הונאת ביטוח על ידי סוכן 

לסוכן הביטוח פנחס הספל, שני לקוחות שהיו מבוטחים בשעתו בחברת הביטוח ארד.

אצל הראשון, סולימן ציון, ניזוק פסנתר ישן. אצל השני, לוי ציון, ניזוקה טלויזיה.

המבוטחים תיקנו את הנזקים ופנו אל חברת ארד באמצעות הספל לשם החזר כספי התיקונים.

חשבונית המס המקורית שהוצאה עבור תיקון הפסנתר לא סיפקה את חברת הביטוח. הסכום שנרשם בה לצד הפריטים המכוסים בביטוח לא עבר את סכום ההשתתפות העצמית הנקוב בפוליסה.

הספל פנה למתקן הפסנתר וביקש ממנו כי ישפץ גם את החשבונית באופן שתענה על דרישות הפוליסה.

כך נהג הספל גם עם חשבונית התיקון עבור הטלויזיה. הוא פנה למעבדת התיקון. לבקשתו מחקה הפקידה שם באמצעות טיפקס את הרישום המקורי ורשמה "החלפת יחידה עקב מכה ושבר".

פנחס ספל הועמד למשפט פלילי על נסיון להוציא כספים במרמה.

השופט אליעזר כהן, סגן נשיא מבית משפט השלום בפתח תקוה, קבע כי לעולם אין לפעול במעשי הטעיה ומרמה, אפילו אם המטרה היא כשרה. לפיכך טענתו של הספל לפיה הכספים הגיעו ללקוחותיו כדין, גם אם היא נכונה, אינה רלבנטית.

הספל - קבע השופט - הוא טרדן בלתי נלאה. כל סוכן ביטוח סביר שהיה נתקל בסירוב של חברת ביטוח לפצות את לקוחותיו, היה מציע להם להגיש תביעה משפטית נגד חברת הבטוח.

אך הספל בחר בדרך אחרת משונה ומוזרה. הוא החל להפציץ, כלשון השופט, במכתבים שונים רשויות וגורמים למיניהם. דבר זה נעשה כדי שיותר מאוחר יוכל הספל לטעון "כיצד ניתן לומר עלי שעשיתי מעשה פסול כלפי חברת ארד כשלא רק שלא בטלתי את תביעתי לפיצויים אלא המשכתי לעמוד עליה בתוקף?"

השופט דחה גם את הטענה כי הוא הספל אישית לא הפיק כל טובת הנאה מדרכי המרמה בהן הלך.

הסוכן חתר להראות עד כמה הוא מסור ללקוחות המתקשרים עמו ונכון לעשות הכל למען יקבלו פיצויים.

בנוהגו זה ציפה הספל שלקוחותיו יתמידו בקשר אתו וכן כי גם ישיג לקוחות חדשים. זו טובת ההנאה שהיה מפיק מהמרמה.

השופט הרשיע לפיכך את הספל בנסיון לקבל דבר במרמה.

לאור הזמן הרב שחלף מאז בוצעה העבירה, שבע שנים, הסתפק השופט בהטלת קנס של 3,000 ש"ח בלבד.

מסמך 76