב בהחלטה לבטל את רישיון הרופא שלו לצמיתות, ויורה על המרת הביטול בהתליית הרישיון לתקופה סבירה. העותר מביע נכונות להטלת הגבלות על תחומי עיסוקו כרופא עם תום ההתליה, ככל שהגבלות כאלה יידרשו. לטענת העותר, ביטול הרישיון מהווה תוספת ענישה בלתי-מידתית לעונש שנגזר עליו בהליך הפלילי, שאיננו רק עונש פיזי אלא עונש המלווה באות קין ציבורי אותו עליו להוסיף ולשאת עד יומו האחרון.
החלטה:
1. דין העתירה להידחות. טענותיו של העותר מתיימרות לשכנע את בית המשפט כי מסקנת החלטתו של הנשיא (בדימוס) זילר שגויה, וכי המסקנה הראויה אליה מובילות מכלול נסיבות המקרה אינה ביטול רישיון הרופא לצמיתות אלא התליית הרישיון לתקופה קצובה וסבירה. טענות מסוג זה ניתן היה לנסות ולהעלות אילו הביקורת שבית המשפט מפעיל על צו שר הבריאות לפי סעיף 41 לפקודה הייתה ביקורת ערעורית רגילה.
2. הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות הנה ביקורת מוגבלת, שאינה מזמינה התערבות של בית המשפט בעילת הטעות אלא בעילת חוסר הסבירות. גם אם בית המשפט סבור כי היה מקום לקבל החלטה שונה מזו שקיבלה הרשות המינהלית, עדיין אסורה התערבותו בהחלטה. ההתערבות של בית המשפט אפשרית רק אם ההחלטה המינהלית לוקה בפגם חמור, בין אם במישור של תקינות ההליך שהוביל לנתינתה ובין אם במישור התוכני כל אימת שתוצאת ההחלטה אינה תוצאה מוטעית סתם אלא תוצאה הסוטה באופן מהותי ובמידה בלתי-סבירה מקשת התוצאות הבאות בחשבון. הביקורת השיפוטית על צו שר הבריאות בהטלת אמצעי משמעת על רופא לפי סעיף 41 לפקודה דומה לביקורת השיפוטית המתוארת, שכן הלכה היא כי גדר ההתערבות בהחלטות הניתנות על-ידי המשיב 1 מכוח סעיף 41 לפקודה הינו מצומצם למדי ומוגבל לאותם המקרים שבהם נפל משגה מהותי בשיקול-דעתו.
3. החלטה לבטל לצמיתות את רישיונו של רופא, שזייף דרכון דיפלומטי בו החזיק מכוח כהונתו כשר בממשלת ישראל וניסה בדרך זאת לייבא לישראל כ-32,000 כדורי סם מסוכן מסוג "אקסטזי" על מנת לגרוף רווח כספי קל, רחוקה מללקות במשגה מהותי בשיקול הדעת. עבירות אלה עומדות בסתירה לליבת התכונות הנדרשות מרופא. כך, בראש ובראשונה, בשל הסתירה הקיצונית בין מהותו של מקצוע הרפואה לבין מהות ועוצמת הפגיעה בבריאות הציבור על ידי החדרת סמים בכמות כה גדולה לישראל. עמד על כך בית המשפט העליון בפסק הדין בו נדחה ערעורו של העותר על חומרת העונש שנגזר עליו בהליך הפלילי.
4. לכך מתווספת עוד סתירה חמורה, והפעם בין הפרת האמון הבסיסית מצד העותר, הן בזיוף הדרכון והן בניסיון להחדיר את הסמים במרמה לארץ, לבין טוהר המידות הנדרש מרופא.
5. קשה לחשוב על מעשים הפוגעים ברמה ובכבוד של מקצוע הרפואה, כמו גם באמון הציבור ברופאים, יותר מאשר המעשים בהם העותר הורשע. פגיעה זו מתעצמת לנוכח העובדה, שגם עליה עמד בית המשפט העליון בדחותו את הערעור הפלילי של העותר, לפיה אין מדובר בצרכן סם שסחר, כדי לממן את מנת הסם הבאה, אלא במי שתאוות בצע הדריכה אותו, ומאומה לא מעבר לכך.
6. אמנם העותר לא ביצע את העבירות במסגרת עיסוקו כרופא. אולם הפגיעה באושיות מקצוע הרפואה הגלומה בניסיון להחדיר כמות עצומה של סמים לישראל תוך כדי זיוף ומרמה, הנה אותה פגיעה גם כשהיא מתבצעת על ידי הרופא שלא בעת הושטת טיפול רפואי לנזקקים.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
