על פי חוק מיוחד שפועל בטבע, הנקרא "חוק השתוות הצורה", אנו קולטים את המציאות שמחוץ לנו רק לפי מידת ההתאמה שלנו אליה.
ניתן לדמות את האדם לקופסה סגורה בת חמישה פתחים: עיניים, אוזניים, אף, פה וידיים. איברים אלה הם חמשת החושים שלנו: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. דרכם אנו קולטים אינפורמציה שאותה אנו מעבדים. טווח הצלילים שנקלוט, המראות שנראה וכן הלאה, תלויים ביכולת הקליטה של חושינו הפנימיים.
התוצר של תהליך העיבוד הזה נקרא: מציאות.
למשל, העין האנושית מכוונת לאורך גל המתאים לטווח שבין הצבע הסגול לבין הצבע האדום. לכן, איננו מסוגלים לראות גל שאורכו קצר מן הסגול, לדוגמה האולטרה-סגול. הדבורה, לעומת זאת, יכולה לראות קרינה אולטרה-סגולית וכך היא מאתרת פרחים מסוגים שונים. בעולם שסביבנו קיים מגוון של תדרים, שאת מרביתם איננו מסוגלים לקלוט, כמו קרני רנטגן או גלי רדיו. אם נצטייד במכשיר קליטה מתאים, אשר מתרגם את הגלים הללו לאורך הגל שמתאים למכשירי הקליטה הטבעיים שלנו - האוזן, העין, האף והחיישנים האחרים שבגופנו - נוכל לראות את הגלים הללו באוויר ולהכיר בקיומם.
מקלט הרדיו הינו דוגמה טובה לכך: תחנות רדיו רבות משדרות לאורך היום, אבל רק כאשר נכייל את מכשיר הרדיו על תדר מסוים נוכל לשמוע את שידוריהן.
כדי לקלוט את התדר הרצוי יוצר המכשיר שבו השתמשנו גל זהה לגלים שנמצאו באוויר גם לפני שהפעלנו את המקלט. כך הוא מתרגם עבורנו את השדר שיוצר בתחנה, מתדר שאינו מוחשי לתדר שהאוזן שלנו מסוגלת לקלוט.
באופן דומה, אנו תופסים את התדרים שקיימים מחוץ לנו רק על פי "התדר הפנימי" שאנו מייצרים בתוכנו. האם זה אומר שאם נדע כיצד לכייל את עצמנו נכון יותר, נוכל "לתפוס" מציאות רחבה יותר?
מתוך ניסיונם המוכח של המקובלים, התשובה היא כן.
בעולם הרוחני, ממש כמו בעולם הגשמי, פועל אותו "חוק השתוות הצורה". אלא שכאן אין מדובר על השתוות של תדרים או אורכי גל, אלא על השתוות וריחוק בין מחשבות (כוונות), כיוון שבעולם הרוחני מודדים רק את ה"כוונות" שלנו. המקובלים מסבירים, שהאדם מטבעו חושב על עצמו ועל תועלתו הפרטית בלבד, ואילו הכוח העליון שמפעיל את המציאות כולה ומנהל אותה, פועל מתוך כוונה הפוכה לגמרי - מתוך אהבה ונתינה. כתוצאה מכך, במישור הרוחני קיים היפוך צורה בין האדם לבין הכוח שמנהל את חייו.
כדי לחוות את המציאות הרוחנית ולהבין כיצד מתנהל העולם, עלינו לרכוש את אותה כוונה כמו זו של הכוח העליון, הכוונה לאהוב ולתת. כל עוד נחשוב על עצמנו ועל טובתנו האישית בלבד, נהיה הפוכים במחשבותינו מהכוח העליון, ולכן לא נוכל "לקלוט" מציאות שלמה יותר. אולם אם נלמד כיצד להתעלות מעל האגו שלנו, נפרוץ לעולם חדש ורחב, שאותו הכירו מקובלי כל הדורות, עולם שכולו אהבה ונתינה.
ההבדל בין הרגשת החיים שאנו מרגישים עתה, לבין הרגשת החיים השלמה שביכולתנו להשיג, הוא אדיר. ספר הזוהר מתאר זאת כנר דקיק או ניצוץ קטן לעומת האור האינסופי. הוא מוסיף ואומר כי כל אחד מאיתנו צריך ויכול לממש את הפוטנציאל שטמון בו כאדם, ולהגיע להרגשה הזו עוד במהלך חייו בעולם הזה.
על ט"ו באב
מחורבן לאהבה
