עיון בדואר אלקטרוני של עובד- האם מותר או אסור? 

כמה פעמים קרה לכם, שישבתם במשרד מול המחשב, כתבתם אי-מייל לחבר/ה ותהיתם האם הבוס יכול לראות את תוכנו? או לחילופין, כמה פעמים שוחחתם באמצעות הטלפון של המשרד, ועלה בליבכם החשש שהמעביד יכול לצותת לשיחתכם זו?

עם התפתחות העידן הטכנולוגי הגדילו חברות ומעסיקים רבים להעניק עזרים שימושיים לשימושו של העובד למען ייעול עבודתו בחברה, כגון, תיבת דואר אלקטרוני, פלאפון, רכב וכיוצ"ב. בפועל ומטבע הדברים, על אף שעזרים אלו נועדו לשמש לצרכי עבודה, ברוב המקרים, אם לא בכולם, משמשים הנ"ל לצרכיו המקצועיים של העובד ולצרכיו האישיים כאחד. וכאן המקום לדון היכן עובר הגבול, או לחילופין עד להיכן ניתן למתוח את הגבול בין שימוש שהינו לגיטימי לבין שימוש שהוא בגדר ניצול המעביד.

הסוגיה העיקרית המטרידה את רובנו, הינה השימוש בתיבת הדואר האלקטרוני המוענקת לעובד. יש לזכור כי למעביד השליטה המלאה וכן הזכות הקניינית בכל אחד ואחד מהעזרים כפי שפורטו לעיל המוענקים לעובדים, ויחד עם זאת, ידו של המעביד קלה יותר מקום בו מדובר בתיבת דואר אלקטרוני. בחברות גדולות, המחשבים כולם מחוברים למחשב ראשי אחד, השרת, עליו מצוי כל המידע שעובר מהמחשבים, ביניהם ואליהם, לרבות מידע אשר עובר בתיבת הדואר האלקטרוני. במאמר קצר זה אסקור את הדין המשפטי הקיים ביחס לעיון המעביד בדואר האלקטרוני של העובד, ואבחן האם מדובר בחדירה לפרטיות או בזכות לגיטימית של המעביד? באופן טבעי, המענה לשאלה זו זוכה לתשובות בקטבים שונים, באחד, התשובות של המעבידים ובאחר, אלו של העובדים. חוסר הסכמה זה, מבטא את חוסר הוודאות לגבי גבולות המותר והאסור בעניין זה. למרבה הצער, גם המצב המשפטי, מסתבר, לא ממש ברור. עוד בטרם נדון בסוגיות הנ"ל נציין כי אין על העובד כל איסור לעשות שימושים פרטיים בתיבת הדואר האלקטרוני, ויתרה מכך, קיימת הסכמה עקרונית, בחוזה העבודה (כל עוד לא נאסר), שהעובד יוכל לעשות שימוש לצרכים פרטיים בתיבת הדואר האלקטרוני שהועמדה לרשותו, כל עוד הדבר נעשה באופן סביר לעניין היקף השימוש ומשך הזמן המושקע לצורך כך.

ההחלטה המקיפה ביותר אשר ניתנה עד היום בעניין זה הייתה החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין איסקוב (ע"ב 10121/06 איסקוב נגד הממונה על חוק עבודת נשים)- שם דובר בתובעת, עובדת, אשר הגישה תביעה כנגד מעבידה בטענה כי פיטרה מחמת היותה בהיריון. המעביד, הנתבע ביקש להוכיח כי העובדת פוטרה עוד בטרם הייתה בהיריון, וזאת על ידי הצגת הודעות דואר אלקטרוני מתיבת המייל של התובעת במקום העבודה, במסגרתו העבירה קורות חיים למעסיקים אחרים במטרת חיפוש עבודה בסמוך לתאריך בו נטען על ידי המעביד כי פוטרה. בית המשפט קבע כי בהתחשב בהיקף השעות שעובד שוהה במקום העבודה, ובטשטוש המסוים בין הבית לעבודה, הרי שהכלל המתאים במסגרת יחסי עבודה הינו, כי העובד רשאי לבצע שימוש פרטי בהיקף סביר בתא הדואר האלקטרוני שהועמד לרשותו, וכן זכאי, ככלל, לפרטיות בכל הנוגע לתכתובות אלו. מאידך, כך נקבע, למעסיק זכות משלו לפקח על השימוש שנעשה בדואר האלקטרוני לצרכים פרטיים, על ידי בדיקת היקף השימוש ללא כניסה לתוכנן של ההודעות (בדומה להוצאת פלט שיחות טלפון). באשר לעיון בתוכן התכתובות, קבע ביהמ"ש - כלל היסוד הוא כי אין לאפשרו נוכח הפגיעה בזכות הפרטיות של העובד; בנוסף, קבע בית המשפט כי בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה, יש לברר האם העובד ציפה לפרטיות בדואר האלקטרוני שלו, או שמא ידע כי ייתכן ותכתובותיו יגיעו לידי המעביד, כמו כן, יש לבדוק לעניין מדיניות המעסיק, האם תיבת הדואר יועדה לשימוש פרטי של העובד, או שמא עובדים נוספים עושים בה שימוש, האם קיימים במקום העבודה נהלים ברורים ביחס לעיון בתוכן תיבת הדואר, וכיוצ"ב. במקרה הנדון, קבעה השופטת כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, יש לראות את התובעת כמי שהסכימה לעיון החברה בהודעות הדואר האלקטרוני שהוגשו כראיה היות ואין המדובר בתיבה שניתנה לשימושה הפרטי של התובעת, וכן בשל הבהרת החברה לעובדים כי מעת לעת ייערך ניטור של תיבות הדואר האלקטרוני המאוחסנות על גבי שרת החברה.

במקרה נוסף, שהגיע בפני ביה"ד (ע"ב 1158/06 אפיקי מים נגד פישר) אשר דן בזכות המעסיק לעיין בדואר אלקטרוני של העובד, נקבע כי כל עוד אין ויתור מפורש של העובד על זכותו לפרטיות, ככל הנראה יהיה קשה מאוד להגיע למסקנה על כך שיש לראות אותו כמי שויתר על כך באמצעות הסכמה לא מפורשת. לדברי השופט, עצם העובדה שהעובד ידע שהתכתובת שלו נשמרת בשרת שבבעלות המעסיק ואשר למעסיק גישה אליו, אינה יכולה להספיק כדי ללמד שהעובד הסכים באופן לא מפורש, לכך שהמעסיק יהיה רשאי לעיין באותה תכתובת, כפי שאין להסיק הסכמה כזו של העובד לכך שיעיינו במכתביו, אם הוא השליכם לפח האשפה. לגופו של עניין, קיבל בית הדין את בקשת העובד שלא להתיר למעסיק להגיש את הודעות הדוא"ל, כיוון שהפגיעה הצפויה מכך במעסיק מתמעטת לעומת הפגיעה החמורה בפרטיות העובד. בתי המשפט הכירו בזכותו של העובד לפרטיות המידע המועבר באמצעות המייל, אך איזנו זכות זו עם זכותו הקניינית של המעביד, וכן זכותו להתגונן מקום בו מועבר מידע פנים של החברה לגורמים חיצוניים, או לחילופין מקום בו מדובר בהתגוננות מפי וירוסים החודרים למערכת הממוחשבת דרך תיבות הדואר האלקטרוני. כפי שראינו, הרי שאין כל מניעה לעשות שימוש פרטי בתיבת הדואר האלקטרוני, אך יחד עם זאת יש לשים לב, כי השימוש נעשה בצורה סבירה וראויה.

ביום 25/6/08 חתמו ההסתדרות וארגוני המעסיקים על הסכם קיבוצי, לפיו רשאי המעסיק לערוך בדיקה במחשבו של העובד, אם מתעורר חשד, שנעשה שימוש המנוגד לחוק או שיש בו כדי לפגוע בעסק, כאשר על הבדיקה להיות במידה ראויה וסבירה, לפרק זמן סביר ותוך צמידות למטרה. בהתאם להסכם, העובד רשאי בהיקף מידתי ובזמן סביר להשתמש במחשב גם לצורך פעולות אישיות שלו, שחל עליהן עקרון צנעת הפרט, ושאינן קשורות לעבודתו, ואינן מנוגדות להוראות הדין ולאמור בהסכם. עינינו הרואות כי נושא זה עדיין אינו מוסדר כראוי, המבוכה בתחום זה רק הולכת וגדלה, והמלצתנו למעבידים היא שלא להטיל יהבם על החלטות בית הדין, אם וכאשר ידרשו לכך, וזאת על ידי הכנת מדיניות שימוש באמצעים טכנולוגיים מקיפה עבור דואר אלקטרוני. בהירות מוחלטת זאת בינם לבין עובדיהם בכל הקשור לדואר האלקטרוני ולאמצעים הנוספים תקטין את המורכבות של ההכרעה בפרטיות העובד בבית הדין. כן המלצתנו היא להחתים את כל העובדים, בין במסגרת הסכם העסקתם ובין במסמך נפרד, על הצהרה בה יאשר העובד כי ידוע לו שהמעביד רשאי לנטר ו/או לעיין בהודעות הדואר האלקטרוני שלו וכי הוא נותן את הסכמתו המפורשת לכך.

ולכם העובדים, המלצתנו לשימוש מידתי וסביר בתיבת הדואר האלקטרוני שלא לצרכי העבודה, ובשורה התחתונה, אל תעבירו מידע שלא תרצו שיגיע לעיני המעביד בבוא היום...