דואר ישראל - האיילה חדלה לדהור - פרק ד' 

ובמילים אחרות,
6 ימים מטקסס, ארה"ב לישראל (11,156 ק"מ) ועוד 6 ימים מתל-אביב לכפר-סבא (24 ק"מ).

האם זה שירות סביר - האם שחרור חבילה רגילה (לא כימיקלים מסוכנים, נשק וכד') שאמור להיות פשוט, ידידותי ומהיר צריך לקחת כל כך הרבה זמן? האם הנתונים המסופקים לצרכן ולרשות הדואר האמריקאי לא צריכים לשקף את האמת?

לא הייתי טורח לספר לכם בפרוטרוט את מסעה של החבילה, את סיפור החלם הזה, לולא נתקלתי במסע מפרך זה בפעם השנייה בחודשים האחרונים. מסעה של החבילה הראשונה היה הרבה יותר מייגע מכיוון ונאלצתי בנוסף גם לשרוף חצי יום ומשאבים נוספים כדי לשחררה מהדואר המרכזי ביד-אליהו.
בשיא תמימותי ולאחר תלאותיי עם החבילה הראשונה שלחתי מכתב תלונה למנכ"ל הדואר ולמשרד התקשורת, תלונה שהניבה:
א. תכתובת עמוסה בפרטים שקריים מדואר ישראל, נתונים שעומדים בסתירה מוחלטת לחותמות הביטחון והדואר על החבילה. גם לאחר מכתבים נוספים המשכתי לקבל תשובות הסותרות לחלוטין את הנתונים המופיעים על החבילה.
ב. מכתב לקוני מיועץ השר במשרד התקשורת המוסר שפנייתי הועברה לטיפולו של סמנכ"ל בכיר אגף הדואר ובו הבטחה גם לתשובה. אתם ראיתם כבר תשובה - גם אני לא, המכתב הגיע אלי ב- 11 במרץ 2008.
עברו כבר למעלה מ-5 חודשים, האם מישהו מכם מאמין שעוד אזכה לראות תשובה ?

לצערי תכתובת זו לא הניבה דבר מלבד התשה מוחלטת של הכותב והבנתו שפשוט חבל על הזמן בהתעסקות עם מערכת בירוקרטית שלא מעוניינת כלל לחקור את האמת, לתקן את הליקויים ולהתייעל. מערכות שעושה הכול כדי להתיש את הצרכן.

לסיכום,
האיילה המופיעה בסמל דואר ישראל (כן, זו איילה, מן המקורות: "איילה שלוחה") שבקה חיים, אינה רצה עוד, בקושי הולכת, מדדה, חבולה ומבוישת ...

לא משנה כמה ישקיעו בעיצוב הלוגו וכמה מודרנית ועכשווית תהיה התדמית, מה שחשוב בסופו של יום זה איכות השרות אותו מקבלים אזרחי ישראל.

אם השר הממונה (משרד התקשורת) לא יתעורר עכשיו ומייד וינקוט בצעדים ובמעשים נמצא את עצמנו בפער גדל והולך לעומת רשויות הדואר בעולם הממשיכות לשעוט קדימה במלוא הקצב 

מדינה ללא שירותי דואר מתקדמים אין לה מקום בתחרות הכלכלית הגלובלית. הערמת קשיים בתחום זה על אלפי הסוחרים הקטנים והגדולים גורמת לנזק בלתי ישוער לכלכלה ומעמידה את ישראל בשורה אחת עם מדינות העולם השלישי. אם אין מוצא אחר וחברת דואר ישראל לא מסוגלת או לא רוצה להשתנות, יש לפתוח מיידית וללא כל דיחויי את שוק הדואר לתחרות. רק תחרות תשנה את התמונה ואני בטוח שמהר מאוד נראה כאן שירותי דואר ברמה אחרת.

בארה"ב, בה יש תחרות, חברה לדוגמא כמו UPS  , מספקת שירותים פנים-ארציים ותראו איזה מגוון שירותים מוצעים לצרכנים ע"י המתחרים השונים, מגוון איכותי, תחרותי במחיר, מהיר ויעיל.

אי אפשר לכתוב מאמר שכזה מבלי להתייחס גם לסוגיה נוספת קשורה שגם היא שמה מקלות בגלגלי הכלכלה החופשית ומכבידה עד מאוד על תושבי ישראל.
הסוגיה היא שיעור הפטור ממס על חבילות הנשלחות דרך הדואר.

בישראל של אמצע 2008, כל חבילה בה ערך הטובין וערך המשלוח יחדיו (אני מדגיש, יחדיו) עולים על 50$ ארה"ב, החבילה חייבת במיסים. מע"מ (15.5%) ועוד מכס בהתאם לסיווג הפריט.
סכום זה עומד על כנו כבר מספר שנים רב, לא עודכן ומהווה כיום סכום ממש מגוחך. כמעט כל דבר פעוט ערך שנשלח מחו"ל עם עלות המשלוח (שהתייקרה מאוד בשנים האחרונות) מגיע לסכום הזה.
נשגב מבינתי הצורך של המדינה להתעסק עם מאות אלפי חבילות בסכומים נמוכים הנשלחים לתושבי ישראל ולהפעיל מערכת בירוקרטית שלמה של פקידי מס ופקידי דואר וניירת בלי סוף כדי לגבות סכומי מס זעירים וזניחים מתושבי ישראל.

הגיע הזמן לשנות את הגזרה המגוחכת הזו ולהפנות את המשאבים לאיתור ותפיסה של ההברחות הגדולות לישראל. התעסקו בעיקר ולא בטפל,  במקום להתעסק עם כל חבילה המכילה ספר וחצי או זוג נעלי ספורט זולות, הפנו את מרצכם וזמנכם לסיכול הברחות גדולות הגורמות נזק רב לכלכלה ולתעשייה.
שנו את סכום המינימום לפחות לגובה 200$ כנהוג בייבוא אישי דרך נמלי האוויר והים.
הפסיקו להציק לתושבי ישראל בעניינים כה פעוטים והפנו את המשאבים, האמצעים והפקידים המיותרים לייעול והגברת התפוקה של הטיפול במשלוח וקבלת דברי הדואר.
בעידן של כלכלה חופשית, עידן בו גורסות ופועלות ממשלות ישראל בשנים האחרונות, אין עוד מקום לשיטה כה פסולה ובלתי הגיונית זו.

אני תקווה שמאמר זה יצליח להזיז משהו אצל מקבלי ההחלטות, אצל הצרכנים, אצל מי שאמון לשמור על זכויותינו , הזכויות של כל תושבי ישראל. מגיע לנו הרבה יותר תמורת המחיר שאנו משלמים.

אם שרדתם וקראתם את כל המאמר (פרק ארוך מספר בלהות), אתם עכשיו ודאי צוחקים או בוכים, שתי תגובות הגיוניות לחלוטין ומתבקשות לסיפור חלמאי שכזה.
העצוב בסיפור הוא שכל מה שקראתם איננו פרי דמיוני, לא המצאתי דבר, זוהי המציאות היום-יומית של שירותי דואר ישראל באמצע קיץ חם ולח של 2008.

זהו, נמאס לי ! ,
החלטתי לעשות מעשה ולכתוב את המאמר הזה כדי להציב תמרור לכולנו ובעיקר לאלו שעוד איכפת להם וגם מסוגלים לעשות משהו לשיפור המצב.
אנא, העבירו את המאמר לכמה שיותר ממכריכם, אולי זה יגיע למקבלי ההחלטות, אולי מישהו יביט במראה ויתבייש, אולי מישהו יקום מחר בבוקר ויגיד "אני מתחיל לשנות".
אם יש לכם קשר לחברי כנסת, מקבלי ההחלטות במשרד התקשורת, במשרד האוצר, במכס, עיתונאים וכד', כולם צריכים לקבל את המאמר הזה.

שלכם,
אבי שניאור