המסר העיקרי הוא - האם נותרה לנו פרטיות בעידן זה של האינטרנט והמחשוב? כרגע, התשובה היא כן, אך בקרוב מאד אנו עלולים למצוא עצמנו ללא פרטיות כלל. מדובר בסוגיה חשובה לא רק לאדם הפרטי, אלא גם לארגונים, מאחר ופגיעה בפרטיות הארגון עלולה להתבטא בגניבת מידע רגיש, בפגיעה בתחושת האמינות שיש ללקוחות הארגון, ובתחושה לא נעימה של חלק מהעובדים. מה אפשר לעשות? לא מעט.
יודעים עלינו הכל
יותר ויותר מידע עלינו ועל מעשינו נשמר במקומות שונים והוא יכול לשמש גורמים שאינם רוצים בטובתנו: ארגוני פשע, טרור, גורמים ממשלתיים, חברות מסחריות או כל מי ש"מחפש אותנו" מכל סיבה שהיא. באופן מיוחד ראוי להדגיש כי מדובר בתהליך שהולך ומתרחב ליותר ויותר תחומים ובו זמנית הולך וגדל היקף המידע הנצבר, כך שבפועל אנו עתידים תוך שנים ספורות להרגיש כמי שחיים בתוך אקווריום מזכוכית. פירושו המעשי של הדבר הוא הרעיון שהחופש, שמשמש כאבן בניין מרכזית בכל מדינה דמוקרטית, הולך ומתמסמס.
תפקיד הארגון
כמנהל המידע בארגון, יש לנושא שתי זוויות ראיה. מי שפרטיותו כאזרח או עובד בארגון עלולה להיפגע, ובמקביל גם מי שמופקד על שמירת הפרטיות במערכות ה-IT הארגוניות. מתוקף זה הוא צריך לשמור על פרטיות הפעילות בארגון (מפני מתחרים למשל) על פרטיות הלקוחות (מפני גורמי פשע למשל) וכמובן פרטיות העובדים (מפני שימוש לרעה פנימי או חיצוני). בשני התחומים מדובר במטלה שאינה פשוטה, כאשר התבוננות על הקורה סביב, יוצרת תחושה עגומה של טבעת מתהדקת.
הדרכים לפגוע בפרטיות רבות ומגוונות, והשיטות רק הולכות ומשתכללות, החל מצילומים והאזנות המתאפשרים היום דרך כל טלפון סלולארי, מידע מיקום שכל ספק סלולאר יכול להשיג עלינו, מצלמות בכל מקום, מאגרי מידע מתרחבים, מעקב אחרי הרגלי הגלישה, שמירת שאילתות חיפוש ושימוש מצד גורמי פשע בפרטים אישיים שאנחנו נותנים באתרי רשתות חברתיות. הגורמים המסכנים אותנו גם הם רבים, וכוללים מעבר למנועי החיפוש גם חברות מסחריות המוכרות מידע אישי תמורת רווח כספי, ארגונים המשיגים מידע על מתחרים בדרכים בלתי חוקיות הפוגעות בפרטיותנו, גורמי פשע וטרוריסטים, קבוצות לחץ וחוקים שונים, ואפילו אנחנו - משתמשים פרטיים וארגונים. טכנולוגיות מתפתחות, מציבות סיכוני פרטיות חדשים ועולם הנוזקה מתקדם אף הוא ויודע לנצל הזדמנויות טוב מתמיד.
מנקודת המבט הארגונית, כדאי להיות מודעים לכך, שיש פחות נכונות של לקוחות לתת פרטים אישיים על עצמם, לצד מגמה של הגברת החשדנות וחוסר האמון. זאת, בין השאר על רקע מקרים רבים של אבדן מידע פרטי, שמתפרסמים חדשות לבקרים. בנוסף, ישנה אחריות הארגון כלפי שמירת פרטיות המידע שהוא שומר על לקוחותיו, פרטיות עובדיו כלפי הארגון ופרטיות הארגון כלפי "העולם" (כפי שמתבטא למשל, בגלישה זהירה).
69% מגדירים את הצורך לדעת מה עושים עם המידע האישי שלהם, כ"קריטי" או "חשוב מאד" (סקרHarris Interactive בין 6,163 איש, בשש מדינות). סקר Privacy International בחן בתחילת השנה את מצב הפרטיות בעולם, וסיווג אותו לשבע רמות. אף מדינה לא זכתה להיכנס לשתי הרמות העליונות. לרמה השלישית הגיע רק יוון והיא המובילה בשמירה על פרטיות. בתחתית ניתן למצוא את מלזיה, רוסיה, סין, ארה"ב ובריטניה, בעוד ישראל במקום טוב באמצע. מסקנת הסקר היא שהמצב בכי רע, ונמצא במצב של התדרדרות מתמשכת. לפי סקר CompTIA, אחת הסוגיות שמציקות ביותר לעובדי IT בארה"ב היא סוגיית הפרטיות.
מה הביא לשינוי?
שינויים רבים הביאו למצב החדש שנוצר:
? איבוד מידע נרחב - ב-2007 נחצה קו בכל הקשור לפרטיות ונראתה שורה ארוכה של אירועי איבוד מידע רגיש של מוסדות ציבוריים וממשלתיים, שבהם מידע רב על אזרחים.
? שימוש גובר באינטרנט - האינטרנט הגדילה את רמת הסיכון, מאחר והיא מאפשרת לגורמים שונים לחדור לפרטיותנו ביתר קלות. מנועי החיפוש אוגרים מידע ושומרים שאילתות למשך שנים (גוגל הודיעה לאחרונה כי תשמור שאילתות "רק" ל-18 חודש), וגם אתרי רשתות חברתיות, כוללים מידע רגיש שמוזן על ידי הגולש מבחירה. מעבר לכך, הגלישה באינטרנט נותנת אשליה של אנונימיות, שמעודדת לחשוף פרטים. כל זאת, עשוי להשליך על פרטיות הארגון, הלקוחות והעובדים.
? תגובת בתי המשפט - לאור השינויים בטכנולוגיות וכן בחקיקה, נדרשים בתי המשפט לקבוע מה היא בדיוק פרטיות ומתי היא מופרת. באפריל השנה קבע בית משפט בנצרת כי אין לקבל כראייה הודעות דוא"ל שהושגו תוך פגיעה בפרטיות העובד, גם ולמרות שהתכתובת מהווה כביכול רכוש של הארגון.
? התקנים ניידים - עובדי הארגון משתמשים היום במגוון התקנים ניידים, שאותם ואת המידע שעליהם קל לגנוב. העובדה שיותר ויותר עובדים הם ניידים רוב הזמן, מגדילה את הסכנה.
? הסכם מקדם פרטיות - ההסתדרות ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים הגיעו להסכם לפיו עובד יכול להשתמש במחשב במקום העבודה גם לביצוע פעולות אישיות, אם כי במידה סבירה. הארגון יוכל לקבוע כללים לנושא זה וגם לבדוק את מחשב העובד, אם יש חשדות לחריגה מהשימוש האישי הסביר, כשגם הבדיקה תהיה סבירה (ולא מעקב קבוע ורצוף).
אלא רק חלק מהמגמות והחידושים שמשפיעים על התחום. עוד נתונים ונקודות ניתן למצוא בתחקיר.
מוצרים לשמירה על הפרטיות
? Safend - מציעים את Safend Protector, המונע הוצאת מידע חסוי מהארגון דרך נקודות קצה, כולל מקרים בהם נעשה שימוש ב-Keyloggers.
? יצחקי-וינברגר יועצים (IWC) - מציעים ייעוץ, וכן את תוכנת Viper להגנה על הפרטיות באינטרנט, למחיקת עקבות פעולות במחשב וברשת, ולהגנה על מידע רגיש.
? ישראכרט - IsraCARD.web הוא כרטיס אשראי וירטואלי, לביצוע רכישות ברשת האינטרנט בלי לחשוף את פרטי הקניה ופרטיך האישיים. השירות ניתן בשלב זה, ללקוחות שברשותם ישראכרט או MasterCard בלבד.
דוגמאות רבות נוספות למוצרים ושירותים מועילים ניתן למצוא בתחקיר.
לסיכום
עידן הפרטיות נראה כעולם שהולך ונעלם ויש לו השלכות רבות ברמה האישית והארגונית. שימוש בתחקיר כטריגר לחשיבה ודיונים בנושא, יעמיקו את הבנת המשמעויות, וההערכות לעידן החדש שבפתח.
הערה חשובה - הסיפור על ימי הפרטיות האחרונים לקוח מתוך תחקיר pCon והוא רק חלק מהסיפור הענק על מה שארגונים צריכים לדעת היום, על מנת להגן על עצמם מפגיעה בפרטיות. איך נחשפים לסיפור כולו וגם מרוויחים יותר זמן פנוי?
למאמרים מקצועיים ואובייקטיביים נוספים של קובי שפיבק, בתחומי מידע מחשבים ואינטרנט, באתר "מאמרים" ראה - http://www.articles.co.il/author/1944
קובי שפיבק Bsc., MBA הוא העורך הראשי של תחקירי pCon ואתר pCon-line. כמי שעוסק במחשבים, על מכלול היבטיהם משנת 1976 וכן כמי שכתב וערך למעלה משמונה מאות תחקירים על כל היבטי המחשוב העיקריים, הוא נמנה על אותם אנשים בודדים בארץ ובעולם, שבאמת ובתמים, מבינים לאן הולך עולם המחשוב ומהן השלכותיו המידיות והעתידיות, על אנשים וארגונים. הוא גם פרסם מספר רב של מאמרים במרבית העיתונים הגדולים והמקצועיים, והופיע פעמים רבות בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים. נכון להיום הוא מייעץ למרבית מנהלי המחשוב בארגונים המובילים בישראל, והוא נחשב בעיני רבים, לגורו של המחשוב העסקי.
