פיצויים במקרה של רכב שנגנב על ידי הילד 

האירוע

שמעון דהאן נסע ברכבו של אביו כשהוא מאפשר לחברו, שוקרון, לנהוג בו. אתרע מזלם ולרכב אירעה תאונה.

שמעון נותר עם נזקי גוף והוא הפנה דרישת פיצויים למבטחת הרכב בביטוח חובה, חברת מגדל.

מגדל דחתה את הפניה בטענה שפוליסת הביטוח מכסה רק נהיגה ברשות בעל הפוליסה. האב לא נתן רשות כזו.

יתירה מזו: שמעון כנוסע ידע על כך שלנהג שוקרון אין רשות לנהוג ברכב. זהו מסוג המקרים בו הנפגע ניצב מול שוקת שבורה. אין הוא זכאי לפיצויים לא מחברת הביטוח ולא מקרנית (הקרן המפצה נפגעים שאין בידם לתבוע פיצויים מאת מבטח).

הענין הועבר להכרעת נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט ורדימוס זילר.

עדותו של הסוכן על הגירסא שנמסרה לו מפי המבוטח


העדות המכרעת במשפט היתה זו של סוכן הביטוח, ריבלין.

התברר כי ביום התאונה הגיע האב לביתו של הסוכן וקיים עמו שיחה. האב גולל בפני הסוכן את הארועים.
במרכז סיפורו העמיד את העובדה שבנו וחברו לקחו את מפתחות רכבו ללא רשות. לאחר שהסוכן הפנה את תשומת לב האב לכך שהביטוח אינו מכסה נהיגה ללא רשות, שינה זה את טעמו ואמר כי בעצם הוא נתן לבן ולחברו רשות לנהוג ברכב.

עדותו הסותרת של המבוטח


בפני השופט העידו גם האב, בנו והחבר. השופט בחן את גירסתם הסותרת לזו של סוכן הביטוח ומסקנתו היתה שעדויותיהם בלתי אמינות לחלוטין. השופט קבע כי הגירסה האמיתית היא זו הספונטנית הראשונה, אותה גילגל האב טרם הובהרה לו משמעות העובדה שבנו ושוקרון נטלו את הרכב ללא רשותו.

השופט זילר דחה אם כן את תביעתו של דהאן וקבע כי חברת מגדל פטורה מלפצות אותו.

ממצא סותר בהליך אחר


על פסק דין זה הוגש ערעור בבית המשפט העליון. הערעור נדחה ושלושת שופטי ההרכב (ברק, לוין ואור) תמכו פה אחד בחריצת דינו של השופט זילר.

בבית המשפט העליון טען דהאן כי קופח בדינו שכן בתביעה שהוגשה על ידי נפגע נוסף בתאונה ונדונה בפני השופט בזק, נקבע כי הנהיגה היתה דוקא ברשות.

השופט אור אינו מוכן לקבל טענה זו. כל תיק מוכרע על פי המהימנות של העדים והעובדות המוכחות באותו תיק ולא על פי מה שהוחלט בתיק אחר. "כדי להפיס את דעתו של דהאן" - הוסיף השטופט - "ראוי להזכיר כי גם על פסק הדין של השופט בזק הוגש ערעור, הערעור נתקבל וגם שם נקבע שהנהיגה ברכב על ידי שוקרון היתה ללא רשות בעל הפוליסה".

מסמך 18